יום ראשון, 16 באוקטובר 2016

על דעת המקום: מורשת חטיבת הראל אינה 'מורשת גנדי'

אריה נבון, 'לסבתא ירושלים' (דבר, תש"ח)

מאת יהודה זיו

ביום שישי, 7 באוקטובר, ערכו ותיקי חטיבת הפלמ"ח 'הראל', ועמם חברי פלמ"ח רבים אחרים בני דור תש"ח (תָּשׁ – אַךְ לֹא שָׁח!) וחברי עמותת 'דור ההמשך', עצרת בח'אן שער הגיא (באב אל-ואד), במחאה על החלטת הממשלה להקים בו מרכז מורשת על שמו של האלוף רחבעם זאבי ('גנדי'). 

מחאתנו פרצה כמה ימים קודם לכן, והיא נוסחה בשתי עצומות פומביות. האחת של אנשי הפלמ"ח, והאחרת של אזרחים שאינם קשורים בפלמ"ח אך כואבים את כאבו. כך נכתב בעצומה השנייה
עצומה זאת מבקשת לשתף אתכם במאבק שאין ראוי ממנו: לדרוש מממשלת ישראל להפוך את החלטתה, להקים באתר ח'אן שער הגיא, מוקד הנצחה לרחבעם זאבי – ולהשיב את האתר ליעודו המקורי, כפי שנקבע בהחלטת ממשלה קודמת, ב-1998: לעשות את הח'אן לאתר המספר את סיפורם של פורצי ומגיני הדרך לירושלים הנצורה.  
רקע כללי: כבר ב-1982 הוחלט לטפל באתר הח'אן, אך בפועל דבר לא נעשה. לאחר רצח ראש הממשלה, יצחק רבין ז"ל, החליטה ממשלת ישראל על שיקום ח'אן שער הגיא להנצחת קרבות חטיבת הראל, במסגרת הקמת פארק יצחק רבין. קק"ל השקיעה כ-18 מיליון ש"ח בעבודות הצלה ושיפוץ המבנים, ובהכשרת מגרש חניה. אך בטענה שיש בעיות בגישה לאתר הופסקו העבודות ב-2008.  
ואז הפתעה: בהחלטת ממשלה מאוקטובר 2011 הוחלט להקים בח'אן שער הגיא "מרכז מידע ... שיקום מבנה החאן ופעילות חינוכית להנצחת זכרו של השר רחבעם זאבי ז"ל".  
ופתאום נמצאו התקציבים ונמצאה הדרך לפתור את בעיות התחבורה (אתם מוזמנים לנסות להיכנס לאתר מכביש 38. קלי-קלות!). אתר זיכרון לגנדי?! הוא לחם שם אי פעם? אין ומעולם לא היה קשר בינו לקרבות הנואשים במקום, קרבות שחיסלו כמעט לגמרי את הגדוד החמישי ואת הגדוד השישי של חטיבת הראל. לא נשכח שבקרבת מקום נשפך גם דמם של לוחמי גבעתי ואלכסנדרוני, עציוני וחטיבה 7, בנסיונות פריצת הדרך לירושלים. חיים גורי, האיש היקר בן ה-93, הגדיר זאת היום נכונה: "מעשה תועבה", "חוצפה". הח'אן חייב להפוך למרכז מידע לכל החפץ ללמוד על הקרבות הקשים. להכיר את המ"פ יענק'לה סטוצקי, בן יחיד להוריו, את מפקדי הפלמ"ח מכבי מוצרי ורחביה ברמן שנפלו במקום. את יוסק'ה סימבול, סמל המודיעין, בן יחיד שהתחתן זמן קצר קודם לכן והותיר אחריו אשה בהריון. ומה עם אזרחים רבים, בהם נהגים ובעלי תפקידים חיוניים נוספים, שמסרו נפשם על קיום הקשר החיוני לעיר הנצורה? לדבר על מורשת, הרי זו מורשתם של אלה.  
חובה על כל אוהב הארץ לצרף את קולו לאנשי הראל, צבי זמיר, אליהו סלע (רעננה) ועמוס חורב, מאחרוני המפקדים שם, לחיים גורי ולכל איש מוסר בארץ הזאת, ולהשמיע קול. לקרוא לממשלת ישראל: חזרו אל החלטתכם המקורית והצודקת כל כך. הכריזו על ח'אן שער הגיא כאתר הנצחה ומרכז מידע על אנשי הראל, גבעתי, אלכסנדרוני, עציוני וחטיבה 7, וכל האזרחים שמסרו נפשם למען הדרך לירושלים. את רחבעם זאבי, המונצח במקומות רבים אחרים, אפשר להנציח במקומות בהם לחם.
על העצומה הראשונה חתמו כבר כששת אלפים אנשים ועל השנייה  כעשרת אלפים, וכל המזדהים עמה מוזמנים גם הם לחתום כאן או  כאן.

