און ושלטון (ו): יהדות השרירים – שמעון רוּדִי ורפאל הלפרין

רשימות קודמות על שמשון
און ושלטון (א): חברים מספרים על שמשון
און ושלטון (ב): שועליו של שמשון

און ושלטון (ג): שמשון בין כרמי תמנתה

און ושלטון (ד): וילך שמשון עזתה
און ושלטון (ה): הכל בגלל מסמר חלוד – אגדת זישה ברייטברד

א. לך ותקרא לשמעון רודי

ברשימה הקודמת עסקנו בדמותו המופלאה של זישה ברייטברד, שכונה 'שמשון השני', והנה גם לנו, בארץ ישראל, היה 'שמשון' משלנו. אמנם, לא שמשון אלא שמעון.

זה היה שמעון רודי, ראש בריוני שכונת 'התקווה' בשנות הארבעים, שזכה לתהילת עולם כאשר בשנת 1963 נכנס שמו ל'שיר השכונה' של חיים חפר וסשה ארגוב, בביצוע 'התרנגולים':

רודי נולד בעיירה קרינקי (Krynki) שבפולין (מצפון-מזרח לביאליסטוק). בנעוריו ראה את זישה ברייטברד בפעולה והחליט לחקות אותו.

בצ'יזבאט על רודי פתח חיים גורי את 'הספר המשוגע' (עם עובד, תשל"ב, עמ' 7):

האמנם צ'יזבאט?

מספר דן אלמגור:

נזכרתי בקוריוז כמעט-שמשוני בלתי נשכח מימי ילדותי: באולם גן רינה ז"ל חסר-הגג בתל-אביב (ברחוב בן-יהודה, מול אולם בית העם ז"ל, שגם הוא היה פעם ללא גג), ראיתי באחד מביקורי כילד בתל אביב (1946 או 1947) את 'שמשון הגיבור' האגדי, הלא הוא שמשון-שמעון רודי – גבר שרירי חצי-עירום, שכרך על חזהו שרשרות ברזל (כמעט כמו הודיני) אבל קרע אותן תוך ניפוח החזה. ועשה עוד מעשי שמשון מדהימים אחרים, שהפעימו את ארץ ישראל החלשה והטובה.

גם יורם קניוק זכר את שמעון רודי, ברשימתו 'התל-אביבי הראשון' (הארץ, 8 באפריל 2009):

היו משוגעים ששכבו ברחוב. הגדולים היו שמעון רודי שפירק שרשראות ברזל בשיניים לאורם של שני פנסי אופנועים והנערות היו נתלות לו על השרירים וצועקות והוא היה מנגן אותן לקול הגרמושקה של שפיל, שידע שיר אחד אבל ידע טוב.

אז מי היה שמעון רודי?

בפברואר 2011 פרסמה איריס תחקיר קצר עליו בבלוג 'שחקי, שחקי על החלומות' (ותודה על רשותה לצטט). אני מעתיק משם בתיקונים קלים ובקצת תוספות משלי (בסוגריים מזוותים):

בחדשות בן עזר (גליון 218) העיד משה ברק כי ראה במו עיניו את שמעון רודי בהופעה באולם 'בית המכבי' בחיפה: 'כחמישה אנשים עלו על מוט ברזל, שהתכופף מכובד משקלם. אחר כך יישרו אותו 3 אנשים מכל צד על אפו של שמעון רודי'. עוד הוא זוכר שרודי שכב על גבו, כשעל בטנו לוח עץ רבוע של 1.5 X 1.5 מטר. על לוח זה הניחו ערימה של דֶבֶּש (שברי סלע גדולים), ואחד הצופים, שהיה לו ניסיון בעבודה בפטיש כבד של 5 קילוגרם, היכה בפטיש וניפץ את הסלעים, כשכל משקלם על גופו של רודי. 

רודי לא היה, ככל הנראה, איש השרירים היחיד במשפחתו. על פי עדות אחת, בשנת 1946, בתחרות על הכתר 'מר ישראל', הוא נוצח על ידי בן-דודו, יעקב קוזלצ'יק <בעצמו איש שרירים שכּוּנה 'שמשון אייזן'! קוזלצ'יק – גם הוא יליד קריניק – היה מתאבק בקרקס שנדד ברחבי העולם. בימי השואה נכלא במחנה אושוויץ (שם שימש כ'קאפו') ולבסוף עלה לארץ ונפטר בשנת 1953. גורלו הוא סיפור טרגי שאין מקומו כאן; לאחרונה ראה אור ספר עליו מאת  אמיר השכל>.

בעיתון 'דבר' הוזכר שמו בהקשר של אירועים המכונים 'ערבי גבורה'. דוגמא לכך היא ההודעה הבאה מה-4 אוקטובר 1937:

מידע יקר ערך נמצא בכתבה מה-25 אוקטובר 1937 שפורסמה ב- Palestine Post תחת הכותרת Samson at Beth Haam  (שמשון בבית העם).

