יום רביעי, 12 באפריל 2017

'כביש אספלט שחור, סלעים ורכסים': להיכן נעלם גלעד הזיכרון של יס"ף?

כך נראתה הדרך אל הבירה בשנות החמישים. בול דואר ישראל, 1954 (ויקיפדיה)

עבודות העפר המונומנטליות (שלא לומר מגלומניות) שנערכו בשנים האחרונות בכביש מספר 1 (ירושלים – תל-אביב) שינו לעד את נופיו המקוריים של שער הגיא.

הכביש החדש אכן מודרני, בטיחותי ונוח (רחוק כמובן מתחזיתו המופרכת של שר התחבורה ישראל כ"ץ על נסיעה של 35 דקות מירושלים לתל-אביב; ואם אתם רואים פקקים – קטני אמונה שכמותכם! – ראש הממשלה שלנו רואה גשרים ומחלפים), אך לבני הדורות הבאים כבר לא יהיה שמץ של מושג כיצד נראתה הכניסה לירושלים בימי מלחמת העצמאות ועל מה הייתה כל המהומה.

לכאורה זהו עדיין 'כביש אספלט שחור, סלעים ורכסים', אבל מי שירצה להבין את סיפור פריצת המצור על ירושלים ואת מילות שירו האלמותי של חיים גורי 'באב אל ואד' ('שיירות פרצו בדרך אל העיר'), יצטרך מכאן ואילך לשרך את דרכו בשרידי 'דרך בורמה', הדרך העוקפת שנסללה מדרום לשער הגיא.

על שמו של פארק הזיכרון בכניסה לשער הגיא, שאליו 'הוגלו' שלדי המשוריינים החרוכים ורכבי ליווי השיירות, ניצת מאבק מרגיז לב, שלשמחת רבים הסתיים אתמול, מוצאי החג הראשון של פסח, בניצחונם של הפלמ"חניקים הקשישים ובעיקר בניצחונו של השכל הישר.

הארץ, 11 באפריל 2017

אז למה לא להיות אופטימיים? 'יום אביב יבוא ורקפות תפרחנה, אודם כלנית בהר ובמורד'. האביב כבר כאן ואת פריחת הכלניות והרקפות לא יצליח אף בעל שררה לגזול מאתנו, שכן כוחו של הטבע גדול מכוחו של האדם.

אבל הנה עוד כמה סיפורים מעצבנים מאותו כביש.

מתברר כי במהלך עבודות ההרחבה של הכביש, והתשוקה הבלתי נשלטת של 'נלבישך שלמת בטון ומלט', נפלו קורבנות נוספים. הבולט שבהם הוא קבר השייח' (או האימאם) עלי, שנבנה בלב הוואדי. הקבר העתיק שהיה מוסתר בצל עצי שקד וזית עתיקים, ובמשך עשרות רבות של שנים השתמר במעין 'אי תנועה' שחצץ בין שני המסלולים, נמחק כלא היה ואיש לא מחה על כך.

קבר האימאם עלי בלב שער הגיא - היכן הוא היום? (ויקיפדיה)

אפשר להניח שלוּ הייתה איזו מסורת, קלושה שבקלושות, על כך שבמקום נקברה דמות מופרכת מימי המקרא, או שמא אחד התנאים או האמוראים שחוללו נס אחד או שניים, איש לא היה מעז להניף את קורנסו או לשנע את בולדזורו על מתחם זה. הקואליציה כבר הייתה רועדת ובתקציב המדינה היו נמצאים הכספים להסטת המסלול, או לבניית גשרים ומנהרות מעליו או מתחתיו.

אבל כדי שלא תגידו שזה רק בגלל שמדובר בערבים, אז הנה סיפורו של עוד אתר הנצחה קטן לאורך הכביש, ש'שילם בגופו' על תנופת הפיתוח, והוא דווקא מספר סיפור יהודי וציוני צנוע: סיפורה של 'נחלת יצחק' אשר ליד קרית ענבים.

אני משוכנע שרבים כלל לא ידעו על קיומה של מצבת זיכרון זו ולא יודעים מאומה על הסיפור מאחוריה, וממילא גם לא נתנו דעתם על העלמותה הפתאומית של המצבה. אני מודה ליהודה כסיף מאור יהודה, שהביא את הסיפור לתשומת לבי.