שרידי משורייני תש"ח לצד ח'אן שער הגיא (צילום: איציק שוויקי, המועצה לשימור אתרים)

התכנסנו בחניון אשר הוכשר לאחרונה בצד הח'אן, לרגלי קיר אבן שהציבה כאן הקרן הקיימת לישראל, שעליו נחקקה, כדבר טבעי המתבקש והמובן מאליו, הכתובת 'פארק רבין', על שמו של יצחק רבין, מפקדה הראשון של חטיבתנו. לכאורה, הכל נראה מוכן ומזומן לביקורי משפחות מטיילים באתר ההנצחה של פורצי הדרך לירושלים ומגיניה.

בחודש מארס 2014, עם תחילת עבודות סלילתו מחדש של הכביש לירושלים (דרך 1), במעלה שער הגיא, פנתה חברת 'נתיבי ישראל' אל בית הפלמ"ח. הם ביקשו להיפגש, במשרדם אשר באזור הסלילה, עם מלווי שיירות תש"ח לירושלים, כדי להאזין לסיפוריהם ולזכות בהשראה למשמע חוויותיהם מאותם ימים. כמובן שהתייצבנו שם, כדרכנו ('לפקודה תמיד אנחנו!'), וסיפרנו לאחראים על סלילת הכביש החדש איך היינו, כבר אז, מן הָרֶזֶרְבָה של הפלמ"ח (המונח 'מילואים' טרם הומצא) ואיך הפלמ"חניקים 'הסדירים' – שנקראו 'גַ'חְשִים' ('עיירים' בערבית פלמ"חאית)  התבוננו בנו, החְ'תִיָארִים (זקנים), בהערצה, אף שגם אני לא הייתי אז אלא בן עשרים ואחת 'ושלושת-רבעי' בלבד. 

יענק'לה הנהג (צילום: בנו רותנברג; דבר השבוע, 9 בינואר 1948)

שבנו וסיפרנו לשומעינו על קטע הכביש המוּעד לפורענות – בין קבר השייח', בק"מ ה-19 מירושלים לבין הח'אן שבק"מ ה-23  ואיך נהגנו לחזק את רוחנו ושרנו בקולי-קולות את הזמר 'אבירים של שולחן עגול', אשר שימש עד אז בנוסח המוכר של 'יקבי ראשון לציון', בעוד אנו התאמנו אותו להווי חיינו: 

שקופית לשירה בציבור (יוצר: משה בן-ציון)
על גלגולי השיר ראו ברשימתו של דוד אסף, 'מה שותים אבירי השלחן העגול ביקבי ראשון לציון?', בבלוג עונג שבת

כששמע זאת בני מַרְשָׁק, הפּוֹלִיטְרוּק (קצין ההסברה) האגדי של החטיבה, הוא היה גוער בנו בצעקות: 'לא נמות כי נחיה!'. בני לא דיבר, הוא תמיד צעק, ולימים – כשהיינו מתכנסים ביום הזיכרון בחלקת חללי 'הראל' בבית הקברות של קיבוץ קריית ענבים – היה שב וצועק: 'מעולם, בכל ההיסטוריה הצבאית העולמית, לא נודעה עוד חטיבה אשר רוחב החזית שלה היה רוחב של כביש'...

רכב משורין בין הרי באב אל-ואד (מקור: מרכז מידע פלמ"ח)

בסיכומו של אותו מפגש קיבלתי מכתב אשר ריגש אותי מאוד (מה גם שהכותב לא שכח לציין את שם משפחתי הקודם מימי תש"ח).


