'התגעגעתי אליכם': לזכרה של אסתר גמליאלית

אסתר גמליאלית-יוסיפון (2012-1919)

אתמול הלכה לעולמה, בת 93, הזמרת אסתר גמליאלית, שכוכבה דרך בשנות השלושים והארבעים עם שירים שכל היישוב ידע לזמזם: 'הטנדר נוסע', 'ליל גליל', 'אלימלך', שירי ילדים כמו 'הוּדי חמודי', 'שעון בן חיל' ועוד. היום היא תובא למנוחות בבית הקברות של אגודת השומרים בקרית טבעון, סמוך למקום בו נרצח אלכסנדר זייד, 'על גבעות שיח אבריק', ליד בעלה המנוח, השומר אביגדור יוסיפון (1994-1912).

אסתר גמליאלית הייתה הכוכבת התימנייה הגדולה, אחרי ברכה צפירה ולפני שושנה דמארי, שהייתה צעירה ממנה בארבע שנים. למען האמת, גמליאלית בכלל נולדה בקהיר שבמצריים, בדרכם של הוריה מתימן לארץ ישראל, והיא הגיעה לתל אביב בהיותה בת שנה.

בשנת 1936, בהיותה בת 16, הצטרפה ל'להקת הבלט התימני' של רינה ניקובה, הופיעה בה כזמרת וזכתה להערכה רבה. משם קצרה הייתה הדרך ללהקת 'המטאטא', ושם היא הגיעה לשיא פרסומה. אך למעשה הקריירה הבימתית שלה הייתה קצרה מאוד – שלוש שנים לכל היותר.

בשנת 1939 נישאה אסתר לשומר המפורסם אביגדור יוסיפון, יליד רוסיה ודמות אגדית (יש שזיהו אותו עם 'אביגדור מלך החיות' שנזכר ב'ילקוט הכזבים', אך אין לכך כל בסיס. ככל שידוע לי, יוסיפון לא היה בפלמ"ח). לימים שירת יוסיפון בש"י (שירות הידיעות של ההגנה) ואחר כך היה ממקימי יחידת המיעוטים בצה"ל.

'אֶחָד הִבְטִיחַ חֲתֻנָּה מֵאֵיִן כָּמוֹהָ' (דבר, 4 ביולי 1939)

השניים הקימו את ביתם תחילה במושב בית עובד, ליד נס ציונה, שבשדותיה שמר יוסיפון, ובשנת 1952 עברו לרמת ישי, ליד נהלל. הופעותיה על הבמה הלכו והתמעטו. היא הקדישה את זמנה לגידול ילדיה ולטיפוח ביתה. מדי פעם 'נזכרו' בה...

כך היה בשנת 1960, במופע הנוסטלגיה הגדול 'היה היו זמנים: מצעד פזמוני היישוב', שערכו דן בן-אמוץ וחיים חפר. אסתר  גמליאלית שרה אז את הלהיט הגדול ביותר שלה, 'הטנדר נוסע', שכתבו יעקב אורלנד ומשה וילנסקי.

הנה היא כפי שהוקלטה באותו ערב (עם דברי הקדמה של דן אלמגור, בתכנית הרדיו של רבקה מיכאלי):



ב-30 בינואר 1970 פרסמה נילי פרידלנדר בעיתון 'מעריב' רשמי פגישה עם אסתר גמליאלית, ובה התקוממה על השמועה כאילו הפסיקה להופיע בגלל שבעלה, יוסיפון, אסר זאת עליה כאשר נישאו.

זמן מה לאחר מכן פגש בה העיתונאי שרגא הרגיל, וגם הוא שמע ממנה על געגועיה לבמה...

'הדרכים שבהם רץ ונסע הטנדר' (מעריב, 2 ביוני 1970)

ההופעה האמנותית האחרונה שלה בציבור הייתה, למיטב ידיעתי, בערב לכבוד 75 שנותיה של תל אביב, שנערך ב-1984 ושודר בערוץ הטלוויזיה הראשון. גמליאלית, בצניעותה הטבעית, כבשה את לב הקהל כששרה שני שירים שהיו מזוהים אתה.

הראשון, 'גדליה רבע איש', שירם של נתן אלתרמן ומשה וילנסקי, שבשום מקום לא נאמר בו שגיבורו הוא תימני, אך 'העולם' החליט שכך הוא (אולי בגלל הפאותיים והספונג'ה?).

והשני, 'בכרם תימן', של אלתרמן ומרדכי זעירא (עם הוספות של וילנסקי), שמוכר במילות הפזמון 'אל תפחדי תמר', אותו היא שרה בדואט עם יהורם גאון.

את הופעתה סיימה אסתר בהתרגשות עצומה: 'תודה, התגעגעתי אליכם'...



ולעת פרדה הנה עוד כמה מלהיטיה הגדולים של אסתר גמליאלית:

כאן אפשר לשמוע את גמליאלית ב'זמר' ('לא אורחת גמלים'), של אברהם שלונסקי בלחנו של נחום נרדי.

