מזמור שיר לעונג שבת

אם יש בלוג אז צריך גם המנון, ויש לנו שניים כאלה ובמגוון סגנונות.

א. עונג שבת, 'בצליל מסולסל'

מין מתנת יום הולדת לבלוג עונג שבת קיבלתי מהזמרת המצוינת יונית שקד גולן, שהוציאה לפני כמה שבועות סינגל ראשון מתוך אלבום הבכורה שלה רחוק מדאגות. השיר שאותו היא כתבה, הלחינה ושרה נקרא 'עונג שבת'. המעבד המוזיקלי הוא דניאל סלומון.

הנה הוא:



ואלה המילים (ותודה ליונית):

כְּשֶׁהַבֹּקֶר נִפְתָּח בִּצְלִיל מְסֻלְסָל, 

זֶה סִימָן שֶׁהִגִּיעַ שִׁשִּׁי. 

נִקְיוֹנוֹת, בִּשּׁוּלִים וּקְנִיּוֹת מְלֹא הַסַּל

מְחַכּוֹת כְּבָר מִיּוֹם חֲמִישִׁי.

מִכָּל הַדִּירוֹת מִתְמַזְּגִים הַצְּלִילִים,

בַּחוּץ שָׁטִיחַ נֶחְבָּט, 

אִמִּי תְּנַצֵּחַ עַל כָּל הַסִּירִים,

מַטְעַמִּים תְּתַבֵּל לְשַׁבָּת.

עֹנֶג שַׁבָּת, הַמַּתְחִיל בְּשִׁשִּׁי, 

חָמוּץ, מָלוּחַ, מָתוֹק.

עֹנֶג שַׁבָּת, שֶׁלִּי הָאִישִׁי,

הוּא זִכְרוֹן יַלְדּוּתִי הָרָחוֹק.

הוּא זִכְרוֹן יַלְדּוּתִי הָרָחוֹק.

וְיוֹדַעַת אֲנִי כִּי בַּחֲצִי הַיּוֹם
הַבַּיְתָה אָבִי יְמַהֵר

מָלֵא מַמְתַּקִּים עַל שֻׁלְחַן יַעְרֹם

בֵּינֵינוּ אוֹתָם יְפַזֵּר.

אִמִּי הַנֵּרוֹת תַּדְלִיק וּתְבָרֵךְ

תֹּאמַר כִּי שַׁבָּת נִכְנְסָה.

מִקְלָחוֹת נִזְדָּרֵז לְסַיֵּם, נֵעָרֵךְ,

עַל שֻׁלְחָן הַמַּפָּה מְכַסָּה.

עֹנֶג שַׁבָּת...

בְּבֹקֶר שַׁבָּת, כְּשֶׁכֻּלָּם יְשֵׁנִים,

רֵיחַ לֶחֶם קָלוּי מִתְפַּזֵּר.

מַקְצִיף לוֹ אָבִי מַשְׁקֵה עֲנָנִים, 

מִקָּפֶה שֶׁרֵיחוֹ מְשַׁכֵּר.

הַשֻּׁלְחָן כְּבָר עָרוּךְ, יָפֶה וּמַזְמִין,

מְעִירֵנוּ אָבִי בִּנְשִׁיקָה. 

סָלָטִים גְּבִינוֹת, פוּל אוֹ חַמִּין,

וְאִמִּי לְיוֹם הִיא מַלְכָּה.

עֹנֶג שַׁבָּת...

כְּשֶׁהַשַׁבָּת כְּבָר כִּמְעַט מִסְתַּיֶּמֶת,

מִשְׁתַּלֵּט לוֹ עֶצֶב גָּדוֹל.

עַל שַׁבָּת הַבָּאָה כְּבָר חוֹלֶמֶת,

הַלְוַאי לֹא הָיוּ יְמֵי חוֹל,

הַלְוַאי לֹא הָיוּ יְמֵי חוֹל.

עֹנֶג שַׁבָּת...

ב. עונג שבת, ביידיש

ולמי שמעדיף את עונג שבת שלו עם טאץ' אשכנזי יותר, הנה הביצוע הנהדר של לואי דָנְטוֹ לשיר נהדר ביידיש שנקרא 'עונג שבת', ובמילים אחרות, ארומטיות יותר, 'עוֹיְנֶג שָׁבֶּס'.