ממשלת ישראל החליטה בשעתה מה שהחליטה, אך בעקבות המפגש עימנו  מלווי השיירות לירושלים – עשו אנשי חברת 'נתיבי  ישראל' את המתבקש ומיהרו להכשיר את החניון בו התכנסנו גם הפעם, וכדברי דובר החברה: 
כדי שסיפור השיירות לירושלים יישמר, חברת 'נתיבי ישראל' תקים חניון גישה נוח למשוריינים בשער הגיא ולמבקרים שיירצו לבוא ולהתרשם מפעילות הגבורה ההיסטורית שלכם ושל חבריכם, ללמוד פרק חשוב על הקרבה וגבורה שיעבור לדורות הבאים.   
מהרו אפוא גם אתם ובואו עם בני משפחותיכם אל 'חניון פארק רבין' אשר בצד צומת שער הגיא, שהכניסה אליו בכביש העולה לירושלים מבית שמש (דרך 38), בקרו בח'אן ורדו-נא גם אל שיירת שלדי המשוריינים מימי תש"ח שבצדו, שחברת 'נתיבי ישראל' העתיקה לכאן מ'שמורת שיירות' אשר במעלה שער הגיא. קבר השייח' כבר איננו, בשל עבודות ההרחבה של הכביש, אך 'סלע הגדוד השישי', עדיין צופה ב'קילומטר 19' לשעבר, על עיקול הכביש שם היה ממוקם הקבר עד לפני כמה שנים. לכו בעקבות סיפורי מורשת הקרב של לוחמי 'הראל', בשיירות תש"ח ובמשלטים אשר משני עברי באב אל-ואד, ב'רכס משלטים' שמצפון וב'רכס שיירות' שמדרום לו.

זוהי מורשתנו ועליה גאוותנו.

ה'פוּרְמַנִים' ניצבים לפני שלדי המשוריינים בצד ח'אן שער הגיא. מימין לשמאל: אריה בִּיסְטְרִיצֶר, יהודה זיו (זְלַטִין), שׁוֹשׁ וינקלר (מַלַמוּד), יוס'קה ברקאי (הֶנִיג) (צילום: 'נתיבי ישראל')

שלד המשאית של ישעיהו גרוּדְנֶר מתל יוסף ויעקב גולדברג מחפציבה הועבר משער הגיא אל 'בית שטורמן' בעין חרוד
(אוסף 'ביתמונה', נדב מן)

הפלמ"ח חזר לבאב אל-ואד 

מורת הדרך איריס זרטל השתתפה בעצרת המחאה בשער הגיא. הנה כמה תמונות שהביאה בדף הפייסבוק שלה, ותודה לה.



אלוף (במילואים) ישעיהו (שייקה) גביש, יו"ר עמותת דור הפלמ"ח

מימין: אל"מ (במילואים) עמוס מדרוני, שהיה מח"ט הבקעה ואלוף צה"ל בזריקת רימון והשיא שלו טרם נשבר; משמאל: אלוף (במילואים) אלעד פלד

במכנסיים הקצרים: אלוף (במילואים) צבי זמיר, שהיה מפקד הגדוד השישי של חטיבת הראל ולימים ראש המוסד; מימין: איריס זרטל

אליהו סלע ('רעננה'), קצין המבצעים של חטיבת הראל

איריס זרטל עם ה'פורמן' יהודה זיו

חיים גורי (לא צריך להסביר מיהו)
שירי הפלמ"ח עם הקדשה של חיים גורי. 
את 'המנון הפלמ"ח' כתב כמובן זרובבל גלעד ולא חיים חפר...



36 תגובות:

  1. פה אני עומד... אינני יכול אחרת16 באוקטובר 2016 בשעה 15:59

    אני חושב שמערבי פה שני דברים שלא כדין ומפספסים את עיקר המחאה
    יש לי הרושם שמערבים פה מה שכביכול מפריע לאנשים שמדובר בגנדי ובמורשת גנדי (טרנספר וכד'). אגב, מורשת גנדי כוללת עוד דברים שאינם טרנספר, כמו אהבת הארץ (מצרך נדיר היום, אבל עדיין בוער בעצמות הפלמחניקים הוותיקים).
    המחאה צריכה להיות על כך שבמקום לעשות מה שהבטיחו, היינו מוזיאון המוקדש למלווי השיירות ולפורצי הדרך לירושלים, עושים שם משהו אחר, בלי קשר לגנדי או לא גנדי.
    מצידי שיעשו מרכז למורשת גנדי במקום אחר (ואז מי שמתנגד למורשת על שמו שיבוא למחות) ופה שיעשו את מה שהבטיחו ומה שראוי להיות, היינו הנצחת מלווי השיירות לירושלים.
    זה צריך להיות דגש המחאה. אחרת מפספסים אותה לויכוח לא נכון

    השבמחק
  2. טעות! את המנון הפלמ"ח כתב זרובבל גלעד, לא חיים חפר

    השבמחק
  3. אפשר הסבר איך להגיע לאתר?

    השבמחק
    תשובות
    1. גם זה כבר כתוב בפנים: דרך כביש 38 מבית שמש לירושלים, לפני מחלף שער הגיא.

