יום שישי, 21 באפריל 2017

גלגולו של ניגון: 'מרכבה ירוקה'

מאת צבי (גרימי) גלעד

img001.jpg
אובסיי דריז, מרכבה ירוקה, מוסקבה 1973; ציור: ויקטור פּיבוֹוָארוֹב

א. 'מרכבה ירוקה': השיר ברוסית

השיר הרוסי המרגש 'מרכבה ירוקה' (זֶלונאיא קארייטה; Зелёная карета), התפרסם בברית המועצות בשנות השבעים של המאה שעברה. מאז ועד היום הוא אחד השירים האהובים על דוברי רוסית, אך כמעט ואינו מוכר לישראלים שמחוץ לבני תפוצה זו. רשימה זו תוקדש לגלגוליו ולקשר שלו עם התרבות היהודית.

נשמע אותו תחילה בביצוע ילנה קאמְבּוּרוֹבָה:



יש משהו חמקמק בשיר זה, שמהלך קסם על ילדים ועל מבוגרים כאחד. מבוגרים שרים אותו בדרך כלל יחד עם שירי ה'בארדים' המפורסמים ולא פעם מזילים דמעה בלי שהם מבינים מדוע.

ואלו הן מילותיו בתרגום מילולי שלי (בהמשך יובא תרגום יותר לירי, פרי עטו של זאב גייזל):

שְׁנוּ, שְׁנוּ עכברונים. שְׁנוּ קיפודונים,
דובונים, דובונים וילדים קטנים.
כולם, כולם ישנים עד הבוקר,
שעה שמרכבה ירוקה
ממהרת, דוהרת מעל,
בתוך השקט הכסוף.

שישה סוסים אצילים,
חבושים כובע שָׁני וירוק,
דוהרים מעל הארץ הנמה.
עורב שחור הוא הרכב,
לא ניתן להשיג את המרכבה,
מפני שהאביב נמצא בה.

שְׁנוּ, שְׁנוּ שְׁנוּ דובונים
קיפודונים, קיפודונים וילדים קטנים
בשעה כה מוקדמת ושקטה
צלצולי הפרסות יעירו אתכם
צלצולי הפרסות יעירו אתכם
עת הצצתם מהחלון
אביב את החצר כיסה.

שְׁנוּ, שְׁנוּ עכברונים, שְׁנוּ קיפודונים
דובונים, דובונים וילדים קטנים
כולם, כולם ישנים עד הבוקר
שעה שמרכבה ירוקה,
שעה שמרכבה ירוקה,
שעה שמרכבה ירוקה,
שעה שמרכבה ירוקה.

Безимени-1.jpg
מרכבה ירוקה, מוסקבה 1973

אז מה כל כך מיוחד בשיר זה? ליקטתי מהאינטרנט תגובות לביצועים שונים ובהן ניסו מגיבים להסביר זאת לקוראיהם, וביחוד לעצמם. הנה כמה תגובות אופייניות:
שמעתי מאה פעמים. 
עושה לי 'עור ברווז'. 
שיר של אגדה וקסם. 
 שיר נשמה המציף אותי בדמעות. 
תמיד נחשבתי אדם קשוח, אבל – הדמעות זולגות. 
מילים אינן יכולות לבטא את היופי שבו. 
– אחד השירים הטובים בעולם. 
בילדותי, נהגתי להאזין לשיר מדי יום ביומו לפני שהייתי נרדם. 
במחנות הקיץ, היה זה תמיד השיר האחרון בדיסקו. היינו נעמדים במעגל, שותקים ומקשיבים. 
שיר שהופך מבוגרים לילדים החל בצליליו הראשונים. 
למשמע השיר, אני רוצה רק להתכרבל בשמיכות ולישון עד הסתיו.

בשנת 2005 הופק בארץ סרט טלוויזיה עבור ערוץ 2 ושמו 'מרכבה ירוקה'. הסרט מגולל את סיפורו של צעיר מעולי ברית המועצות, הלומד בישיבה ומגלה לפני חתונתו כי אינו יהודי על פי ההלכה. השיר 'מרכבה ירוקה', שהעניק לסרט את שמו, הוא שיר הנושא ומנגן אותו על הפסנתר ושר ויטלי פרידלנד.



בשנת 2015 הופק ברוסיה סרט קולנוע שנקרא גם הוא 'מרכבה ירוקה'. בעלילת הסרט הודגשה חשיבות השיר להבנת הרקע הנפשי והתרבותי של הדמות הראשית. 

ב. 'החייטונים הירוקים': השיר ביידיש

מניין צץ השיר, מיהם יוצריו, ובעיקר איך הוא קשור אלינו?

ובכן, השיר המקורי נכתב ביידיש בידי משורר יהודי-סובייטי ושמו שיקע דריז (1971-1908) ואת קורותיו וגלגוליו נגולל בהמשך. 