זוהי מצבת זיכרון ליצחק סג"ל פלר (יס"ף), יהודי אמריקני שבשנת 1929 קנה (ובלשון התקופה 'גאל') אדמות באזור זה מערביי אבו גוש. ובלשון הגלעד שהוקם לזכרו ולכבודו:
אדמה זו והרמה מנגד שעמדו למגינינו במאורעות תרצ"ו-צ"ט ובמלחמת הקוממיות נגאלו בשנת תרפ"ט על ידי ר' יצחק סג"ל פלר ז"ל, שעלה מגולת אמריקה ונפטר בכ"ח באלול תרצ"ד.

הגלעד ב-2014 (צילומים: יהודה כסיף)

בשנת 1925 רכשו האחים יהודה ויצחק פלר, פעילים בתנועת 'המזרחי' שהיגרו מפולין לארה"ב, קרקעות באזור קרית ענבים. קרקעות אלו כונו בשם 'נחלת יצחק' או 'נחלת יס"ף'. יצחק פלר עצמו עלה לארץ ב-1929 ותכנן להקים במקום שכונת מגורים, אך הדבר לא נסתייע. את הסיפור המפורט של מקום זה, גלגוליו, תולדותיו והסכסוכים על אדמותיו, אפשר לקרוא בערך 'נחלת יצחק' בוויקיפדיה.

הגלעד – שאנו לא יודעים מתי הוקם ועל ידי מי – עמד עשרות שנים על מקומו, והבאים מתל-אביב יכלו לראותו באזור שמורת עין חמד, לפני העלייה לקסטל שהובילה למבשרת ציון. מאז עבודות הפיתוח בכביש נעלם הגלעד כאילו נבלע באדמה. האם אכן נטמן בעמקי האדמה במקום שבו הוצב? האם נלקח לבית קברות למצבות? האם הועתק למקום אחר? אי אפשר להוציא מכלל אפשרות, שהגלעד נראה לעובדי הדרך שבור ממילא, ולכן החליטו על דעת עצמם להפכו לגל של אשפה ולפנותו.

יהודה כסיף פנה, וחזר ופנה, למשרד התחבורה שאחראי על העבודות בכביש המשודרג, ואף כתב ישירות למשרדו של השר ישראל כ"ץ, אך תשובה לא קיבל. 'היכן המצבה היום?', שאל כסיף וענה: 'לאלוהים הפתרונים. אני משער שהיא קבורה תחת הכביש היכן שהוא. הרי בקלות רבה מאד ניתן היה להרימה ולהציבה על אחד ממשטחי האדמה משני צידיו של הכביש (ואולי מי שהוא עוד יפתיע ויעשה זאת?) 

ועוד אתר זיכרון שנעלם מהכביש החדש, בסמוך לקרית יערים, הוא ההפניה לגלעד הזיכרון לפיגוע הנוראי שהיה בקו האוטובוס 405. באותו יום מר ונמהר, 6 ביולי 1989, דרדר מחבל איש הג'יהאד האסלאמי אוטובוס אגד לתהום. שישה עשר נוסעים נרצחו וכעשרים איש נפצעו (אגב, המחבל עצמו נותר בחיים ושוחרר ב'עסקת שליט').

עד לא מכבר היה על הכביש בכיוון לירושלים, במקום שבו דורדר האוטובוס לתהום, שלט שסימן את הירידה לאתר הזיכרון (שבעצמו סבל ממעשי ונדליזם בלתי פוסקים, בעיקר מעשי ידיהם של גנבי מתכות, והיום אינו קיים כלל). היום אין מאומה. מי שיודע יודע, ומי שלא – למה שיידע?

מקור: קו 405

בעלי התוספות

מעיר יואל שדה:
קבר שייח עלי (ואדי עלי) נמצא צמוד לכביש החדש כאשר עולים בצד ימין. בנסיעה קשה לראות אותו, אולם כאשר מטיילים למעלה, על 'רכס שיירות', רואים גם רואים בקבוצת העצים הצמודה לכביש. הנה צילום מיום 30 בינואר 2017.






