יום חמישי, 30 באוקטובר 2014

איך נראו אַרְפַּכְשָׁד, שֵׁם ועֵבֶר?

זהו ארפכשד, בנו של שֵׁם ונכדו של נח

פרשת השבוע שעבר הייתה פרשת 'נח' ובה קראנו שוב את הסיפור הנורא והמשובח על המבול ותוצאותיו הקשות. נח וצאצאיו נאלצו להתחיל הכל מחדש...

בפרק י' של ספר בראשית נרשמו שמות כל הצאצאים מהם התחילה שוב הציוויליזציה האנושית. השמות הביזאריים הללו מעוררים עד היום את דמיונו של כל מי שקורא אותם. מי היו האנשים האלה ואיך הם נראו? למשל, בני כוש ורעמה ('וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא וּבְנֵי רַעְמָה שְׁבָא וּדְדָן'), או בני יקטן ('וְיָקְטָן יָלַד אֶת אַלְמוֹדָד וְאֶת שָׁלֶף וְאֶת חֲצַרְמָוֶת וְאֶת יָרַח. וְאֶת הֲדוֹרָם וְאֶת אוּזָל וְאֶת דִּקְלָה. אֶת עוֹבָל וְאֶת אֲבִימָאֵל וְאֶת שְׁבָא. וְאֶת אוֹפִר וְאֶת חֲוִילָה וְאֶת יוֹבָב'), שלא לדבר על הפַּתְרֻסִים, הכַּסְלֻחִים וְהכַּפְתֹּרִים...

בפרק ט' של הסיפור 'ספיח' מאת חיים נחמן ביאליק (1919) יש תיאור נפלא של הקסם שמהלכים שמות מקראיים על נפשו הרכה של הילד הצעיר שמואליק הלומד תורה ב'חדר':
לומד אני סתום מן המפורש, ויותר ממה שכתוב משלים כֹּחַ הדמיון. והדברים שנגלו לי בחדרו של ר' מאיר – באמת כמה גדולים ונאים הם. הגיעו בעצמכם: מהודו ועד כּוּש בלבד יש שבע ועשרים וּמאה מדינה. כימי שני חיי שרה בצמצום, לא פחות ולא יותר. ונינוֵה היא עיר גדולה לאלֹהים, מהלַך שלשה ימים רצופים, בדיוק גמור. והגבעונים 'הצטַיָּרוּ' ו'הצטַיָּדוּ' בשתי מלות משונות אלה, שחשודות לפי חזותן בשמץ לועזיות, וטרחו וּבאו מארץ רחוקה מאֹד בשׂמלות בלות ונעלות מטולאות, כלומר, בסווי'טעס ופאסט'עלעס בלעז, כּכּרוֹת של לחם נקודים בתרמיליהם ונֹאדוֹת מבוּקעים על שכמם. והמרגלים באו לערים גדוֹלוֹת וּבצוּרוֹת בשמים, וּכשראו שם ברחוב את בני הענק, עַם גדול ורם, את שלשת האחים, בריונים מפורסמים לגנאי, את אחימן, את ששי ואת תלמי (שלשה אחים הללו, בחורים כארזים, מגוּדלי בלורית וּמוּטֵי כובע, והאמצעי שבהם מנגן בהרמוניקא, מהלכים, כנראה, תמיד ביחד ואימתם על כל סביבותם) מיד היו בעיניהם כחגבים – כחגבים הללו שמנתרים וּמצרצרים במגרשי הפרבר – וּמהרו להִמָּלט על נפשם כל אחד ואחד אל מחבואו: נחבי בן ופסי – אל מאחורי השער, גדי בן סוסי – למלונה שבמקשה, גמליאל בן פדהצור – אל בין גפני הכרמים, או אל בין קפלוטות של כרוב שם ישבו נחבאים כֻּלם, גם הציצו בפחד החוצה וּבהָם, כלומר, בכּרך המפורסם "הָם", ישבו, כידוע, הזוזים – מה, אין אתם יודעים מי הם? הלא הם אלה שהעמונים יקראו להם זָמזוּמים; מה שאין כן האימים: הללו, דעו לכם, התגוררו בּשָׁוֵה-קִרְיָתַיִם. וּבְעֵילָם המדינה מָלַךְ אדם מאוּים מאֹד, גדול ונורא שמו: כדרלעומר!  פרא אדם: פשפש ולא מצא לעצמו שם נאה מכדרלעומר! שונים מכֻּלם ה'כפתורים היוצאים מכפתור' עם הפתרוסים והנפתוחים והכסלוחים שבּצִדָּם. אָמנָם, הללו איני יודע ברור מה עִניָנם, אבל לבי אומר לי, שאינם אלא עממים קטנים ואנשיהם בריות זעירות וּסגלגלות, מעין גמדים, שדרים תמיד בכפיפה אחת כנמלים בחוריהן וכל מעשיהם בשותפות. זה מִנַּיִן לי? אולי משום ששמותיהם באים תמיד בלשון רבים.
אז איך נראו האנשים הללו?

תשובה מסוימת לקושי זה יש בספר Promptuarii iconum insigniorum, שנדפס בשנת 1553  בעיר ליוֹן שבצרפת. המוציא לאור היה מדפיס ומוכר ספרים נודע ושמו גִּיוֹם רוּאְיֶה (Guillaume Rouillé). לאיש זה, אגב, אנו חייבים ככל הידוע את המצאת ספר הכיס (Pocket book).