וכאן, 'אלימלך' של נתן אלתרמן ומשה וילנסקי, שנכתב ב-1935. אסתר גמליאלית שרה דואט עם יעקב טימן, חברה ללהקת 'המטאטא' (ההקלטה משנות הארבעים):

יעקב טימן מחזיק בידה של אסתר גמליאלית בהעמדת השיר 'אלימלך'
(שושנת תימן: בני תימן בזמר העברי, בעריכת דן אלמגור, עמותת 'אעלה בתמר', 2008, עמ' 75)

ואתמול, כמחווה לזכרה, העלו חברי להקת 'הגרובטרון' את הביצוע היפה שלהם לשיר 'הטנדר נוסע', יחד עם הזמרת עדנה גורן, אחייניתה של אסתר גמליאלית:



ביוגרפיה מפורטת של אסתר גמליאלית חיבר עמנואל (עמי) ירימי, והיא זמינה באתר זמרשת.

בעלי התוספות

כמה קוראים העירו לי כי גם לאחר הופעתה במשדר ההוקרה לתל-אביב ב-1984, המשיכה אסתר גמליאלית להופיע ולשיר. ענת גלבוע-רון סיפרה, כי לפני כעשור שרה גמליאלית בערב שהוקדש לעמק יזרעאל, שנערך באולם המועצה האזורית ביפעת.

ביתר פירוט כתב אליהו הכהן:

ההופעה האחרונה בציבור של אסתר גמליאלית לא הייתה בשנת 1984. היא שרה מאוחר יותר במופעים נוספים, ביניהם:

1. מופע בן שעתיים, שערכתי בשנת 1985 ב'בית המורה' בתל-אביב, בשם 'בכל זאת יש בה משהו', לכבוד ספר בשם זה שהוצאתי למלאת 75 שנות תל-אביב. בערב זה השתתפו גם שושנה דמארי ויפה ירקוני (זימון נדיר של שלושת הזמרות על במה אחת), והוא שודר פעמים אחדות ברדיו.

2. כעבור שנים אירחתי אותה שוב בתוכנית על יעקב אורלנד, שנערכה במועדון 'צוותא' ב-29 במאי 2200 וגם בו היא הופיעה ושרה.

3. כעבור חמישה חודשים, ב-31 באוקטובר 2002, היא שרה ורואיינה על ידי במוזיאון תל-אביב, בהופעת הבכורה של התוכנית 'עיר קטנה ואנשים בה מעט' שערכתי.

והיו עוד מופעים נוספים. 
השתתפתי שלשום בלוויתה וכתבתי על כך רשימה שתתפרסם בגיליון הקרוב של 'חדשות בן עזר'.

גלגוליו של מכתב (א): על 'מכתב מאמא' של אלתרמן ומשהו על המלחין שמואל פֶרְשְׁקוֹ

כרזת עידוד למשלוח חבילות שי לחיילים יהודיים בצבא הבריטי (עיצוב: פרנץ קראוס, בערך 1940)

רשימות נוספות בסדרה

ב. 'מכתב לאמא', וגם לאבא ולאלוהים

ג. 'מכתב מבן לאמא'

ד. 'מאבא קבלו נא אגרת'

ה. 'שנינו מחכים' ומשהו על השם אורי

ו. אביך מת, אמך חולה...

ז. החייל הגידם כותב לאמא

ח. תהבהב לה האש בכירה

ט. מכתבים מצה"ל

י. הדור הבא

מאת דן אלמגור ודוד אסף

הריחוק מן הבית, מן המשפחה ומן המולדת (אכן כן) גורם לגעגועים – זה ידוע. והגעגועים הם תמיד משני הצדדים – מצדו של הנודד, הגולה בארץ מרחק, וכמובן גם מצד בני משפחתו המתגעגעים. פעמים רבות מצאו געגועים אלה את ביטויים במכתבים נרגשים, דומעים או מחויכים. בימינו, ימי הטלפונים החכמים, ה'סקייפ' וה'פייסבוק', ניטל קצת טעמם של הגעגועים הללו, שכן היתה זו 'אהבה התלויה בדוור'... וזר – כלומר ילדינו, שגדלו על ברכי האי-מיילים והמסרונים – כנראה לא יבין זאת.

השיר 'מכתב מאמא' הוא בלי ספק אחד משיריו היפים של נתן אלתרמן. יש בו, במכתב ששולחת האמא לבנה שבחזית, געגוע שאין לו תכלה, אהבה, עצב, קמצוץ של רגשי אשמה ועודף מוגזם של דאגה, אך גם הומור מאופק ועצב נוגה, שהמלחין שמואל פֶרְשְׁקוֹ הצליח ללכוד במנגינה הנהדרת שהלחין. לשיר זה, שבוודאי תרם תרומה חשובה למיתוס ה'ייִדישע מאמע', יש נוסחים רבים, מוקדמים ומאוחרים, בעברית וביידיש, ועל מקצתם נעמוד בסדרה זו – 'גלגוליו של מכתב'.

א. 'מכתב מאמא'

את 'מכתב מאמא' חיבר נתן אלתרמן בסוף שנת 1941. הנה הם מילותיו: 

מתוך השירון 'בפי חייליך מזמור' שראה אור לכבוד כנס לציון חמישים שנה להתנדבות היישוב ולהקמת הבריגדה היהודית (היכל התרבות בתל אביב, 24 במאי 1993)

הנה יפה ירקוני שרה את 'מכתב מאמא':

בניגוד למה שנכתב בראש השיר, הלחן לא היה 'על-פי שיר עממי' אלא היה לו אבא מוכר וידוע, הוא שלמה שמולביץ (סולומון סמול), והוא ששימש לאלתרמן ופרשקו מקור השראה וחיקוי – נעסוק בו בפעם הבאה.