שִׁיקֶה דריז (מקור: המוזיאון לספרות, מוסקבה)

שִׁיקֶה (קיצור של יהושע. ברוסית הוא נקרא אובסיי; Овсей Овсеевич Дриз), נולד באוקראינה, קיבל חינוך מסורתי ואחר כך סובייטי-קומוניסטי. את שיריו ביידיש החל לפרסם כבר בשנות השלושים. בשנת 1934 התנדב לצבא האדום ושירת כפוליטרוק. אחרי המלחמה עבר להתגורר במוסקבה ובהשפעת ידידו, המשורר ביידיש ליב קוויטקו, התמסר בעיקר לתחום שירי הילדים. שיריו תורגמו לרוסית וזכו להצלחה ניכרת.

השיר 'די גרינע שנדערלעך' (החייטונים הירוקים), שנכתב ב-1959-1958, נכלל בספרו של דריז די פֿערטע סטרונע (המיתר הרביעי), שנדפס במוסקבה בשנת 1969:

שיקע דריז, די פֿערטע סטרונע, עמ' 216-215  

והנה תרגום מילולי של השיר (תרגומים ליריים יותר יובאו בהמשך):

אווזים וברווזים, טלאים ועגלים,
חתול ועכבר וילדים קטנים,

בובות, ארנבים ודובים
צריכים להירדם מיד,

אל תזוזו ממקומכם,
מפני שהאביב היפה מגיע!

במרכבת וינאית,
במרכבה ירוקה,

רתומים בה שישה זוגות סוסים
הכי הטובים בעולם                                                        

כובעי צילינדר לראשם,
סרטים ירוקים ברעמתם,

עם ביריות על הרגלים,
תפורות מקטיפה לבנה,

הם עפים אפופי קצף,
אל החייטונים הירוקים,

שבקשתות, במחטים, – 
לשם ולכאן על החוטים – 

מכנרים את השמלה הירוקה
בדממה האפלה...
_ _ _ _ _ _ _ _ _ _

שְׁנוּ נא. שְׁנוּ לבריאות!
כי האביב מודד את השמלה – 

בדיוק בשעה עשר
תראו זאת בחלום.

ג. למי הוקדש השיר?

השיר הוקדש, כפי שאפשר לראות ל'רוטעלע'. מה פירושה של הקדשה זו?

ובכן, 'רוטעלע' היה כינוי החיבה של רות, בתו התינוקת של לייבוּ לוין (1983-1914), ידידו של דריז ובעצמו משורר יידיש, מלחין, שחקן וזמר, שנודע בערבי ההקראה האמנותית שלו ('רעציטאַציע-אָוונטן').


לייבוּ לוין ובתו רות (לייבו לוין: שטריכן צו דער געשטאַלט פֿון אַ וואָרטקינסטלער, תל אביב תשמ"ד, עמ' 51)

בשנת 1972 עלה לוין עם בני משפחתו לישראל. רות לוין, שגרה היום בירושלים, היא זמרת ושחקנית ישראלית המוכרת בזכות עצמה, שגם פועלת בין השאר לתיעוד ולשימור מורשת אביה.


לייבוּ לוין, 1969 (מקור: המרכז לחקר המוסיקה היהודית)
הזמרת רות לוין (מקור: יד ושם)

ב-1959, סמוך לכתיבת השיר, חיבר לו לייבוּ לוין מנגינה, אך השיר במילותיו ביידיש ובלחנו של לוין לא זכה לתפוצה רבה. הנה רות לוין (רות'לה) שרה ביידיש את הלחן שחיבר אביה:



השיר נכלל גם באלבום שהוציאה רות משירי אביה: 'ציגעלע-מיגעלע: אגדת הגדי הלבן' – שירי ילדים ביידיש (2016).

ד. התרגום לרוסית והלחן

נחזור לגרסה הרוסית שזכתה להצלחה פנומנלית.

תרגום שירו של דריז מיידיש לרוסית נעשה בשנת 1960 על ידי המשורר והסופר היהודי-הרוסי גנריך סָאפְּגיר (Ге́нрих Вениами́нович Сапги́р). תרגום זה, כפי שראינו, אינו נאמן למקור ביידיש אף על פי שהוא ברוחו.

גנריך סאפגיר (1999-1928)

אלכסנדר סוּחאנוב (Алекса́ндр Алексе́евич Суха́нов), 'בארד' רוסי ידוע, יליד 1952, הלחין את התרגום הרוסי בשנות השבעים, ועד מהרה הפך השיר לאהוב על כל שומעיו, ילדים ומבוגרים כאחד.

התקליט 'מרכבה ירוקה' כולל שירים של אלכסנדר סוחאנוב

יש לשיר עשרות ביצועים ומתוכם בחרתי רק כמה דוגמאות.

