יום רביעי, 30 בינואר 2013

איך מחפפים? שינויי הנוסח של 'תכול המטפחת'


אמר העורך:

קוראי עונ"ש וחובבי הז'אנר יזכרו אולי רשימה ישנה שהוקדשה לגלגולי השיר 'תכול המטפחת'. את הרשימה המובאת כאן, עיון פילולוגי בשיר אהוב זה, חיבר צבי (גרימי) גלעד מקיבוץ עין גדי. אפשר לראות זאת כהתעסקות בזוטות ובהערות שוליים, אבל האמת היא שזו פשוט דוגמה משכנעת לחיפוף של זמרים ומבצעים כלפי הטקסטים שהופקדו בידיהם.

לפני שנתחיל במסע, הנה תזכורת של השיר, בעברית וברוסית. תחילה אריק איינשטיין ואחריו זמרת רוסייה, הכל באותו קליפ:



מאת גרימי גלעד 

השיר 'תכול המטפחת' נכתב בידי אברהם שלונסקי בעקבות השיר ברוסית 'סיניי פלאטוצ'ק' (Синий платочек), שחיבר יאקוב גאליצקי בשנת 1940. הוא הושר לראשונה מעל במת תאטרון 'המאטאטא' בהצגה 'שי לחייל' בשנת 1944, מפי טובה פירון, תחת הכותרת 'המטפחת הכחולה'. שנה לאחר מכן הוקלט השיר לראשונה מפי טובה פירון ואז קיבל לראשונה את שמו המוכר 'תכול המטפחת'. 

מאז ועד היום הוקלט השיר בפי אמנים רבים, ובגלגוליו נפלו בו שינויים ושיבושים רבים, עליהם נעמוד בהמשך. ויודגש כי כל ההשערות, ההנחות והטפות המוסר שבכאן 
 שלי הן.

א. בין המקור להקלטה הראשונה

טובה פירון בשנות הארבעים
(מקור: זמרשת)

המטפחת הכחולה                            תכול המטפחת            


המילים מתוך התכנייה של הצגת                                   הקלטה ראשונה מפי טובה פירון, 1945
המטאטא 'שי לחייל' 1944.                         


טוהר וכחול למטפחת                                           טוהר ותכול המטפחת 
לטף ורוך של היד                                                 לטף ורוך של היד
את אז אמרת לי:                                                  את אז אמרת לי:
'לא, לא אשכח עוד                                              'לא, לא אשכח עוד
את פגישותינו לעד'.                                             את פגישתנו לעד'.


ויהי היום, אנו נפרדנו פתאום                                  ויהי היום, ואנו נפרדנו פתאום
אי המטפחת,                                                       תכול המטפחת
קורטוב של נחת                                                   קורטוב של נחת
אי הוא, איה החלום?                                            גז ועבר החלום.


תמו הקור והדלף                                                  תמו הקור והדלף
תכלת ואור מסביב                                                שמש ואור מסביב
בוקר ושמש, לילה ואלף                                        בוקר ושמש לילה ואמש
אלף כוכבי האביב                                                אלף כוכבי האביב.

ושוב, היום                                                           ויהי היום 
אנו נפגשנו פתאום                                                ואנו נפגשנו פתאום
כחול המטפחת                                                    תכול המטפחת
קורטוב של נחת                                                   קורטוב של נחת
ונתגשם החלום.                                                    ונתגשם החלום.



מילות השיר בתכנייה המקורית (1944)

כפי שניתן לראות, לקראת ההקלטה המסחרית של 1945 נערכו בטקסט שינויים רבים. קשה להניח כי מישהו היה מרשה לעצמו לשנות את השיר עד כדי כך, זמן קצר לאחר כתיבתו ועל פניו של אברהם שלונסקי החי, אלא אם כן היה זה שלונסקי עצמו.

ניתן גם להבין מדוע נדרשו השינויים. השיר המקורי רחוק מלהיות מושלם וקרוב לוודאי ששלונסקי, במחשבה לאחור, לא היה מרוצה ממנו. שיר שמושר על במה  מרגע שהושר הוא מתנדף ואיננו, אך הקלטה היא כעין מסמך לדורות ואינך יכול להרשות לעצמך איכות של כתיבה חפוזה.

במקור נקרא השיר 'המטפחת הכחולה'  והמלים הן: 'טוהר וכְּחוֹל למטפחת'. במקום זה שינה שלונסקי ל'טוהר ותְכוֹל המטפחת'. 'כחול למטפחת' הוא תאור ישיר של תכונת העצם הגשמי, המטפחת, אך בכתבו 'תכול המטפחת' הפכה המטפחת מחפץ לסמל, סמל של אהבה טהורה. ומה מתאים יותר לסַמֵל טוהר מאשר צבע התכלת שבטלית ובדגל הלאומי... 