‏שלום לך ילדי, שלום מאמא,

את מכתבך קיבלתי, בני הטוב,

ולו ידעת מה שמחה בו אמא,

היית קצת יותר מרבה לכתוב.

‏ושוב אני חובשת משקפיים

ושבה בו לקרוא, גם לשנן.

חבל רק שכהו קצת העיניים

והדמעה קצת מפריעה גם כן.

‏אתה כותב לי שקיבלת סרט

ושלקורפורל אתה מתאים;

‏אינני מבינה מה זאת אומרת

אך אם זה טוב אשלח לך סרטים –

‏סרטים לך שולחת אמא,

בחבילה אותם אשימה.

צמח וגדל, קורפורל,

אבל זכור את אמא.

‏גם קצת ריבה הכנסתי פנימה,

מתפוזים הכינה אמא,

שתאכל, קורפורל,

‏ואת הצלוחיות תשיב לאמא.

‏ואם באיזו נקודה נידחת

תקיף את האויב בהצלחה,

תקיף אותו עם מישהו ביחד

ואל תקיף אותו בעצמך.

‏תפסתם שם את השטאב הגנרלי,

אבל ,ילדי ,הקשיבה לדבריי:

‏מוטב אל תתנפל על גנרלים,

תתפוס דיביזיית חיילים ודי!

‏לא אאריך יותר, אני שותקת,

אבל את זאת, ילדי, אזכיר לך:

‏שאם תתפוס איזו עמדה סטרטגית

תתלה מיד פתקה שהיא שלך!

‏שלום לך ילדי מאמא,

לבה לך הומה בה פנימה.

אם תוכל, קורפורל,

כתוב יותר לאמא.

‏ואל תשכח, ולב תשימה

‏שגם צלוחית ריבה יש פנימה

שתאכל, קורפורל,

ותשוב, תשוב בריא לאמא!

קצת ביאורי מילים והערה אחת:

• קוֹרפּוֹרָל (Corporal) היא דרגה נמוכה בצבא הבריטי המקבילה לרב-טוראי בצה"ל. בביצועים מאוחרים יותר, משנות השישים ואילך, 'תורגמה' דרגה זו ל'רב סמל', שהיא אמנם דרגה בכירה יותר, אבל הרבה יותר מוכרת לישראלים מאשר 'קורפורל'.

'סרטים' של דרגת קורפורל בצבא הבריטי

• 'השְּׁטַאבּ הגנרלי' פירושו: המטה הכללי.

הדאגה האמהית כל כך, שהילד לא יצטנן חלילה ('שלא תצא להתקפה בלי סוודר / בחורף, בני, צריך להיזהר'), מופיעה במקומות נוספים, והפכה להיות מזוהה עם 'האמא היהודייה'. כך למשל בשירו המפורסם של איציק מאַנגער 'אויפֿן וועג שטייט אַ בוים', שזכה לתרגומים רבים לעברית, אומרת האם לבנה:

וויינט די מאַמע: 'איציק קרוין,                                                        תֵּבְךְּ אִמִּי: 'הוֹי אִיצִיק בְּנִי,

נעם, אום גאָטעס ווילן,                                                                 קַח בְּשֵׁם שָׁמַיִם,

נעם כאָטש מיט אַ שאַליקל,                                                           לְפָחוֹת קַח-נָא סוּדָר,

זאָלסט זיך נישט פֿאַרקילן.                                                            כִּי תִּצְטַנֵּן בֵּינְתַיִם.

די קאַלאָשן נעם דיר מיט,                                                             עַרְדָּלֶיךָ קַח אִתְּךָ,
ס'גייט אַ שאַרפֿער ווינטער –                                                          כִּי עַז הַחֹרֶף יֶהִי.
און די קוטשמע טו דיר אָן,                                                            הַפַּרְוָה רְכֹס הֵיטֵב,
וויי איז מיר, און ווינד מיר.                                                           אוֹי, לִי בְּכִי וָנֶהִי!

און דאָס ווינטער-לייבל נעם,                                                        וְאַל תִּשְׁכַּח הָאֲפוּדָה,
טו עס אָן דו שוטה,                                                                     לְבַשׁ אוֹתָהּ, פּוֹחֵחַ.
אויב דו ווילסט נישט זיין קיין גאַסט                                               אִם בֵּין שׁוֹכְנֵי-עָפָר אֵינְךָ
צווישן אַלע טויטע'.                                                                    רוֹצֶה לְהִתְאָרֵחַ'.

(איציק מאַנגער, ליד און באַלאַדע, ניו יורק 1952, עמ' 370; התרגום העברי מתוך: שירים ובלדות, תרגום בנימין טנא, תשכ"ט, עמ' 220)

אלתרמן כתב את השיר לתכנית 'אוצר אַיֶּךָּ' של תיאטרון 'המטאטא', שהוצגה לראשונה ב-23 בדצמבר 1941. זו הייתה – כמו כל תכניות 'המטאטא' – הצגה מוסיקלית. סיפור העלילה נכתב על ידי מרטין רוסט (שם העט של מקסימיליאן רוזנקרנץ) ובוים על ידי יצחק נוז'יק. אלתרמן חיבר את כל הפזמונים ושמואל פרשקו הלחינם.