רודי, כך סופר שם, נולד בעיירה קטנה בפולין, בן יחיד ששרד להוריו. הוא בן 25, נשוי ואב לילד בן שנה וחצי. גובהו 190 ס"מ (6 feet 3 inches) . בהרחיבו את בית החזה היקף החזה שלו 144 ס"מ (לעומת 120 ס"מ לפני כן). רודי הפך מודע לכוחו שלו בהיותו כבן 15 אחרי שצפה במופע של גיבור אחר – זישה ברייטברד. בשובו הביתה ניסה לבצע את הפעלולים בהם צפה וגילה להפתעתו שיש בכוחו לבצעם. הוריו שקיוו שבנם ילמד בישיבה, לא עודדוהו לפתח את היכולות החדשות ולפיכך לא תורגם כוחו הבלתי רגיל לרווח ולא נותב להפקת תועלת. רק כשאנשי שרירים בעלי שם הגיעו לעיירה והזמינו את המקומיים להתחרות עמם, נענה רודי לאתגר וכך צבר ניסיון באגרוף, האבקות, הרמת משקולות, כיפוף מוטות ברזל ומבחני כוח אחרים. בהיותו בן 16 עקר רודי לביאליסטוק. טרם הגיעו לפלשתינה בשנת 1933, הספיק לנצח בריצת 1,500 מטר במסגרת אליפות הפועל.

< ב-29 באפריל 1938 הופיעה הידיעה הזאת בעיתון היומי ביידיש 'היינט' שראה אור בוורשה:

מידיעה זו עולה כי רודי, הגיבור מארץ ישראל, הגיע לוורשה. הוא בן 26 ושמו העברי הוא 'אלמוג' (בידיעה אחרת שמצאתי בעיתון 'דבר' הוא נקרא גם בשם 'זיידל'). הוא בא לפולין לזמן קצר כדי לבקר את הוריו הגרים בקרינקי שליד ביאליסטוק. מפולין הוא מתכוון לנסוע לאנגליה ומשם לאמריקה, שם הוא מתעתד להצטלם לסרט שנכתב על ידי אביגדור המאירי!>

ב-17 יוני 1948 מבשרת כותרת במעריב ששמעון רודי נידון לארבע שנות מאסר בפאריס בעוון רמאות. בשולי הידיעה נכתב כי שמעון ה'גיבור' היה במשך שנים דמות פופולרית בתל אביב וברח מהארץ אחרי ש'בא בהתנגשות עם המשטרה וגם עם אחד מארגוני המחתרת, עקב מעשיו הפליליים'.

מעריב, 17 ביוני 1948

שש שנים מאוחר יותר, ב-7 מאי 1956, נכתב באותו עיתון כי שמעון רודי רוצה לחזור לארץ. הפעם הוצג רודי כמי שהיה 'מוכתר שכונת התקווה בתל אביב' וכמי שנעלם מהארץ ערב מלחמת השחרור, לאחר שרווחו שמועות כי הלשין על אנשי אצ"ל. העיתון מדווח כי רודי הסתדר יפה מבחינה כלכלית והוא בעל בית קפה גדול במינכן בשם 'קאזינו דה פארי'. על פי הידיעה, מוכן רודי לעמוד לדין כדי לטהר את שמו.

מעריב, 7 במאי 1956

מה עלה בסופו של רודי? מעניין לדעת.

עד כאן רשימתה של איריס. על פי מידע נוסף שאיתרתי באינטרנט, רודי עזב את גרמניה, עבר לברזיל ושם נפטר בשנות השישים או השבעים. האם יש מישהו מן הקוראים שיודע עליו דברים נוספים?

זהו שמעון רודי (צילום: ולטר צָדֶק)
Walter Zadek, Kein Utopia...‎ Araber, Juden, Engländer in Palästina : Fotografien aus den Jahren 1935 bis 1941, Kreuzberg 1986, p. 57

ב. משהו על רפאל הלפרין

רפאל הלפרין מנפץ רעפים

'שמשון' הבא בתור, גם הוא אגדה ססגונית לאורך כל ימי חייו, היה רפאל הלפרין (2011-1924) – שרירן, רב, אנציקלופדיסט ואופטיקאי, שנפטר לפני קצת יותר משנה.

לא נוכל לעסוק בו בהרחבה במסגרת זו אבל פטור בלי כלום אי אפשר. הנה סרטון נדיר של הרב המתאבק: 

הלפרין סחט עד תום את המותג 'שמשון', וכך הקים לא רק את 'מכון שמשון' אלא גם את 'קייטנת שמשון'...

תחרות היאבקות חופשית ברמת גן, 1954 (קדם - בית מכירות פומביות)

דן אלמגור המציא לי בטובו את הרשימה על 'הרבי בעל השרירים', שהתפרסמה בדו-שבועון 'במחנה גדנ"ע' בשנת 1956. הרשימה נכתבה על ידי החייל הצעיר מאיר נחתומי מפתח תקווה, לימים שופט בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (היום כבר בדימוס), ובה נסיים:

בעלי התוספות

עוד על שמעון רודי

איריס מסרה לי כי על פי הרישום של 'יומני כרמל' צולם שמעון רודי בשנת 1937 ב'הופעה חיה' כשהוא מושך מכונית בשיניים...

 The Nathan Axelrod Collection, 1935-1948, p. 104

הדס אורן, האחיינית של משה, בנו של שמעון רודי, העבירה לי את התמונה הבאה שצילם רודי ויסנשטין, בעל 'הצלמניה':

לדבריה, בני המשפחה יודעים מעט מאוד על גורלו, ולמעט העובדה שבשנות השישים עבר לסאו-פאולו שבברזיל ושם נפטר, אין היא יכולה לחדש יותר ממה שנכתב כאן. יורם קניוק מזכיר את שמעון רודי גם בספרו 'על החיים ועל המוות' (2007). ממש לאחרונה פתחו בני המשפחה אתר פייסבוק הנושא – איך לא? – את שמו של שמעון רודי.

בהמלצתו של 'אבול באנאת', הנה אורי זוהר מלמד את שיסל קרטה ביידיש...