      מחק
    2. נכבדי ונכבדותי.
      העצומה המצוטטת בכתבה אינה העצומה של דור הפלמ"ח. עצומה זאת נמצאת בקישור: https://www.atzuma.co.il/hanshaarhagay .
      העצומה המצוטטת לעיל נוסחה בידי החתום מטה כמחאתם של מדריכי הטיולים בארץ - שאני נמנה עליהם - והיא מצטרפת למחאת יוצאי הפלמ"ח וצאצאיהם, אולם היא באה להוסיף את מימד המחאה של אזרחים ומדריכים שאינם בהכרח קשורים לפלמ"ח. אשמח אם תציינו זאת.
      כתובת העצומה של מורי הדרך וציבור האזרחים, זו המצוטטת לעיל, היא: https://www.atzuma.co.il/khanshaarhagay
      בשעת כתיבת דברים אלה הגיע מספא החתימות על עצומה זאת ל-9863, רק 137 פחות ממספר היעד שלה, 10,000 חתימות.
      בברכה
      שמעון גת

      מחק
    3. תיקנתי ותודה שהסבת את תשומת הלב. לא ברור לי למה גם על עניין כזה צריכים שני 'בתי כנסת' ואי אפשר היה להסתפק בבבית כנסת מרכזי אחד... אבל שיהיה. המטרה מקדשת את האמצעים.

      מחק
    4. דוד שלום
      שני בתי הכנסת לא נולדו מלכתחילה, אלא בדיעבד. כשניסחתי את העצומה לא הייתי מודע שקיומה של העצומה האחרת. בדיעבד, ותוך התיעצות עם כמה מאנשי דור ההמשך, הוחלט להמשיך בשני מסלולים מקבילים. הסיבה העיקרית היא שהתברר שאין כמעט חפיפה בין ציבור החותמים על עצומת דור הפלמ"ח לאלה שחתמו על העצומה אותה יזמתי. העובדה ששתי העצומות יחד מתקרבות כרגע ל-16,00 חתימות, היא תולדה של מדיניות זו. בכל מקרה, כאשר יוגשו העצומות לנשיא המדינה הן תוגשנה יחד כמקשה אחת.

      מחק
    5. שלןם לכולם,
      אכן מחטף, והוא כואב.עצם הצורך בחתימות על המחאה, הוא עלבון לא רק לזכר הנופלים, אלא לכולנו.אני מקווה שהמחאה הזו תביא לשינוי ולאיזון, בכול הקשור בסיפור האמתי של המלחמה על הארץ . היו עוד ארגונים, שפעלו בדרכם להשגת העצמאות, צריך לספר על כולם. כאבם של הפלמ"חניקים, נובע מעלבון. כדאי לעשות חושבים,ולתת כבוד לכולם.

      מחק
  4. תועבה, לא פחות, זה מה שקורה עם "מורשת גנדי".
    גם בגלל שתפקידו הפיקודי האחרון היה רק מג"ד. זה כמובן מכובד מאד. אבל, רבאק.
    ידוע שהיה אלוף פיקוד מרכז (כולל ענין האריות, המצמרר בניתוקו הגס מההוויה הישראלית) אבל מדובר על פיקוד ישיר

    השבמחק
    תשובות
    1. עלי כהן - היה במצור תש"ח בירושלים21 באוקטובר 2016 בשעה 9:51

      במלאת 15 שנה למצור על ירושלים (19.3.1963) היה סיפור השער של "משמר לילדים" " שער הגיא- שער הדמים והשיירות" והכתבה המרכזית שהיתה פרי עטי נקראה 'הסיפור על שער הגיא' עם המוטו מתחת לכותרת-"באב אל ואד-לנצח זכור נא את שמותינו"-חיים גורי. אצטט מספר שורות מאותה כתבה -"שלדים רבים של מכוניות משוריינות מפוזרים במעלה שער הגיא. אלה הן המציבות האילמות של קרבות הדמים האכזריים שהתחוללו כאן לפני 15 שנים....באותם הימים ניטשה בארץ מלחמת השיחרור וירושלים היתה נתונה במצור. פעם בפעם חזרו לוחמי הפלמ"ח ופרצו דרך שער הגיא להחיש עזרה לאנשי ירושלים באוכל,בנשק,בלוחמים ובמים.---- עד כאן במקצת מאותה כתבה.
      ----ועכשיו יש מי המבקש לשכתב היסטוריה ואסור שזה יצליח בידיו.

      מחק
  5. תודה רבה על כל פוסט בנפרד ועל כולם יחד, וברכת אריכות ימים לכותב ולבעל האכסניה (האינטרנטית). שמעתי כמה פעמים שהמשוריינים שניצבים כיום בדרך לירושלים (לפחות רובם אם לא כולם) אינם אוטנטים מהקרבות אלא מכונות שנלקחו לאחר קום המדינה שנורו עליהן יריות כדי לשחזר את האווירה. האם נכון?

