איך מחפפים? שינויי הנוסח של 'תכול המטפחת'

אמר העורך:

קוראי עונ"ש וחובבי הז'אנר יזכרו אולי רשימה ישנה שהוקדשה לגלגולי השיר 'תכול המטפחת'. את הרשימה המובאת כאן, עיון פילולוגי בשיר אהוב זה, חיבר צבי (גרימי) גלעד מקיבוץ עין גדי. אפשר לראות זאת כהתעסקות בזוטות ובהערות שוליים, אבל האמת היא שזו פשוט דוגמה משכנעת לחיפוף של זמרים ומבצעים כלפי הטקסטים שהופקדו בידיהם.

לפני שנתחיל במסע, הנה תזכורת של השיר, בעברית וברוסית. תחילה אריק איינשטיין ואחריו זמרת רוסייה, הכל באותו קליפ:



מאת גרימי גלעד 

השיר 'תכול המטפחת' נכתב בידי אברהם שלונסקי בעקבות השיר ברוסית 'סיניי פלאטוצ'ק' (Синий платочек), שחיבר יאקוב גאליצקי בשנת 1940. הוא הושר לראשונה מעל במת תאטרון 'המאטאטא' בהצגה 'שי לחייל' בשנת 1944, מפי טובה פירון, תחת הכותרת 'המטפחת הכחולה'. שנה לאחר מכן הוקלט השיר לראשונה מפי טובה פירון ואז קיבל לראשונה את שמו המוכר 'תכול המטפחת'. 

מאז ועד היום הוקלט השיר בפי אמנים רבים, ובגלגוליו נפלו בו שינויים ושיבושים רבים, עליהם נעמוד בהמשך. ויודגש כי כל ההשערות, ההנחות והטפות המוסר שבכאן – שלי הן.

א. בין המקור להקלטה הראשונה

טובה פירון בשנות הארבעים
(מקור: זמרשת)

המטפחת הכחולה                            תכול המטפחת            

המילים מתוך התכנייה של הצגת                                   הקלטה ראשונה מפי טובה פירון, 1945

המטאטא 'שי לחייל' 1944.                         

טוהר וכחול למטפחת                                           טוהר ותכול המטפחת 

לטף ורוך של היד                                                 לטף ורוך של היד

את אז אמרת לי:                                                  את אז אמרת לי:

'לא, לא אשכח עוד                                              'לא, לא אשכח עוד

את פגישותינו לעד'.                                             את פגישתנו לעד'.

ויהי היום, אנו נפרדנו פתאום                                  ויהי היום, ואנו נפרדנו פתאום
אי המטפחת,                                                       תכול המטפחת

קורטוב של נחת                                                   קורטוב של נחת
אי הוא, איה החלום?                                            גז ועבר החלום.

תמו הקור והדלף                                                  תמו הקור והדלף
תכלת ואור מסביב                                                שמש ואור מסביב
בוקר ושמש, לילה ואלף                                        בוקר ושמש לילה ואמש
אלף כוכבי האביב                                                אלף כוכבי האביב.

ושוב, היום                                                           ויהי היום 
אנו נפגשנו פתאום                                                ואנו נפגשנו פתאום
כחול המטפחת                                                    תכול המטפחת
קורטוב של נחת                                                   קורטוב של נחת
ונתגשם החלום.                                                    ונתגשם החלום.



מילות השיר בתכנייה המקורית (1944)

כפי שניתן לראות, לקראת ההקלטה המסחרית של 1945 נערכו בטקסט שינויים רבים. קשה להניח כי מישהו היה מרשה לעצמו לשנות את השיר עד כדי כך, זמן קצר לאחר כתיבתו ועל פניו של אברהם שלונסקי החי, אלא אם כן היה זה שלונסקי עצמו.

ניתן גם להבין מדוע נדרשו השינויים. השיר המקורי רחוק מלהיות מושלם וקרוב לוודאי ששלונסקי, במחשבה לאחור, לא היה מרוצה ממנו. שיר שמושר על במה – מרגע שהושר הוא מתנדף ואיננו, אך הקלטה היא כעין מסמך לדורות ואינך יכול להרשות לעצמך איכות של כתיבה חפוזה.

