עונג שבת (עונ"ש): קומיקס

‏הצגת רשומות עם תוויות קומיקס. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 3 במאי 2019

הספרות והחיים: נפש בריאה וחיות בר, כנס סדרנים וכלה מאיסטנבול

א. מי אמר למי?

את הפתגם 'נפש בריאה בגוף בריא' כולם מכירים. אבל היכן זה בעצם כתוב, ומי היה הראשון שאמר אותו?

אם במקרה תשאלו את הילד או הילדה שלכם, שלומדים בבית הספר 'לדוגמא' על שם הרב עוזיאל בירושלים (רחוב קפאח, נחלאות), התשובה תהיה ברורה: הרמב"ם.

אולם ההתעמלות בבית הספר 'לדוגמא' (צילום: דב פאוסט)

אז זהו, שלא.

עם כל הכבוד לרמב"ם, שכרופא מן הסתם חשב דברים דומים על הקשר בין בריאות נפשית לבריאות הגוף, לא הוא הגה פתגם זה. למיטב ידיעתי הוא כלל לא מצוטט בכתביו.

קדם לו בכאלף שנה הסטיריקן הרומי יוּבֶנָאליס, שכתב בלטינית: Mens sana in corpore sano

מהערך בוויקיפדיה המוקדש ליוּבֶנאליס למדתי שהוא גם אחראי על ביטויים נוספים השגורים על שפתינו, כמו 'לחם ושעשועים', או 'מי ישמור על השומרים'. אגב, דעותיו על היהודים לא היו מאוד חיוביות, בלשון המעטה...

כשפשפשתי קצת במרחבי האינטרנט נדהמתי לגלות שלא רק שרבים מייחסים זאת לרמב"ם וטוענים שמשפט זה נמצא בכתביו (ללא מראה מקום), אלא יש אפילו שהרחיקו זאת עד לחז"ל עצמם.

הנה למשל מאמר שנכתב באתר Ynet יהדות [!], 'איך רזיתי 10 ק"ג בזכות הרמב"ם':

ב. זהירות! דבר אחר

לפרנסי המועצה האזורית שומרון יש כנראה גם חוש לשוני מפותח וגם חוש הומור. עובדה, בתמרור הזה, בכביש 446 המוליך אל התנחלויות מערב השומרון (פדואל, עלי זהב), יש משניהם...

צילום: איל דודסון

לא צריך דמיון רב כדי לראות ש'חיות הבר', שמפניהן מזהיר התמרור, אינן אלא חזירי בר.

אבל בשומרון גרים מתנחלים יהודים, שרובם דתיים מאוד, ופלסטינים מוסלמים, שגם הם דתיים מאוד, ולשניהם יש בעייה עם חזירים, טפו טפו. וכיוון ש'שמירת הלשון' חשובה – לא רק בדברים שבעל-פה אלא גם בדברים שבכתב – העדיפו לכתוב 'חיות בר' ולא 'חזירי בר'. לפחות לא כתבו 'דבר-אחר בר', כפי שנהוג לפעמים בתקשורת החרדית (ראו כאן). אבל את הציור לא טשטשו, והמבין יבין.

חזיר בר (ויקיפדיה)

את מה שהם הפסידו כאן, הם הרוויחו בצד שמאל למעלה.

חובבי הקומיקס הצרפתי יזהו בקלות את אסטריקס, את חברו הטוב אובליקס ואת הכלב דוגמטיקס.

ג. כנס הסדרנים

צילום: ברוך גיאן

משום מה המודעה הזו הזכירה לי את עצרת החיות של אריך קסטנר ואת כנס העתידנים של סטניסלב לם. 'כנס הסדרנים' הוא שם נפלא לרומן מדע בדיוני. דוגלס אדמס בטח היה יודע לעשות עם זה משהו...

מתברר שגם סדרנים צריכים כנס משל עצמם, והכנס הזה נערך בגבעתיים. על מה דיברו שם, מה היה על סדר היום ('טיפול באורחי כבוד – בעד ונגד'), והאם היה סעיף 'שונות'? ואולי בכלל מדובר בכנס של סדרני מוצרים על מדפי המרכולים? אפשר להרהר על כך בלי סוף.