על גלגוליו של שיר זה כתבתי ברשימה לכבוד יום ההולדת השלישי של הבלוג, כאן, וזו הזדמנות לחזור ולאוורר אותה, ולוּ לצורכי השוואה עם שירה של יונית שקד גולן. האוכל ממלא תפקיד חשוב בשני השירים...

דפי התווים של 'עונג שבת', ניו-יורק 1914 (מקור: ספריית הקונגרס האמריקני)

לא רבים מכירים את השיר היפה והמתקתק הזה, שניחוחות של שמאלץ וקוגל אופפים אותו. השיר נכתב בשנת 1912 או 1913 על ידי שלמה שמולביץ, שנקרא גם סולומון סְמוֹל (1943-1868). שמולביץ זכור לטוב בשל היותו המחבר והמלחין המקורי של 'מכתב לאמא', שיר שהקדשתי לו רשימה מיוחדת בעונ"ש.

שלמה שמולביץ (מקור: ספריית הקונגרס האמריקני)

הנה 'עונג שבת' שלו בפי אחד מגדולי זמרי העם ביידיש, החזן לואי דנטו (2010-1929). ההקלטה נעשתה במונטריאול בשנת 1991.

השיר שולב בהצגה שנקראה 'לעבעדיקא יתומים' (היתומים החיים), שנכתבה על ידי השחקן והמחזאי הפורה איזידור (יצחק) זוֹלוֹטָרֶבְסְקִי (Zolotorevsky). לא הרבה ידוע על ההצגה פרט לכך שהיא זכתה כנראה להצלחה והוצגה פעמים רבות בשנים 1914-1913 ב-People's Theater ('פּיפּלס-טעאַטער') שברחוב באוארי 201 (Bowery) בניו יורק. כוכב ההצגה היה יעקב אדלר, אך את השיר 'עונג שבת' שרו כדואט אנני טוֹמָשֶׁבְסְקִי (אחותו הצעירה של השחקן המפורסם בוריס טומשבסקי) ופיטר (פתחיה) גְרָף. השיר הולחן על ידי יוסף רוּמְשינסקי (1956-1881), מגדולי המלחינים של תיאטרון היידיש האמריקני, שחתום על מאות רבות של שירים.

שלמה שמולביץ, לידער, ניו יורק 1913, עמ' 160-159 

קשה לתרגם את השיר בחרוזיו, ולכן נסתפק בתרגום מילולי (שהכין עבורי יהושע מונדשיין ז"ל):

העונג שבת בכל בית יהודי, 

בטוהר, ביופי, גדוֹלה היא הנחת, 

הפינות זוהרות וכל מאכל מוכן כדבעי, 

על כל פנים שרויה שמחה.   

חלות נאות מונחות על השולחן, 

מכוסות במפית צחה, 

בחיי, כל הבית מריח 

 מצימֶס, מרק, בשר ודגים.  

הוא בא מבית הכנסת ואומר לרעייתו: 

'שבת שלום', בניגון ובנועם לשון 

והיא משיבה לו: 'שבת שלום'.  

אחרי הסעודה ואחרי הזמירות, 

כשהנר כבה, 

אז מתחילים להרגיש את עונג שבת... 

אין שום דבר טוב יותר עבור שבת.                               

                                                                                            [תרגום של גרימי גלעד]

   פזמון:  העונג שבת הוא טוב מאוד ונעים,                      הו מה נעים הוא עונג של שבת,

   מפני שרק השבת מביאה מנוחה ליהודי,                        רק בה ינוח היהודי מעט.

   הוא [היהודי] מתחדש, משתחרר                                 מוצא מנוח וכוח,

   העול הקשה יורד,                                                    עוּלוֹ של חול מוּסר,

   שמח כמו בן מלך                                                     שבוע זה אותו ישא

   זה מחזק אותו לכל השבוע,                                        כולו פורח, שמח,

   ברוח ובמזל,                                                           רוחו טובה עליו,

   העונג שבת הוא כמו תכשיט יקר.                                עונגה של השבת – תכשיט זהב. 

בבוקר הוא הולך להתפלל בבית הכנסת, 

החזן וה'משוררים' שרים שם לרוב 

הוא בא אחר התפילה, ורק כדי להעביר את הזמן, 

חוזר הוא על הניגונים לפני אשתו...   

היא מביא את הצ'ולנט שהוא ממש לתפארת, 

הקוּגֶל, המעיים (קישקע), שממולאים בדברים טובים... 

הכל מעשה ידיה. 

זה מעדן! תגידו מה שתרצו.  

אחרי האוכל, תענוג

לשכב לישון, 

לכבוד שבת. 

