היטלר בעכו, 1941: איורים נשכחים של אביגדור מֶלֶר

איור של אביגדור מלר שנדפס בעיתון המשוכפל הד המחנות, 1942 (מקור: הארכיון ההיסטורי של שיכון ובינוי)

מאת נדב מֶלֶר

אבי, אביגדור (ויקטור) מֶלֶר, נולד בלמברג בשנת 1913, אז עדיין הייתה העיר שייכת לאימפריה האוסטרו-הונגרית. לאחר מלחמת העולם הראשונה היא חזרה לידי פולין העצמאית ונקראה לבוּב, ובה עברו עליו שנות ילדותו. הוא עלה לארץ ישראל בשנת 1933, היה חבר בקבוצת שילר (על יד רחובות) ולאחר נישואיו לאמי, שרה שיץ, שעלתה ארצה באותה שנה והיא בת תשע-עשרה, עברו שניהם לקיבוץ יגור.

בתחילת 1941 עזבו הוריי את יגור (ועמם גם אני, ילדם הראשון, אז בן שלוש) ועברו להתגורר ברחובות. אבי החל לעבוד ב'סולל בונה', חברת הבנייה המיתולוגית של הסתדרות העובדים הכללית. תחילה הועסק כמודד קרקעות, ולאחר שהתגלה כי ניחן בכישרון ציור הוא התבקש על ידי ההנהלה לתעד את חיי הפועלים שעסקו בבניית בסיסי הצבא הבריטי במזרח התיכון בכלל ובארץ ישראל בפרט. הם בנו, בין השאר, את מחנות סרפנד (צריפין), רפה (רפיח), חסה, תל נוף ועכו. אבי היה שם וצייר את מה שראו עיניו. קריקטורות שלו נדפסו ב-1942 בספר מיוחד ונדיר שהוציאה חברת 'סולל בונה' (אלה תולדות עבודה אחת). איוריו התנוססו במועדוני פועלים ובאולמות אוכל, ואף נאספו והוצגו בתערוכות.

הד המחנות, 1943 (מקור: הארכיון ההיסטורי של שיכון ופיתוח)

דבר, 3 במארס 1941

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה עבד אבי כמורה במושב בית חנן, וב-1 בספטמבר 1946, בהיותו בן שלושים ושלוש בסך הכל, הוא מצא את מותו בתאונה מסתורית.

דבר, 2 בספטמבר 1946

בתחילת שנות החמישים העבירה אמי את מרבית ציוריו לארכיון תנועת העבודה – כן היה פעם דבר כזה – שפעל אז בחסות ההסתדרות. לאחר פירוקה של ההסתדרות והקמת 'ההסתדרות החדשה' על חורבותיה, נעלמו הציורים ואינם. כל היודע דבר על מקומם ויודיעני, יבורך. פריטים אחרים מעיזבונו, כמו העיתון 'הד המחנות' שיצא בשנים 1943-1942 ואויר על ידי אבי, נמסרו על ידי לאחרונה לארכיון ההיסטורי של שיכון ובינוי (החברה שרכשה את 'סולל בונה'), וניתן לעיין בהם באינטרנט.

ציור עצמי

ולסיפורנו: רודולף הס (1987-1894) היה טייס קרב בצבא הגרמני בימי מלחמת העולם הראשונה. בתחילת שנות העשרים היה בין הראשונים שהצטרפו למפלגה הנאצית. ב-1923 נאסר לאחר הפוטש הכושל במינכן, ובכלא חלק את תאו עם אדולף היטלר, שהכתיב לו את הטיוטה הראשונה של 'מיין קאמף'. 

לאחר שחרורו היה מזכירו האישי של היטלר, ולאחר עליית הנאצים לשלטון היה חבר בקבינט המצומצם ונשא בתואר סגן הקנצלר. בשנת 1939 מונה לממלא מקומו של היטלר. ביום 10 במאי 1941 הוא המריא על דעת עצמו, בנסיבות שעד היום לא הובהרו לגמרי, משדה תעופה צבאי בגרמניה ומעל שמי סקוטלנד נטש את המטוס וצנח. לשוטרים שעצרו אותו סיפר כי בא בשליחות שלום. הוא ביקש להיפגש עם וינסטון צ'רצ'יל, כדי לשכנעו שהניצחון הגרמני מובטח ואם בריטניה לא תתערב במלחמה אזי גרמניה לא תתקוף אותה. צ'רצ'יל סירב להיפגש אתו והס בילה את שארית ימי המלחמה בכלא בריטי. השלטון הנאצי בא כמובן במבוכה עצומה. ההסבר הרשמי היה כי האיש מטורף ועשה את מה שעשה ללא כל אישור או סמכות. עם תום המלחמה הוחזר הס לגרמניה ועמד לדין בנירנברג עם שאר בכירי הנאצים. הוא נידון למאסר עולם והיה האחרון ששהה בבית הסוהר 'שפנדאו' בברלין המזרחית. באוגוסט 1987 הוא התאבד בתאו בתלייה.

