יום חמישי, 25 באוקטובר 2012

יונים וחריונים: על יונים בשובך ובחלון



מאת דן אלמגור ודוד אסף

לאחר שברשימות קודמות עסקנו ביונים עם עלה של זית, ביוני דואר ובשירת ימי הביניים (והשפעתה על אלתרמן), נפנה עתה לכמה דוגמאות של שירים על יונים, שובכים וחלונות, ולסיום כמה זוטות שקשורות ביונים ובחריונים.

רשימות קודמות על יונים:

א. ה'שובך' של ביאליק

מי היתה 'צפורה נחמדת' המפורסמת, שעליה כתב משוררנו הלאומי חיים נחמן ביאליק ב-1890 את שירו 'אל הצפור'? כנראה שלא היתה זו יונה, שטווח התעופה שלה הוא לכל היותר עשרים ק"מ (המין המכונה 'יונה נודדת' לא היה מצוי במזרח אירופה והוכחד בידי אדם בראשית המאה העשרים). אבל היונים לא היו זרות לביאליק.

'שובך' (שביאליק החליט לנקדו בסגול: שׁוֹבֶךְ) הוא שיר ילדים חביב, שחובר בשנת 1922. השיר נדפס לראשונה ב'ספר הדברים' (הוצאת 'אופיר', ירושלים וברלין תרפ"ב), עם איוריה הנפלאים של תּוֹם זידמן-פרויד.


במהדורות השונות של 'שירים ופזמונות לילדים' (דביר תרצ"ג ואילך; וכאן כבר נוקד השובָך בקמץ) נלוו לשירים איוריו של נחום גוטמן, וכאן יונה המאכילה את גוזליה:


שבעה לחנים חוברו לשיר זה של ביאליק  גרשון אפרת, תרזה גויטיין, מרדכי סתר, צלינה לפובסקי-טוכלר, ניסן כהן-מלמד, נחום נרדי וי' אבישמר (התווים נרשמו אצל מאיר נוי, שירי ביאליק לילדים, ב, הוצאה עצמית 1998, עמ' 66-62)  אך אף לא אחד מהם זכה לפרסום.

באתר 'זמרשת' אפשר לשמוע את חנה אהרוני שרה את 'שובך' בלחנו של ניסן כהן-מלמד.

ב. 'שני אורחים לי בחלון'

שיר יונים אחר, שגם הוא כבר נשכח מזמן מלב, הוא 'שני אורחים', שאת מילותיו חיבר שמואל בס ואת הצלילים הלחין מרק לברי.

שְׁנֵי אוֹרְחִים לִי בַּחַלּוֹן:
זוּג יוֹנִים – יוֹנָה וָיוֹן.
מִשּׁוֹבָךְ אֲשֶׁר בַּגַּן
לְבַקְּרֵנִי בָּאוּ כָּאן.

רֹאשׁ הֵנִיעַ יוֹן בְּלִי סוֹף:
"בֹּקֶר, בֹּקֶר, בֹּקֶר טוֹב!"
וְיוֹנָה הוֹסִיפָה כֵּן:
"בֹּקֶר, בֹּקֶר, בֹּקֶר חֵן!"

אָז זָרַקְתִּי עַל הַסַּף
זֵרְעוֹנִים מְלוֹא הַכַּף,
"יוֹם יוֹם בּוֹאוּ וְאֶתֵּן"
רֹאשׁ הֵנִיעוּ: "חֵן, חֵן, חֵן!"
שני אורחים לי בחלון
זוג יונים יונה ויון
משובך אשר בגן
לבקרני באו כאן.

‏ראש הניע יון בלי סוף:
‏בקר, בקר, בקר טוב!
ויונה הוסיפה כן:
‏"בוקר, בוקר, בוקר חן"

‏אז זרקתי על הסף
זרעונים מלוא הכף,
"יום יום בואו ואתן"
‏ראש הניעו: "חן, חן, חן!"

שמואל בס (1949-1899)

באתר זמרשת ניתן לשמוע כמה וכמה ביצועים של השיר:
כאן הקלטה משנת 1953 של זמרת הסופרן אתל זוסמן.

וכאן ביצוע יפה של חוה אלברשטיין:


ג. 'שׁוֹב-שׁוֹב שובך יונים'

השיר הידוע ביותר על השובך הוא 'שובך יונים', שכתב בשנת 1961 אברהם בן זאב והלחין אפי נצר. השיר היה לאחד הפופולריים ביותר בישראל של ראשית שנות השישים.