אחר כך מצא אצלה כוסית של משקה חם 

שהיא הכינה עוד מערב שבת. 

אין שום דבר טוב יותר עבור שבת. 

   פזמון...

יותר ממאה שנים מפרידים בין שני השירים הללו, של שלמה שמולביץ מכאן ושל יונית שקד גולן מכאן, ובכל זאת יש דבר אחד גדול משותף להם: עונג שבת מזוהה עם אוכל יהודי טעים...

וזה מזכיר לי את הסיפור המופלא שהביא אלתר דרויאנוב בספר הבדיחה והחדוד הנצחי שלו:

ספר הבדיחה והחדוד, א, תשט"ז, עמ' שיח

'זה מעדן! תגידו מה שתרצו' – הצ'ולנט והקישקע של מסעדת שמוליק כהן

היום יום הולדת: בלוג עונג שבת בן שלוש

א. יום הולדת חגיגה נחמדת

אם בשבוע שעבר ציינתי בקול ענות חלושה את יום הולדתי הלא-חשוב-כמה, הרי השבוע חוגג בלוג עונג שבת (עונ"ש) אירוע חשוב הרבה יותר – יום הולדת שלישי.

אם הייתם שואלים אותי אז, ב-19 בפברואר 2011, לא הייתי מעלה על דעתי שאצליח לפרסם 721 פוסטים (נכון להיום) – פרטים מלאים לתולדות הבלוג, כולל כל הפוסטים כולם, נמצאים ב'ארכיון הבלוג' שבטור השמאלי.

זו גם הזדמנות להיפרד בצער מד"ר עינת אמיתי, שסייעה לי בעוד הבלוג בחיתוליו ונפטרה השנה בטרם עת, ולהודות לכותבים הנפלאים, ה' יאריך ימיהם ושנותיהם (דן אלמגור, ברוך גיאן, גרימי גלעד, איתמר וכסלר, יהודה זיו, יהושע מונדשיין, נעם נדב, רמי נוידרפר, ובטח שכחתי עוד כמה), לצלמים החובבים, לציידי הקוריוזים והאזוטריקה שמשתפים אותי במציאותיהם, ליועצים הרבים שתורמים ברצון ממומחיותם, ולאלפי הקוראים והמגיבים, שמלווים את הבלוג בנאמנות כל ימות השנה.

גם מגיבים כאלה מלווים אותי פה ושם...

הבלוג, מראשיתו, נכתב שלא על מנת לקבל פרס והוא פתוח לכולם, ובחינם. אבל כל מי שקורא בו, ולוּ במעט, מבין כי מושקעות בו עשרות רבות של שעות עבודה בכל שבוע. מי שמסכים שתוכן איכותי ומוקפד ראוי לְתִּגְמוּל, וגלישה באינטרנט אינה שונה ממסעדה, ספר, סרט, קונצרט או הצגת תיאטרון שעולים כסף, מוזמן להציץ בטור השמאלי ולתרום לתחזוקת הבלוג ככל אשר ידבנו לבו. לא חובה, כמובן. זו הבעת אמון, שמטבע העניין גם עוזרת לחיזוק המוטיבציה של העורך והמו"ל, שהרהורי פרישה וחזרה למגדל השן האקדמי פוקדים אותו מדי פעם. ברוח אחד המדורים החביבים בבלוג, הרי זו גם 'פרנסה של יהודים'... ועל תומכי הבלוג ייאמר: עץ חיים היא למחזיקים בו וכל תומכיו מאושר.

עיצוב: 'הפולניה' (תודה למיכל)

לכבוד יום ההולדת השלישי, הנה מחווה צנועה לשם 'עונג שבת'.

בעל העונ"ש עם ברוך גיאן (מימין), שנמצא בדרך כלל בצד השני של המצלמה

ב. 'עונג שבת' – הרחוב

הידעתם שבירושלים יש רחוב ושמו 'עונג שבת'?

צילום: ברוך גיאן

הרחוב נמצא בשכונת מאה שערים, וכמה חבל שאין הוא נקרא לא על שם הבלוג, לא על שם ערבֵי 'עונג שבת' של ביאליק (ראו בהמשך), ואף לא על שם ארכיון 'עונג שבת', שניהל ההיסטוריון עמנואל רינגלבלום בגטו ורשה.