14 תגובות:

  1. לא מדוייק.
    הקבר נמצא בשלמותו, הטא מימין לנתיב העולה לירושלים. קשה לראותו מהכביש כי הכביש הוגבה והקבר נמוך ממנו, אך גם לפני כן לא היתה אפשרות לעצור שם.
    לעומת זאת, מה שנהרסה כליל ונעלמה מהשטח היא המערה שהיתה מימין לנתיב היורד מירושלים, עליה המציא זאב וילנאי את האגדה על הצדיק (עיין "לקדש ארץ" מאת ד"ר דורון בר), ואכן במפות סימון השבילים היא מופיעה בשם "מערת הצדיק"

    השבמחק
    תשובות
    1. לא נכון. המצבה (ולא הקבר) איננה, כי עליה נסלל כביש הגישה היורד מכביש מספר 1 לכוון מבשרת.
      אני עצמי חיפשתי היטב ואשוב לחפש. אם מצאת, אנא שלח תמונות.
      אגב, פניותי לשר כץ, לשר אלקין (הממונה על רשות הגנים וכו), הן ללשכות משרדי השרים והן לכתובתם כח"כים, לא נענו מזה חודש ויותר. גם החברה להגנת הטבע ורשות הגנים לא טרחו לענות.

      מחק
    2. כסיף - יהושע לביא התייחס לקבר של שייח' עלי, ואתה למצבה של יס"ף. הוא צודק ואתה צודק.

      מחק
  2. אורלי, בתו של אמנון אורמן, מנהגי השיירות לירושלים12 באפריל 2017 בשעה 10:49

    עדיין מוקדם לשמוח. שימו לב, שההודעה של נתניהו אומרת מפורשות, שההחלטה לקרא לאתר ע"ש זאבי עדיין שרירה וקיימת, עד שימצא אתר חלופי. נראה לי, שראש הממשלה ממתין שאחרוני דור הפלמ"ח יעלמו מן העולם, שבניהם/בנותיהם יתעייפו מהמאבק ואז יעשה כפי שרצה מלכתחילה. איני מאמינה למילה אחת של ראש ממשלתנו.

    השבמחק
  3. מעניין לעניין ובאותו ענין, נתקלנו בבעייה דומה של הריסת לוח זיכרון בגשר הכביש באתר 'יד לי"ד' באכזיב. כאשר נודע לנו על "תיקון" הגשר והרחבתו מיהרנו לאתר את לוח הזיכרון ומע"צ (או מי שעבד במקום) התקין את הלוח מחדש על הגשר.

    ואשר לשער הגיא. ב'קתדרה' (יד בן צבי) מס' 15, בניסן תש"ם, פרסמתי עם רחל קלינמן-קנגיסר מאמר בשם שער ירושלים בדרך הגיא. במאמר שובצו צילומי אוויר של השיירות במעלה הדרך ב-1948.
    חג שמח כפול, גם הודות להחלטה ה"אמיצה" של אנשי מורשת גנדי.

    השבמחק
  4. היה מן הראוי שאתר כ"כ מכובד יכבד אותנו בכתבות ללא ביטויי שנאה לראש ממשלה או לשרים וכדומה. לא מובן למה כתבים כ"כ מוכשרים אינם מסתפקים בכתיבה עניינית בלבד וחייבים להגרר לשנאה מיותרת ומזיקה

    השבמחק
    תשובות
    1. לי זה דווקא מובן... לא מדובר פה על שנאה, אלא על הבעת דעה לגיטימית כלפי מי שהורסים ביד קלה את מורשת עמנו וארצנו ומתרשלים בשימור זכר גבורת לוחמי תש"ח משיקולים קטנוניים.

      מחק
  5. בדברנו על הדרך וכו' כדאי גם להפנות את תשומת הלב לכתובת הוונדאליסטית "למה התגייסתי?" הכתובה בצבע שחור על במת המשוריינים (זו שבמעלה ההר, משמאל לדרך לעולים מהשפלה)?
    אם לא ימחקו עכשיו אני בא ומתיז צבע אדום: הופך את סימן השאלה לסימן קריאה ומוסיף מילה אחת לפני הכיתוב: "זה".