מן ההערות שנלוו למהדורת 'פזמונים ושירי זמר' של נתן אלתרמן (חלק א, 1976, עמ' 302) למדנו כי העלילה נרקמה סביב ספר מסתורי ובו מוצפנת מפה העשויה לגלות היכן הוחבא אוצר גדול. אריך כרמי, פועל מובטל, מוכר את הספר מבלי שיידע איזה מידע חבוי בו. כשנודע לו הדבר הוא מתחיל במרדף אחר הספר – ממוכר הספרים אל המוזיאון, ומשם אל הוועד למען החייל ולבסוף לשושן הבירה לשם התגלגל המפתח לאוצר כשי לחיילים מארץ ישראל המוצבים בפרס. בסופו של המחזה מושר השיר 'יגעת ומצאת', שכן לבסוף נמצא הספר לא במרחקים אלא קרוב לבית, בכיכר ירושלמית. כל זה קצת מזכיר את עלילת '12 כיסאות', הקומדיה הרוסית המפורסמת של אילף ופטרוב, ששם מנהלים מרדף אחר אוצר המוצפן בתוך כסא (ואת הסוף לא נגלה).

השיר 'מכתב מאמא' הושר לקראת סוף ההצגה, ואף על פי שבהצגה נועד המכתב לחייל המוצב בפרס, לא נטעה אם נרחיב את גבולותיו של השיר גם לאירופה ולאפריקה. הימים היו ימי מלחמת העולם השנייה ומתנדבים רבים מן היישוב העברי בארץ ישראל שירתו בצבא הבריטי, בחילות החַפָּרים, הרגלים, התובלה  או האוויר. הם שירתו במזרח התיכון (מצרים, פרס), בצפון אפריקה ובאירופה, ושירו של אלתרמן התייחס לכלל מתנדבי היישוב, שהיו אז רחוקים מהבית ומאמא.

כרזת עידוד לגיוס לצבא הבריטי (עיצוב: האחים שמיר, בערך 1940)

את השיר המקורי שר שחקן 'המטאטא' יעקב טימן (1975-1903), ששיחק את החייל אריך, והשיר – שביטא כנראה תחושות אותנטיות עמוקות – הפך מיד ללהיט ענק.

משונה ככל שזה יישמע, באותם ימים איש לא חשב שאת השיר הזה צריכה לשיר אשה. למה מה קרה? גבר עם מבטא רוסי כבד כבר לא טוב? וכך, המבצע הראשון של השיר היה גבר. ליעקב טימן היו זכויות רבות, אבל אמהוּת לא היתה אחת מהן... לימים, כשהופק מופע הנוסטלגיה הידוע 'היה היו זמנים – מצעד פזמוני היישוב' (1960), הוזמן טימן לשיר שוב את 'מכתב מאמא'. הנה הוא בהקלטה מאותו ערב:

שחקני 'המטאטא' יעקב אבא (מימין) ויעקב טימן

לימים נטלו את השיר לפיהן זמרות מוכשרות, מחוה אלברשטיין ועד נורית גלרון (שאותה נפגוש באחת הרשימות הבאות), ואיך נאמר זאת: אצלן השיר 'מכתב מאמא' נשמע הרבה יותר טוב...

הנה ביצוע נפלא של חוה אלברשטיין משנת 1970 (תוך השמטת הבית האחרון עם 'השטאב הגנרלי' שכבר לא היה כל כך מובן למאזין הישראלי). הסרטון מלווה בתמונות שצולמו בחצי האי סיני בימי מלחמת ההתשה:

וכאן הקומיקאית המנוחה טליה שפירא, שרה את 'מכתב מאמא' במבטא 'פולני 'מודגש. זו הקלטה מהתכנית 'סופסופ', שהנחה גבי גזית בערוץ הראשון בסוף שנות השמונים.



ב. משהו על המלחין שמואל פֶרְשְׁקוֹ

המלחין שמואל פרשקו (1990-1914)

כמה מילים על הקריירה העצובה של המלחין המוכשר שמואל (סטניסלב) פרשקו, Stanisław (Samuel) Ferszko.

על חייו של פרשקו אין הרבה מידע, וגם המעט שמצאנו שנוי במחלוקת. למרבית ההפתעה והצער יש ערך ביוגרפי קצר על פרשקו בוויקיפדיה באנגלית וגם בפולנית, אך מאומה לא בעברית...

פרשקו נולד בשנת 1914 בעיירה לוּצְק שבווֹלין (היום באוקראינה). כבר כנער נחשב ל'ילד פלא'. הוא עבר ללמוד בוורשה, פיתח קריירה מוסיקלית מרשימה ואף הלחין כמה להיטים מפורסמים בפולנית, בעיקר שירי טנגו וסווינג.

בשנת 1934, בהיותו בן עשרים בסך הכל, הלחין פרשקו את מה שנחשב כלהיט הגדול ביותר של פולין בשנות השלושים. השיר נקרא Bo to się zwykle tak zaczyna, שפירושו 'כך זה בדרך כלל מתחיל...'