במקור נקרא השיר 'המטפחת הכחולה'  והמלים הן: 'טוהר וכְּחוֹל למטפחת'. במקום זה שינה שלונסקי ל'טוהר ותְכוֹל המטפחת'. 'כחול למטפחת' הוא תאור ישיר של תכונת העצם הגשמי, המטפחת, אך בכתבו 'תכול המטפחת' הפכה המטפחת מחפץ לסמל, סמל של אהבה טהורה. ומה מתאים יותר לסַמֵל טוהר מאשר צבע התכלת שבטלית ובדגל הלאומי... 

שינוי קטן נוסף, אבל בעל משמעות גדולה: 'פגישותינו' הפך ל'פגישתנו'. כבני אנוש, איננו זוכרים ואיננו מסוגלים לזכור לעד את כל פגישותינו עם אהובינו; אבל אנחנו בהחלט זוכרים את הפגישה הראשונה, האחת והיחידה, זו שבעקבותיה התחיל הכל.

לשורה השנייה בבית השני, הוסיף שלונסקי ו' החיבור בהתחלה: 'ואנו נפרדנו פתאום'. ההברה הנוספת נדרשת על מנת לקיים התאמה עם המנגינה. בגירסת ההצגה נדרשת סינקופה לפני המלה 'אנו'.

עתה מתייחס שלונסקי למצב האהוב/ה לאחר הפרידה: בטקסט המקורי הם נשארים במצב של חיפוש ותהיה; היכן האהבה? לאן ואיך זה נעלם החלום הגדול? בטקסט המתוקן הם מתעשתים. בכל זאת התקופה היא תקופת מלחמה ואיננו יכולים להרשות לעצמנו ללכת לאיבוד בעקבות אהבתנו שנקטעה. הייתה אהבה, נפרדנו בעל כרחנו, אין ברירה – משלימים עם המציאות, מבינים ש'גז ועבר החלום', וממשיכים.

בבית השלישי, התכלת שנכנסת בבית הראשון על מנת לעדן את השיר, מפנה כאן את מקומה לשמש. הצרוף 'תכלת ואור' איננו מיטיב לבטא את עצמת השינוי שחל במצב העולם בין שני חלקי השיר. הלא תכלת ואור יש גם לפני הזריחה. שלונסקי כתב 'שמש ואור' ברצותו להדגיש שהאור הוא אור חזק, אור של שמש, צהוב בוהק, ולא אור של תכלת שיכול להיות חיוָורין. 

השורה השלישית בבית השלישי נכונה מבחינת החריזה אבל התקבולת הניגודית (בוקר ושמש מצד אחד, מול לילה וכוכבים מצד שני), אינה מצויה בשורה השלישית והיא מושגת ומובנת רק כשממשיכים לשורה הרביעית, בה 'מתגלים' הכוכבים, שהם כאן המקבילה ל'שמש'.

שלונסקי פתר את הבעיה בצורה מבריקה: הוא ויתר על החריזה 1-3 (דלף – אלף) לטובת חריזה פנימית בשורה השלישית (שמש – אמש) והחליף את משמעות השמש מגרם שמים (מקביל לכוכבים) למשמעות של אור (מקביל ל'אמש', שהוא אפלה). הוא שילם כאן מחיר – ניתוק ההמשכיות בין השורה השלישית לרביעית, שנוצר על ידי החזרה על המילה 'אלף' בסוף השורה השלישית ובהתחלת השורה הרביעית. 

הביטוי 'ושוב היום' בתחילת הבית הרביעי יצר לשלונסקי שתי בעיות. כוונת המשורר הייתה לומר, שקרה המקרה הטוב ונפגשנו שוב ביום מן הימים (יתכן שכל זה קרה לפני ארבעים שנה). לבטא רעיון זה בצירוף המילים 'ושוב היום' הוא פחות מדחוק. 'ושוב היום' אומר שהפגישה אירעה ממש היום, ביום בו אני, הזמר, שר את השיר. 