ד. קול חתן וקול כלה

משהו על הטלנובלה והחיים...

מסעדה חדשה נפתחה באבו גוש ושמה הכלה מאיסטנבול.

צילום: נטע אסף

יום רביעי, 1 במרץ 2017

איזה כיף להיות חרדי: מלשינון; סיר המעלות; בבא סאלי; ייִדישע פּיראַטן

א. המלשינון למפגעים רוחניים

כמו בכל מקום, גם בביתר עילית, 'עיר התורה והחסידות', לא אוהבים מפגעים, ובמיוחד לא מפגעים רוחניים, ובמיוחד שבמיוחד מפגעים רוחניים בנושאי צניעות וכדומה.

כדי לטפל במפגעים רוחניים כאלה – שעל פי מסורת 'הראש הכחול' מתמקדים תמיד בענייני מין וצניעות – הקימו בעיר מלשינון שבו תוכלו לדווח על המפגע והתקלה, והשאר כבר עלינו. בשביל מה הקמנו 'סיירת צניעות'?

המודעה הזו צולמה בחשאי באחד השטיבלים הרבים שבשכונה המכונה גבעה ב'. מסיבות מובנות המדווח ביקש לשמור על עילום שמו ונמנע מציון מירב הפרטים האפשריים.

ב. סיר המעלות לש"ס

מפגע רוחני של ממש חולק השבוע בתיבות הדואר בעפולה. תקליטור תעמולה של מפלגת ש"ס שכותרתו 'מתגעגעים' (לרב עובדיה יוסף המנוח, כמובן).

יכול להיות שיש כאן איזה מסר רוחני שלא הצלחתי לעמוד עליו? אולי זה סיר שאפשר לטגן בו בצל?

צילום: יריב שיזף

ג. דער בבא סאלי

מסקנות 'ועדת ביטון' והחפירות הוולגריות של השרה מירי רגב מחלחלות היטב לשטח, וכבר עתה ניכרת מגמה של העצמת התודעה המזרחית גם במבצריה של האשכנזיות החרדית.

פעם כשהיית אומר לאדם חרדי 'בבא', הוא היה חושב קודם כל על התלמוד ושואל: בבא קמא, בבא מציעא או בבא בתרא?

לימים נוספו לארון הספרים האשכנזי עוד בבות: בָּבָא דאנטונא, או בָּבַא-בּוּך, אפוס אבירים איטלקי המספר על פלוני ושמו בוֹבוֹ, שתורגם ליידיש על ידי רבי אליהו בחור במאה ה-16. לימים השתלשל שם הספר והיה לבָּבַא-מעשׂה (כלומר סיפורו של בּוֹבוֹ), וממנו השתבש הביטוי, שמוכר לכל ילד, אשכנזי כמזרחי, בּוֹבֶּה מַיְיסֶה, כלומר סיפורי סבתא...

ובכן, מספר לי ד"ר יוסי במברגר, בבא בוך – אַרויס; בבא סאלי – אַרײַן.

בסיבוב שערך בחנויות הספרים בשכונת גאולה נפל מבטו על מדור הספרונים לילדים, שבהם מסופר על חייהם ונפלאותיהם של צדיקים וקדושים.

צילומים: יוסי במברגר

והנה, לבעל ה'תולדות יעקב יוסף' מפולנאה, לרבי נחמן פון ברסלב ולרבי משה פיינשטיין הצטרף חבר חדש. הבבא סאלי...

והשאלה היא מה משמעות הדבר. האם יש כאן ניסיון לרענון פנתאון הקדושים והגדולים החרדי והכנסת דמויות חדשות לתוכו, ברוח המלצת הוועדה הידועה, או שמא משאלה כמוסה שגם החרדים מצביעי ש"ס יואילו כבר, בטובם, ללמוד יידיש?

ד. החרדי המעופף

'ההולנדי המעופף' – ציור של אלברט רידר, 1896 (מקור: ויקיפדיה)

יוסי במברגר בקושי התאושש מהמעבר החד מבבא מעשה לבבא סאלי, ויפן כה וכה והנה ספר קומיקס חדש לפניו.