והנה עוד שיר פולני מקסים שפרשקו הלחין, 'התינוק שלי':

שמואל (סטניסלב) פרשקו, ורשה, שנות השלושים

בשנת 1937 (או 1936), בשיא הצלחתו כמלחין בפולין, החליט פרשקו לעלות לארץ ישראל. כאן הוא הצטרף לקבוצה המכובדת של מוסיקאים שהלחינו את שירי להקת 'המטאטא'. בין 1943-1941 הוא הלחין את כל השירים לארבע תכניות של 'המטאטא' (נט-סב), שהוקדשו להווי המגוייסים והמגוייסות לצבא הבריטי. 'שיר געגועים', שכתב נתן אלתרמן לתכנית 'והילד ישנו' (בכורה: 2 במרס 1943), היה שירו של מתנדב המתגעגע לכפר סבא ולתל אביב, ופותח במילים ליצניות:

אָנֹכִי, לִבָּתִי מִתְעַלֶּפֶת 

בְּזָכְרִי אֶת עֲצֵי הַבְּרוֹשִׁים,

וְאֵיךְ דִּינָה יוֹצֵאת מִן הָרֶפֶת
רֵיחָנִית וְיָפָה מִנָּשִׁים!
חֲבֵרִים, לִבָּתִי מִתְעַלֶּפֶת,
‏בְּזָכְרִי אֶת צֵאתָהּ מִן הָרֶפֶת!

הלחן של פרשקו אומץ עד מהרה על ידי שניים מהפזמונאים הצעירים של הפלמ"ח. חיים חפר התאים לו את מילות השיר 'רבותי, ההיסטוריה חוזרת', ואילו חיים גורי את 'שיר הותיקים':

הַדְּרָכִים בַּמִּדְבָּר הִכִּירוּךָ,
רוּחַ קַיִץ שָׁזְפָה פַּרְצוּפְךָ.
בַּגְּבָעוֹת שֶׁבְּדַלְיַת-אֶ-רוּחָה
בְּרֹב קוּרְסִים יָצְאָה נִשְׁמָתְךָ.

אחר כך תרם פרשקו לחנים ללהקת 'לי-לה-לו' שנוסדה ב-1943 ('שיכור'), ובימי מלחמת העצמאות הלחין שירים בלתי נשכחים כמו 'באב אל-וואד' של חיים גורי (עבור יפה ירקוני), 'שיר הצ'יזבטרון', 'ציפ', 'הג'יפ' ו'מוטי' של חיים חפר (עבור הצ'יזבטרון) ועוד. 

בשנת 1952 נסע פרשקו להשתלמות בת שנה בארה"ב וכשזו הסתיימה החליט להישאר באמריקה ולא שב עוד לגור בארץ. במשך עשרות שנים, עד פטירתו מסרטן בשנת 1990, התפרנס כמנהל אמנותי ומנצח תזמורות, תחילה בניו-יורק ואחר כך בפלורידה, ובערוב ימיו כפסנתרן המופיע בבתי אבות ובאירועים של קהילות יהודיות במיאמי ביץ', שם גם נפטר.

איזה גורל טרגי למי שהלחין כמה משירי הזמר העבריים הפטריוטיים ביותר, ואיזה גורל אירוני למי שהעניק לחן חדש לשיר 'מכתב לאמא' של אלתרמן. כפי שנראה ברשימה הבאה שירו של אלתרמן נכתב בעקבות פזמון ביידיש על צעיר יהודי שיצא לאמריקה ולא חזר ממנה אל משפחתו...     

מארש-פוקסטרוט שהלחינו ג'וליאן פרונט וסטניסלב (שמואל) פרשקו, ורשה 1936

בעלי התוספות

ד"ר טלילה אלירם מוסיפה את הקוריוז החביב הבא:

על מקורן של המילים 'ותשיב את הצלוחית לאמא' סיפרה אחייניתו של אלתרמן בתכנית של נתיבה בן-יהודה: אשתו של אלתרמן, רחל מרכוס, ואחותה היו נוסעות עם משפחותיהן כל ליל סדר לאמא בחדרה. האם היתה מכינה לכבוד הפסח ריבה מיוחדת ונותנת אותה בצלוחיות לבנותיה. היא תמיד הדגישה שהיא רוצה את הצלוחיות בחזרה (האחיינית הדגישה את ה'פולניוּת' שלה). כיוון שבשנים אלה לא היה קל לנסוע מתל אביב לחדרה, היו מביאים את הצלוחיות בראש השנה והן חיכו שוב עד פסח. אלתרמן היה מאד משועשע מעניין זה ומהבקשה להחזיר את הצלוחיות, ולכן שירבב אותו בשיר.

צלוחית ריבה מאמא

חוה הרחובותית שלחה לי מידע נוסף על שמואל פֿערשקאָ ובעיקר על תרומתו הפחות ידועה להלחנת שירים ביידיש.
בסרטון הפולני הזה יש פירוט יפה על חייו באנגלית.

גם באתר המשוררים הרוסי עם כמה משירי היידיש הרבים שלו. וגם כאן.

והנה שיר שלו, 'זאָל זײַן שטיל', ששר גם על השבת, בביצועו של סידור בלרסקי:
http://faujsa.fau.edu/jsa/search_music_LP.php?jsa_num=401803&queryWhere=jsa_num&queryValue=401803&select=title&side=B&track=03&fetch=11675&pagenum=468&return=findmusic

עקיבא צימרמן הוסיף וכתב, כי שמואל פרשקו היה מהראשונים שליוו חזנים בפסנתר בקול ישראל. הוא ליוה את בנימין אונגר, אברהם וילקומירסקי ועוד. באחרית ימיו היה מנצח על מקהלת בית הכנסת הקונסרבטיבי הגדול במיאמי ביץ' וכן הופיע בקונצרטים כמלווה חזנים.