תחילה הנה השיר בביצועו של המלחין סוחאנוב:



והנה הצמד 'אויפן וועג' (על הדרך) שר ברוסית וקצת ביידיש:



ה. שלושה תרגומים לעברית

מוכרים לי שני תרגומים לעברית. התרגום הראשון הוא של זאב גייזל, שתרגם מרוסית והוא מותאם ללחנו של סוחאנוב: 

ששש... פיל ישן וגם קיפוד,
דוב הפנדה, ילדים וילדות,
על כולם ירדה שינה.
רק המרכבה הירוקה,
רק המרכבה הירוקה,
טסה, טסה בגבהים,
בגבהים הכסופים.

שישיית סוסים בקשת,
כובעיהם  צבעי  הדשא,
מעלינו הם עכשיו,
הקאק הוא הרכב.
אי אפשר להשיגה:
האביב במרכבה.

לילה טוב לפיל ולקיפוד,
לדוב פנדה, לילדים ולילדות,
כשהבוקר עוד צלול,
תשמעו את הצלצול:
הפרסות שרות ממול,
רק תביטו בחצר:
האביב לכאן חוזר!

ששש...  פיל ישן וגם קיפוד,
דוב הפנדה, ילדים וילדות,
על כולם ירדה שינה,
רק המרכבה הירוקה,
רק המרכבה הירוקה.

התרגום השני, מיידיש לעברית, נעשה על ידי בני הנדל והוא מותאם ללחנו של לייבוּ לוין (התרגום נדפס בספר תלת-לשוני שמכנס את יצירתו של לייבו לוין, מלה וניגון: נגונים לשירה ביידיש Leibu Levin, Word and Melody  Yiddish Poetry Set to Music, י"ל פרץ, 2005):

אַוָּזִים וּבַּרְוַּזִים,
וּכְבַשִׂים וְגַם עִזִּים,


עַכְבָּרִים וְחָתוּלִים
וְעוֹלָלִים מִתְהוֹלְלִים,

דּוּבּוֹנִים, בּוּבּוֹת, אַרְנָב – –
נָא לְהֵירָדֵם עַכְֹשָיו!


יָד אוֹ פֶּה לֹא לְהַנִיעַ:
הָאָבִיב הִנֵּה מַגִּיעַ!

בְּמִרְכֶּבֶת וִינָאִית,
בְּמִרְכֶּבֶת צִבְעוֹנִית,


עִם שִׁשָּׁה סוּסֵי קָצֶפֶת,
שֶׁלְּרֹאשָׁם צְנוּפָה מִצְנֶפֶת,

יְרוּקוֹת הַעַרְדָּלַיִם
לַסּוּסִים עַל הָרַגְלַיִם,


וְטָסִים הֵם כִּבְרָקִים
לַחַיָּטִים הַיְּרוּקִים 
– –

חִיֹש הֵם מַֹשְחִילִים חוּטִים
וּמְכַנְּרִים בִּמְחַטִים


אֶת שִׂמְלַת הָאִזְמָרְגַדּ
בְּדִמְמַת הַיַּעַר-עַד...

_ _ _ _ _ _ _ _ _ _

נוּמוּ לִבְרִיאוּת כַּעֵת  – –
שִׂמְלַתוֹ הָאָבִיב מוֹדֵד.


וּבְעֵשֶׂר, אוֹטוֹטוֹ,
בַּחֲלוֹם תִּרְאוּ אוֹתוֹ.


לאחרונה, הקליטו לבקשתי איזי הוד (שירה) ומאיר רז (עיבוד ונגינה) את השיר בעברית, למילים שאותן תרגמתי מיידיש. לשיר היו חבלי לידה קשים. מצד אחד, המילים הן תרגום של השיר המקורי ביידיש; מצד שני, המנגינה היא של סוחאנוב, שנכתבה לגרסה הרוסית. לא כל כך פשוט להתאים בין השניים...


ואלה המילים פרי תרגומי (מותאם ללחנו של סוחאנוב):

שׁוֹר, שׁוֹר בָּרְוָוז וּשְׁאָר הַ'חָאיֶעס'
גַם חָתוּל וְעָכְבָּר וְגַם טָפְלָיָא
דוּבּונִים שְׁפָנִים וּבּוּבָּה נוֹגָה
יְשֵׁנִים הֵיטֶב בְּרוֹגָע
לֹא יָמוּשׁוּ מִמְקוֹמָם
הָאָבִיב מַפְלִיג דוּמָם.
בְּמֶרְכֶּבֶת יְרַקְרֶקֶת               
חֲרִישִׁית לֹא מְשַׁקְשֶׁקֶת          
בְּמֶרְכֶּבֶת יְרַקְרֶקֶת               
בְּמֶרְכֶּבֶת יְרַקְרֶקֶת.               