    השבמחק
  6. עלי כהן -היה ירושלמי במצור 194814 באפריל 2017 בשעה 9:26

    "היעלמותם" של אתרים כמו קבר השייך עלי בשער הגיא ועוד מחזיר אותנו לאימרה "עם שלא יודע לשמור על עברו אין לו עתיד" מחד ומעיד גם על תשוקה של תיקון ההיסטוריה. אני זוכר היטב שמסביב לבית הספר (העממי ובית המדרש למורים)בית הכרם חנו המשאיות שהגיעו בשיירות והצילו את ירושלים הנצורה באספקה חיונית ושרבים ממלווי השיירות במלחמת השיחרור שילמו בחייהם. הנהגים שהסיעו את המשאיות הסתובבו חסרי מעש בשכונה וחיכו לרגע בו יוכלו לרדת לשפלה ולהביא עוד אספקה.הצלת אתרים כמו קבר השייך עָלי מזכיר את העובדה של הצלת מקדשי אבו סימבל במצרים- מבצע אדיר ויקר ואיש לא שאל מדוע יש להציל אתרים היסטוריים וארכיאולוגים. עובדה שהם ניצלו. יש לי הערה קטנה בקשר לפיגוע בקו 405 --נרצחו שם אנשים חפים מפשע והיו גם פצועים- אני רוצה להזכיר את אחת הפצועות באותו אירוע טראגי - שמה המקורי של הפצועה היה "אליעזרה בן יהודה"-- הנכדה של.. היום שם משפחתה הוא קאסוטו.

    השבמחק
  7. לגבי קירו של אמאם עלי: הקבר שרד את ההרחבה הקודמת של הכביש בזכות מאבק של "הירוקים" לשמר את המקום ולהקים במקום שמורת טבע קטנה ("שמורת שיירות") בזכות עצי אלון מצוי וזית עתיקים שהיו במקום

    השבמחק
  8. ליצחק פלר, גואל אדמת "נחלת יצחק", נכד ששמו כשם סבו. יצחק פלר זה הוא הכתב הותיק של "קול ישראל" וקולו ושמו מוכרים למאזיני הרדיו. אם גם הוא מקוראי עונ"ש בוודאי יוכל להוסיף הרבה משלו על קורות המקום.

    השבמחק
  9. גבעת פלר ( או פלר כך קראנו לגבעה ) מחזירה אותי לשנת 1972 לכיתה ט' , במקום הוקמה ישיבה תיכונית כמה שנים קודם לכן ואנחנו תלמידים מכל חלקי הארץ למדנו במבנה היחיד על ראש הגבעה , היינו באים באוטובוס בבוקר ממבשרת שם גרנו בבתים המפוזרים בישוב ובערב לאחר תפילת ערבית שבנו לישוב להכין שיעורים ולישון . את האדמות בתחתית הגבעה עיבד ערבי תושב האזור שגידל אפרסקים ועדשים . את הזמן הפנוי בהפסקות ניצלנו לטיול בעין חמד ובחורשות מסביב . במלחמת יום כיפור בגלל מחסור באוטובוסים הופסקה פעילות הישיבה בגבעה ועברה לצמיתות למבשרת .

    השבמחק
  10. ד"ר אבישי טייכר15 באפריל 2017 בשעה 10:36

    למותר לציין שלמשוריינים וכלי הרכב הצבועים בדרך לירושלים אין קשר לשיירות המקוריות לירושלים. השלדים המקוריים הורחקו ובמקומם הושמו גרוטאות שהובאו ממחנות צה"ל.

    השבמחק
  11. שמי נתי פלר מירושלים, נכדו של יצחק פלר.

    הפרסום בעונג שבת ממש גרם לי לעונג רב.

    אני שמח לעדכן בקצת פרטים נוספים. אבי המנוח בנימין פלר הוא זה שהקים את ה"אבן".בנוסף לאבן זו שתמונתה פורסמה במאמר היו עוד שני אבני זכרון ממול מעבר לכביש 1 שגם הן נקברו. הן היו ע"ש יהודה פלר(אחיו של יצחק) ובנו אברהם פלר, שהיה היועץ המשפטי הראשון של האו"ם בתקופת המזכ"ל טריגוה לי.

    במהלך העבודה פניתי למנהל הפרויקט שהבטיח לי לשמור על האבנים ולהציבם בגמר העבודה.

    נראה לי שזאת מלחמה אבודה ואנחנו, בני המשפחה, נצטרך לחדש את אבני הזכרון שנקברו.

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.