אליהו הכהן הוסיף:

הפתיח הארוך של שירו של אלתרמן הוא מוצר מקורי מתוצרת הארץ והולחן כולו על ידי המלחין שמואל פרשקו הראוי לקבל את הקרדיט על כך. הפתיח של שמואלביץ לשירו שונה לחלוטין, וזה של פרשקו קליט הרבה יותר. בפרסומים רבים רווח הניסוח כאילו השיר שהושר ב'המטאטא' הוא שיר ביידיש, אך זהו ניסוח גורף שאינו תואם לעובדות. בזמרשת התיאור מדויק יותר, אך גם הוא טעון השלמה. 

זכות הראשונים בשיבוץ לחן הפזמון של 'אַ בריוועלע דער מאַמען" בשיר זמר עברי מגיעה למשה וילנסקי. כשהופקדה בידו מלאכת העיבוד של אלבום התקליטים הראשון של חברת 'אחווה', שהוטבע בארץ על לוחות קרטון מצופים בשלאק, הוא עיבד לתזמורת בשנת 1934 את המילים שחיבר נתן אלתרמן לנשפי פורים דאז 'נגן לי הכינור', אף כי שמו לא הודפס על תוויות סדרת התקליטים שעיבד, אולי מפני שהיה אז עולה חדש וטרם צבר את המוניטין שלימים נזקף לזכותו. כרקע לשיר השתמש וילנסקי בלחן 'כשהרבי אלימלך'. מילות השיר 'נגן לי הכינור' נדפסו בדפדפת מיוחדת בצבע סגול, שכללה את מילות כל שירי סדרת התקליטים הזאת, וגם בה אין זכר לשמו של וילנסקי, האיש הצנוע ונעים ההליכות. בל נשכח כי את תווי הפזמונים הרבים שהלחין וילנסקי  בתקופת היישוב ('אני הוא גדליה רבע איש', 'אתה חיכית לי', ועוד) לא מצאו לנכון הפטרונים של הפצת הזמר העברי המקורי דאז להדפיס בשירונים, מכיוון שראו בהם 'מוזיקה של בתי קפה'...

גלגולו של ניגון: מה קרה לטיטינה לפני שפגשה את אפרים בפלשתינה, ואיך כל זה קשור לפורים?

____________________________________________________________________

גולשים יקרים,

אם הגעתם לכאן בוודאי תשמחו לדעת שפרק זה קיבל פנים חדשות בספרי שיר הוא לא רק מילים: פרקי מסע בזמר העברי (הוצאת עם עובד, תש"ף / 2019).

אתם מוזמנים לבקר בפרק האחד עשר של הבלוג 'שיר הוא לא רק מילים' ושם תמצאו מידע נוסף על הספר ועל השיר.

____________________________________________________________________

א. טיטינה ואפרים: 'תל אביב הקטנה' (1959)

נתחיל מהסוף. רבים מכירים את השיר 'טיטינה ואפרים' ומזהים אותו עם שירי החלוצים, מייסדיה של תל אביב. אך שיר זה – עם כל חנו הארץ-ישראלי והתל אביבי – מעולם לא הושר על ידם. הוא עבר גלגולים רבים, הרחק מחולות הזהב, ואין כמותו לקדם את פני חג פורים.

את מילותיו של השיר חיבר חיים חפר בשנת 1959 (היא שנת היובל לייסוד תל-אביב), לכבוד המופע המוסיקלי 'תל אביב הקטנה', שאותו כתב וערך יחד עם שותפו דן בן-אמוץ.

המופע, בבימויו של שמואל בונים ובכיכובם של יוסי בנאי, יונה עטרי ואלברט (אבנר) חזקיהו, הועלה בהצלחה גדולה. תחילה עלה המופע בכל ערב במועדון 'תל אביב הקטנה', שייסדו חפר ובן אמוץ בגני התערוכה במסגרת 'תערוכת יובל תל אביב' (יולי-אוקטובר 1959), ומשנת 1961, ובהרכב אחר, גם בהצגות סדירות בתיאטרון החמאם.

מהצגה זו זכורים שירים רבים, כמו 'בחולות', 'שני בנאים פה אנו', וכמובן 'זה לא יחזור' ('רק זיכרונות כאן מהלכים על בהונות, עבר זמנה של תל אביב הקטנטנה'). אך כאמור רוב השירים הללו לא היו שירי חלוצים אותנטיים אלא תרגומים או עיבודים מאוחרים שהכין חיים חפר משירים רוסיים, צרפתיים, סקוטיים ואפילו טורקיים...

ובכן, חפר חיבר פזמון סאטירי על זוג חלוצים: טיטינה, שרוצה לעזוב את פלשתינה שיש בה רק בדואים וחול, ואפרים, בן-זוגה החלוץ, שאינו מבין מה רע בתל אביב ('תקחי דוגמה מצינה, אשתו של  דיזנגוף', הוא אומר לה). לימים שניהם התברגנו – הם עדיין בפלשתינה, אבל כבר יש להם אמבטיה עם חרסינה...