עִם, הַטוֹבִים עַל פְּנֵי הַחֶלֶד
וָו זוּגוֹת, וָו זוּגוֹת סוּסִים שֶׁל פֶּלֶא
כּוֹבָע שֶׁל צִילִינְדֶר לְתִפְאֶרֶת
וּבַרָעֲמָה יֵשׁ סֶרֶט
בִּירִיוֹת רָגְלָם חוֹבְקוֹת
הֵן בְּלוֹבֶן בּוֹהָקוֹת
קֶצֶף כֹּל גוּפָם אָפוּף הוּא
אֶל הַחַיָיטִים יָעוּפוּ
בְּמֶרְכֶּבֶת יְרַקְרֶקֶת               
בְּמֶרְכֶּבֶת יְרַקְרֶקֶת.               

פְּנִים, פְּנִים וְחוּץ חוֹלֶפֶת מַחַט
בְּחוּטִים, אָבְזָרִים צוֹמֶדֶת יַחַד
בְּיָרוֹק שִׂמְלָה בּוֹהֶקֶת
כָּאן בְּאָפְלוּלִית הַשֶׁקֶט
שְׁנוּ נָא, שְׁנּו שֵׁינָה קְלִילָה
עֵת אָבִיב מוֹדֵד שִׂמְלָה
כְּשֶׁחָצוֹת שָׁעוֹן יַשְׁמִיעַ
בַּחָלוֹם חֶזְיוֹן יוֹפִיעַ 
בְּמֶרְכֶּבֶת יְרַקְרֶקֶת         
בְּמֶרְכֶּבֶת יְרַקְרֶקֶת.


מרכבה ירוקה, מוסקבה 1973
_______________________________________________________

צבי (גרימי) גלעד, חבר קיבוץ עין גדי, חוקר את הזמר הרוסי ואת גלגוליו לזמר העברי.

יום רביעי, 19 באפריל 2017

פה ושם בארץ ישראל: מעשה נורא בחזייה; קוצו של יוּד; המחסלים

א. אותה גברת בשינוי השלט

ברחבי פתח תקווה – כתב לי גרי רשף – וכנראה גם בערים אחרות בארצנו, מתנוססים זה זמן רב שלטי חוצות ובהם נראים שני צעירים, הוא והיא, הממלאים שחוק פיהם ולשונם רינה. הצעירה הזו היא אחת, שמה בר רפאלי.

ומעשה שטן, שמחמת השחוק והרננים הגיעו השניים לידי קלות ראש, ובשיפולי מִפְתח חולצתה של העלמה ניתן להבחין בשולי חזייתה, דבר הנותן לשם עירנו משמעות אירונית-עירונית.



וכיוון שפתח תקווה קרובה מעט לבני ברק, כמהלך תחום שבת, היה כנראה מי שהציץ ונפגע. התכנסה מועצת גדולי הפרסום, והוחלט להסיט מעט את שולי החולצה ולכסות את מה שהפרהסיה אינה נאה לו. העיקר שלא יגידו על בר רפאלי את מה שאמרו על גילה מ'שיר השכונה': 'מלפנים היא מתפתחת / היא לובשת כבר את זה'.


דא עקא, שגם בכך לא סגי, ולפי שחמתה מרובה מצילה, כוסה שלט החו(ל)צות היטב היטב. החרפה הוסרה, וזהו סוף ה(מ)חזה.


ולמי שטחו עיניו לראות, ואינו מבחין בין עיקר וטפל – מציין גרי – הפרסומת היא למשקפי שמש.

צנזורה זו כבר נדונה בעיתונות ובמרשתת, והובאה כאן רק כדי להגדיל תורה ולהאדירה.

ב. קוצו של יוּד

הורים יקרים, ילדים חביבים, מי יעזור להנהלת 'סופרלנד' – פארק השעשועים בראשון לציון, שקופתו התרוקנה לאחר חופשת הפסח – לרכוש את הגופן של האות י' (ולא להשתמש בגרש מביך)?

צילומים: ענבל הורן

ג. הישמרו לנפשותיכם...

עם חילופי העונות הגיעו גם מבצעי החיסול.

ירושלים (צילום: ברוך גיאן)
רחוב אלנבי, תל אביב (צילום: עסל חייקוב)
ראש פינה (צילום: יוסף חרמוני)

והמקום הכי קשוח בארץ הוא כנראה ברמת השרון. ראו כמה חשוב הניקוד...

צילום: הלל סומר

יום ראשון, 16 באפריל 2017

פרנסות של יהודים: הַשֵׂעָר הָאָרֹךְ וְהַקָּצֵר

שְׂעָרוֹ גֻּלַּח כְּשֶׁבָּא לַמַּחֲנֶה,
שְׂעָרָהּ נִשְׁאַר אָרֹךְ וּבְלִי מַעֲנֶה,
'אֵינֶנִּי שׁוֹמַעַת אוֹתְךָ בָּרַעַשׁ הַגּוֹבֵר'
שְׂעָרֵךְ הָאָרֹךְ, נַעֲרָה, שְׂעָרְךָ הַקָּצֵר.


בתחרות על הפרנסה המגניבה – תחרות שאמנם אינה נושאת פרסים אך מזכה את בעליה בפרסום נדיב – אני מציע למקום הראשון את הסַפָּר אילן רובין מרחוב סוקולוב 41 בתל אביב (פינת ארלוזורוב).