בעיה נוספת: ראינו ששלונסקי נאלץ להוסיף ו' לפני 'אנו' בבית השני, על מנת להתיישר עם המנגינה. 'ויהי היום' מאפשר להוסיף את הו' הזאת. אחרי 'ושוב היום' אין העברית מתירה להוסיף את הו' לפני 'אנו'. החזרה על הביטוי 'ויהי היום', פתרה לחלוטין את שתי הבעיות והעצימה את הקשר בין שני חלקי השיר. 

סוף סוף היה שלונסקי מרוצה. הטקסט ששרה טובה פירון ב-1945 הוא-הוא השיר השלונסקאי הסופי, ואליו אתייחס בכל ההשוואות.

בסרטון הזה אפשר לשמוע את ההקלטה משנת 1945. 

ב. טובה פירון ב'שרתי לך ארצי'

טובה פירון, ששרה את השיר בהצגה המקורית והקליטה אותו שנה לאחר מכן, חזרה ושרה את השיר, לאחר עשרות שנים. זה היה בתכנית הסיום של 'שרתי לך ארצי', בהנחיית אליהו הכהן ודן אלמגור, ששודרה ביום העצמאות של שנת 1975. פירון, שהייתה נרגשת מאוד, סמכה על זכרונה ולכן השתבשו כמה מילים. 

כך היא שרה (השינויים מובלטים בצבע כחול):  

טוהר ותכול המטפחת
לטף ורוך של היד
את אז אמרת לי
'לא לא אשכח עוד
את פגישותינו לעד'.

ויהי היום
ואנו נפרדנו פתאום
תכול המטפחת
קורטוב של נחת
תם ונשלם החלום.

תמו הקור והדלף
שמש ואור מסביב
בוקר וערב לילה ואלף
אלף כוכבי האביב.

ויהי היום
ואנו נפגשנו פתאום
תכול המטפחת
קורטוב של נחת
ונתגשם החלום.

בבית הראשון, היא חזרה לטקסט מההצגה ושרה 'פגישותינו' (במקום 'פגישתנו').

בבית השני, נשכח ממנה כנראה 'גז ועבר'. היה צורך במשהו מקביל, אז היא שרה 'תם ונשלם'. אבוי, היא לא ידעה ש'תם ונשלם' מדבר בעברית על משהו שהקמתו הסתיימה בהצלחה ולא על משהו שחדל מלהתקיים. הרי כך נהוג היה לכתוב בסיומו של ספר: 'תם ונשלם, שבח לאל בורא עולם'...

בבית השלישי, נשתכחה ממנה ה'שמש'. כשהייתה צריכה לצוות מילה ל'בוקר', יצא לה 'בוקר וערב'. באותה שורה היא חזרה שוב לטקסט מההצגה ושרה 'לילה ואלף' (שהתחרז לה כנראה עם 'ערב').

ג.  מה שרוּ בביצועים השונים?

במדגם הפרטי שערכתי השתתפו הזמרים והמבצעים הבאים: רונית אופיר, אריק איינשטיין, אמנון ברנזון, אורלי גילעד (שום קשר משפחתי), אריק סיני, מקהלת סמינר הקיבוצים, שלישיית 'שוקולד מנטה מסטיק', מקהלת קולות עמל (2011), ששרה רק חצי מהשיר בתוך מחרוזת, ומקהלה בלתי מזוהה שהביצוע שלה נמצא במרשתת. הנה המסקנות הלא מעודדות:

הבית הראשון

את הבית הזה שרים כל הזמרים כולם ללא שינוי מהטקסט המכונן, למעט זמרת (כנראה חובבת) בשם אורלי גילעד, שהעלתה את השיר למרשתת והקדישה אותו לאמה. בביצוע שלה היא הפכה את סדר שתי המילים הראשונות בשורה השלישית, ושרה 'אז את אמרת לי' במקום 'את אז אמרת לי'. מן הסתם לא הייתה לכך כוונת מכוון. ככה היא, בעברית שלה, הייתה כותבת. אבל ברור שהיא לא שלונסקי...

