 |
| אביגדור המאירי (1970-1890) במדי הצבא האוסטרו-הונגרי |
רשימות נוספות בסדרה
ג. 'מכתב מבן לאמא'
ט. מכתבים
מצה"ל
י. הדור הבא
_________________________________________________________________
גולשים יקרים,
גולשים יקרים,
אם הגעתם לכאן בוודאי תשמחו לדעת שפרק זה קיבל פנים חדשות, מורחבות ומעודכנות, בספרי אמא יקרה לי: פרקי מסע בזמר העברי (הוצאת מאגנס, 2026). פרטים נוספים, פרק לדוגמה ואפשרויות רכישה ומשלוח – כאן.
סדרת גלגולי המכתבים מאמא ולאמא לא תהיה שלמה בלי שירו של אביגדור המאירי 'שני מכתבים', שהולחן בידי יואל אנגל. שיר זה, כפי שציין אליהו הכהן, הוא אחד היחידים שתאריך ומקום כתיבתו הונצחו בתוכו: 'שנת תרפ"ד בירושלים'.
השיר הישן מ-1924 – שלוש שנים לאחר שהמאירי עצמו עלה לארץ מן הגולה ובאותה שנה ממש שיואל אנגל עלה – התפרסם מחדש ב-1960 בזכות ערב הנוסטלגיה 'היה היו זמנים: מצעד פזמוני היישוב', שנערך בהיכל התרבות בתל אביב. המופע הזכור לטוב הזה (שהועלה על הבמה לפני יותר מיובל שנים ובעצמו זקוק כבר לחידוש) נערך והופק על ידי חיים חפר ודן בן-אמוץ (שגם כתבו את דברי הקישור), יעקב אגמון ועמיקם גורביץ. המנחה היה אורי זוהר של פעם, ואת השיר השמיעו רחל אטאס ויוסי בנאי בדואט נהדר.
הנה ההקלטה מ'היה היו זמנים' עם דברי הקדמה של דן אלמגור בפינתו הקבועה בתכנית הרדיו של רבקה מיכאלי (2011):
שני בתי השיר בנויים בהנגדה מושלמת: האם החולה והזקנה כותבת 'על ניר לבן וצח כשלג' ומצווה על בנה לשוב לגולה מכח אהבת ההורים הטבועה בו; ולעומתה, בנה החלוץ הצעיר, שעונה לה 'על ניר פשוט, אפור כאפר', מבקש סליחה אך בה בעת מצפה שאמו תוכיח את אהבתה לו בכך שתבוא בעצמה לארץ ותחבק אותו. מנקודת מבטה של האמא – הגולה היא-היא 'הבית' ('בֹּא הביתה'); ואילו הבן כבר אינו רואה בגולה את הבית – שאמור לסמל קביעות ויציבות. מנקודת מבטו הגולה היא מקום שבו נעים ונדים...
כל מי שעסק בשיר הדגיש, ובצדק, את המֶסֶר הציוני שלו, אבל לא פחות מעניין הוא המסר החבוי: רגשות האשמה שהאם מטפחת בבנה ('אביך מת, אמך חולה'...)