    השבמחק
    תשובות
    1. המשוריינים,
      ואפילו אם הביאו גרוטאות אחרות, לא הברזל הוא העיקר, אלא הזיכרון והמורשת. לידיעת כולם, משה אהרונוביץ ז"ל ,שהיה בעל חברת ההובלות אשר הובילה את המחצבים מים המלח, איבד במלחמת השחרור, את שישים משאיות ה"ברוקוואי" שלו. לאחר המלחמה, נלקח ממנו גם הזיכיון, אותו העבירו ל"מפעלי תובלה" של הקיבוצים. למזלו, המוסך שלו בירושלים, נשאר ברשותו. מי בכלל זוכר אותו ?

      מחק
    2. לשאול בר-אילן –
      המאבק על מעלה שער-הגיא במלחמת העצמאות הותיר שם אחריו 35 שלדי מכוניות, משאיות ומשורייני ליווי - מהן פגועות ירי ומהן אף שהועלו באש. כאן ההזדמנות, במאמר מוסגר, לעשות נפשות למאבק בכינויה המקובל, אך השגוי, של 'מחלקת ההר' (הל"ה) בפי כל: 'שיירת הל"ה' – אף שכלל לא הייתה זו שיירה, אלא מחלקת רגלים בלבד. אך כינוי זה הולם להפליא את ל"ה שלדי המכוניות, אשר נותרו בשעתם במעלה שער-הגיא.

      משהוחלט לראות בהן גלי-עד ולשמר אותם, צבעו תחילה את כולם בצבע חום-חלודה וחקקו בצידם על סלע את תאריך 'נפילת' כל אחד משלדי המכוניות הללו – ומדי יום עצמאות היו תלמידי בתי"ס מניחים עליהם זרים עם דגל הלאום. אך לימים החלו שלדי המשאיות והמשוריינים להעלות חלודה – ומשרד הביטחון החליט לאסוף את שלדי המשאיות והמשורייינים מכל שיירות תש"ח בישראל ולהעבירם תהליך שימור בפני חלודה. מטעמי חיסכון היה מבצע זה חלקי בלבד ורק 14 שלדי-רכב – לאו דווקא מאלה, שאכן 'נפלו' כאן! - שבו והוצבו במעלה שער-הגיא בשתי 'שיירות' – האחת ב'שמורת שיירות' (ליד קבר השייח', בק"מ 19 מירושלים) והשנייה בצד מחלף שורש. לבד מאיבוד זהות מקום 'נפילתם', נעשו בהם גם שתי טעויות גסות ומצערות: ה'שיירה' במחלף שורש הוצבה כשפניה לעבר ירושלים, אך בצידו הצפוני של הכביש – שהוא צד הירידה ממנה!; ובשתי ה'שיירות' נצבעו שלדי המשאיות ומשורייני הליווי בצבעם המקובל של שריוני צה"ל – חאקי, אף שבפועל אסרו הבריטים בשעתם שימוש בצבע צבאי זה בתש"ח – כדי להקל על אנשי-הכנופיות להבחין בין רכב 'הגנה' לבין רכב צבאי מנדטורי - ופקדו לצבוע את כלי-הרכב ומשורייני הליווי בשיירות שלנו בצבע אפור; ומשנתברר להם, כי אנשי הכנופיות אינם מבחינים בין אלה לאלה – פקדו גם להוסיף על משורייני הליווי גם פס לבן ברוחב 40 ס"מ...

      במסגרת סלילתו מחדש של הכביש לירושלים והרחבתו, החליטה חברת 'נתיבי ישראל' להעתיק את שבעת שלדי המשאיות והמשוריינים מ'שמורת שיירות' אל ח'אן שער-הגיא, כדי שאף הם ישמשו כאן חלק מאתר מורשת זו. על-כך אנו מכירים תודה ל'נתיבי ישראל'.

      כל הסיפורים על משוריינים, שלכאורה נורו עליהם יריות כדי לשוות להם צורת 'נופלים בקרב', אינם אלא 'צ'יזבאתים' מפוברקים בפי אלה שני נוהג לכנותם 'מסתיירים' – המעמידים פנים של של סיירים ותיקים ויודעי כל, אך מתנאים ב'סברות כרס'...