בפרץ של השראה בחר סַפָּרֵנוּ להשקיע גם בסִפְרוּת העברית. במקום לתלות, כנהוג, תמונות שֵׂעָר גולש ושופע של ידוענים וידועניות הוא פרסם על חלון הראווה של מספרתו את 'בַּלָּדָה עַל הַשֵּׂעָר הָאָרֹךְ והַשֵּׂעָר הַקָּצֵר', שירו הנהדר של יהודה עמיחי (2000-1924).

מה מתאים מזה? מה מקורי מזה? מה נאה מזה? נקווה שכישרונו כסַפָּר אינו פּחוּת מאהבתו לשירה. וגם אם מדובר ב'גימיק', שמטרתו למשוך לקוחות, הרי מתוך שלא לשמה בא לשמה.

צילומים: שמוליק שדה

והשתא דאתינא להכא נימא ביה מילתא, דהיינו ועכשיו כיוון שהגענו לכאן נאמר משהו גם בעניינו של השיר.

שיר זה של יהודה עמיחי נכתב לאחר מלחמת העצמאות (השורה הראשונה מסמנת לנו שמדובר בשער ראשו של חייל, שקוצץ עם בואו למחנה הצבאי), ונדפס לראשונה בשנת 1958 בספרו במרחק שתי תקוות (הקיבוץ המאוחד, תשי"ח). השיר זכה לשני לחנים נפלאים, ושניהם הולחנו לקראת אותו אירוע עצמו: 'ערב שירי משוררים' שהפיקו בגלי צה"ל בשנת 1972. הידוע יותר הולחן על ידי מוני אמריליו (שהשנה חוגג את יום הולדתו השמונים וחמישה – כה לחי!) והתפרסם בביצועם של 'הדודאים'; הפחות מוכר הולחן על ידי סשה ארגוב ושרה אותו אז חוה אלברשטיין.

זו הזדמנות להיזכר וליהנות משניהם. שני לחנים שונים מאוד זה מזה, ועל כן מפיקי אותו ערב שירי משוררים לא ויתרו עליהם וכללו את שניהם במופע.

הנה קודם כל לחנו הקסום של אמריליו בביצועם של 'הדודאים', בני אמדורסקי וישראל גוריון:



וזהו לחנו הנשכח והיפהפה של אלכסנדר ארגוב בביצועה של חוה אלברשטיין:



ולסיום, פנינה דוקומנטרית נדירה שנמצאה בארכיון הטלוויזיה הלימודית: יהודה עמיחי קורא את הבלדה שחיבר ודן בתוכנה בשיחה עם חנה קאופמן (ההקלטה לא מתוארכת; אחרי 1972).



המראיינת חנה קאופמן תהיה לימים פרופסור חנה קרונפלד, מרצה לספרות עברית באוניברסיטת בֶּרְקְלי, שספרה הגדול על שירת עמיחי הופיע לפני שנה...



יום שישי, 14 באפריל 2017

מוֹשָׁבָה לֹא נוֹשָׁבָה: התמונות הראשונות של ראשון לציון

מאת אליהו הכהן

מאיר רוזין, בית איכר בראשון לציון
ציור מתוך צילום בתוך אלבום המזכרת שהוגש לברון רוטשילד, 1899 (אוסף אליהו הכהן)

אמנות הצילום לא עשתה חסד עם חלוצי היישוב. ראשיתה של ההתיישבות החדשה בארץ ישראל לא זכתה לתיעוד החזותי שהייתה ראויה לו. 

לכאורה אין הדבר כך, שהרי אלפי ספרי מסעות ומאמרים נכתבו על הארץ בימי העלייה הראשונה, ביניהם אלבומי צילומים לא מעטים. על פי מניינו של הביבליוגרף הגרמני פטר תומסן, למעלה מ-15,000 מאמרים וספרים על ארץ ישראל התפרסמו בין השנים 1904-1878 (Peter Thomsen, Die Pal
ästina-Literatur, Band A, Akademie verlag, Berlin 1960) ואכן, רבבות תיירים סיירו בארץ ישראל באותה עת ורבים מהם גם אחזו מצלמה בידם וצילמו מאות רבות של תמונות.

אך מטבע הדברים, וכמנהגם של תיירים, רובם ככולם צילמו רק את מה שעניין אותם. ומה שעניין אותם היו נופי התנ"ך והמקומות הקדושים לנצרות בירושלים, בבית לחם ובגליל. הם כלל לא היו מודעים למפנה היישובי שהתחולל אז בארץ עם ייסודן של המושבות החדשות, ועל כן לא פקדו אותן ולא הנציחו בעדשת המצלמה את ראשית לבלובן.