הרחוב נקרא כמובן על שם מצוות עונג שבת, שנזכרה בדברי הנביא ישעיהו והובנה בדרך כלל כחובה להתענג בסעודות השבת במאכלים ובמשקאות משובחים: 'אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי, וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ יְהוָה מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר' (ישעיהו, נח 13).

עונג שבת למבינים (צילום: דוד אסף)

ג. עונג שבת – השירון 

מדי פעם מתלוננים בפניי קוראים על ראשי התיבות של הבלוג 'עונ"ש', בין משום שהם רואים בכך בדיחה לא מוצלחת ונעלבים בשמה של השבת, בין משום שהם טוענים (ובצדק), כי אין מדובר בעונש וההפך הוא הנכון.

מוצלח או לא מוצלח, את ראשי התיבות האלה, שהמצאתי כבר לפני יותר משש שנים, עוד בימים שהוא היה סתם עלון אי-מיילי, כנראה כבר לא אשנה. כבר נמצאו להם ק"ן טעמים, ומסורת היא מסורת. מה גם שהתברר לי כי ביקום הווירטואלי יש בלוג ותיק ומכובד, שמוקדש למוסיקת רוק, וגם הוא מתהדר בשם 'עונג שבת' (Haoneg)! לא שיש חשש שמישהו יתבלבל, אבל בכל זאת צריך בידול.

הסמליל של המתחרים

תמר זיגמן מצאה באוסף מאיר נוי, שבמחלקה למוסיקה בספרייה הלאומית, את עטיפת השירון שהונהג במסיבות 'עונג שבת', שאותן ייסד ח"נ ביאליק בתל-אביב בשלהי שנת 1926 (שנתיים לאחר מכן, במאי 1929, הועברו ערבים אלה לאולם 'אוהל שם' שברחוב בלפור). השירון הוא משנת 1934, ומן הקִטְלוּג שעשה מאיר נוי למדנו שכבר הקדימוני גדולים. אמנם לא עונ"ש, אלא בכתיב חסר: ענ"ש.

עטיפת השירון בכתב ידו של מאיר נוי

על ייסוד אגודת 'עונג שבת' כתב שמואל אבנרי, מנהל ארכיון בית ביאליק, מאמר מאלף, שכותרתו: 'איך חישמל "עונג שבת" של ביאליק את היישוב?', מים מדליו, 18, תשס"ז, עמ' 370-357. אבנרי גם העביר לי את הצילום הבא מתוך 'זמירות עונג שבת' בעריכת מ' רבינוביץ (הוא המוסיקאי מנשה רבינא).

וכאן קטעים מנאומו של ח"נ ביאליק, לרגל הנחת אבן הפינה ל'אהל שם', אייר תרפ"ח (דברים שבעל-פה, ב, תל-אביב: דביר, תרצ"ה, עמ' קס-קסב):

ברצוני לברר את תוכן הרעיון של 'ענג שבת'. אנו באים לא"י לחדש את חיינו; אנו רוצים ליצור לנו כאן חיים עצמיים, שיש להם קלסתר פנים משלהם ואופי מיוחד, ומייסדי 'ענג שבת' חשבו, כי לשם יצירת צורות חיים מקוריות ואמתיות בעלות פרצוף ופנים לאומיים, הכרח להם לקחת את החומר ליצירותיהם מאבני היסוד של צורות החיים הקדמוניות, ואם צריכים לחצוב 'מן השתין' הרי יש לקחת את 'אבן השתיה', את היסוד היותר חזק, ולא מצאו צורה יותר עליונה ויותר עמוקה להתחיל לטוות ממנה את צורות החיים המקוריות מיצירת השבת, שהיא, כידוע, קדמה למתן תורה ועוד במצרים שמרו בני ישראל את השבת. ואמנם השבת היא אבן השתיה של כל היהדות, ולא לחנם היא נקראת 'אות ברית' בין אלהים ובין בני ישראל; בשבת מקופלים כמה רעיונות לאומיים וסוציאליים, ואם ב'עשרת הדברות' מקופלת כל התורה הרי בשבת אולי גלומות ומקופלות כל עשרת הדברות. מטרה אמתית – היא זו הנתונה במרכז וכל ההיקף יונק ממנה במדה שוה. מה עשו בני ישראל? הם לקחו את השבת וקבעו אותה במרכז. לעם ישראל יש שליטה על הזמן. היהודים קובעים את זמן חגיהם ומגבוה מסכימים להם – 'השבת מסורה בידכם ואין אתם מסורים לשבת'. את השבת התחילו למנות מיום ד', שבו נתלו המאורות, וכך קבועה השבת במרכז. היהודים העתיקו את השעון של הטבע, כדי להעמיד את השבת באמצע כנקודה מרכזית בעגול – בחינת מנורה באמצע וכל הקנים נוטים לשבת, כי אפילו להבדיל על הכוס מותר שלשת ימים לאחר השבת. שבעה ימים זה עגול. והזמן התחיל ללכת בעגול: שבע שנות שמיטה. לאחר שבע שמיטות – שבתון, שנת היובל. כל הזמן כאלו קבל תוכן ויתמלא קדושה, השבת היא הסמל לחזרה נצחית בעגול. אם אנו חוזרים לא"י – עלינו לחזור עם השבת, זה הסמל שלנו המלא יופי וחן, שממנו נוכל לשאוב יופי לכל צורות החיים שלנו.  

