א. מעורב ישראלי
על קירות תחנת אוטובוס בצומת חטיבה שבע (לטרון) אפשר למצוא את כל מה שטוב ורע פה...
 |
| צילום: יריב שיזף |
ב. גאווה מקומית
התנא רבי עקיבא גר בבני ברק (כזכור מההגדה של פסח), אבל כנראה גם בלוֹד, ולכל הפחות שהה בה תקופה מסוימת, כך עולה ממסורת תלמודית אחת (בבלי ראש השנה, כא ע"ב). אין פלא אפוא שהעיר לוד תתכבד בו ותקרא לאחד מרחובותיה על שמו.
ואהבת לרעך כמוך זה הכלל, ולודאי אמר אותו
 |
| צילום: איל דוידסון |
ג. האתא האחרונה
 |
| חנות אתא ברמתיים, בערך 1940 (ויקימדיה) |
לקוראי עונ"ש הוותיקים לא צריך לספר מה הייתה חברת הטקסטיל אתא (אריגים תוצרת ארצנו). החנויות הללו נעלמו מנוף הארץ כבר לפני עשרות שנים, אבל ברחוב סוקולוב 27 בהרצליה נותר כנראה הסימן האחרון לקיומן.
פועלים שבאו להסיר את השילוט הקודם מצאו מתחתיו שילוט עוד יותר קודם, ששרד במצב מושלם... היסטוריה ונוסטלגיה.
סניף אתא בהרצליה שניהל האדון כהן נפתח בשנות החמישים.
 |
| צילום: איתמר לויתן |
ד. תל שוכה: פתוח או סגור?
ההלך, כי תרד דרומה, לעמק האלה וסביבתו, כדי לטייל בחוצות תל שוכה הפופולרי והצבעוני (המקום מוכר יותר בשמו העממי 'גבעת התורמוסים'), תפגוש בדרכך לאתר שני שלטים, שניהם של קק"ל.
השלט האחד, 'כניסה', מזמין את הבאים פנימה ללא שום מגבלות; השני, מתריע ומזהיר באופן קטגורי שהכניסה אסורה בגלל בורות הפזורים בשטח.
מותר לפתוח, מותר לסגור (בטח אם יש סכנת נפשות), אבל מה עם עקביות?
 |
| צילום: תהלה פרידמן |
כנראה שהשלט האוסר על הכניסה ישן יותר, ושמא כוונתו שהכניסה מכיוון מסוים אסורה.
חבל שדווקא בדברים מפחידים כאלה יש אי בהירות. מכל מקום, למטיילים במקום מומלץ ללכת בעקבות השלט המתיר את הכניסה וליהנות מן הפריחה הססגונית.
ה. אגו או ענווה, זאת השאלה
 |
| צילום: פיני גורליק |
'גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים'...
ברחוב הגליל 27 בטבריה נמצאות שתי החנויות הללו זו ליד זו.
במה תבחרו? אגו או ענווה.
ו. אגף מחשבה
 |
| צילום: חיים (חגי) פיק |
מתברר שיש דבר כזה בצה"ל...
צולם בבית החולים איכילוב בתל אביב.
מולר מייסד אתא היה יזם בסגנון הקפיטלסיטי של מרכז אירופה, ובזה ייחודו, על רקע הכלכלה המגוייסת והסוציאליסטית של היישוב דאז, מי יודע, אולי מייסד רשת ה'זכיונות'- הנפוצה היום
השבמחקתענוג לראות את המדבקה "אבא תודה" ליד עיסוי טנטרה לנשים...
השבמחקמשמעו: סרסור מחפש בנות לעבודה בזנות
מחקאגב "אתא". אגדה מספרת כי יוסף אלמוגי, היה אחראי בתוקף תפקידו כמזכיר מועצת הפועלים בחיפה, להנהגת השביתה הגדולה ביותר באותה תקופה, בבית החרושת "אתא". עם סיומה, נסע אלמוגי לאורקול בדלפי ושאל: "מי ניצח בשביתה?". התשובה, הדו-משמעית כנהוג, הייתה : "אתא/ה". ותודה לעורך הבלוג, דוד אסף, על כך שאינו חדל להפתיע מידי שבוע.