בן זאב, שנולד בוינה בשנת 1923 ועלה לארץ בשנת 1938, חיבר גם שירים ידועים אחרים, כמו 'זמר זמר לך', 'הורה נעורים', 'אני ושירי', ו'הנשיקה הראשונה', ואילו אפי נצר היה אז בראשית דרכו וזהו השיר הראשון שפרסם אותו ברבים. השיר התפרסם בביצועה של עליזה קאשי (בעצם שמה המקורי הוא קַשִׁי), שמאז כבר העתיקה את מגוריה לארה"ב.

כאן אפשר לשמוע את השיר המלא בביצוע המקורי (1962):



מה נבקש, ילדתי הקטנה, ועל מה, כן על מה נחלום?
על שובך יונים שם בקצה הגינה
וגג רעפים לו אדום.
על שובך יונים שם בקצה הגינה
וגג רעפים לו אדום.


שו שו שובך יונים
לו היה לנו מול חלוננו,
והיינו אז שנינו פחות בודדים,
נאהב זה את זו כשתיים יונים,
כשתיים יונינו.


שוב לא נאמר, היער שותק,
האביב על ביתנו פסח.
הנה למולנו הומה ושוקק
השובך שלי ושלך.
הנה למולנו הומה ושוקק
השובך שלי ושלך.

שו שו שובך יונים...

בוקר יאיר את ביתנו הדל,
נשחר את פניו צוחקים,
נטבול מחדש בבושמו של הטל,
נקשיב להמית היונים.
נטבול מחדש בבושמו של הטל,
נקשיב להמית היונים.


עליזה קאשי התארחה בשנת 1988 בתכנית 'סיבה למסיבה' בהנחייתה של רבקה מיכאלי, ושרה קטע קצר מהשיר:



ד. 'שיר על יונה בחלוני'

זה לא שיר לילדים אלא למבוגרים. זהו שיר של מחאה חברתית.


אברהם חלפי כתב, יוני רכטר הלחין ואריק איינשטיין שר (1988):




על חלוני יונה

בשׂוּמָה יוֹנִיוּת עדינה.
מול חלוני חלון.
מול החלון חלוני.
אתמול היה יום ראשון,
היום שני.

אל תלעגו לרש,
אם לבן הוא ואם כושי.
יש בו במי שחלש
מה ה

אנושי אנושי.

כתר על ראש מלכים,
ועל כתפיהם המלוכה.
אבל ילדים שלרחוב מושלכים 

קומתם נמוכה.

אומרים: השמיים - גן
אומרים: בשמיים טוב.
ירדו נא שמיים לשבת כאן,
עם הילדים ברחוב.

הנה הם באים. הנה.
אינני יודע מי.
האם כל חיי אהיה שונא?

למי? 


וכאן שרה יהודית רביץ:



ה. 'יונה של דואר ושמה זוהר'


אחד מפזמוניו הראשונים של דן אלמגור, 'זוהר', שהושר בשנת 1957 על ידי להקת פיקוד הצפון ללחנו של מאיר נוי, עוסק ביונת דואר. לצערנו לא הצלחנו למצוא הקלטה של השיר.

הצ'ופצ'יק של הקומקיום: משירי דן אלמגור, כנרת, זמורה, ביתן תשע"ב, עמ' 22

וכשיצא הרומן 'יונה ונער', שלח דן את הפזמון למחבר, מאיר שלו, ואז התברר כי זֹהר הוא גם שמה של בתו הבכורה...


ו. חר-יונים



על ההיבט הזה של היונים אין הרבה שירים...

עד עכשיו התעלמנו והדחקנו. לא אמרנו כלום על היונים שמטנפות את כיכרות העולם בלשלשת לבנה, מסריחה ומאוסה, שמאכלת אבן, ממיסה מתכות, נושאת מחלות ומהווה מפגע תברואתי. בחשבון הכללי צריך לזכור גם את זה.

1. מוריס והיונים

חריוני היונים מתקשרים כמובן למערכון המצחיק 'מוריס והיונים', שחיבר מתי כספי על פי ההצגה 'קריזה' של יהושע סובול.