אנו יודעים מהו סגנון עליון ושאיפה לשכלול. שמאי הזקן – כל דבר נאה שנזדמן לו הניחהו בשביל שבת. השבת מקדשת את רגש היופי של כל האומה כולה. אם אנו קובלים על חוסר סגנון חיים משלנו, אנו יכולים להתחיל מן השבת ביצירת סגנון. היום הזה ראוי שבו יפגשו בני העם זה את זה: בשבת שנתנה לפני התורה והיא למעלה מן התורה, והיא סמל לשלום ואחדות. יש בתוכנו הרבה מפלגות עם תורות ו'שלחן ערוך' משלהן – תהי השבת סמל לאחדות. זוהי הכונה ביסוד המסבות של 'ענג שבת', לשם התחלה להתחדשותנו כאן. ביום הזה צריכים להפגש כל ששת הקנים שלנו מול פני המנורה לשבת של שלום, המאחדת את הלבבות והמזכירה לכל, שיש לנו שרשים עמוקים ושאיפות למעלה. 

  

הזמנה לחנוכת בית 'אהל שם', 9 במאי 1929 (מקור: ארכיון בית ביאליק)

ד. 'עונג שבת' – השיר

דפי התווים של 'עונג שבת', ניו-יורק 1914 (מקור: ספריית הקונגרס האמריקני)

לא רבים מכירים את השיר היפה והמתקתק הזה, שניחוחות של שמאלץ וקוגל אופפים אותו. השיר נכתב בשנת 1912 או 1913 על ידי שלמה שמולביץ, שנקרא גם סולומון סְמוֹל (1943-1868). שמולביץ זכור לטוב בשל היותו המחבר והמלחין המקורי של 'מכתב לאמא', שיר שהקדשתי לו רשימה מיוחדת בעונ"ש.

הנה ביצוע נהדר של 'עונג שבת' בפי אחד מגדולי זמרי העם ביידיש, החזן לואי דנטו (2010-1929). ההקלטה נעשתה במונטריאול בשנת 1991.

השיר שולב בהצגה שנקראה 'לעבעדיקא יתומים' (היתומים החיים), שנכתבה על ידי השחקן והמחזאי הפורה איזידור (יצחק) זוֹלוֹטָרֶבְסְקִי (Zolotorevsky). לא הרבה ידוע על ההצגה פרט לכך שהיא זכתה כנראה להצלחה והוצגה פעמים רבות בשנים 1914-1913 ב-People's Theater ('פּיפּלס-טעאַטער') שברחוב באוארי 201 (Bowery) בניו-יורק. כוכב ההצגה היה יעקב אדלר, אך את השיר 'עונג שבת' שרו כדואט אנני טוֹמָשֶׁבְסְקִי (אחותו הצעירה של השחקן המפורסם בוריס טומשבסקי)  ופיטר (פתחיה) גְרָף. השיר הולחן על ידי יוסף רוּמְשינסקי (1956-1881), מגדולי המלחינים של תיאטרון היידיש האמריקני, שחתום על מאות רבות של שירים.

שלמה שמולביץ, לידער, ניו יורק 1913, עמ' 160-159 

קשה לתרגם את השיר בחרוזיו, ולכן נסתפק בתרגום מילולי (שהכין עבורי יהושע מונדשיין ותודתי לו):

ה'עונג שבת' בכל בית יהודי, / בטוהר, ביופי, גדוֹלה היא הנחת, / הפינות זוהרות וכל מאכל מוכן כדבעי, / על כל פנים שרויה שמחה.  

חלות נאות מונחות על השולחן, / מכוסות במפית צחה, / בחיי! כל הבית מריח / מצימֶס, מרק, בשר ודגים.  