הבית השני
בבית זה מתרכזים השיבושים בשורה האחרונה. חלק מהמבצעים (אריק איינשטיין, מקהלת סמינר הקיבוצים, מקהלה לא מזוהה) הלכו בעקבות טובה פירון ושרו 'תם ונשלם החלום', וכבר עמדנו על אי התאמת הביטוי לתוכן השיר. 

מבצעים אחדים (רונית אופיר, אמנון ברנזון, שוקולד מנטה מסטיק) שרו 'ויתגשם החלום', ביטוי שרק בדוחק גדול ניתן לפרשו כאילו מובעת כאן תקוה, שאמנם נאלצנו להפרד, אבל מתישהו בעתיד יתגשם חלומנו המשותף. היו מבצעים (אורלי גילעד, קולות עמל) שבחרו לשיר 'ונתגשם החלום', ואריק סיני שר 'והתגשם החלום'.

אלו, כמובן, ביטויים מופרכים לחלוטין בנסיבות העניין, שמעידים כי מי שהכין את המלים עבור המבצעים – שלא לדבר על המבצעים עצמם – לא הקדיש מחשבה למשמעותן של המלים שהוא הוגה או שר. 'ונתגשם החלום' משמעו, שהפרידה היתה חלומם של הנאהבים וחלום זה אמנם התגשם...

הבית השלישי

בשורה הראשונה שלונסקי כתב 'תמו הקור והדלף' – גם בגרסת ההצגה וגם בגרסת ההקלטה. גם טובה פירון, בגרסה המאוחרת, שרה 'הקור'. כל המבצעים, ללא יוצא מהכלל, שרים 'תמו הכפור והדלף'. מאין לקחו את הכפור? אין לי תשובה טובה.

את השורה השנייה שרים כולם בסדר, למעט אריק סיני, השר 'שמש וָאור...' בקמץ במקום בשווא.

השורה השלישית היא כזכור 'בוקר ושמש, לילה ואמש'. כולם שרים, כנראה בעקבות ההקלטה המאוחרת של טובה פירון, 'בוקר וערב, לילה ואלף'. המהדרים, אריק סיני ואורלי גילעד, שרים את שני ווי החיבור בשורה זו, כאילו נוקדו בקמץ...

בשורה האחרונה, שרים כולם את המילים הנכונות, 'אלף כוכבי האביב'. אלא מה? למקצת השרים (אריק סיני, אורלי גילעד, ובעיקר חברי מקהלת סמינר הקיבוצים – אלה המורים והגננות שאמורים ללמד את ילדינו לדבר עברית כהלכתה!), יש בעיית ניקוד קטנה – הם שרים 'הֶאביב', כאשר הה' מנוקדת בסגול, במקום 'הָאביב' בה' קמוצה.

הבית הרביעי

בשורות 2-1 הטקסט הנכון הוא 'ויהי היום ואנו נפגשנו פתאום'. רוב השרים – רונית אופיר, אמנון ברנזון, שוקולד מנטה מסטיק, אריק סיני ומקהלה לא ידועה – משתמשים בצרוף שכבר עמדנו על אי-התכנותו בשפתנו: 'ושוב היום ואנו נפגשנו פתאום'.

את שלש השורות האחרונות שרים כולם כהלכה, פרט לשניים שהחליטו לגוון קצת. במקום 'ונתגשם החלום', שר אמנון ברנזון 'ויתגשם החלום'. אולי הוא מתכוון לשיר בעברית תנ"כית, כאשר האות ו' היא ו' ההיפוך, שהופכת עתיד לעבר, אבל אז היה צריך לשיר 'וַיתגשם' (בפתח, ולא בשווא). אריק איינשטיין שר 'והתגשם החלום', אולי סתם כי בא לו...

ואם תשאלוני מה המשותף בין השיבושים, אענה במילה אחת: חיפוף. מתעצלים לחפש את המקורות, שרים מהזיכרון או ממה שמוצאים ב'שירונט' (אתר אינטרנט המביא מילים של שירים עבריים מתוך רשלנות מרובה), ואין מי שיקדיש מחשבה למשמעות הטקסט המושר, לנכונותו הלשונית ולהיתכנותו התחבירית. 