עמוד השער של הספר

בספר, על שני חלקיו, קובצו כ-950 ביוגרפיות קצרות (בלטינית) ודיוקנאות סמליים של דמויות היסטוריות ומיתולוגיות, מימי התנ"ך, יוון ורומא ועד ימי הביניים  מלכים ומלכות, קדושים ואפיפיורים ומה לא. כל הדיוקנאות האלה מצוצים כמובן מן האצבע והם פרי הדמיון והפנטסיה של האמנים. ובכל זאת מעניין לראות איך דימו אנשי המאה ה-16 את פרצופיהם של גיבורי התנ"ך, שכל מה שידעו עליהם הוא שמם, את מה שנכתב עליהם ב'ברית הישנה' ואולי עוד כמה מסורות אגדיות.

כל הדיוקנאות נוצרו בתוך מסגרת אליפטית אחידה, מה שקרוי בשפה מקצועית 'אֶמְבְּלֶמָה' (Emblem אמנות שהגיעה לשיאה במאות 17-16.

הספר סרוק וזמין במרשתת, והנה כמה טעימות תנ"כיות מתוכו:

שֵׁם, בנו של נח ומניצולי המבול, היה בן מאה כשנולד בנו אַרְפַּכְשָׁד.
עֵבֶר  לפי מסורת חז"ל לשֵׁם וּלְעֵבֶר הייתה ישיבה ובה למדו שלושת האבות
זהו שרוג, אביו של נחור
זהו נחור בן שרוג, אביו של תרח וסבו של אברהם
וכך נראה תרח, אביו של אברהם אבינו

והנה כמה זוגות מוכרים יותר.

דף אופייני של הספר מציג את אברהם ושרה:

הגר ובנה ישמעאל
יצחק ורבקה
יעקב הקרח ושתי נשותיו רחל ולאה
יוסף הצדיק ואסנת (בת פוטיפר) רעייתו 

יש גם דמויות קצת יותר היסטוריות (אף כי לא פחות מדומינות). הנה כמה דוגמאות:

הנביא ירמיהו
ברוך בן נריה, תלמידו של ירמיהו ונביא בזכות עצמו
מתתיהו החשמונאי
יהודה המקבי
שלומציון המלכה, אשתו של אלכסנדר ינאי

ואיך נראו נשות התנ"ך?

עכסה, בתו של כלב בן יפונה ורעייתו של עתניאל בן קנז
השופטת דבורה
דלילה של שמשון
המלכה איזבל, אשת אחאב
עתליה מלכת יהודה האכזרית

תודה לאבי נבון על הרעיון.

ומה ביננו לבינם? 

ארמילוס שלח לי את האיור הנפלא הבא  לא ממש פוליטיקלי קורקט  מתוך ספר חרדי ביידיש לילדים, 'אַ הילף פאַר דעם קינד', על פרשת נח:


הנה תרגום כללי:
אבל צדיק אחד כן היה: נח. הוא לא למד ממעשיהם של האנשים הרעים. היו לו שלושה בנים: לאחד קראו שֵׁם, הוא היה צדיק; לשני קראו חם, ממנו יצאו כל הגוים השחורים; לשלישי קראו יפת, וממנו מוצאם של הגוים הלבנים.
שימו לב, הגוי השחור הקטן הוא היחידי שאינו מעיין בספר, וגם כיפתו היא הקטנה ביותר...

6 תגובות:

  1. ממדגם בלתי-מדעי בעליל שליקטתי בשניות האחרונות, עולה כי רוב גיבורי התנ"ך היו קרחים... והמספר עולה ככל שעולים בגיל (יוסף לדוגמה, בעל רעמה נאה אבל צעיר למדי; לאברהם, לעומת זאת, יש מפרצים עמוקים, עם חשד ל"הלוואה וחיסכון"). מה זה אומר על מצב שיערם של אנשי המאה ה-16?

    השבמחק
  2. תודה על הפוסט!
    אסנת לא היתה אשת פוטיפר, אלא אשתו של יוסף.

    השבמחק
    תשובות
    1. אסנת היתה ביתו של פוטיפר

      מחק
    2. אלתרמן בשירו על שמות כבירים של אישים אבירים בספר התיבה המזמרת עוסק בנושא דומה .על אנשים בתנך שאין עליהם סיפור או תמונה

      מחק
    3. מדרש מפרקי דר' אליעזר פרק לז להשלמת התמונה:וכשבא יעקב לארץ אחוזתו שבארץ כנען נשכו הנחש ואי זה הוא הנחש זה שכם בן חמור שהיתה בתו של יעקב יושבת אוהלים ולא היתה יוצאה לחוץ מה עשה שכם בן חמור הביא נערות משחקות חוצה לו מתופפות ויצאה דינה לראות בבנות הארץ המשחקות ושללה ושכב עמה והרתה וילדה את אסנת ואמרו בני ישראל להורגה שאמרה עכשו יאמרו בכל הארץ שיש בית זנות באהלי יעקב הביא שרץ של זהב שם הקדש כתוב בו ותלה על צוארה ושלחה והלכה והכל צפוי לפני הב"ה וירד מיכאל המלאך והורידה למצרים לבית פוטיפרע שהיתה אסנת ראויה ליוסף לאשה והיתה אשתו של פוטיפרע עקרה וגדלה עמה כבת וכשירד יוסף למצרים לקחה לו לאשה שנ' ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע.

      מחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.