הוא בא מבית הכנסת ואומר לרעייתו: / 'שבת שלום', בניגון ובנועם לשון / והיא משיבה לו: 'שבת שלום'.  

אחרי הסעודה ואחרי הזמירות, / כשהנר כבה, / אז מתחילים להרגיש את עונג שבת... /אין שום דבר טוב יותר עבור שבת.  

פזמון: העונג שבת הוא טוב מאוד ונעים, / מפני שרק השבת מביאה מנוחה ליהודי, / הוא מתחדש, משתחרר / העול הקשה יורד, /שמח כמו בן מלך! / זה מחזק אותו לכל השבוע. / ברוח ובמזל, / העונג שבת הוא כמו תכשיט יקר.  

בבוקר הולך הוא להתפלל בבית הכנסת, / החזן וה'משוררים' שרים שם לרוב / הוא בא אחר התפילה, ורק כדי להעביר את הזמן, / חוזר הוא על הניגונים לפני אשתו...  

היא מביא את הצ'ולנט שהוא ממש לתפארת, / הקוּגֶל, המעיים (קישקע), שממולאים בדברים טובים... / הכל מעשה ידיה. / זה מעדן! תגידו מה שתרצו.  

אחרי האוכל, תענוג / לשכב לישון, / לכבוד שבת. / אחר כך מצא אצלה כוסית של משקה חם / שהיא הכינה עוד מערב שבת. / אין שום דבר טוב יותר עבור שבת.

'זה מעדן! תגידו מה שתרצו' – הצ'ולנט והקישקע של מסעדת שמוליק כהן

גלגוליו של מכתב (ב): 'מכתב לאמא', וגם לאבא ולאלוהים

עטיפת חוברת התווים, ניו יורק 1907

רשימות נוספות בסדרה

א. על 'מכתב מאמא' של אלתרמן ומשהו על המלחין שמואל פרשקו

ג. 'מכתב מבן לאמא'

ד. 'מאבא קבלו נא אגרת'

ה. 'שנינו מחכים' ומשהו על השם אורי

ו. אביך מת, אמך חולה...

ז. החייל הגידם כותב לאמא

ח. תהבהב לה האש בכירה

ט. מכתבים מצה"ל

י. הדור הבא

מאת דוד אסף

ברשימה הקודמת עסקנו ב'מכתב מאמא', שירם המפורסם של נתן אלתרמן ושמואל פרשקו, ועתה נפנה אל המקור שממנו ינקו שניהם – השיר ביידיש, שבכלל היה 'מכתב לאמא'...

שיר זה נכתב בראשית המאה העשרים על רקע גלי ההגירה הגדולים ממזרח אירופה לאמריקה. אלתרמן הארץ-ישראלי לקח מן השיר את המסגרת הרעיונית – אם רחוקה, מתגעגעת ודואגת לבנה ומצפה לאות חיים ממנו – אך לא הותיר זכר מן המילים המקוריות; פרשקו הלחין מחדש את בתי השיר ומן המקור נטל רק את המנגינה של הפזמון החוזר.

_________________________________________________________________

גולשים יקרים,

אם הגעתם לכאן בוודאי תשמחו לדעת שפרק זה קיבל פנים חדשות, מורחבות ומעודכנות, בספרי אמא יקרה לי: פרקי מסע בזמר העברי (הוצאת מאגנס, 2026). פרטים נוספים, פרק לדוגמה ואפשרויות רכישה ומשלוח – כאן.

____________________________________________________________________

א. המקור ביידיש: 'אַ בריוועלע דער מאַמען'

עטיפת חוברת התווים, ניו יורק 1921

השיר 'אַ בריוועלע דער מאַמע' (מכתב לאמא) נכתב במיטב מסורת ה'שׁוּנְד', אך היום היינו קוראים לשיר כזה 'טלנובלה'. עלילתו סנטימנטלית וסוחטת דמעות – עין לא נותרה יבשה. כותרת השיר – 'מכתב לאמא' – מכוונת לאותו מכתב קטן, מכתבון (בריוועלע), שהאם הבודדה והאומללה מתחננת בפני בנה שישלח לה.

