יום שלישי, 2 בדצמבר 2014

גשם, גשם בוא: החג של לוֹד

משקוף הכניסה לכנסיית סנט ג'ורג בלוד

מאת ארנון שמשוני
פרופסור ארנון שמשוני הוא רופא וטרינר, שבעבר שימש מנהל השירותים הווטרינריים בישראל.

צילומים (אלא אם צוין אחרת): דנצ'ו ארנון

יום סנט ג'ורג', הוא 'חג לוד' (בערבית: עיד א-ליד), נחוג מדי שנה במתחם 'פארק השלום' שבעיר העתיקה של לוד. באופן ספציפי זה קורה בכנסיית סנט ג'ורג' (ובשמה הרשמי: כנסיית גאורגיוס הקדוש קוטל הדרקון), אשר נבנתה בשנת 1870 על שרידי כנסיית-מבצר צלבנית. ב'פארק השלום' נמצאים גם מנזר יווני-אורתודוקסי ומקומות קדושים למוסלמים וליהודים: המסגד המוסלמי 'אל-עומרי', שנבנה בשנת 1268 על שרידי כנסייה ביזנטית, ובית הכנסת היהודי 'שערי השמיים'.

כנסיית סנט ג'ורג' נבנתה על יסודות צלבניים, וסמוך לה נבנה מסגד מוסלמי.

על פי המסורת הנוצרית, בקריפטה של כנסיית סנט ג'ורג' נטמנו ב-16 בנובמבר שרידיו של הקדוש שנתן לה את שמה. מי היה ג'ורג' זה? ובכן, הוא נולד בלוד לקצין שנהרג בשירות הצבא הרומי, ובעצמו שירת בקפדוקיה כקצין במשמר האישי של הקיסר הרומי דיוקלטיאנוס. משסירב ג'ורג' להתכחש לאמונתו הנוצרית נערף ראשו, בפקודת הקיסר, על חומת העיר ניקומדיה שבאסיה הקטנה, ביום 23 באפריל 303. הוא נקבר בקפדוקיה ומאוחר יותר באותה מאה הועלו עצמותיו לארץ הקודש מכורתו.

מאמינות אוספות את השמן שנוצק על קברו של ג'ורג' הקדוש בקריפטה שמתחת לכנסייה. השמן ישמש אותן לרפואה עממית.

הצלבנים הביאו עמם, בשובם לאירופה במאה ה-12, אגדות נוספות אודותיו: הוא תואר כאביר על סוס הנלחם בדרקון ומציל את חייה של נסיכה בעיר אשר לא ברור בדיוק היכן הייתה. סנט ג'ורג' היה לאחד החשובים בקדושי הנצרות, 'קדוש-לוחם' ופטרון של ארצות כאנגליה, יוון, פורטוגל, גאורגיה ועוד, של עשרות ערים ובהן מוסקבה ומילנו, ושל אגודות רבות ובהן תנועת הצופים העולמית.

כרוז גיוס בריטי למלחמת העולם הראשונה משתמש בדימוי של סנט ג'ורג' שמחסל את הדרקון (מקור: ויקיפדיה)

ציורי סנט ג'ורג', הרוכב על סוסו ומדביר בכידונו את הדרקון, מוצגים בבתיהם של נוצרים ומוסלמים רבים בארצות מזרח הים התיכון. ניתן לראותם אפילו על יריעות אהלי בדואים. בקרב המוסלמים ידוע קדוש זה בשם אל-חד'ר (הירוק), שהוא בן דמותו של הנביא אליהו (אליאס) ובעל נס כמותו, שבכוחו להוריד גשמים והוא מסמל מים, חיים וּנְאוֹת מדבר.


בתקופת המנדט הבריטי נחוג עיד ליד מדי שנה ברוב-עם, על ידי רבבות נוצרים ומוסלמים כאחד, בפיקניק המוני בכרמי הזיתים שסביב לוד. יום החג זכה לפופולריות רבה גם בשל היותו נחשב מועד רצוי לירידת הגשם הראשון. הפיקניק  בלוד, שנמשך שבוע, זכה באותן שנים גם לכיסוי תקשורתי.