חיים חפר, מלים לַמנגינות, עמיקם, 1961, עמ' 67-66; ציורים: אריה נבון

כאן אפשר לשמוע את יונה עטרי ואבנר חזקיהו, ששרו את השיר במופע המקורי של 'תל אביב הקטנה':

וזו היא 'צינה, אישתו של דיזינגוף'

ב. המקור הצרפתי: 'אני מחפש את טיטין' (1917)

כרזה משנת 1922

הגרסה המקורית של השיר, שנקרא בצרפתית 'אני מחפש את טיטין' (Je cherche après Titine), פורסמה בשנת 1917 וזכתה לפופולריות עצומה. הפזמון נכתב על ידי מרסל ברטל (Marcel Bertal) ולואי מובון Louis Maubon)), והולחן על ידי ליאו דנידרף (Léo Daniderff, 1943-1878).

השם טיטין הוא כמובן צרפתי – הקטנה של מרטין או קלמנטין – ולא קשור לטטיאנה הרוסית...

כאן השיר בביצועו של הזמר האגדי איב מונטאן:

וכאן בביצוע אופראי של זמרת הסופרן כריסטינה פסטורלו:

והנה המילים בצרפתית:

Verse: Je vous d’mand’ pardon messieurs dames,
D’avoir l’air inquiet et confus,
C’est que j’ai perdu, ah! quel drame,
La chose â quoi je tenais l’plus!
C’n’est pas un collier non mon ange! Ni des bijoux, ni ma vertu,
Car ca encoryen a d’re change, C’est Titin’ don’t j’étais l’Jasus!..
Titin’ c’êtait tout mon trésor!
Où qu’t’es ty? ma Titine en or?

Chorus: Je cherche après Titine, Titine, Titine!
Je cherche après Titine, Et ne la trouve pas.
Je cherche après Titine! Titine, Titine!
Je cherche après Titine, Et ne la trouve pas.
Ah! Maman!  Ah! Papa!

ג. התרגום לאנגלית (1925): פלשתינה כבר בפנים...

תוך זמן קצר תורגם השיר גם לאנגלית תחת השם טיטינה (Titina). 

מחברי המילים החדשות היו ויליאם קרי דונקן ( (William Cary Duncanוג'ק מהוני ( .(Jack Mahone

השיר באנגלית התפרסם בזכות הזמר האמריקני (ממוצא אירי) בילי מורייBilly Murray  (1954-1877).

הנה הקלטה שלו משנת 1925.

המעניין הוא ש'פלשתינה' – שמתחרזת כה יפה עם טיטינה – חדרה כבר לפזמון של הגרסה האנגלית!

הנה המילים:

Verse: I've always been a restless rover, in search of femininity
I've met the pretty girls all over, but only one appealed to me
My loving heart I gayly tossed her, this Spanish kid in old Madrid
She captured me and then I lost her, and ever since I'm off my lid
 I never will forget her face
I'm searching for her ev'ry place

Chorus: I'm looking for Titina, Titina, my Titina
I've searched from Palistina, to London and Peru
I'll die without Titina
I can't eat my farina
I don't want Rose or Lena
 Titina I want you
Ah! Mama!  Ah! Papa

ד. צ'רלי צ'פלין ב'זמנים מודרניים' (1936)

עיקר פרסומו של השיר בא לו הודות לצ'רלי צ'פלין (1977-1889) הגדול, שבשנת 1936 שילב אותו בקטע גאוני במיוחד בסרט המופת 'זמנים מודרניים' (Modern Times).

לקראת סוף הסרט נאלץ הגיבור (צ'פלין) להופיע על הבמה, לרקוד ולשיר. אך אבוי, הוא שכח את המילים ולצלילי 'טיטינה' שלנו הוא מאלתר מילות ג'יבריש שלא קיימות באף שפה. קטע זה התפרסם לא רק בביצוע המיוחד במינו, אלא משום שזו היתה הפעם הראשונה שבה הדמות של 'צ'רלי צ'פלין' דיברה בסרט...

בסרטון הזה נרשמו גם המילים המוזרות שצ'פלין המציא:

ה. 'פּוּרִים, פּוּרִימָטוֹ': המטאטא (1937)

ומכאן חזרה אלינו.

גלגולו הראשון של השיר בעברית היה בתיאטרון הסאטירי 'המטאטא'.

בשנת 1937, שנה לאחר 'זמנים מודרניים', חיבר נתן אלתרמן גרסה היתולית של השיר עבור מסיבת פורים של 'המטאטא'. הוא קרא לה 'פורים פורימטו' – בוודאי בהשפעת הג'יבריש של צ'פלין – ובה לגלג על שלטון המנדט הבריטי, על המסים (מס המים ומס הילד), ועל הביורוקרטיה.

הנה מילות השיר כפי שמופיעות באתר 'זמרשת'. טיטינה מופיעה כאן בבית השלישי.

זֶה פּוּרִים, פּוּרִימָטוֹ,

תֵּאָטְרוֹ-מַטְאֲטָא-טוֹ,בָּחוּר אֶ בַּחוּרָה-טוֹ,

אָלֶגְרוֹ, נְשִׁיקָה-טוֹ.

פזמון חוזר: הוֹ, הוֹ, הוֹ, הוֹ

טָרָרָם-פָּם-פָּם

הוֹ, הוֹ.

