מאת נדב מֶלֶר
אבי, אביגדור (ויקטור) מֶלֶר, נולד בלמברג בשנת 1913, אז עדיין הייתה העיר שייכת לאימפריה האוסטרו-הונגרית. לאחר מלחמת העולם הראשונה היא חזרה לידי פולין העצמאית ונקראה לבוּב, ובה עברו עליו שנות ילדותו. הוא עלה לארץ ישראל בשנת 1933, היה חבר בקבוצת שילר (על יד רחובות) ולאחר נישואיו לאמי, שרה שיץ, שעלתה ארצה באותה שנה והיא בת תשע-עשרה, עברו שניהם לקיבוץ
יגור.
בתחילת 1941 עזבו הוריי את יגור (ועמם גם אני, ילדם הראשון, אז בן שלוש) ועברו להתגורר ברחובות. אבי החל לעבוד ב'
סולל בונה', חברת הבנייה המיתולוגית של הסתדרות העובדים הכללית. תחילה הועסק כמודד
קרקעות, ולאחר שהתגלה כי ניחן בכישרון ציור הוא התבקש על ידי ההנהלה לתעד את חיי הפועלים שעסקו בבניית בסיסי הצבא הבריטי במזרח התיכון בכלל ובארץ ישראל בפרט. הם בנו, בין
השאר, את מחנות סרפנד (צריפין), רפה (רפיח), חסה, תל נוף ועכו. אבי היה שם וצייר את מה שראו עיניו. קריקטורות שלו
נדפסו ב-1942 בספר מיוחד ונדיר שהוציאה חברת 'סולל בונה' (אלה תולדות עבודה אחת). איוריו התנוססו במועדוני פועלים ובאולמות אוכל, ואף נאספו והוצגו בתערוכות.
 |
| דבר, 3 במארס 1941 |
לאחר סיום מלחמת העולם השנייה עבד אבי כמורה במושב בית חנן, וב-1 בספטמבר 1946, בהיותו בן שלושים ושלוש בסך הכל, הוא מצא את מותו בתאונה מסתורית.
 |
| דבר, 2 בספטמבר 1946 |
בתחילת שנות החמישים העבירה אמי את מרבית ציוריו
לארכיון תנועת העבודה – כן היה פעם דבר כזה
– שפעל אז בחסות ההסתדרות. לאחר פירוקה של ההסתדרות והקמת 'ההסתדרות החדשה' על חורבותיה, נעלמו הציורים ואינם. כל היודע דבר על מקומם ויודיעני, יבורך. פריטים אחרים מעיזבונו, כמו העיתון 'הד המחנות' שיצא בשנים 1943-1942 ואויר על ידי אבי, נמסרו על ידי לאחרונה לארכיון ההיסטורי של שיכון ובינוי (החברה שרכשה את 'סולל בונה'), וניתן לעיין בהם
באינטרנט.
 |
| ציור עצמי |
ולסיפורנו: רודולף הס (1987-1894) היה טייס קרב בצבא הגרמני בימי מלחמת העולם הראשונה.
בתחילת שנות העשרים היה בין הראשונים שהצטרפו למפלגה הנאצית. ב-1923 נאסר לאחר הפוטש הכושל במינכן, ובכלא חלק את תאו עם אדולף
היטלר, שהכתיב לו את הטיוטה הראשונה
של '
מיין קאמף'.
לאחר שחרורו היה מזכירו האישי של היטלר, ולאחר עליית הנאצים לשלטון היה חבר בקבינט המצומצם ונשא בתואר סגן הקנצלר. בשנת 1939 מונה לממלא מקומו של היטלר. ביום 10 במאי 1941 הוא המריא על דעת עצמו, בנסיבות שעד היום לא הובהרו לגמרי, משדה תעופה צבאי בגרמניה ומעל שמי סקוטלנד נטש את המטוס וצנח. לשוטרים שעצרו אותו סיפר כי בא בשליחות שלום. הוא ביקש להיפגש עם
וינסטון צ'רצ'יל, כדי לשכנעו שהניצחון הגרמני מובטח ואם בריטניה לא תתערב במלחמה אזי גרמניה לא תתקוף אותה. צ'רצ'יל סירב להיפגש אתו והס בילה את שארית ימי
המלחמה בכלא בריטי.
השלטון הנאצי בא כמובן במבוכה עצומה. ההסבר הרשמי היה כי
האיש מטורף ועשה את מה שעשה ללא כל אישור או סמכות. עם תום המלחמה הוחזר הס לגרמניה ועמד לדין
בנירנברג עם שאר בכירי הנאצים. הוא נידון למאסר עולם והיה האחרון ששהה בבית הסוהר 'שפנדאו' בברלין המזרחית. באוגוסט 1987 הוא התאבד בתאו בתלייה.
 |
| שרידי מטוס המסרשמיט ממנו צנח רודולף הס בסקוטלנד, 10 במאי 1941 (מקור: ויקימדיה) |
כדי להבין את ההקשר ההיסטורי ראוי לזכור: במאי 1941 גרמניה וברית המועצות היו עדיין בנות ברית (בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב שנחתם באוגוסט 1939). יעבור עוד כחודש וחצי עד שגרמניה תפתח במבצע 'ברברוסה' ותפלוש לברית המועצות במתקפת פתע (22 ביוני 1941). אמריקה עדיין לא הצטרפה למלחמה ו'הפתרון הסופי' עדיין לא היה על הפרק. איש בארץ ישראל לא יכול היה אז להעלות בדעתו את הזוועות שיתרחשו על אדמת אירופה בעתיד הקרוב.
 |
| 'מדהים את הדמיון עצמו' (כותרת ראשית בעיתון דבר, 14 במאי 1941) |
באווירה זו, לקראת ראש השנה תש"ב (1941), צייר אבי סדרה
בת שישה-עשר ציורים, שבהם ניסה להעביר בצורה הומוריסטית את סיפור טיסתו של הס. אלא שבמקומו של הס הוא צייר את היטלר; ואת אנגליה החליף במחנה של עובדי סולל בונה בעכו. הציורים, שנושאים אופי של ציורי קומיקס, חושפים משהו מן האווירה
ששררה בארץ באותם ימים. כמו בסרטו המפורסם של צ'ארלי צ'פלין, 'הדיקטטור הגדול' (1940), היטלר נתפס כאדם נלעג ומטורלל, שמאחורי אישיותו הרודנית והמסוכנת מסתתר טיפש ועצלן, שמבקש אהדה ומתחנן לרחמים.
הציורים המקוריים נתרמו למוזיאון 'יד ושם' (על ידי ועל ידי אחותי אתי), יחד עם כמה ציורים נוספים שצייר אבינו בסוף שנת 1941 ותחילת שנת 1942, לאחר
שהשמועות הראשונות על המתרחש באירופה הגיעו לארץ.