ספר ילדים זה נותן פרשנות חדשה ומקורית למיתוס ההולנדי המעופף (The Flying Dutchman) – אותה ספינת רפאים, או שמא רב חובל, שנגזר דינם להפליג לנצח ולעולם לא להגיע לחוף מבטחים.

ובכן, מתברר שההולנדי המעופף האמתי אינו אלא פיראט יהודי חרדי.

הוא נמלט על פני הימים מן האינקוויזיציה וממלט ילדים יהודיים בחרוף נפש, ממש כמו נחשון בן עמינדב, לא פחות. אגב, בראש הספר מובאת הקדמה על פיראטים יהודים שהיו, וכולם זכו לשוב בתשובה שלמה בסוף ימיהם.

הקלקה על הצילומים תגדיל אותם

יום שישי, 28 באוקטובר 2016

היטלר בעכו, 1941: איורים נשכחים של אביגדור מֶלֶר

איור של אביגדור מלר שנדפס בעיתון המשוכפל הד המחנות, 1942 (מקור: הארכיון ההיסטורי של שיכון ובינוי)

מאת נדב מֶלֶר

אבי, אביגדור (ויקטור) מֶלֶר, נולד בלמברג בשנת 1913, אז עדיין הייתה העיר שייכת לאימפריה האוסטרו-הונגרית. לאחר מלחמת העולם הראשונה היא חזרה לידי פולין העצמאית ונקראה לבוּב, ובה עברו עליו שנות ילדותו. הוא עלה לארץ ישראל בשנת 1933, היה חבר בקבוצת שילר (על יד רחובות) ולאחר נישואיו לאמי, שרה שיץ, שעלתה ארצה באותה שנה והיא בת תשע-עשרה, עברו שניהם לקיבוץ יגור.

בתחילת 1941 עזבו הוריי את יגור (ועמם גם אני, ילדם הראשון, אז בן שלוש) ועברו להתגורר ברחובות. אבי החל לעבוד ב'סולל בונה', חברת הבנייה המיתולוגית של הסתדרות העובדים הכללית. תחילה הועסק כמודד קרקעות, ולאחר שהתגלה כי ניחן בכישרון ציור הוא התבקש על ידי ההנהלה לתעד את חיי הפועלים שעסקו בבניית בסיסי הצבא הבריטי במזרח התיכון בכלל ובארץ ישראל בפרט. הם בנו, בין השאר, את מחנות סרפנד (צריפין), רפה (רפיח), חסה, תל נוף ועכו. אבי היה שם וצייר את מה שראו עיניו. קריקטורות שלו נדפסו ב-1942 בספר מיוחד ונדיר שהוציאה חברת 'סולל בונה' (אלה תולדות עבודה אחת). איוריו התנוססו במועדוני פועלים ובאולמות אוכל, ואף נאספו והוצגו בתערוכות.

הד המחנות, 1943 (מקור: הארכיון ההיסטורי של שיכון ופיתוח)

דבר, 3 במארס 1941

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה עבד אבי כמורה במושב בית חנן, וב-1 בספטמבר 1946, בהיותו בן שלושים ושלוש בסך הכל, הוא מצא את מותו בתאונה מסתורית.

דבר, 2 בספטמבר 1946

בתחילת שנות החמישים העבירה אמי את מרבית ציוריו לארכיון תנועת העבודה – כן היה פעם דבר כזה – שפעל אז בחסות ההסתדרות. לאחר פירוקה של ההסתדרות והקמת 'ההסתדרות החדשה' על חורבותיה, נעלמו הציורים ואינם. כל היודע דבר על מקומם ויודיעני, יבורך. פריטים אחרים מעיזבונו, כמו העיתון 'הד המחנות' שיצא בשנים 1943-1942 ואויר על ידי אבי, נמסרו על ידי לאחרונה לארכיון ההיסטורי של שיכון ובינוי (החברה שרכשה את 'סולל בונה'), וניתן לעיין בהם באינטרנט.