על המשמר, 14 בנובמבר 1945
Palestine Post, 16 November 1933
Palestine Post, 16 November 1934

מאז הקמת המדינה משתתפים בחגיגות לוד בעיקר מאמיני הכנסייה היוונית אורתודוקסית, המגיעים באלפיהם, מהארץ ומחו"ל. חברי תנועת הצופים האורתודוקסים, על סמליהם ונסיהם, צועדים ברחובותיה הראשיים של לוד, לא רק מכיוון שמדובר ביום חג מרכזי של עדתם, אלא גם בשל משמעותו המיוחדת של סנט ג'ורג' לתנועת הצופים העולמית. מייסד התנועה, לוטננט-גנרל רוברט באדן פאוול, הקדיש בספרו Scouting for Boys (צוֹפִיוּת לבני הנעורים) פרק מיוחד לפרש האביר, תיאר את תולדותיו והציב אותו כמופת לכל צופה בתכונותיו: אומץ, יזמה, נחישות, התמדה ועזרה לזולת.

רוברט באדן פאול, 'צופיות לבני הנעורים', 1908
הצופים היוונים אורתודוקסים בחג לוד, נובמבר 1996 (צילום: ארנון שמשוני)

בלי קשר ישיר לג'ורג' הקדוש ומלחמותיו בדרקונים, דבק בחגיגות לוד גם מוטיב אוניברסלי, שמשותף לחקלאים בני כל הדתות: הציפייה לגשמי ברכה.

למשטר הגשמים בארץ ישראל יש משמעות עצומה וקדמונינו היו בעלי ידע מפליג בתחום זה. הדבר התבטא בברכות, בתפילות ובתוכחות שהשתמרו בתורה, בדברי הנביאים ובכתובים. הפסוק 'וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ' (דברים, יא 14) הובן כשכר שהובטח לעם ישראל, אם אכן יאהב את אלהיו ויעבדו. אלהים, אמר ירמיה, הוא 'הַנֹּתֵן גֶּשֶׁם יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בְּעִתּוֹ' (ירמיהו, ה 24). מאוחר יותר העמיקו חז"ל בנושא. מסכת 'תענית' בתלמוד הבבלי מקדישה רבים מדיוניה לעיתויים ואופיים של הגשמים, ובמיוחד ל'יורה', הגשם הראשון. כשדנים חכמי התלמוד בשאלה מהו גשם 'בעתו', הם קובעים כי הטוב ביותר הוא 'יורה במרחשון' (תענית, ו ע"א), וכי הגשמים אינם רצויים לפני סופו של חג סוכות. הם מפרטים את מספרם הרצוי של הגשמים, מסווגים את גשמי חשוון בחלוקת משנה ל'רְבִיעוֹת', וקובעים תעניות יחיד וציבור למקרה שהגשמים מתעכבים.

אף על פי שחז"ל ביקשו לדחות את בוא הגשם לסוף חג הסוכות, 'הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג' (משנה תענית, א, א), אפשר להניח שחג 'שמחת בית השואבה' שלנו  פסטיבל שעניינו מים, הנמשך כשבוע ועיתויו בסמוך לתחילת עונת הגשמים – מקביל פולחנית ל'עיד ליד'. שני מועדים אלה משתייכים לקבוצת פולחני הגשם והמים, שנחגגו מקדמת דנא במסגרת תרבויות ודתות שונות, לרבות התרבות הכנענית. בשירת אוגרית מוצג נצחון ה'בעל', אל הגשם, על האל 'מוות' – אלהי הצחיחות והמוות. קשה שלא להיזכר בהקשר זה באליהו הנביא (אליאס), במעשי הנסים שלו הקשורים במים, במאבקו בנביאי הבעל, ואפילו במונח 'אדמות בעל', המקובל גם בימינו ומשמר את זיקתו של אל הגשם הכנעני לחקלאות ארצנו. הפולחן ההלניסטי-רומי 'מיומאס' שייך אף הוא לקבוצה זו, ואתר פולחני מפואר, שבו נחוג המיומאס, נחפר ונחקר בשׁוּנִי, ליד בנימינה.