שינוי קטן נוסף, אבל בעל משמעות גדולה: 'פגישותינו' הפך ל'פגישתנו'. כבני אנוש, איננו זוכרים ואיננו מסוגלים לזכור לעד את כל פגישותינו עם אהובינו; אבל אנחנו בהחלט זוכרים את הפגישה הראשונה, האחת והיחידה, זו שבעקבותיה התחיל הכל.

לשורה השנייה בבית השני, הוסיף שלונסקי ו' החיבור בהתחלה: אנו נפרדנו פתאום'. ההברה הנוספת נדרשת על מנת לקיים התאמה עם המנגינה. בגירסת ההצגה נדרשת סינקופה לפני המלה 'אנו'.

עתה מתייחס שלונסקי למצב האהוב/ה לאחר הפרידה: בטקסט המקורי הם נשארים במצב של חיפוש ותהיה; היכן האהבה? לאן ואיך זה נעלם החלום הגדול? בטקסט המתוקן הם מתעשתים. בכל זאת התקופה היא תקופת מלחמה ואיננו יכולים להרשות לעצמנו ללכת לאיבוד בעקבות אהבתנו שנקטעה. הייתה אהבה, נפרדנו בעל כרחנו, אין ברירה – משלימים עם המציאות, מבינים ש'גז ועבר החלום', וממשיכים.

בבית השלישי, התכלת שנכנסת בבית הראשון על מנת לעדן את השיר, מפנה כאן את מקומה לשמש. הצרוף 'תכלת ואור' איננו מיטיב לבטא את עצמת השינוי שחל במצב העולם בין שני חלקי השיר. הלא תכלת ואור יש גם לפני הזריחה. שלונסקי כתב 'שמש ואור' ברצותו להדגיש שהאור הוא אור חזק, אור של שמש, צהוב בוהק, ולא אור של תכלת שיכול להיות חיוָורין. 

השורה השלישית בבית השלישי נכונה מבחינת החריזה אבל התקבולת הניגודית (בוקר ושמש מצד אחד, מול לילה וכוכבים מצד שני), אינה מצויה בשורה השלישית והיא מושגת ומובנת רק כשממשיכים לשורה הרביעית, בה 'מתגלים' הכוכבים, שהם כאן המקבילה ל'שמש'.

שלונסקי פתר את הבעיה בצורה מבריקה: הוא ויתר על החריזה 1-3 (דלף – אלף) לטובת חריזה פנימית בשורה השלישית (שמש  אמש) והחליף את משמעות השמש מגרם שמים (מקביל לכוכבים) למשמעות של אור (מקביל ל'אמש', שהוא אפלה). הוא שילם כאן מחיר – ניתוק ההמשכיות בין השורה השלישית לרביעית, שנוצר על ידי החזרה על המילה 'אלף' בסוף השורה השלישית ובהתחלת השורה הרביעית. 

הביטוי 'ושוב היום' בתחילת הבית הרביעי יצר לשלונסקי שתי בעיות. כוונת המשורר הייתה לומר, שקרה המקרה הטוב ונפגשנו שוב ביום מן הימים (יתכן שכל זה קרה לפני ארבעים שנה). לבטא רעיון זה בצירוף המילים 'ושוב היום' הוא פחות מדחוק. 'ושוב היום' אומר שהפגישה אירעה ממש היום, ביום בו אני, הזמר, שר את השיר. 

בעיה נוספת: ראינו ששלונסקי נאלץ להוסיף ו' לפני 'אנו' בבית השני, על מנת להתיישר עם המנגינה. 'ויהי היום' מאפשר להוסיף את הו' הזאת. אחרי 'ושוב היום' אין העברית מתירה להוסיף את הו' לפני 'אנו'. החזרה על הביטוי 'ויהי היום', פתרה לחלוטין את שתי הבעיות והעצימה את הקשר בין שני חלקי השיר. 

סוף סוף היה שלונסקי מרוצה. הטקסט ששרה טובה פירון ב-1945 הוא-הוא השיר השלונסקאי הסופי, ואליו אתייחס בכל ההשוואות.

בסרטון הזה אפשר לשמוע את ההקלטה משנת 1945. 




ב. טובה פירון ב'שרתי לך ארצי'

טובה פירון, ששרה את השיר בהצגה המקורית והקליטה אותו שנה לאחר מכן, חזרה ושרה את השיר, לאחר עשרות שנים. זה היה בתכנית הסיום של 'שרתי לך ארצי', בהנחיית אליהו הכהן ודן אלמגור, ששודרה ביום העצמאות של שנת 1975. פירון, שהייתה נרגשת מאוד, סמכה על זכרונה ולכן השתבשו כמה מילים. 




כך היא שרה (השינויים מובלטים בצבע כחול):  

טוהר ותכול המטפחת
לטף ורוך של היד
את אז אמרת לי
'לא לא אשכח עוד
את פגישותינו לעד'.