אַרְצֵנוּ מְסֻדֶּרֶת,

הַדְּבַשׁ הוּא בַּכַּוֶּרֶת,

הַיַּיִן הוּא בַּיֶּקֶב,

הַשֵּׂכֶל הוּא בַּיֶּקֶה...

טִיטִינָה, הוֹ, טִיטִינָה,

מֶמְשֶׁלֶת פָּלֶשְׂתִּינָא,

מָתַי אוֹתָךְ אָבִינָה?

טִיטִינָה, הוֹ, טִיטִינָה.

יָפֶה הוּא עוֹלָמֵנוּ,

רַבִּים הֵם גּוֹלָמֵינוּ;

עַל רֹאשׁ כָּל וָ"ו יֵשׁ חֹלֶם,

בְּכָל סִיעָה יֵשׁ גֹּלֶם.

יוֹצֵא אֲנִי הַיָּמָה

לִמְצֹא קְצָת עֹנֶג שָׁמָּה;

צוֹעֵק אֵלַי רֶבּ חַיִּים:

"שַׁלֵּם אֶת מַס הַמַּיִם"!

אֶל בַּחוּרָה פּוֹרַחַת

אֲנִי נִגָּשׁ בְּנַחַת;

אִמָּהּ מִיָּד נִבְהֶלֶת:

"שַׁלֵּם אֶת מַס הַיֶּלֶד"!

גְּבִרְתִּי שֶׁלִּי נִכְבֶּדֶת,

הַנֶּפֶשׁ בִּי רוֹעֶדֶת.

מֵרֹב מִסִּים, רֵגִינָה,

כּוֹאֵב לִי בַּטִּיטִינָה.

בְּמוֹסְדוֹתֵינוּ סֵדֶר

כְּמוֹ בִּזְנַב הָעֵדֶר;

רִשְׁיוֹן קָטָן חָפַצְתִּי

שְׁנָתַיִם הִתְרוֹצַצְתִּי:

אוֹתִי אָדוֹן אַרְנוֹנִי

שׁוֹלֵחַ אֶל חַרְבּוֹנִי,

חַרְבּוֹנִי אֶל עֶפְרוֹנִי,

עֶפְרוֹנִי אֶל זִמְרוֹנִי,

זִמְרוֹנִי אֶל יַרְקוֹנִי,

יַרְקוֹנִי אֶל יַרְדֵּנִי,

סוֹף-סוֹף אָדוֹן יַרְדֵּנִי

אוֹמֵר לִי: "יִשָּׁקֵנִי"!

זֶה פּוּרִים, פּוּרִימָטוֹ,

תֵּאָטְרוֹ-מַטְאֲטָא-טוֹ,בָּחוּר אֶ בַּחוּרָה-טוֹ,

אָלֶגְרוֹ, נְשִׁיקָה-טוֹ.

הנה כאן ביצוע מחודש של 'פורים פורימאטו' במופע 'הקומקום והמטאטא' (2008)

הזמרים הם אדיר מור וניר שיבר.

ו. למי יש שפם יותר גדול? הגרסה בפולנית

ב-1939 הועבר השיר גם לפולנית, הוא שולב בקברט מוסיקלי ונקרא 'Wąsik, ach ten wąsik' (הו, איזה שפם!)

השיר דן בשאלה המכרעת: השפם של מי מצחיק יותר – של צ'רלי צ'פלין או של אדולף היטלר...

הנה הביצוע המקורי של הזמר הפולני לודוויג סומפולינסקי (Ludwik Sempoliński). סומפולינסקי (1981-1899) היה אחד משחקני הקולנוע האהובים בפולין. יש אומרים כי את המילים של השיר כתב לא אחר מאשר המשורר הפולני-היהודי הנודע יוליאן טובים.

ז. גרסה ביידיש – מי יודע?

ולסיום, מכתבו של דן בן-עמוס מאוניברסיטת פנסילבניה (Penn) שבפילדלפיה, שהעיר על גרסה עלומה ביידיש של שיר זה:

You are probably familiar with the song "Titina o' Titina /nisa le-Palestina" that is sung on the record (now CD) Hayu Zemanim . You
probably also know that this song was taken from Charlie Chaplin's movie "Modern Times" which he concludes with a wonderful scene singing this song. (If this part is unknown to you it is worth while renting the DVD of the movie and watch it). What I did not know, and learned only last week, that Charlie Chaplin himself got the song from an Yiddish song.  At Penn we have one of the best archives of Yiddish  and Jewish songs. It was donated to the university by Bob and Molly Freedman who collected these songs and organized them into a researchable archive. For the conclusion of my class on "Jewish Folklore" I asked them to make a presentation on their archive, and their assistant known as R. A. Freedman prepared a 15 minutes presentation of the history of this song.  Please ask your experts on songs in Israel. If the Yiddish history of Chaplin's song is a well known fact, than I have just displayed my ignorance, but if it is not, you may have an interesting segment in which the two "mayvins" can collaborate

וכל היודע פרטים נוספים על הגרסה ביידיש מוזמן להגיב למטה.

(תודה לעלי כהן מקופנהגן על הרעיון)

ח. בעלי התוספות

אלכס נקריאקוב שלח לי את הביצוע המשונה הזה – אמנית יפנית (כנראה) מנגנת את טיטינה על... באבושקה!