מסורות אלו המשיכו להתקיים בארץ גם לאחר החורבן והיעלמות הישוב החקלאי היהודי בה. אמוץ כהן, המורה הירושלמי הנודע לטבע, כתב על כך ברשימתו 'היורה', שבה התייחס גם ל'חג לוד' ולפולקלור הקשור בו: 

דבר, 30 בנובמבר 1983

חודש חשוון היהודי מקביל, פחות או יותר, לנובמבר שבלוח הגרגוריאני. בלוח השנה היהודי, המבוסס על שנת הירח, הופעל מנגנון התאמה ללוח האסטרונומי מבוסס השמש, וזאת באמצעות השנה המעוברת, דהיינו הוספת חודש בכל שלוש שנים בממוצע (7 שנים מעוברות בכל 19 שנים). בהיעדר מנגנון דומה בשנת הירח המוסלמית, אימצו החקלאים הערבים מועדים בלוח הנוצרי לצרכי פעילותם העונתית. כך הפך היום האמצעי של נובמבר (היום ה-16)  שבו, כאמור, הובאו עצמות סנט ג'ורג' לעיר הולדתו  ל'עיד ליד': שילוב של חג דתי-נוצרי וחג טבע פולחני המבטא את המועד המועדף לרדת היורה.


על ניהול טקסי החג אחראית העדה האורתודוקסית הנוצרית בלוד, שקשורה לכנסייה האורתודוקסית היוונית ולפטריארך בירושלים בכל האמור לטקסי נישואין ולקביעת ההלכה. פעם הייתה חגיגה זו משותפת גם לערבים המוסלמים; אך כמעט ולא עוד. כיום מגיעים אלפי נוצרים מכל חלקי הארץ, ואף מחו"ל, לתפילה המיוחדת. במהלך היום נערכים טקסים שונים כמו שחיטת כבשים עבור מי שנדר נדרים במהלך השנה, הדלקת נרות, קבלת ברכות מהכמרים, תספורות לילדים (שחלקם לבושים בבגדי סנט ג'ורג' צבעוניים) ותהלוכה של שבט הצופים. רוכלים מוכרים את ציורי סנט ג'ורג' על סוסו, קמעות ותכשיטים, מאכלים מסורתיים (כמו קנה סוכר) ועוד. אחרי התפילה מתקיימת קבלת פנים וסעודה חגיגית במנזר האורתודוקסי בהשתתפות אישים מכובדים.

אבירה צעירה במדי סנט גו'רג' 

בחגיגות השנה, שהתקיימו לפני שבועיים, ביום ראשון ה-16 בנובמבר 2014, השתתפו תיופילוס השלישי, הפטריארך היווני אורתודוקסי בירושלים, ונכבדי הכנסיה והעדה מכל הארץ ומתחומי הרשות הפלסטינית. בקבלת הפנים ובסעודה החגיגית נכחו גם ראש העיר לוד, האב הרוחני לעדה האורתודוקסית בלוד האב ניקודימוס, שגרירת רומניה, שגריר קפריסין, הקונסול היווני וראשי הקהילה הנוצרית בלוד. לצד מאות מאמינים שמילאו את הכנסיה (מספרם נפל לעומת אשתקד בשל מזג האוויר הסוער), היו גם מוסלמים תושבי לוד, שבאו לכבד את שכניהם הנוצרים בחגם, וכן צוותי טלוויזיה מרוסיה, יוון, איטליה ורומניה. מקהלת העדה השמיעה מזמורים בערבית, והאירוע עצמו הועבר לראשונה בשידור חי באינטרנט והוקרן על גבי מסך ענק בכיכר העיר פייטרה נייאמץ ברומניה (עיר זו חתמה ב-2002 על ברית ערים תאומות עם לוד). הטקס בכנסייה וקבלת הפנים ניתנים לצפייה באתר הפטריארכיה.



במונח 'עיד ליד' נתקלתי לראשונה בסתיו 1963, מספר חודשים לאחר תחילת עבודתי כרופא וטרינר ממשלתי בצפון הארץ. מאחד משבטי הבדואים בגליל התחתון הגיעו תלונות על תחלואה בעדרי העיזים ותמותה גבוהה. הבדווי הזקן בעל העדר הסביר לי, כי מחלה זו ידועה בשם ג'יעם (Jiam) והופעתה היתה צפויה כיוון שעונת הגשמים הקודמת החלה מוקדם מדי – בספטמבר. מסורת בידו ובידי אבותיו, כך אמר, כי כאשר מקדימים הגשמים הראשונים מהרצוי, תחלינה העיזים בג'יעם בשנה העוקבת. 'ומהו העיתוי הנכון לגשם הראשון?' – הקשיתי. 'הטוב ביותר – ביום "עיד ליד", או בשבועיים לפניו או אחריו', הסביר הזקן. לא אכחד כי באותה עת התייחסתי למידע פולקלוריסטי זה בספקנות.