ויהי היום
ואנו נפרדנו פתאום
תכול המטפחת
קורטוב של נחת
תם ונשלם החלום.

תמו הקור והדלף
שמש ואור מסביב
בוקר וערב לילה ואלף
אלף כוכבי האביב.

ויהי היום
ואנו נפגשנו פתאום
תכול המטפחת
קורטוב של נחת
ונתגשם החלום.

בבית הראשון, היא חזרה לטקסט מההצגה ושרה 'פגישותינו' (במקום 'פגישתנו').

בבית השני, נשכח ממנה כנראה 'גז ועבר'. היה צורך במשהו מקביל, אז היא שרה 'תם ונשלם'. אבוי, היא לא ידעה ש'תם ונשלם' מדבר בעברית על משהו שהקמתו הסתיימה בהצלחה ולא על משהו שחדל מלהתקיים. הרי כך נהוג היה לכתוב בסיומו של ספר: 'תם ונשלם, שבח לאל בורא עולם'...

בבית השלישי, נשתכחה ממנה ה'שמש'. כשהייתה צריכה לצוות מילה ל'בוקר', יצא לה 'בוקר וערב'. באותה שורה היא חזרה שוב לטקסט מההצגה ושרה 'לילה ואלף' (שהתחרז לה כנראה עם 'ערב').


ג.  מה שרוּ בביצועים השונים?

במדגם הפרטי שערכתי השתתפו הזמרים והמבצעים הבאים: רונית אופיר, אריק איינשטיין, אמנון ברנזון, אורלי גילעד (שום קשר משפחתי), אריק סיני, מקהלת סמינר הקיבוצים, שלישיית 'שוקולד מנטה מסטיק', מקהלת קולות עמל (2011), ששרה רק חצי מהשיר בתוך מחרוזת, ומקהלה בלתי מזוהה שהביצוע שלה נמצא במרשתת. הנה המסקנות הלא מעודדות:

הבית הראשון
את הבית הזה שרים כל הזמרים כולם ללא שינוי מהטקסט המכונן, למעט זמרת (כנראה חובבת) בשם אורלי גילעד, שהעלתה את השיר למרשתת והקדישה אותו לאמה. בביצוע שלה היא הפכה את סדר שתי המילים הראשונות בשורה השלישית, ושרה 'אז את אמרת לי' במקום 'את אז אמרת לי'. מן הסתם לא הייתה לכך כוונת מכוון. ככה היא, בעברית שלה, הייתה כותבת. אבל ברור שהיא לא שלונסקי...

הבית השני
בבית זה מתרכזים השיבושים בשורה האחרונה. חלק מהמבצעים (אריק איינשטיין, מקהלת סמינר הקיבוצים, מקהלה לא מזוהה) הלכו בעקבות טובה פירון ושרו 'תם ונשלם החלום', וכבר עמדנו על אי התאמת הביטוי לתוכן השיר. 

מבצעים אחדים (רונית אופיר, אמנון ברנזון, שוקולד מנטה מסטיק) שרו 'ויתגשם החלום', ביטוי שרק בדוחק גדול ניתן לפרשו כאילו מובעת כאן תקוה, שאמנם נאלצנו להפרד, אבל מתישהו בעתיד יתגשם חלומנו המשותף. היו מבצעים (אורלי גילעד, קולות עמל) שבחרו לשיר 'ונתגשם החלום', ואריק סיני שר 'והתגשם החלום'.

אלו, כמובן, ביטויים מופרכים לחלוטין בנסיבות העניין, שמעידים כי מי שהכין את המלים עבור המבצעים  שלא לדבר על המבצעים עצמם  לא הקדיש מחשבה למשמעותן של המלים שהוא הוגה או שר. 'ונתגשם החלום' משמעו, שהפרידה היתה חלומם של הנאהבים וחלום זה אמנם התגשם...

הבית השלישי
בשורה הראשונה שלונסקי כתב 'תמו הקור והדלף' – גם בגרסת ההצגה וגם בגרסת ההקלטה. גם טובה פירון, בגרסה המאוחרת, שרה 'הקור'. כל המבצעים, ללא יוצא מהכלל, שרים 'תמו הכפור והדלף'. מאין לקחו את הכפור? אין לי תשובה טובה.

את השורה השנייה שרים כולם בסדר, למעט אריק סיני, השר 'שמש וָאור...' בקמץ במקום בשווא.

השורה השלישית היא כזכור 'בוקר ושמש, לילה ואמש'. כולם שרים, כנראה בעקבות ההקלטה המאוחרת של טובה פירון, 'בוקר וערב, לילה ואלף'. המהדרים, אריק סיני ואורלי גילעד, שרים את שני ווי החיבור בשורה זו, כאילו נוקדו בקמץ...