הנה עיבוד אנימציה משנת 2007:


ואלה המילים:

אני, יש לי מכרה
קוראים אותה שרה
שרה היא אם למשפחה מרובת בעל והרבה ילדים
קטנים
היא רוחצת ת'ילדים שלה
היא מכבסת את הבגדים של הילדים שלה, של הבעל שלה
מה שהיא עושה כל היום זה
היא מכבסת, תולה.
מכבסת, תולה.
מכבסת, תולה.

יש לי גם חבר, קוראים אותו מוריס
יש לו אולי שתיים שלוש, ככה מאתיים חמישים יונים
יש לו גם שובך
מכבס, תולה.

הוא, הוא אוהב אותם את היונים שלו
הוא אוהב אותם כמו העיניים שלי
הוא אוהב אותם יותר מהאישה שלו את הילדים שלו
הוא גם אוהב קצת את שרה,
היא מכבסת תולה מכבסת תולה.
אבל הוא אוהב גם את היונים שלו
כמו, כמו, כמו העיניים שלו
בחיית העיניים שלי, שהוא אוהב את העיניים שלו
פחות מאת היונים שלה
שלו.

הם עפים וחוזרות,
הם עפים וחוזרות,
הם עפות וחוזרים.

היונים אתה, אתה רואה את הקשר שלו ליונה
הקשר הנפשי המשפחתי שלו יותר רעוע
מהקשר הנפשי המשפחתי שלו ליונה.
הבנת?

עכשיו.
יום אחד באו איזה חמישים ואחד יונים לכביסה
של שרה
רכבו על הכביסה שלה
היא כל היום מכבסת תולה מכבסת תולה
באו את היונים של מוריס
עומדים על הכביסה של שרה
ומ-ח-ר-ב-נ-י-ם על הכביסה.

שרה הלכה למוריס ואמרה למוריס
אתה חירבנת את היונים שלי, אני אחרבן לך את הנשמה!
שמע אותה מוריס ככה,
הלך בבית שלה, לקח הכביסה שלה, ושם אותה בבוץ.

שמעה שרה,
קראה את הדוד שלה שיש לו מפעל עם מאה חמישים פועל ופועלת
באו כולם, נתנו מכות למוריס.

הביא מוריס החברים שלו מאשדוד, מבאר שבע, מאשקלון
מקרית שמונה, מהקריה, משער ויקטור
וויקטור
לקחו קרשים, לקחו אבנים, לקחו בלוקים, לומים, ברזלים, גרזנים
והעיפו אחד על השני
והביאו את המשטרה
והביאו את המשמר האזרחי
והביאו את ה את ה... הג"א
והביאו כל מיני כוחות שאתה קורא אותם כוחות הבטחון
וכל מיני כוחות כאלה מאולתרים
והיה שם מלחמת עולם,
מלחמה ע-נ-ק-י-ת, ע-נ-ק-י-ת, ע-נ-ק-י-ת

אז
אני לא מבין
למה אומרים שהיונה
מביאה את השלום!

2. שיטה נתעבת לריפוי צהבת

ויש עוד היבט מוזר שקשור ליונים. בפולקלור היהודי מייחסים לחריוני יונים סגולות ריפוי... לא מאמינים? הנה המודעה שתשכנע אתכם, כולל הטלפון: 


ז. היונה המתהפכת

ולסיום, הנה סרטון מרשת 'דיסקברי' על סוג לא מוכר של יונים מאנגליה הנקראות 'בירמינגהאם רולר'. חוץ מלהטיל צואה הן יודעות גם לעשות תרגילים אווירובטיים תוך כדי תעופה. מהאתר בא במייל למדנו כי זן זה הוא מבוית, ויש לו תכונה גנטית מולדת לבצע היפוכים לאחור בזמן התעופה. החוקרים אינם יודעים מה מקור היכולת הזו ולמה היא משמשת, אבל התצוגה האווירית מרשימה ביותר.




6 תגובות:

  1. תודה על הרשימה,

    בּית היונה נקרא שובך, הכולל את הפועל שוב, מה שיכול להסביר את תכונתה לשוב.

    מצרפת קישורית לקטע מהסרט "חופי הכרך", מרלון ברנדון ואווה מארי סיינט על הגג עם היונים.

    http://www.youtube.com/watch?v=5PPQutDwpmw

    שבת שלום ומבורך,

    אתי

    השבמחק
  2. תודה על המאמר. כרגיל, מרתק.
    מעבר לתחושת הרחמים על היונה המועלת על מזבח ביטנו של חולה הצהבת, עדיין נותרה בעיני התעלומה מה גרם למותה האיטי/המהיר. היה זה חנק איטי או שסתם נדבקה בצהבת?
    האם ישנו איזה מחקר שבדק את התועלת, כי העובדה שהעסק המוזר הזה פורח מראה על משהו.