ציור עצמי

ולסיפורנו: רודולף הס (1987-1894) היה טייס קרב בצבא הגרמני בימי מלחמת העולם הראשונה. בתחילת שנות העשרים היה בין הראשונים שהצטרפו למפלגה הנאצית. ב-1923 נאסר לאחר הפוטש הכושל במינכן, ובכלא חלק את תאו עם אדולף היטלר, שהכתיב לו את הטיוטה הראשונה של 'מיין קאמף'.

לאחר שחרורו היה מזכירו האישי של היטלר, ולאחר עליית הנאצים לשלטון היה חבר בקבינט המצומצם ונשא בתואר סגן הקנצלר. בשנת 1939 מונה לממלא מקומו של היטלר. ביום 10 במאי 1941 הוא המריא על דעת עצמו, בנסיבות שעד היום לא הובהרו לגמרי, משדה תעופה צבאי בגרמניה ומעל שמי סקוטלנד נטש את המטוס וצנח. לשוטרים שעצרו אותו סיפר כי בא בשליחות שלום. הוא ביקש להיפגש עם וינסטון צ'רצ'יל, כדי לשכנעו שהניצחון הגרמני מובטח ואם בריטניה לא תתערב במלחמה אזי גרמניה לא תתקוף אותה. צ'רצ'יל סירב להיפגש אתו והס בילה את שארית ימי המלחמה בכלא בריטי. השלטון הנאצי בא כמובן במבוכה עצומה. ההסבר הרשמי היה כי האיש מטורף ועשה את מה שעשה ללא כל אישור או סמכות. עם תום המלחמה הוחזר הס לגרמניה ועמד לדין בנירנברג עם שאר בכירי הנאצים. הוא נידון למאסר עולם והיה האחרון ששהה בבית הסוהר 'שפנדאו' בברלין המזרחית. באוגוסט 1987 הוא התאבד בתאו בתלייה.

שרידי מטוס המסרשמיט ממנו צנח רודולף הס בסקוטלנד, 10 במאי 1941 (מקור: ויקימדיה)

כדי להבין את ההקשר ההיסטורי ראוי לזכור: במאי 1941 גרמניה וברית המועצות היו עדיין בנות ברית (בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב שנחתם באוגוסט 1939). יעבור עוד כחודש וחצי עד שגרמניה תפתח במבצע 'ברברוסה' ותפלוש לברית המועצות במתקפת פתע (22 ביוני 1941). אמריקה עדיין לא הצטרפה למלחמה ו'הפתרון הסופי' עדיין לא היה על הפרק. איש בארץ ישראל לא יכול היה אז להעלות בדעתו את הזוועות שיתרחשו על אדמת אירופה בעתיד הקרוב.

'מדהים את הדמיון עצמו' (כותרת ראשית בעיתון דבר, 14 במאי 1941)

באווירה זו, לקראת ראש השנה תש"ב (1941), צייר אבי סדרה בת שישה-עשר ציורים, שבהם ניסה להעביר בצורה הומוריסטית את סיפור טיסתו של הס. אלא שבמקומו של הס הוא צייר את היטלר; ואת אנגליה החליף במחנה של עובדי סולל בונה בעכו. הציורים, שנושאים אופי של ציורי קומיקס, חושפים משהו מן האווירה ששררה בארץ באותם ימים. כמו בסרטו המפורסם של צ'ארלי צ'פלין, 'הדיקטטור הגדול' (1940), היטלר נתפס כאדם נלעג ומטורלל, שמאחורי אישיותו הרודנית והמסוכנת מסתתר טיפש ועצלן, שמבקש אהדה ומתחנן לרחמים.

הציורים המקוריים נתרמו למוזיאון 'יד ושם' (על ידי ועל ידי אחותי אתי), יחד עם כמה ציורים נוספים שצייר אבינו בסוף שנת 1941 ותחילת שנת 1942, לאחר שהשמועות הראשונות על המתרחש באירופה הגיעו לארץ.

הנה אפוא סדרת הציורים, עם מעט דברי הסבר (לחיצה על האיורים תגדיל אותם).

ויהי באחד הימים לפני ראש השנה בעכו...