שמחת תורה של הילדים

ריקודים מעורבים בבית הכנסת! (מתוך תערוכת דגלי תורה, מוזיאון ארץ ישראל, 2011 )

לא רבים יודעים ששמחת תורה הוא חג מאוחר וגלותי, שכל כך הצליח עד שהוא מאפיל בזהרו על החג המקורי שעליו נצטוו בני ישראל בתנ"ך, הוא יום שמיני עצרת.

מקורה של חגיגת שמחת תורה הוא בבבל של תקופת הגאונים. בארץ ישראל, ובקהילות הגולה שנהגו כמו בני ארץ ישראל (למשל במצרים, בסוריה או באיטליה), נהגו לסיים את קריאת התורה בבתי הכנסת אחת לשלוש שנים – אף פעם לא במועד קבוע – וממילא הפרשיות היו גם קצרות בשני-שליש מן המקובל היום. המנהג לסיים את קריאת התורה בשנה אחת הוא מנהג שרווח בבבל, אך בסוף המאה ה-11 הוא כבר השתלט ו'ניצח' את המנהג הארץ-ישראלי. מני אז עברו כל הקהילות היהודיות  בעולם, גם בארץ ישראל, למחזור שנתי של קריאה בתורה, שמסתיים בחג שמחת תורה. הבדל יחיד נותר רק במועד החגיגה: בישראל – בכ"ב בתשרי, שהוא 'שמיני עצרת'; בחו"ל – בכ"ג בתשרי, שהוא 'יום טוב שני של גלויות'.

החוקר והביבליוגרף הדגול אברהם יערי חיבר ספר מיוחד ושמו תולדות חג שמחת תורה: השתלשלות מנהגיו בתפוצות ישראל לדורותיהן (מוסד הרב קוק, תשכ"ד), ואליו אסף את כל מנהגי החג מכל הדורות ובכל תפוצות ישראל. זהו ספר מרתק ויוצא דופן בפנורמיות שלו. מעין אנטומיה של חג, על שלל הלכותיו, תפילותיו ומנהגיו, שנבנה ממאות רבות של מסורות מקומיות.

הנה פרק אחד לדוגמה (עמ' 250-243), ובו אסף יערי חומר מגוון על השתתפות הילדים הקטנים (כאלה שאינם בני-מצווה עדיין) בשמחת תורה. חג זה היה במובנים רבים חגם של הילדים, שזכו ליחס אוהד במיוחד, שכלל גם את העלאתם לתורה, 'עם כל הנערים'.

חלוקת ממתקים לילדים בשמחת תורה. חיתוך עץ, 1657

 

מתוך תערוכת דגלי תורה, מוזיאון ארץ ישראל, 2011 

רשימות מעניינות נוספות על סוכות שפורסמו בעונ"ש:

• תפילת הושענא בסרט 'הדיבוק' (1937) בפי 'מלך החזנים' גרשון סירוטה

• פזמונים להושענא רבא של חיים נחמן ביאליק

• האמנם משתילים סיליקון בלולבים?