מעטים היו אפוא הצלמים וממילא מעטות הן התמונות שנותרו בידינו מימי העלייה הראשונה. ככל הידוע לנו  ויש להדגיש זאת, שכן תמיד יש לקחת בחשבון שתיחשפנה תמונות לא ידועות  אין צילומים של השכונות נווה צדק ונווה שלום בחצי היובל הראשון לקיומן, וכמעט שאין תמונות המראות את פני המושבות הראשונות בארץ, אלה שנוסדו במהלך שנות השמונים של המאה ה-19 (פתח תקווה, ראשון לציון, זיכרון יעקב וראש פינה), בעשור הראשון להקמתן.

א. התמונה הראשונה של ראשון לציון, 1883

בארכיונו של הביל"ויי מנשה מאירוביץ (1949-1860), השמור בארכיון הציוני המרכזי בירושלים, נמצאות שתי תמונות של ראשון לציון משנות השמונים של המאה ה-19. אלה נחשבו עד כה לתמונות המוקדמות ביותר של המושבה. 

התמונה האחת מציגה את ראשוני המתיישבים עם מעדרים ואתי חפירה בידיהם, נערכים לנטיעת עצים ברחוב שבמרכז המושבה.


בתמונה השנייה נראים הבתים הראשונים של המושבה, כשעשרות מתושביה מתגודדים באמצע היום ברחובה הראשי (היום רחוב רוטשילד), ושתי שורות של עצים כבר נטועים לאורך הרחוב משני צדדיו.


השמועות שהגיעו לתפוצות הגולה על ייסודן של המושבות הראשונות עוררו בקרב רבים, בערים ובעיירות, סקרנות לראות את נופן, אם בציור או בתמונה. אך שתי תמונות מוקדמות אלה מעולם לא פורסמו ברבים. חובבי ציון, שעינם הייתה צופיה לפאתי מזרח קדימה, השתוקקו לדעת כיצד נראות אותן מושבות שעליהן קראו בלי סוף בעיתוני הזמן וכיצד הארץ העתיקה מחדשת את נעוריה.

מי שנחלץ לראשונה לעזרתם וחשף את מראה פניה של מושבה עברית בארץ, היה הסופר והעיתונאי הצעיר נחום סוקולוב (1936-1859), מי שטבע את המונח המקראי 'תל אביב', ככותרת תרגומו ל'אלטנוילנד' של הרצל, ומי שיהיה לימים נשיא ההסתדרות הציונית העולמית. בספרו ארץ חמדה, שיצא בוורשה בשנת תרמ"ה (1885), הוא הדפיס תחריט מלבב של מראה המושבה ראשון לציון בשנותיה הראשונות וכן מפה מפורטת של הארץ. 'טוב יעשו הקוראים', כתב סוקולוב במבוא, 'אם ידביקו את המפה על כותלי ביתם  זכר לירושלים  והיתה נגד עיניהם לראותה למען יזכרו את ארצם' (עמ' VII). 

על שער הספר נכתב כי הוא 'כולל ידיעת גלילות ארץ הקודש על פי גדולי התיירים, ובו גם תמצית ספר המסע של השר האנגלי לאהרענס אליפהאנט'. הוא התכוון לספרו של לורנס אוליפנט 'ארץ הגלעד' (The Land of Gilead), שראה אור באדינבורג ולונדון בשנת 1880.


ספרו של סוקולוב, שעד אותה עת לא ביקר בארץ ישראל, אינו אלא לקט מתוך ספרים שונים, בכללם מדריך בֶּדֶקֶר לפלשתינה (Baedeker's Palästina und Syrien), שמהדורתו הראשונה ראתה אור ב-1876. מי שהתחקה אחר מקור הטקסטים ששאל סוקולוב מספרות הנוסעים והבדקרים, היה הסופר יהודה לייב פריידקין, שפרסם את מסקנותיו בספרון בשם מעשה נס (ראשי תיבות: נחום סוקולוב), ביקורת על 'מעשיו' של סוקולוב בספרות העברית בכלל ועל ספרו ארץ חמדה בפרט (ורשה תרמ"ו). שבו התגולל על סוקולוב ופירט מאין נלקח כל קטע בספר.

נחום סוקולוב, תמונה משנות התשעים של המאה ה-19 (אוסף שבדרון; הספרייה הלאומית)

אך ענייננו אינו בטקסטים של ארץ חמדה אלא בפנינה נדירה שנכללה בספר. הייתה זו הפעם הראשונה שבה הופיע בדפוס תחריט מנופיה של מושבה ('קולוניה' בלשון התקופה) עברית בארץ ישראל, שהתבסס על צילום עדכני מאותם ימים.

בדברי ההקדמה לספר לא יכול היה סוקולוב להסתיר את התרגשותו ממאורע זה, ותיאר במילים נרגשות ובלשון מליצית את תחושתו למראה בתיה הראשונים של ראשון לציון:



סוקולוב העיד כי התחריט, שהוכן במיוחד עבור ספרו, 'מפֻתח בעץ כדמות הפאטאגראפיע וכצלמה', כלומר הוכן מתוך צילום.