בשורה האחרונה, שרים כולם את המילים הנכונות, 'אלף כוכבי האביב'. אלא מה? למקצת השרים (אריק סיני, אורלי גילעד, ובעיקר חברי מקהלת סמינר הקיבוצים  אלה המורים והגננות שאמורים ללמד את ילדינו לדבר עברית כהלכתה!), יש בעיית ניקוד קטנה – הם שרים 'הֶאביב', כאשר הה' מנוקדת בסגול, במקום 'הָאביב' בה' קמוצה.

הבית הרביעי
בשורות 2-1 הטקסט הנכון הוא 'ויהי היום ואנו נפגשנו פתאום'. רוב השרים – רונית אופיר, אמנון ברנזון, שוקולד מנטה מסטיק, אריק סיני ומקהלה לא ידועה  משתמשים בצרוף שכבר עמדנו על אי-התכנותו בשפתנו: 'ושוב היום ואנו נפגשנו פתאום'.

את שלש השורות האחרונות שרים כולם כהלכה, פרט לשניים שהחליטו לגוון קצת. במקום 'ונתגשם החלום', שר אמנון ברנזון יתגשם החלום'. אולי הוא מתכוון לשיר בעברית תנ"כית, כאשר האות ו' היא ו' ההיפוך, שהופכת עתיד לעבר, אבל אז היה צריך לשיר 'וַיתגשם' (בפתח, ולא בשווא). אריק איינשטיין שר התגשם החלום', אולי סתם כי בא לו...

ואם תשאלוני מה המשותף בין השיבושים, אענה במילה אחת: חיפוף. מתעצלים לחפש את המקורות, שרים מהזיכרון או ממה שמוצאים ב'שירונט' (אתר אינטרנט המביא מילים של שירים עבריים מתוך רשלנות מרובה), ואין מי שיקדיש מחשבה למשמעות הטקסט המושר, לנכונותו הלשונית ולהיתכנותו התחבירית. 

ד. מבחר ביצועים


הנה מבחר סרטונים שזמינים במרשתת למען אלה המעוניינים בהשוואה.

אריק איינשטיין




אמנון ברנזון




אריק סיני
  



אורלי גילעד





קולות עמל, 2011



מקהלת סמינר הקיבוצים





9 תגובות:

  1. אפשר להוסיף עוד ביצוע יפהפה, מתוך אוסף של שירים רוסיים מתוגמים, שיצא ע"י חברת "התקליט" בחיפה, בראשית שנות ה-90, עם גל העליה מברה"מ (לשעבר). את השיר מבצעת ניצן רון (עפי) בחינניות מרנינה.

    השבמחק
  2. אגב, סופה של טובה פירון כזמרת היה עגום....כשהבינה שחלפה תהילת עולם, רכשה את כל תקליטיה ונפצה אותם. מזל שנותרו הקלטות ברשות השידור....

    השבמחק
  3. רשימה מאלפת עבור מי שאכפת לו הדיוק וההיצמדות למקור. אני בטוח, שאת רוב "העם" ממש לא מעניין אם שרו "את אז" או "אז את" וכו'. אבל, באמת גרימי עשה עבודה יפה והראה את החפיפניקיות הישראלית בתחום זה של הזמר העברי - תופעה רווחת לא רק כאן, אלא כמעט בכל תחום ותחום.

    השבמחק
    תשובות
    1. המחבר הוא י. רסקין ולא אברהם שלונסקי.

      מחק
    2. איש איננו יודע מיהו נ' רסקין ששמו מופיע בתכנייה של 'המטאטא' (כנראה בטעות). שמו אינו נזכר באף שירון רוסי, וגם לא במקורות העבריים. אם מישהו יודע עליו משהו - נשמח לשמוע.

      מחק
  4. שבת שלום!
    ברוסיה היתה זמרת שולז'ינקה קלאבדיה.

    המטפחת הכחולה - על הקבר שלה.

    http://internet-cemetery.ru/uploads/posts/2012-04/1333446710_shulzhenko_mogila1.jpg

    http://content.foto.mail.ru/mail/ivanova.nat55/1301/i-1306.jpg



    http://youtu.be/VWSlJwP_xaE

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה על ההפניה לתמונת המצבה. שילבתי אותה ברשימה הראשונה על גלגולי 'תכול המטפחת' (קישורית בשורה הראשונה של פוסט זה), ושם כבר הובא הביצוע הרוסי המקורי של קלאודיה שולצ'נקו.

      מחק
  5. יישר כח

    טוב שיש הזוכרים את שירי ארץישראל הישנים

    צוטט כאן

    http://he.kedumim.wikia.com/wiki/Wikikdumim121

    שבוע טוב

    דני

    השבמחק
  6. למזמרי "הֶאביב" בסגול היה על מי לסמוך, כי טובה פירון שרה "הֶחלום"...

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.