השיר מספר על בן יחיד, שהיגר ל'עולם החדש' והשאיר את אמו מאחור, בעיירה הענייה והנידחת שבמזרח אירופה. הוא גר עתה בניו-יורק וכבר שמונה שנים שאמו לא שמעה ממנו. לבו לב אבן. הוא אינו שולח לה מכתבים אף על פי שהצליח ויש לו אשה יפה ושני ילדים. והנה, כטוב לבו של הבן עליו, מגיע אליו מכתב המבשר כי אמו מתה ומשאלתה האחרונה היא לשמוע מבנה האהוב תפילת קדיש על נשמתה...

המחבר, המלחין וגם המבצע הראשון היה שלמה שמולביץ (Solomon Smulewitz). הוא נולד בפינסק שבבלארוס והיגר לארה"ב כנראה בשנת 1892. באמריקה שינה שמולביץ את שמו וקרא לעצמו סולומון סמול (Solomon Small), ומי יודע אולי גם הוא השאיר מאחור אמא זקנה...

כאן אפשר לקרוא מעט עליו.

שלמה שמולביץ - סולומון סמול (1943-1868)

שמולביץ כתב את השיר כנראה בשנת 1907, ועל כל פנים בשנה זו נדפסו לראשונה תווי השיר. משנת 1908 שרדה ההקלטה המוקדמת ביותר, שאותה ניתן לשמוע כאן בקולו של שמולביץ עצמו.

אלה המילים ביידיש (ואחריהן תרגום מילולי לעברית):

א

ילדי שלי, נחמתי, אתה נוסע מכאן

השתדל להיות בן טוב,

ממך מבקשת בדמעות ובפחד

אמך המסורה והאהובה.

נוסע אתה, ילדי, ילדי יחידי,

מעבר ליַמִּים רחוקים,

העיקר שתגיע לשם רענן ובריא,

ואל תשכח את אמך.

כן, בבריאות, ותגיע במזל

ושים לבך בכל שבוע מכתב לשלוח -

את לב אמך, ילדי, כה תְּשַׁמַח.

פזמון חוזר:
מכתב לאמא
אל נא תתעכב [לשלוח]
כְּתוֹב מהר,
ילדי האהוב,
הענק לה את הנחמה.
אמך תקרא את מכתבך
ותבריא -
מכאוביה יתרפאו 
וגם לבה המר,
נשמתה תתחדש.


ב
שנה שמינית אני לבד,
הילד נדד הרחק,
לבו של הילד קשה כאבן
אף לא מכתב אחד קיבלתי.

איך יכול ילדי שיהיה לו עדיין מצב רוח?

איך הוא מצליח בחיים?

ודאי הולך לו טוב מאוד...
ואינו רוצה לחשוב בכלל [עלי].

שלחתי לו מאה מכתבים,
והוא, אין לו שום מושג,
שמכאוביי כה עמוקים...

ג
בעיר ניו-יורק, בית עשיר מאוד,

[גרים בו] לבבות בלי רגש,

שם גר בנה, הוא חי ברחבות

עם משפחה מאושרת.

אשה יפה, ושני ילדים
שפניהם מאירים,

וכשהוא יושב ומתענג עליהם,

מגיע אליו מכתב:
אמך נפטרה! זה קרה,

בחייה התעלמת ממנה,

זו היתה משאלתה האחרונה:

'קדיש' אחר האמא,
אל נא תתעכב [לומר],
אמור מהר,
ילדי האהוב,
הענק לה את הנחמה.

האמא תשמע את הקדיש שלך,
בקברה, בחפץ לב,
אתה מרפא את מכאוביה
את לבה המר,
תענג את נשמתה.

מילות השיר ביידיש ותוויו זמינים באתר הנהדר Yiddish Sheet Music של אוניברסיטת בראון. התרגום המילולי לעברית הוא שלי (ותודה ליהושע מונדשיין שתיקן).

כמו 'מכתב מאמא' העברי, גם את 'מכתב לאמא' ביידיש שרו בעיקר גברים...

הנה כמה דוגמאות. ותחילה יעקב לרמן:

כאן זמר הנשמה הבריטי אל בואלי (Al Bowlly) בהקלטה ג'אזית שנעשתה בארה"ב בשנת 1936:

כאן הזמר היהודי-ההולנדי ליאו פולד שר את הגרסה באנגלית. ההקלטה היא משנות החמישים.

וכמובן דודו פישר:



וכאן, סוף סוף שרה אשה – יהודית ברו-פנחסיק:

חיים גולדברג, גלויה בסדרה 'פֿאָלקס-לידער', הוצאת 'יהודיה', ורשה , 1918-1912

ב. מכתבים לאבא ולאלהים ומכתב מרוסיה

בעקבות ההצלחה האדירה של 'מכתב לאמא' חיבר והלחין שמולביץ בשנת 1911 שיר נוסף. הפעם הוא כיוון אותו לא לאמא אלא לאבא – 'אַ בריוועלע דעם טאַטען'!