הנה הוא התחריט (לחיצה על האיור תגדיל אותו):


אלו הם הבתים הראשונים של ראשון לציון: הבית בן שתי הקומות במרכז התמונה הוא בית הייסמן, שבמרתפו חיבר נפתלי הרץ אימבר אחדים משיריו (בית זה עומד על תלו עד היום ונמצא במתחם מוזיאון ראשון לציון, ברחוב המייסדים פינת נורדאו). קשה לזהות בביטחון את הבתים האחרים: הבית משמאלו הוא בית יהודה חנקין והבית הנוסף, משמאלו של בית חנקין, הוא כנראה בית אייזנבנד. הבית שמימין לבית הייסמן הוא (אולי) – בית משפחת שליט או אולי 'בית הרפואות', שבנה רוטשילד. מאחוריו (ככל הנראה) בית פריימן (גם שני בתים אלה עומדים עד היום). המבנה בן שתי הקומות שמצד ימין הוא כנראה בית לבונטין או בית פישלזון, שנבנו בצדו הצפוני של הרחוב. במצבור הבתים שמימין נבנה גם צריף הבילו"יים. בשטח זה שבמרומי הגבעה יוקם כעבור זמן בית הכנסת של המושבה (תודתי ליונה שפירא על עזרתה בזיהוי המבנים). 

אך היכן נמצא התצלום שממנו הכין האמן האנונימי את התחריט? במשך למעלה ממאה שנה לא עלה בידי איש לאתרו.

מתברר כי הצילום המקורי נשמר אצל צאצאי משפחתו של נפתלי אברהם הלל (1906-1848), מראשוני המייסדים של ראשון לציון, שנסע לבקר את רבו הצדיק ישראל מבוהוש (רומניה) ונטל עמו את הצילום. הוא חלה, נפטר ונקבר בניכר. רק לאחרונה נתגלה הצילום באמצעות מרק ווינצוויג, קרוב משפחתו של הלל, שהגיע לפני שנים אחדות מאנגליה לביקור בארץ ומסר את הצילום למוזיאון ראשון לציון. הצילום, שנמסר לי באדיבותה של אוצרת המוזיאון יונה שפירא, נעשה ככל הנראה בתחילת שנת 1883, דהיינו שנה לאחר ייסוד המושבה, ועל פיו הוכן התחריט שהופיע בספרו של סוקולוב. 

שמו של הצלם אינו ידוע, אך אפשר להניח בוודאות כי זהו הצילום הראשון של מושבה עברית בארץ ישראל במאה ה-19.


'אולי יש יום', חזה סוקולוב בסוף ההקדמה לספרו, 'ויישוב היהודים בארץ אבותיהם ירחב ויגדל'. 'האחרית הגדולה', כלשונו, אכן התממשה. תעיד על כך כאלף עדים השוואת התמונה הראשונה של 'ראשית המצער', המושבה משנת 1883, לתמונת העיר הגדולה ראשון לציון ממעוף הציפור בשנת 2012. 

ראשון לציון ממעוף הציפור, 2012 (ויקיפדיה)

ב. צילומי וילי במבוס, 1895

בשנת 1895, עשר שנים לאחר פרסום התחריט ב'ארץ חמדה' של סוקולוב, הגיע לביקור בארץ וילי בָּמְבּוּס (Willy Bambus; 1904-1862), ממנהיגי הציונים בברלין, לצורך איסוף חומר לתערוכת מוצרי המושבות שנועדה להיפתח כעבור שנה בברלין (בתערוכה זו נדון ברשימה שתוקדש לשירון שירי עם-ציון, שתתפרסם כאן בקרוב). 

מצויד במצלמה ומלווה בחברו היינריך לווה, שוטט במבוס במושבות והנציח את נופן בעדשת מצלמתו. את רשמי ביקורו תיאר בספרו Palästina Land und Leute, שראה אור בברלין בשנת 1898 ולווה בתמונות מנופי הארץ. באחת התמונות צולם רחוב בלתי סלול בראשון לציון. זהו הרחוב שכיום נקרא על שמו של אחד העם. למעלה מימין ניתן לזהות בקלות את בית הכנסת של המושבה.

 Palästina Land und Leute (ליד עמ' 56)

ג. אלבום ארץ ישראל והמושבות, 1899


המפעל הצילומי החשוב והמקיף ביותר של ההתיישבות היהודית החדשה בארץ בימי העלייה הראשונה היה האלבום מראה ארץ ישראל והמושבות, שערכו הצלמים ('ציירי אור' בלשונם) ישעיהו רפאלוביץ ומשה אליהו זקס, שותפים בחנות צילום בירושלים.