ד. מבחר ביצועים

הנה מבחר סרטונים שזמינים במרשתת למען אלה המעוניינים בהשוואה.

אריק איינשטיין

אמנון ברנזון




אריק סיני

  

אורלי גילעד

קולות עמל, 2011

מקהלת סמינר הקיבוצים

גלגולו של ניגון: מ'תכול המטפחת' ל'אנעים זמירות'

א. הגרסה הרוסית

אחד משירי הזמר היותר ידועים שתרגם אברהם שלונסקי מרוסית הוא 'תכול המטפחת'. זהו שיר אהבה וגעגועים מימי מלחמת העולם השנייה. מקורו של השיר בפולנית דווקא (ראו בהמשך), אך כבר סמוך לכתיבתו היו לו שתי גרסאות ברוסית – האחת חוברה בשנת 1940 בידי יאקוב (קובה) גאליצקי, והשנייה, ב-1942, על ידי מיכאיל מקסימוב. על השיר ברוסית, תולדותיו ונוסחיו יש ערך מפורט בוויקיפדיה ברוסית.  את הלחן חיבר יז'י פטרסבורסקי, יהודי פולני ששהה בברית-המועצות בימי מלחמת העולם.

וכך כתב חוקר הזמר הרוסי אורי יעקובוביץ' באתר 'זמרשת' על תולדות השיר: 

את השיר הלחין המלחין היהודי-הפולני יז'י פטרסבורסקי (Jerzy Petersburski), שבשנות מלחמת העולם השנייה שהה בברית המועצות ושם הלחין את השיר. בשירונים רוסיים רבים רשומים בצוותא שני מחברים למלות השיר: יאקוב גאליצקי ומיכאיל מאקסימוב. שירונים מסוימים מציינים את גאליצקי בלבד, אחרים את מאקסימוב בלבד. שירונים אחרים רושמים את השמות: י. גאליצקי, פ. גרמאן ומ. גארקאווי כמחברי המלים (ביחד).  

הטקסט הרוסי המקורי נכתב בשנת 1940. את השיר חיבר יאקוב (קובה) גאליצקי, והוא הושמע לפי מילותיו. הזמרת היהודייה הרוסייה איזאבלה יור'יבה שרה שיר זה למלים של גאליצקי. 

גאליצקי נולד כיאקוב גולדנברג בשנת 1890 ביליזאווטגראד ונפטר בשנת 1963 במוסקווה. הוא חיבר שירים רבים, ביניהם פופולאריים, כמו 'מטפחת כחולה פשוטה', וביצוע הבכורה של שיר זה היה בשנת 1940. 

באביב 1942 לייטנאנט מיכאיל מאקסימוב כתב מלים חדשות למנגינת השיר ופגישה מקרית בין הזמרת קלאוודיה שול'ז'נקו לבין מאקסימוב איפשרה לה להיות המבצעת הראשונה של הוואריאנט המלחמתי. קלאוודיה שול'ז'נקו עצמה העידה על נסיבות הולדת השיר: 'מטפחת כחולה – זהו שיר שהכרתי בעבר, אך מעולם לא ביצעתיו. והנה, באחת מהופעותיי בפני חיילים בחזית וולקוב (ליד לנינגראד – הע' העורך) באביב 1942 ניגש אליי לייטנאנט צעיר מחיל האוויר ואמר לי: "הנה מלים חדשות שחיברתי לשיר ידוע. אם יצירתי זו מוצאת חן בעינייך, אולי תשירי זאת". הלייטנאנט הזה היה הטייס מיכאיל מאקסימוב'. צריך לציין: כל השירים דומים, אך לא זהים. המוטיב העיקרי בהם הנו הפרידה מהאהובה, המטפחת הכחולה והגעגועים אליה.  

בתכנייה של תכנית "המטאטא" שבה בוצע השיר לראשונה בעברית חתומים על השיר נ. רסקין (מילים) ו-א. פטרסבורסקי (לחן). בשירונים הרוסיים אין כל אזכור לנ. רסקין. לא ברור מיהו, וייתכן שמדובר בטעות.