      מחק
  6. ניתן בהחלט להנציח את זכר הנ"ל במלון הייאט בירושלים ואם המשפחה מתעקשת לחבר את השר שהתפטרותו מן הממשלה טרם נכנסה לתוקף לנושא שער הגיא... ניתן לציין על השלט: הייאט - לנצח זכור נא את שמותינו.
    אגב האם אחותו הבכורה רחל שנישאה לשוטר אנגלי עברה לאנגליה והודרה מהמשפחה בחיים?

    השבמחק
  7. תודה על הכתבה החשובה! קודם כל, לעניין ההגעה - בכביש 38 ממשיכים לכיוון תל אביב וכ-300 מ' אחרי המסעף לירושלים רואים את הכניסה (לא ממש בולטת).
    שנית, לעניין התוכן, אתמול היה כנס נוסף של לוחמים במקום, ליד הסוכה. עמוס חורב הדגיש בדבריו שגם אילו היה גנדי לוחם בחטיבה - לא היתה הצדקה לקרוא לח'אן על שמו, שכן המקום מוקדש לכל הלוחמים, ובפרט לנופלים על פתיחת המצור על ירושלים (קל וחומר...).
    ושלישית, לגבי אהבת הארץ של גנדי (שהוזכרה בתגובות), אכן נזקפות לזכותו התמיכה במוזאון ארץ ישראל וההוצאה לאור של הרבה ספרי נוסעים במהדורות מאירות עיניים.

    השבמחק
    תשובות
    1. לא שוכח מעללי גנדי21 באוקטובר 2016 בשעה 10:38

      לעמי זהבי
      כדאי להזכיר את מעללי גנדי גם כאשר התנהג בגסות לילדים שטיפסו על גדר מוזיאון הארץ ולהתנהגותו הגסה למשפחתו, לחבורת ה-11 ועוד ועוד (עדינות ורמזים מסמרי שיער)

      מחק
    2. אל דאגה, אני לא שוכח ולא מכין מאזן, וכמו שהבנת מתגובתי אני לא מהחברים שלו.

      מחק
    3. הערה חשובה ובמקומה. ההחלטה המקורית נועדה להנציח את כל הלוחמים. מה פתאום הופך האתר למקום הנצחה של אדם אחד שאפילו לא שייך לקרבות שהתנהלו במקום?

      מחק
  8. לא נשכח את לוחמי תש"ח. בל נניח להשכיח את גיבורי השיירות שהצילו את ירושלים.

    הבה נפעל להנציח את "גנדי", לוחם הפלמ"ח, במקום המתאים בעיר תל-אביב שכה אהב. (יש על כך חומר היסטורי למכביר).

    ישראל ברטל

    ישראל ברטל

    השבמחק
  9. "גנדי" השם והזכרתו - סדין אדום בעיניהם של פלמחניקים ותיקים אנשי מפא"י - הוא לא משלהם. לא חשוב איפה, לא חשוב מה תרם, ולא דיון על רעיונותיו לחיזוק עם ישראל בארץ ישראל. אפשר להסכים ואפשר שלא להסכים אך בעיניהם תמיד יהיה פסול. למרות השנים שעברו מאז מלחמת השחרור אי אפשר לכבד. כך יקרה בכל מקום שירצו להנציח את שמו. אך ברכה יש במחאתם - העלו את זכרו ושמו לסדר היום. מתוך שלא לשמה בא לשמה וכולם נזכרים באיש, במעשיו וברציחתו של שר בישראל.

    השבמחק
    תשובות
    1. מר תאומים,
      אתה משכתב עובדות כרצונך. ע"ש גנדי יש לא מעט אתרים, ולא היתה שום הפגנה נגד. אל תהפוך את המחאה לפוליטית. גנדי לא שייך לכאן! "ואני זוכר אותם אחד-אחד" - זה לא הוא. "כאן לחמנו יחד..." - זה לא הוא! כמו שלא תנציח את נופלי הקסטל, ונבי סמואל, ורכס התותחים ב... נבי יושע או בצומת כברי.
      זה שהממשלה איבדה כל הגיון בהחלטותיה - זה ידוע. אבל ישנו גם הציבור ההגיוני והשפוי, וזה דברנו וזו מחאתנו.
      אתה מאושר שזכרו הועלה לסדר היום - שמח בחלקך. אני קורא שהאיזכורים ברובם אינם מחמיאים לזכרו. כל אחד רשאי לזכור אותו כרצונו, אבל לא במקום היקר הזה, ולא בגסות הרוח של הכוונה הזו.
      ונקווה שזה שעומד בראש הגוף שהחליט על כך, יקיים את השורה "זה אשר ילך..." וילך.

      מחק
  10. מהו, והיכן מוצב סלע הגדוד השישי שמוזכר בכתבה?