התמונות צולמו ברחבי הארץ בפברואר-מארס 1898, וראו אור באלבום מהודר שנדפס בשנת 1899. האלבום כולל 82 תמונות של המושבות החדשות ושל ערים, אתרים ומוסדות חינוכיים בארץ ישראל, בכלל זה תשע תמונות של ראשון לציון ושל היקב, וכן צילומים ראשונים של יישובים חדשים בראשית צמיחתם, כגון שפייה (שוֵויה), בת שלמה (אום אל-גמאל), עין זיתים ומטולה. שלא כמו באלבומי התמונות שצילמו באותה עת תיירים נוצרים, באלבום זה משתקפת בהרחבה פריסת ההתיישבות היהודית בארץ, ומאחורי כל תמונה ניתן תיאור של היישוב ושל אוכלוסייתו.

וכך כתבו העורכים במבוא לאלבום:
והמושבות האלה מעשה ידי ישראל הנה. רוחו בראן וידיו כוננו אותן! והחלוצים הראשונים אשר עלו לעבוד את הארץ הציבו להם מצבת עולמים בפועל ידם ויראו לכל כי עוד שאר רוח לישראל לשוב לימי קדמוניותיו ולחיות חיי עם לבטח ישכון, הזורע זרעו בגיל וברינה יקצור קצירו. 
אמנם מה יפו המושבות ומה נהדרו בפנימיותן ובחיצוניותן! כל הנשקף עליהן ממרחקים והעיף עיניו בסביבותיהן וראה ארץ בתה ונעזבה, שממות עולם וחרבות נצח. ופה ושם ימצאו כפרים ערביים, חסרי טעם ונעדרי סדר, ובתווך עומדת מושבה נהדרה ומפוארה, וגנים ופרדסים עוטרים אותה מכל צד. וזכר ימים מקדם וקרא בגאון: אמנם, מה טובו אהליך יעקב ומשכנותיך ישראל!

רחוב בראשון לציון

מהדורה צנועה יותר של אלבום המושבות יצאה ביידיש בניו-יורק בשנת 1901: פּאַלעסטינא אין וואָרט אונד בילד (ארץ ישראל במילים ובתמונות). אלבום זה סרוק כולו באינטרנט וניתן לצפות בו באיכות מצוינת כאן.



הנה תמונות ראשון לציון שנדפסו באלבום זה:






ד. משהו על ישעיהו רפאלוביץ

ישעיהו רפאלוביץ (דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו)

ישעיהו רפאלוביץ(1956-1870) , יליד בוהופול (פלך פודוליה) שברוסיה, עלה לארץ בשנת 1882. הוא למד בישיבת 'עץ חיים' בירושלים ונשא לאשה את בתו של ישראל דב פרומקין, עורך העיתון חבצלת. בשנת 1894 נסע ללונדון להשתלם בצילום ובשובו פתח 'בית פוטוגרפיה' בירושלים.


חבצלת, 21 בספטמבר 1894, עמ' 409

אלבום המושבות נועד לצאת לאור לקראת הקונגרס הציוני השלישי (1899), ולצורך הכנתו חבר רפאלוביץ לאליהו מאיירס  יהודי מומר, צלם מקצועי שהגיע לארץ מהודו והקים את מחלקת הצילום של המושבה האמריקאית בירושלים ('אמריקן קולוני'). השניים סיירו ברחבי הארץ חודשיים ימים, מגדרה בדרום עד מטולה בצפון, ותיעדו בתמונות את היישוב החדש והישן.

שותפו של רפאלוביץ להוצאת האלבום, משה אליהו זקס, יליד הארץ (1909-1872), היה נכדו של משה זקס, ראשון העולים מגרמניה, שעלה לארץ ישראל בשנת 1830, יובל שנים לפני העלייה הראשונה. את העבודה חילקו ביניהם: זקס הופקד על עריכת האלבום ורפאלוביץ על אספקת התמונות. בזיכרונותיו ציונים ותמרורים בשבעים שנות נדודים, תרמ"ב-תשי"ב (תל אביב תשי"ב), סיפר רפאלוביץ כי היוזמה להפקת האלבום הייתה של זקס, וכך הפכו השניים לשותפים:

ציונים ותמרורים, עמ' 67

עוד סיפר רפאלוביץ, ובהרחבה, על מסע הצילום במושבות ארץ ישראל (עמ' 72-69) ועל תלאות ההדפסה, שנעשתה לבסוף בפרנקפורט שבגרמניה, וההפצה, שנעשתה על ידי חברת 'אחיאסף' שבוורשה (עמ' 76-74). לבסוף הבין רפאלוביץ כי רווח כספי לא יצא לו ממכירת האלבום, הוא גם נעלב מהתנהגותו של שותפו זקס, ועל כן החליט להיפטר מעסק הצילום. הוא מסר את העסק, על כל רהיטיו ואביזריו, לשותפו זקס, ובשנת 1899 עבר להתגורר באנגליה והחל בקריירה חדשה של רב. הוא שימש, בין השאר, רב באנגליה ובברזיל ובימי מלחמת העולם השנייה שירת בצבא הבריטי כרב צבאי בארץ ישראל. לאחר מכן נשאר לחיות בארץ והתגורר בתל אביב עד מותו.