בסתיו 1967 חזרה מחלת ג'יעם והופיעה בממדים דומים, וגם הפעם הייתה זו שנה עוקבת אחר שנת יורה מוקדם. כיוון שממשלת המנדט הכריזה על הג'יעם, עוד בשנת 1926, 'מחלה חייבת בהודעה' על פי חוק, נאספו נתונים וניתן היה לבדוק אותם בדיווחיה השנתיים של מחלקת החקלאות המנדטורית. בבדיקה נמצא כי המידע הפולקלוריסטי כביכול היה נכון: בין השנים 1960-1926 נרשמו כמה התפרצויות של ג'יעם והן באו תמיד בעקבות עונות גשמים מוקדמות. הבדווי הזקן דייק.

תיאורים דומים שמעתי במהלך השנים במקומות נוספים, ובינתיים נחקרה תופעת הג'יעם ונמצא לה הסבר מדעי: טפיל מעיים בצאן, שמחזור חייו נקבע על ידי שילוב טמפרטורה ומשקעים. ובכן, לא רק הגידולים הצמחיים, אלא גם המיקנה ובריאותו קשורים במועד היורה ובעיד ליד.      

'מִכָּל-מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי ... מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן' (תהלים, קיט, 100-99). השנה התגשמו, פשוטו כמשמעו, ציפיותיהם של החוגגים ובדיוק ב-16 בנובמבר נפתחו שערי שמים לתפילותיהם העתיקות של מאמיני שלוש הדתות. זו תהא לבטח שנת ברכה.

תחזית מזג האוויר, 16 בנובמבר 2014
אבירי סנט ג'ורג' קטנים, חג לוד, 1996 (צילום: ארנון שמשוני)

בעלי התוספות

כתב יגאל מורג:


כמו רבים אחרים לא נתקלתי בשמו ובדמותו של הקדוש ג'ורג', עד אשר ב-8 בנובמבר האחרון השתתפתי בטקס לציון מאה שנים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, שנערך בבית הקברות הבריטי שעל הר הצופים בירושלים. מעבר לטקס המרגש, נתקלתי שם בדמותו של אותו ג'ורג', כשהוא 'מכסח' את הדרקון שלרגליו, כשהוא מתנוסס בגודל טבעי בראש קפלה הניצבת במרומי גבעת בית הקברות.




7 תגובות:

  1. יצחק לבקוביץ'3 בדצמבר 2014 בשעה 9:59

    פירור מידע נוסף. החרב (או הרומח) בה St. George הרג את הדרקון נקראה Ascalon ובעברית אשקלון. כך קרא גם וינסטון צ'רצ'יל למטוסו במהלך מלחמת העולם השניה.
    תודה על החומר המענין.

    השבמחק
    תשובות
    1. ארנון שמשוני3 בדצמבר 2014 בשעה 21:28

      תודה, מעניין. הגירסאות על גיאורגיאוס הקדוש רבות ומגוונות.

      האם יש הסבר לכינוי חניתו (או חרבו) ע"ש אשקלון? פלשת (ברזל)? צלבנים (שלשת קרבותיהם שם?) גליית? שמשון והאריה?! רשימת הצעות חלקית..,

      העיר הדמיונית-מיתולוגית אסקלון חוגגת במרשתת

      מחק
  2. נדמה לי שיש פער של חודש בערך בין היורה הרצוי על פי היהדות, בסוף סוכות, לבין היורה של אמצע נובמבר. האם ייתכן שההסבר הוא הפער שבין זמן הגשם הראשון בבבל (שם נכתב התלמוד הבבלי) לבין זמנו בארץ ישראל?

