סיפורי רחובות: גדול הסופרים, תנועת ההשכלה, מעגלי יבנה

א. הגדול מכולם 

שאלה נכבדה: מי הסופר היהודי הכי גדול בעולם מאז ומתמיד?

יהודה הלוי? פחחח... 

שלום עליכם? הצחקתם אותי

ביאליק? מה פתאום

ש"י עגנון? לא

עמוס עוז? לא ולא

הגדול מכולם, לפחות בפתח תקווה, הוא משה סמיר נקאש (ובלעז: נקאש סמיר משה). עובדה.

צילום: טל סגל

כדי להתוודע לגדולתו של סופר זה, שלְבוֹשְׁתי לא שמעתי עליו עד כה, פניתי לויקיפדיה. למדתי על סופר יליד בגדאד, שעלה לארץ עם משפחתו בשנת 1951 ומאז פרסם ספרים רבים בערבית-יהודית, שזכו להוקרה רבה בקרב קוראי ערבית. שלא כמו סופרים אחרים ילידי בגדאד, כמו שלמה זמיר, סמי מיכאל, שמעון בלאס ואלי עמיר, שעלו לארץ ועברו לכתוב בעברית, נקאש לא כתב מאומה בעברית. כל כתביו שפורסמו בעברית הם תרגומים.

סמיר נקאש (ויקיפדיה)

אפשר וצריך לכבד את שמו וזכרו של סופר, בוודאי בעיר מגוריו, אבל מה מוסיפה ההגזמה הפראית הזו?

ועוד אגב, ככל שראיתי, נקאש לא הציג את עצמו כ'משה'. אולי כך קראו לו כשנולד וכשעלה לתורה, אבל שמו היה סמיר.

ב. תנועת 'ההשכלה בישראל'

משה מנדלסון הוא אולי לא 'גדול הסופרים היהודים', אבל הייתה לו השפעה עצומה על תולדות היהודים בכלל ובעת החדשה בפרט. הוא נחשב לראש וראשון בין הוגי ומובילי רעיון ההשכלה בעם היהודי, זרם רעיוני, ובמובנים רבים גם דתי, ששינה את פניה של החברה היהודית במשבר שפקד (ופוקד) אותה בדרכה הבלתי נגמרת מחברה מסורתית לחברה מודרנית. 

תנועת ההשכלה איננה באמת 'תנועה', במובן המודרני של המילה. לא היה לה ממסד, לא מנהיגים או ועד פועל, לא בחירות ולא שום סממן מארגן. כשאומרים 'תנועה' בהקשר זה, מתכוונים יותר לזרם תרבותי, דתי או רוחני, שחבריו הזדהו עם ערכיו ועם דרכו ההיסטורית ופעלו בשמם. מנדלסון הוא אבי תנועת ההשכלה כפי שהבעש"ט הוא אבי תנועת החסידות.

הביוגרפיה המעולה על מנדלסון נכתבה על ידי שמואל פיינר (מרכז זלמן שזר, 2005)

בהסבר המפורט על השלט הנושא את שמו בתל אביב, הפכו את תנועת ההשכלה כמעט למפלגה שיש לה שם רשמי: אבי תנועת 'ההשכלה בישראל'. שם כזה מעולם לא היה ומעולם לא נברא. המירכאות פשוט מיותרות ומטעות.

צילום: איתמר לויתן

אגב, התאריך העברי של מותו הוא תקמ"ו (ולא תקמ"ה כנכתב בשלט), כפי שמוכיחה בבירור מצבתו בברלין.

רפליקה של מצבת מנדלסון משני צידיה (ויקיפדיה)

ג. אד"ם הכהן

ועוד בענייני השכלה בישראל. 

רחוב אד"ם הכהן בתל אביב קרוי על שמו של אחד מראשוני המשכילים בווילנה, המשורר אברהם דב לֶבֶּנזון (1878-1794), שנחשב לראשון משוררי ההשכלה ברוסיה ולגדול שבהם. אד"ם נולד בווילנה ומת בה, ורוב חייו היה מזוהה עם עיר זו, אך כשהתחתן (בגיל 13!) עבר לגור בבית מחותניו בעיירה הליטאית מִיכַלישׁוֹק (Michaliszki), והיא, כך אומרים, שהעניקה לו את האות מ' בראשי התיבות אד"ם (ואולי המ' משמעה 'מווילנה'?). 

אד"ם הכהן (המקהלה או גלריה של שָׁרי ישראל, לונדון 1903)

ספרו שירי שפת קדש (ראה אור לראשונה ב-1842) נחשב בשעתו לאורים ותומים של השירה החדשה בעברית ואד"ם הכהן תואר כאחד מגדולי המשוררים. היום כבר איש, למעט חוקרים, לא מעיין בשיריו, ולמי שכן עושה זאת קשה להבין את סוד קסמם לבני דורו. השירים ארוכים וטרחניים וכתובים ברובם במשלב המקראי, שנחשב באותה עת (למעשה, מאז שירי תפארת של נפתלי הרץ וייזל, שראו אור ב-1789) לדגם האידילי שבו צריכים להיכתב שירים בשפת הקודש. השירה העברית התקדמה בצעדי ענק מאז ימיו של אד"ם הכהן, אבל כבוד לראשונים בהחלט צריך לחלוק.

שער המהדורה השלישית של שירי שפת קדש, וילנה 1870

מבחר משירי שפת קודש (מוסד ביאליק, 1987)

בנו מיכה יוסף לבנזון (1852-1828), שהיה גם הוא משורר חשוב ונודע בראשי התיבות: מיכ"ל, מת בחיי אביו והוא בן 24 בלבד. גם הוא זכה לרחוב בתל אביב שנושא את שמו.

ברחוב אד"ם הכהן בתל אביב אפשר לצפות בשני סוגי שלטים: ישן מפני חדש תוציאו...

צילומים: איתמר לויתן

בשילוט הישן אד"ם הכהן נרשם כראוי, כראשי תיבות; בחדש נגזזו הגרשיים ואד"ם הפך לאדם, משל היה זה שמו הפרטי.

ועוד נתקטנן ונעיר, כי התאריך העברי בו נפטר אד"ם הכהן היה כ"ג בחשון תרל"ט (ולא תרל"ח).

ד. מעגלה ביבנה

לא, אין מדובר במכבסה לניקוי יבש (מעגילה) וגם לא בעגלה. בסך הכל שיבוש מביך של שם הרחוב 'מעגלי יבנה' בשכונת הקטמונים בירושלים.

צילום: נתי תבור