מוסיף עמוס רודנר:

השיר היה כל כך פופולרי בצבא האדום עד שהחיילים היו מסתערים בקריאה: wזא רוֹדינוּ! זא סטלינא! זא סיני-פלאטוֹצֶ'ק! הוּרָה!' (למען המולדת! למען סטלין! למען המטפחת הכחולה! הידד!)

כאמור, השיר התפרסם מאוד וחיילי הצבא האדום בכל החזיתות שרו אותו. בסרט סובייטי משנת 1942, ששמו 'קונצרט בחזית', שרה השחקנית-הזמרת קלבדיה שולז'נקו (Klavdia Shulzhenko) את השיר על פי מילותיו של מקסימוב.

שולז'נקו (1984-1906) היתה זמרת ידועה מאוד בברית המועצות ובשנת 1999 אף הונפק בול מיוחד לכבודה:



ועל קברה של שולז'נקו נחקקה מטפחת כחולה... (תודה לאולגה בריסקמן):

ומאיגרא רמא לבירא עמיקתא. כאן אפשר לשמוע ולראות את השיר בביצוע אירוויזיוני של זמרת רוסייה מסוג חדש לגמרי – בלונדינית יפהפייה ושמה יוליה נצ'לובה.

ב. הגרסה העברית 

כפי שציין אורי יעקובוביץ', השיר בתרגומו של שלונסקי בוצע לראשונה בתכנית 'שי לחייל' שהעלה תיאטרון 'המטאטא' בשנת 1944.

שלונסקי עצמו חזר למוטיב המטפחת הכחולה גם בשיר אחר שלו שהושר באותה תוכנית, 'שלום עירי נוחמה', שם כתב: 'מחר לבלי חוק / תזהיר בבת צחוק / מטפחת כחולה מרחוק'. 

צבי (גרימי) גלעד שלח לי צילום של התוכנייה (מצא אותה אורי יעקובוביץ' בארכיון התיאטרון שבאוניברסיטת תל אביב).

אלה המילים מאתר 'זמרשת': 

טֹהַר וּתְכוֹל הַמִּטְפַּחַת,
לֶטֶף וְרֹךְ שֶׁל הַיָּד
אַתְּ אָז אָמַרְתְּ לִי:
לֹא, לֹא אֶשְׁכַּח עוֹד
אֶת פְּגִישָׁתֵנוּ לָעַד.

וַיְהִי הַיּוֹם
וְאָנוּ נִפְרַדְנוּ פִּתְאֹם.
תְּכוֹל הַמִּטְפַּחַת,
קָרְטוֹב שֶׁל נַחַת,
גָּז וְעָבַר הַחֲלוֹם.

תַּמּוּ הַקֹּר וְהַדֶּלֶף,
תְּכֵלֶת וָאוֹר מִסָּבִיב
בֹּקֶר וָשֶׁמֶשׁ
לַיְלָה וְאֶלֶף
אֶלֶף כּוֹכְבֵי הָאָבִיב.

וַיְהִי הַיּוֹם
וְאָנוּ נִפְגַּשְׁנוּ פִּתְאֹם.
תְּכוֹל הַמִּטְפַּחַת,
קָרְטוֹב שֶׁל נַחַת,
וְנִתְגַּשֵׁם הַחֲלוֹם.

מי שכנראה שרה את השיר באותה תכנית, וגם התפרסמה בזכות ביצועה זה, הייתה הזמרת טובה פירון (1999-1911). הנה היא בהקלטה מ-1945 (שוב, באדיבות גרימי):

כאן שרה טובה פירון בתכנית נוסטלגייה מאוחרת, תוך שהיא כבר משבשת את מקצת המילים המקוריות, אבל מלאת חן:

בשנת 1977 חידש אריק איינשטיין את השיר בעיבודו של אבנר קנר. השיר נכלל בחלק ג' של האלבום 'ארץ ישראל הישנה והטובה'.



על שינויי הנוסח המופלגים, שהכניסו זמרים שונים לשיר 'תכול המטפחת' ראו ברשימתו של גרימי גלעד 'איך מחפפים?'.