    השבמחק
  3. "מעשה בגוי אחד ששאל את רבן יוחנן בן זכאי: אנו יש לנו מועדות, אתם יש לכם מועדות.
    אנו יש לנו קלנדא סטרנליה וקרטיסיס, ואתם יש לכם פסח עצרת וסוכות.
    אי זה יום שאנו ואתם שמחים?
    אמר לו רבן יוחנן בן זכאי: זה יום ירידת גשמים." (דברים רבה ז)

    השבמחק
  4. תודה על הרשימה הצבעונית, במילים ובצילומים, המעניינת. אלו היה מי שירים נושא תרבותי כזה היה מקום להציע ולקבוע אירוע חגיגי שייסמך על "עיד א ליד", חג הגשם בעתו, אינשאללה.
    משרד התרבות? הצחקתם אותי...
    והדברים מ"דברים רבה" שמביאה גילה לעיל - דברים בעתם!

    השבמחק
  5. כמה תוספות למאמר המעניין:

    ייחודו של סט. ג'ורג' – ג'ורג' הוא קדוש ארץ ישראלי יחיד. והוא הקדוש היחיד שבנוסף לסיפור המרטירולוגי הרגיל (סופו הנורא של ג'ורג' היה מוות בטביעה מיריקות שירקו עליו...) הוא גם, באופן מאוד לא אופייני, קצין צבא, לוחם עז נפש, ועומד במרכזו של סיפור נצחון מיתולוגי מובהק (שמזכיר אבטיפוס סיפורי ידוע, שנציגו המובהק בארץ ישראל הוא סלע אנדורמדה וסיפור פרסאוס). בניגוד לקדושים אחרים, השם הפרטי ג'ורג' אינו מוכר לפני התשפטות הסיפור על הקדוש – פרוש השם ביוונית (גאורגי) הוא "עובד אדמה" (או "יוגב"). כל אלה מצביעים על מקורות קדומים, מקומיים, לפולחנים ומסורות הקשורות בחקלאות...(בהמשך)

    ג'ורג', אליהו, אלח'אדר – אכן, שלושת הגיבורים העממיים הללו חולקים פולחנים, טקסים, מסורות, סיפורים, אתרים מקודשים, פרקטיקות מאגיות (למשל, העירוב הרב-דתי והסינקרטי במערת אליהו); בעיד ליד השתתפו לעתים גם יהודים (מזרחים וילידי הארץ; ממש כמו בנבי מוסא ובנבי סמואל), והרבה שלו לימי מעבר (לחורף ולאביב) רומזות אף הן על אופי של פולחן חקלאי; השם ג'ורג' הוא הנפוץ ביותר בין ערבים-נוצרים בארץ (וגם ג'ורג'יוס וג'רייס הזהים לו – ובמקום השני אליאס, כלומר אליהו). כל אלה עשויים להצביע על מקור (או רובד) בדמות אל פיריון חקלאי קדום ועל מאפייניו (שאליהו הגלעדי מממש אותם בסיפור החקלאי) – שליטה באיתני הטבע (ובמיוחד בהורדת גשמים, אבל גם העורבים המביאים אוכל והנהרות הנבקעים באדרת)), תחייה ופריון (הילד המת הקם לתחייה), חיי נצח או שיבה נצחית (כמן דמטריוס, תמוז, פרספונה, באופן המשקף את מחזור השנה של עובד האדמה) המאפשרות נוכחות בכל מקום, לוחמנות, אתרים מקודשים (הכרמל, לוד, העיר צור שבה ניצלה הבתולה מהדרקון). יתר על כן, מיקומה של צור, והקירבה לבעל (שהמלחמה הקנאית והטבח בכהניו היא ממאפייני אליהו המקראי, כמתחרה על אלוהות הפיריון...) עשויים לרמז לקשר בין הרג הדרקון למלחמת בעל (ואלים אחרים במיתוסים מזרח תיכוניים) במפלצות הים (כמו תנין, רהב, ולויתן). ואכן, יש מי שמבקשים לזהות את ח'אדר (ה"ירוק", בן דמותו הערבי של אליהו, אבל שאינו תמיד מזוהה אתו – אצל אבן תעלבי הםא נפרדים, האחד ארץ ישראלי והשני בפרס...) עם אלוהות פריון זוטרה מהמיתוס האוגריתי, עוזר של בעל – כושר-וחסיס...

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה על המאמר המעניין ותוספותיו!

      מחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.