שרידי מטוס המסרשמיט ממנו צנח רודולף הס בסקוטלנד, 10 במאי 1941 (מקור: ויקימדיה)

כדי להבין את ההקשר ההיסטורי ראוי לזכור: במאי 1941 גרמניה וברית המועצות היו עדיין בנות ברית (בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב שנחתם באוגוסט 1939). יעבור עוד כחודש וחצי עד שגרמניה תפתח במבצע 'ברברוסה' ותפלוש לברית המועצות במתקפת פתע (22 ביוני 1941). אמריקה עדיין לא הצטרפה למלחמה ו'הפתרון הסופי' עדיין לא היה על הפרק. איש בארץ ישראל לא יכול היה אז להעלות בדעתו את הזוועות שיתרחשו על אדמת אירופה בעתיד הקרוב.

'מדהים את הדמיון עצמו' (כותרת ראשית בעיתון דבר, 14 במאי 1941)

באווירה זו, לקראת ראש השנה תש"ב (1941), צייר אבי סדרה בת שישה-עשר ציורים, שבהם ניסה להעביר בצורה הומוריסטית את סיפור טיסתו של הס. אלא שבמקומו של הס הוא צייר את היטלר; ואת אנגליה החליף במחנה של עובדי סולל בונה בעכו. הציורים, שנושאים אופי של ציורי קומיקס, חושפים משהו מן האווירה ששררה בארץ באותם ימים. כמו בסרטו המפורסם של צ'ארלי צ'פלין, 'הדיקטטור הגדול' (1940), היטלר נתפס כאדם נלעג ומטורלל, שמאחורי אישיותו הרודנית והמסוכנת מסתתר טיפש ועצלן, שמבקש אהדה ומתחנן לרחמים.

הציורים המקוריים נתרמו למוזיאון 'יד ושם' (על ידי ועל ידי אחותי אתי), יחד עם כמה ציורים נוספים שצייר אבינו בסוף שנת 1941 ותחילת שנת 1942, לאחר שהשמועות הראשונות על המתרחש באירופה הגיעו לארץ.

הנה אפוא סדרת הציורים, עם מעט דברי הסבר (לחיצה על האיורים תגדיל אותם).

ויהי באחד הימים לפני ראש השנה בעכו...

יודן! האָט רחמנות! (יהודים! רחמים!)

יודן! האָט רחמנות! הרשוני נא להתפלל איתכם בחגים!

טוב. למחנה הסגר של ס"ב [סולל בונה] בעכו! (הדמות המצויירת מגבה מזכירה את דוד בן גוריון)

לדאבוני אין לנו צורך בצבעי

מה זה? אמרו לי להביא עט...

את הראש שמאלה! שמאלה!

'צרות' דֶּרֶך

יללה! יללה!

תשליך (על ה'פלזה' בחיפה)

כפרות (הספר שבו מחזיק היטלר הוא 'מיין קאמף')

[את] ה'אִידִישֶא פיש' (הדג היהודי) אהבתי עוד בהיותי אנטישמי...

אשמנו, בגדנו, גזלנו

ביום כפורים. תנו לי לכל הפחות מים! קשה להיות יהודי...

אוי וֶי! עקץ לי עקרב! (הרופא מצויר בדמותו של יוזף גבלס, שר התעמולה הנאצי)

כאמור, בעזבונו של אבי נמצאו איורים נוספים, שצויירו כנראה בשנת 1942 בהשפעת הידיעות שהגיעו מחזית המלחמה והלם השואה. הנה כמה מהם.

וישוּב היטלר מרוסיה...

זכוֹר!

_______________________________________________________________

הכותב, בנו של אביגדור מלר, הוא גמלאי המתגורר בתל אביב, שמח בחלקו וקצת פסימי.