ג. הגרסה החרדית 

מסתבר כי ל'תכול המטפחת' ישנה גם גרסת כיסוי חרדית שנעשתה על ידי מקהלת ילדים ותיקה בשם 'פרחי לונדון' באלבומה 'שאו שערים'. למנגינה המוכרת הותאמו מילים מהבתים הראשונים של 'שיר הכבוד' ועל שמם נקרא השיר 'אנעים זמירות'. איני יודע מתי בדיוק הופק האלבום אבל מדובר לכל המאוחר בשנות השמונים.

בעלי התוספות

1. הגרסה הפולנית

נועם זילברברג, מוזיקאי ישראלי שחי בוורשה ועוסק בתרומת היהודים למוזיקה הקלה בפולין, הפנה את תשומת לבי לספרו של סטנלי לאודאן (הוא סטניסלב לנדאו), שנקרא: The White Baton (השרביט הלבן), וראה אור בשנת 1957. 

לאודאן (בערך 1992-1912) היה מוזיקאי יהודי ידוע: זמר, תמלילן, מלחין ומנצח. הוא נשבה בתחילת המלחמה כחייל בצבא הפולני, אחר כך הגיע ללבוב וניהל שם מועדון לילה. מאוחר יותר קיבל הצעה להצטרף ליז'י פטרסבורסקי ולהנריק גולד בהקמת תזמורת תחת חסות רוסית שתסייר ברחבי ברית המועצות. לבסוף התזמורת התמזגה אל תוך תזמורתו של הנריק וארס בצבא אנדרס. 

בעמ' 111-110 של ספרו סיפר לאודאן על פגישתו בביאליסטוק עם יז'י פטרסבורסקי בתחילת 1940 ועל הערב שבו הלחין פטרסבורסקי את 'תכול המטפחת'. מעדותו עולה לכאורה שהוא היה זה שחיבר את הטקסט הראשון למנגינה בפולנית, שנקראה 'המטפחת הכחולה', ועוד באותו ערב תורגם השיר גם לרוסית. לאודן לא הביא את הנוסחים השונים אלא רק תרגום לאנגלית של כמה שורות שזכר.

אפשר אפוא לשער, שפטרסבורסקי, שפעל בעצם אותם הימים בברית המועצות, היה זה שהעביר ליאקוב גאליצקי את הלחן של השיר ואת 'רוחו', והלה חיבר את המילים המוכרות ברוסית, שמשמרות את הרעיון של מטפחת כחולה. לאודאן היה כנראה הראשון ששר אותן ברוסית, ומכאן ואילך השיר הרוסי התפשט כאש בשדה קוצים, ובמיוחד כשנוספה גם גרסה רוסית שנייה שאותה חיבר מיכאיל מקסימוב.

הגרסה הפולנית של השיר הרווחת היום (Błękitna chusteczka) היא מאוחרת. היא נכתבה בוורשה בשנת 1968 על ידי ארטור טוּר-קוזלובסקי (Artur Tur-Kozłowski), ידידו של יז'י פטרסבורסקי, ששיתף אתו פעולה בהזדמנויות קודמות. 

כאן אפשר לקרוא מאמר המפרט את גלגוליו של הנוסח הפולני ואת השאלות שנותרו פתוחות.

ארתור טור-קוזלובסקי (1968-1894)

הנה ביצוע מאוחר של גרסת ארטור טור בפי הזמר יז'י פולומסקי (Połomski).

2. על יהדותו של יז'י פטרסבורסקי

יז'י פטרסבורסקי (1979-1895)

לאחרונה איתרתי את צילום קברו של המלחין יז'י פטרסבורסקי, שנקבר בוורשה לצד רעייתו סילוויה קליידיץ', שהיתה זמרת אופרה. פטרסבורסקי נולד יהודי, אבל מת כנוצרי...

עוד על פטרסבורסקי, מזווית אישית, אפשר לקרוא באתר האינטרנט של בנו, יז'י פטרסבורסקי ג'וניור, שגם הוא פסנתרן, כמו אביו.