מאוספי ספריית הקונגרס האמריקני

לא הצלחתי לאתר ביצוע שלו, ולכן הנה הם התווים:

מאוספי ספריית אוניברסיטת בראון

הצלחת המכתבים כנראה סחררה את שמולביץ לגמרי, משום שאת המכתב הבא פרי עטו, שנכתב והולחן בשנת 1912, הוא כבר ייעד לא לאבא ולא לאמא, אלא... לאלהים בכבודו ובעצמו: 'אַ בריוועלע צו גאָט'!

כאן אפשר לשמוע את שמולביץ שר בקולו שלו את 'מכתב לאלהים' (השיר נמצא בתקליט 'לידער פֿון בוידעם – פּאַפּיראָסן', שיצא בשנת 2004).

שמולביץ – כותב מכתבים סדרתי שכמותו – לא סיים בכך את מיזם המכתבים הגדול, ובאותה שנה, 1912, חיבר והלחין מכתב נוסף. הפעם, 'מכתב מרוסיה'. במחשבה שנייה, גם רוסיה נתפסה תמיד כסוג של 'אמא'...

כאן אפשר לשמוע אותו שר את המכתב מרוסיה.

תודה גדולה לחוה מרחובות על עזרתה הרבה.

פרופסור אברהם נוברשטרן הפנה את תשומת לבי לכך ששמולביץ כינס את כל שיריו, ה'רציניים' והעממיים גם יחד, בספרו 'לידער', שראה אור בניו-יורק בשנת 1913. שירי המכתבים (לא כולל 'מכתב מרוסיה') נמצאים שם בעמ' 136-130.

יש מעט שינויי נוסחאות בין המילים הנדפסות בספר לבין המילים שנדפסו על גבי התקליטים, אבל אלה הם פכים קטנים. הספר זמין להורדה באתר הנפלא של Yiddish Book Center (את הספר יש לחפש על פי הכתיב: Lieder).

ג. 'מכתב לאמא': הסרט

באפריל 1938 הוקרן לראשונה על מסכי הקולנוע בפולין הסרט המוסיקלי דובר היידיש, 'אַ בריוועלע דער מאַמען' (בפולנית: List do matki). זו היתה אחת ההפקות האחרונות של סרטי יידיש שצולמו בפולין לפני השואה. הסרט, שהיה באורך מלא, הופק על ידי הבמאי היהודי-הפולני-האמריקני יוסף גרין. העלילה סוחטת הדמעות עסקה בהתפרקותה של משפחה יהודית בעיירה באוקראינה, קודם מלחמת העולם הראשונה, תוך רמז ברור לשיר הסנטימנטלי הכל כך מפורסם של שמולביץ.

הבמאי והשחקן יוסף גרין (1996-1900)

כרזת הסרט בפולין, 1938

האמא, דבוריש, מנסה לשרוד לאחר שבעלה עזב אותה והיגר לאמריקה, תוך שהיא מגדלת לבד ובמאמצים כבירים את שלושת ילדיה. לאחר זמן מזמין האבא את הבן הצעיר לבוא גם כן לאמריקה, ומתעלם מאשתו ומילדיו המבוגרים. לאחר המלחמה המשפחה מתרוששת לחלוטין והאם מחליטה להגר בעצמה לניו-יורק, שם היא פונה לעזרת ארגון היא"ס כדי להתחקות אחר עקבותיו של בנה הצעיר והאהוב שעתה הוא זמר מפורסם.

ב-14 בספטמבר 1939, שבועיים לאחר פלישת הגרמנים לפולין, התקיימה הפרמיירה של הסרט בניו-יורק והוא הפך להצלחה אדירה.

הנה הסרט, השיר 'שלנו' אכן מנוגן ומושר בו, הן באוברטורה שבפתיחת הסרט הן בתזמון 1:37:37 (ותודה לנחמן הורוויץ שהעיר על כך ב'תגובות').

על הסרט ראו: נתן גרוס, תולדות הקולנוע היהודי בפולין, 1950-1910, מאגנס, תש"ן, עמ' 72-70.

תמונה מהסרט – מימין לשמאל: לוסי ג'רמן (האמא), אירווינג ברונר, יצחק טורקוב (גרודברג)