    ואפרורו חריונים.
    מהיכן התגלגלה המילה למשמעותה הנוכחית?
    בתנ"ך מופיע הפסוק("מלכים ב פרק ו (כה):
    "וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן וְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ עַד הֱיוֹת רֹאשׁ חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף וְרֹבַע הַקַּב חרייונים דִּבְיוֹנִים בַּחֲמִשָּׁה כָסֶף".
    החריונים של הכתיב נהגה כ"דביונים" .
    על פי הגדרת מילון העברית המקראית של מנחם צבי קדרי(הוצ' בר אילן)המדובר ב"צמח הנאכל בשעת הדחק", אולי BUNIUM ELEGANS (פקעוןנאה?).
    האם בעלי המסורה שינו לדביונים כי זה הזכיר להם את המילה "חרא"? או שרק בימינו הדמיון הצברי הוביל למשמעות של "צואת יונים"?

    אגב, צואת ציפורים מוזכרת גם בשיר בחלן המופלא של סשא ארגוב "דוד שמש ואנטנה" ושם נאמר כהאי לישנא:
    "ענן, את השמיים לא יעיב
    כשעל ראשנו הדרורים מחרבנים אביב
    ולא איכפת לי מהכביסה והשכנים
    שמסביב, חביב "


    השבמחק
    תשובות
    1. (בהנחה כי יש תועלת רפואית בהנחת יונה על בטנו של חולה צהבת)
      אז באמת לא בסדר להשתמש ביונה למטרה רפואית, בניגוד לתרנגולת המועלית כקרבן במרק עוף, שהוא תרופה לכל מחלה, כידוע.

      מחק
    2. למען הדיוק: את השיר המופלא "דוד שמש ואנטנה" כתב ע. הלל. סשה ארגוב כתב את הלחן המופלא.

      מחק
    3. ודווקא ביאיליק השתמש במונח שבמסורת 'דביונים'.
      'את הצִפֳּרים הוא נותן בכלובים ותולה בשמי קורה. כל הבית מתמלא צפצופים ודביונים – ואין מנוס מהם'(מאחורי הגדר http://benyehuda.org/bialik/hagader.html)
      הסיפור נדפס באסופת סיפורים בהוצ' דביר שם נוספו הערות מאת יצחק פיקסלר שהביא את דברי אברהם אברונין כי ביאליק השתמש במונח זה לתיאור זבל עופות מכל מין שהוא.

      מחק
  3. ועוד סיפור יונים מ'שמאלית קטנה' של הקיבוצים:
    הזאב והיונה / סיפור ילדים
    זאב אחד שבע רץ רץ רץ בקיבוצים, עד שהוא החליט לרוץ גם לכנסת. מכיוון שהזאב היה שבע, אז תוך כדי ריצה הוא הפריח יונה. בישבו לנוח לרגע, ליד עץ ברוש, הוא גילה שהיונה שהוא הפריח היא יונה אמיתית.
    - "מה את עושה כאן?", שאל הזאב.
    - "ומה אתה עושה?", שאלה היונה.
    - "אני רץ לכנסת", ענה הזאב.
    - "אני עפה לשם", אמרה היונה.
    שמע הברוש את השיחה והחל לטלטל את גזעו בחוזקה, כדי לגרש את היונה מעליו. "תסתלקי מכאן, חצופה", אמר לה, "מה את רצה לכנסת? היית פעם ראש מועצה שאת רצה? ומה יישאר לי לאחר שאגמור להיות מזכיר תנועה?"
    עברה במקום הילדה שלי ושמעה את המריבה. קראה להם שלי: "לאן אתה רץ זאב, לאן את עפה יונה, אין כבר מקום בפינת החי שלי. שובי לשובך יונה, שוב למאורתך זאב. ואילו הברוש חייך לעצמו חרישית: "רק לי יהיה בית חדש..."


    בשביל תנאים טובים, לא מוכרחים להיות ראש מועצה
    (א. רייכמן)
    ובתודה על עונ"שכם

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.