    השבמחק
    תשובות
    1. ככתוב ברשימה, 'סלע הגדוד השישי' נשקף מצפון על עיקול כביש מעלה שער-הגיא במזרחה של 'שמורת שיירות' – בק"מ ה-19 לשעבר, מול קבר השייח' (שנהרס לאחרונה) אשר בצידו הוצבו תחילה שבעת שלדי המשאיות ומשורייני-הליווי. אלה הועברו לאחרונה אל מערבו של ח'אן שער-הגיא על-ידי חברת 'נתיבי ישראל', שקיבלה על עצמה לשמור על מורשתנו במעלה שער-הגיא. לפיכך התחייבה לשמור גם על 'סלע הגדוד השישי' – סלע בזלת, שחור וגמלוני, הנושא כתובת זיכרון לגדוד שלנו - ואף קרבה אותו אל עיקול הכביש בצד העלייה לעבר ירושלים. 'נתיבי ישראל' אמורה להכשיר את תחילתה של דרך-עפר, המסתעפת כאן ועולה לעבר מושב שורש, כגישה נוחה אל 'סלע הגדוד השישי'.

      מחק
  11. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
    תשובות
    1. להנציח ראש אג"ם?!?!21 באוקטובר 2016 בשעה 16:08

      יחזקאל לביא - מה עניין "ראש אג"ם" לגבורת הפלמ"ח בשער הגיא. מהקמת צה"ל עד היום היו קרוב ל-20 "ראשי אג"ם" --- אז תנציחו גם את זכרם ופועלם : יש גבול להבלים הנכתבים ע"י אנשים שאין להם מושג קלוש ביותר לשום דבר ודי לחכימא ...

      מחק
    2. מר לביא הנכבד, אתה צודק במאת האחוזים, מגיע לו מקום הנצחה ומדוע לא? אבל לכל הרוחות מדוע במקום הקדוש הזה שנקרא שער הגיא? הוא לא לחם שם והוא לא היה שם בתש״ח. אתה כותב שבתקופת המרדפים הוא היה זה שניצח על הרדיפות, יופי, אז נקים לו אנדרטה בבקעה, יש שם מספיק מקום. לזכרם של אלוף משנה אריק רגב וסרן גד מנלה, שנהרגו בפעולה במרדף בבקעה ב-1968, הוקם הישוב ארגמן בבקעה, השם ניתן לישוב על ידי גנדי שהיה אז אלוף פקוד המרכז (ארגמן = אריה רגב גד מנלה). הוא גנדי הבין את החשיבות של מתן זכרון ללוחמים במקום שבו הם לחמו, אז גם אנחנו חיבים להבין זאת ולא לקרוא לחאן בשער הגיא מורשת גנדי, אלא המורשת ללוחמים במקום ,אנשי פלמ״ח, מלווי שירות,פורמנים ועוד גיבורים שנתנו את חייהם במקום הזה. אני אישית היתי במקום ובזמן בו נהרגו אריה רגב וגד מנלה והערכתי מאד שגנדי נתן שם לישוב, ובצדק, על שם הנופלים האלו בזמנו, ממנו אנחנו צריכים ללמוד.

      מחק
    3. העניין הוא פשוט מאוד. יש כפי שכתבתי הרבה אנדרטאות לאנשי הפלמ"ח כולל בית הפלמ"ח שעל דרך הקמתו יצאה חוצץ מי שהייתה מבקרת המדינה דאז -מרים בן פורת המנוחה(שרבין יצא נגדה בצורה בוטה-זוכרים?) איני יוצא נגד הפלמ"ח כי אם נגד הדרך של "הכל מגיע לנו".

      מחק
  12. אינני מבין על מה הפרץ ועל מה הצווחה?
    נכון, אסור לדחות הצידה את שעשו מובילי השיירות בדרך אל העיר. נכון, לפלוגות המחץ של ההגנה שמור מקום נכבד במה שעשו (להוציא סחיבת התרנגולים בהכשרות) אבל וכאן האבל הגדול! יש לזכור את כל חיילי צה"ל שלחמו באותה מלחמת שחרור עקובה מדם נגד פולשים וכנופיות והגישו לנו את אותו מגש כסף של אלתרמן.
    לאורך כביש מספר 1 בואכה שורש פזורים דוממים אנדרטאות משוריינות לאותם פורמאנים שכמדומני זיו היה אחד מהם. כמו כן יש בדרך אנדרטה לפורצים מעם אחרי הפניה לשורש שהוקמה על ידי מערכת הבטחון בהשפעת יוצאי הפלמ"ח. יש גם את בית המשאבות שהוקם על ידי הבריטים הידוע בכינוי בית ברוך ג'מילי שעל קירותיו דאג אותו איש פתח-תקווה ברוך ג'מילי להנציח את שמו ניתן להקים בו מוזיאון לפורמאנים (שלא כולם היו אנשי פלמ"ח...) כמו גם לאנשי הפלמ"ח-מלבד פארק רבין שאף הוא בא לאזכר את חטיבת הראל. לא הייתי ואינני איש שמקורב לגנדי, אבל אני זוכר היטב את תקופת המרדפים שהוא כאלוף פיקוד ניצח עליהם. הוא גם היה ראש אג"ם וככזה היה ממתכנני פעילות צה"ל במלחמת ששת הימים. ולוא רק בשל כך מגיעה לו הנצחה ראויה בתוך תחומי הקו הירוק עליו הגן בחירוף מוח ונפש בתפקידיו השונים.
    תיקנתי את תגובתי למעלה, אותה הסרתי בגלל בעיות מקלדת וטעויות