כזכור, גם 'מכתב לאמא' המקורי, זה שנכתב ביידיש בידי סולומון סְמוֹל, עסק בצעיר יהודי שעזב בגולה את אמו החולה. אך שם החליף הבן את גולת מזרח אירופה בגולה אחרת – אמריקה, על מנעמיה הבורגניים; ואילו כאן, הבן הוא חלוץ בעל ערכים, שנשבע לא להיות עוד נע ונד. וזכור לטוב המשפט המפורסם של אורי זוהר, בסופו של אותו ביצוע שהובא למעלה:
לא אהיה עוד נע ונד? אני, אם רק אם היה לי צ'אנס, נָה, לא אהיה עוד נע ונד. הייתי עושה סיבוב כזה בגולה שהיה יוצא עשן...על השיר 'שני מכתבים' כתב אליהו הכהן :
השיר התקבל, באותם ימים, כשיר אקטואלי בעל מסר לאומי פטריוטי, כי הוא נתן ביטוי לדו-שיח טיפוסי שהתנהל אז בין הורים שנשארו בגולה לבין בניהם שעלו לארץ. אך מן הבחינה האנושית אולי טחו עינינו מראות את הצד השני של המטבע. החלוצים הצעירים שעלו אז ארצה והקימו יישובים ומחנות עבודה, ופיזזו וכרכרו בשירת 'אנו באנו ארצה', השאירו מאחריהם במקרים רבים זוג הורים זקנים, ללא פנסיה, ללא גמלת ביטוח לאומי וללא משענת כלכלית. הורים בגולה גידלו את בניהם בתקווה שבערוב ימיהם יהיה מי שיתמוך בהם; אבל מה לעשות, הבן רוצה להיות חלוץ.
באותה שנה, 1924, זכה היישוב היהודי בארץ לתגבור החשוב ביותר שיכול היה לצפות לו בתחום הזמר. יואל אנגל, מבכירי המלחינים היהודים ברוסיה, עלה ארצה כדי להתמסר להוראה ולהלחנת שירי הארץ. בעת שהותו בגרמניה בדרך לכאן, הלחין את שירו של טשרניחובסקי 'אומרים ישנה ארץ'; ובהגיעו ארצה הלחין את 'שני מכתבים'. את השיר הזה שרו והקליטו כמעט כל זמרי הטנור הארץ ישראליים בתקופת המנדט: יהודה הר מלח, יוסף גולנד, מרדכי רוט, אברהם וילקומירסקי ואחרים.('עשר השנים הראשונות – משירי ירושלים בראשית תקופת המנדט, תרע"ח-תרפ"ח', יהושע בן אריה [עורך], ירושלים בתקופת המנדט, יד יצחק בן צבי, 2003, עמ' 492-491)
 |
| יואל אנגל (1927-1868) |
הנה כמה ביצועים נוספים של השיר. באופן מסורתי, וכמקובל באותם ימים, הזמרים ששרו את השיר מילאו את שני התפקידים – גם של האמא וגם של הבן.
יוסף גוֹלָנד (איכות ההקלטה רעה מאוד, אבל זה מה שיש).
החזן בנג'מין מייסנר (הקלטה משנות השמונים).
השיר 'שני מכתבים' גם תורגם ליידיש - 'צוויי בריוו'. התרגום נעשה בשנת 1940 על ידי המשורר דוד פינסקי. לא הצלחתי למצוא את המילים, אבל הנה סידוֹר בֶּלָרְסקי שר אותן.
דברים נכוחים על משמעותו של השיר 'שני מכתבים' כתב גם ההיסטוריון המנוח פרופ' שמואל אלמוג בספרו 'הנקודה היהודית: יהודים בעיני עצמם ובעיני אחרים', ספריית פועלים, תשס"ב, עמ' 110-109:
 |
| 'שנת תרפ"ד בירושלים' הייתה שנת משבר כלכלי חמור ובנוסף לכל הצרות גם שנת שמיטה. הרבנים החרדים בירושלים יצאו בזעם נגד היתר המכירה של הרב א"י קוק (מאוספי הספרייה הלאומית) |
בעלי התוספות
אליהו הכהן כתב לי על שינוי נוסח מעניין שחל בנוסח המושר של 'שני מכתבים':
בנוסח המקורי כתב המאירי 'על ניר עדין וצח כשחר'. כשראיינתי את ותיקי היישוב הם שרו לי את הנוסח המקורי, וכנראה שכך הושר השיר בארץ בתחילה. אחר כך השתנו המילים בפי הזמרים ובפי העם ל'נייר לבן וצח כשלג', אולי מתוך געגועים לשלג שלא התברכנו בו במקומותינו.