    השבמחק
  13. מסכימה לגמרי עם המחאה וגם חתמתי מזמן על העצומה. צודק מי שכתב לעיל שיש צורך להדגיש במיוחד את ענין המיקום הלא נכון להנצחת גנדי - גם לאלה שדווקא כן רוצים להנציחו...(שאיני ביניהם, מן הסתם).
    ואנקדוטה קטנה הקשורה לענין בעקיפין: לפני כשנתיים, בחנוכה, נדמה לי, עליתי להר גריזים לביקור אצל השומרונים (אני - בפעם הראשונה) במסגרת ביקור אחווה משותף של יהודים-נוצרים-מוסלמים מהארץ ומהשטחים. למדנו הרבה על השומרונים וגם שוחחנו בינינו והחלפנו רשמים על חגים וכו. אחד הבחורים המוסלמים הצעירים מבית לחם, שלמד להיות מדריך טיולים, ישב לידי. הצגנו עצמנו בשמות והוא אמר ששמו מוחמד אל-מחסירי והסביר לי ששמו כך מאחר שמשפחתו גורשה מבית מחסיר. "את יודעת איפה זה?" שאל. "כמובן", השבתי מיד ושרתי חרש ..."אור כוכב ראשון מעבר בית מחסיר..." ושאלתי אותו אם הוא יודע למה גורשו משם... שנינו חייכנו בעצב ובהבנה. אנחנו עדיין בקשר בפייסבוק.. הנה התמונה שלנו ביחד - יושב ביני לבין האשה היהודיה השניה https://www.facebook.com/photo.php? fbid=10205997165385568&set=rpd.1153666639&type=3&theater
    אם רוצים מאד - אפשר להתגבר ולנסות לאחות את ההווה...

    השבמחק
  14. כבר זמן רב אני מחכה, שנציג מטעם משפחת זאבי יבוא ויצהיר שהמשפחה מסרבת ששמו של רחבעם יהיה מעורב בהנצחה המדוברת. אם שמו של האיש, כבודו וזיכרו יקר להם, כדאי מאוד שיעשו זאת, כי מה שקורה עכשיו בהחלט עושה עבורם ועבורו את הפעולה ההפוכה.

    השבמחק
  15. ורדה 22 באוקטובר 2016
    ניתנת הזדמנות כמעט חד פעמית לקבל החלטת ממשלה שתהיה מקובלת על כל העם המפולג הזה - לקרוא למקום על שם פורצי הדרך לירושלים ומלווי השיירות!
    עצוב לראות את שרידי מגש הכסף נלחמים על משהו כה ראוי ומובן מאליו!!!
    שוב מתגלית ממשלת חלם במיטבה.

    השבמחק
  16. כל הכבוד ליהודה זיו המאיר עינינו ומחמם לבבנו בנפלאותיה של ארץ ישראל ובמורשת הקרב שלה!

    השבמחק
  17. תזכיר לי, חברים של איזו מחתרת סירסו ערבי בחשד שאנס יהודיות בבית שאן? גנדי היה בצוות הכירוגי?

    השבמחק
  18. בדיוק קראתי את התחקיר שפורסם בסופשבוע זה במוסף 'מעריב, בו חושף ההיסטוריון אורי מילשטיין את האמת שמאחורי סיפורי "הגבורה" של הפלמ"ח, מבצע נחשון וכו' בטוחני שצבי זמיר וחבריו מתחרטים על הרגע בו פתחו את תיבת הפנדורה בעניין השיירות לירושלים

    השבמחק
  19. לינק לתחקיר של מילשטיין למי שמעוניין:
    http://www.maariv.co.il/news/israel/Article-561461

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.