מחקאני זוכר דוקא את השביתה האחרונה במפעל, ערב סגירתו, אז בשנות ה80 עברנו לקריה ('הקריה הראשונה' כפי שמתפארת בה כיום העירייה),, בריקדות של חבילות כותנה חסמו את השער של המפעל שהספיק עד אז לעבור הפרטה ומכירה לתאגידים שונים, עד שלא עמד בחידושי השוק של אותה תקופה וקרס,, בין מנהליו האחרונים היה אפילו עמוס בן גוריון (הבן של..), ושיטת הזכיונות של מולר ואחיו הנס אכן תרמה להפצת המותג 'אתא' ברחבי הארץ, אולי בגלל הניהול האישי והמיוחד של מייסדיו, יוצאי מרכז אירופה (אוסטריה וגם צכוסלובקיה)... כספקי ביגוד לצבא הבריטי סיגלו אולי את החאקי, שהפך סמל לאורח החיים המעשי והצנוע של היישוב, באותם ימים..אח, היו ימים.. ומי הציע להפוך את כפר 'עטה' ל'אתא' (אריגים תוצרת ארצנו)? השמועות נעות בין ביאליק ועגנון..! המפעל מוקם בכניסה הדרומית לכפר הקטן דאז, ותרם לסלילת דרכים אליו ולתנועה מסחרית, ואכן שם את כפר אתא (ולימים קרית אתא, בשילוב עם קרית בנימין) על המפה, בעוד שהוא עצמו דעך ונעלם.. עם זאת המותג חודש לאחרונה, וניתן למצוא כמה חנויות (אחת ליד הבימה לדעתי) שוב בימינו,, פריטי אתא נחשבים לפריטי אספנות אצל חובבי הסטוריה תעשייתית של ארץ ישראל, כך שרוחו הצנועה והפשוטה של היישוב, הרחוקה מאיתנו מאד כיום, אולי עוד תחודש 👍
מחקקצת אודות התמונות שצולמו בצומת חטיבה 7: הטרמפיאדה הזו משמשת כצומת דרכים חשוב לבנות ובני המגזר הציוני-דתי, בעיקר בנות שרות לאומי וחיילים אך גם לשבאבניקים, חרדלים ונוער גבעות, בדרכם מן הדרום לישוביהם ביו"ש. מגוון הסטיקרים והמודעות מלמד רבות אודות ההווי המקוטב של נוער זה: מצד אחד, סיפורי הגבורה המשותפים של בני המגזר -המשרת יותר מכולם ביחידות הלוחמות - ושל חבריהם-ליחידה החילוניים. מצד שני אמונות משיחיות על גבול הנצרות. מצד שלישי, הצעות לסקס מעוות ברוח העקרון של בנות עקיבא: "ואהבת (בלשון נקבה) לרעך כמוך, וכמה שיותר - אבל הגיעי לחופה בתולה, למען השם!"
מחק'העונג' של היום מספר על ההנחיות המבלבלות בכניסה לתל שוכה למחפשים את אתר התורמוסים.
השבמחקרבים מן הקוראים תרים בתקופה זו אחרי מרבדי התורמוסים המרהיבים ביופים.
התורמוס ממשפחת הקטניות, תת משפה של הפרפרניים, הוא פרח אנדמי לישראל במיוחד למישור החוף.
הוא פורח במקומות רבים בארץ ואין צורך לחפשו דוקא בתל שוכה.
בין המקומות הרבים: רמות מנשה, פארק הירדן, גבעת המורה, גדרה, ארמון הנציב, עמק האלה, נעורה ועוד.
אתרי הרשת: 'למטייל' ו'מסלולים' מפנים להרבה מקומות אחרים.
התורמוס הוא פרח מוגן ואין לקטוף אותו.
אנחנו אוהבים לטייל למרבדים הכחולים הגדולים ליד קיבוץ רמות מנשה.
בירושלים בשכונת ארמון הנציב, ברחוב אבשלום חביב מאחורי המתנ"ס, יש גבעת 'טבע עירוני' המכוסה כולה באביב בפרחי תורמוס מרהיבים. העיריה הקצתה את הגבעה לבניית תחנת משטרה אולם בהתנגדות התושבים ההצעה הורדה (בינתיים) מסדר היום.
השבמחקהמקום נקרא מצפה תל. ובמילה אחת, "מצפתל"
מחקהסכנה חזרה, ושוב העירייה דנה השבוע (כמדומני) בהצעה הדורסנית לבנות בסיס משטרה ענק ומיותר על "גבעת התורמוסים" הירושלמית. וכל הרוצה להתנגד והביע בחריפות את דעתו או דעתה בעירייה כנגד הפשע הסביבתי הזה - יבוא על הברכה, ויפה שעה אחת קודם!
מחקואהבת לרעך כמוך.
השבמחקבערך על עמנואל מורנו בויקיפדיה מופיע המשפט הבא: 'משפחתו הקימה עמותה בשם "בדרכי עמנואל', אשר הקימה את ישיבת 'דרך עמי' לחוזרים בתשובה, שבראשה עומד הרב שמואל מורנו, אחיו של עמנואל, המקיימת תוכניות חינוכיות לבני נוער העוסקות באהבת עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל'.
השלישיה הזו חסרה את הרביעי, האדם, אהבת האדם במה שהוא אדם.
המשפט התמים וה'יפה' הזה אשר רבבות הולכים לאורו, מקפל בתוכו את המפתח המוסרי שאבד. הנה:
'ואהבת לרעך כמוך [ויקרא יט 18] רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול מזה'. [ספרא קדושים פרק ד' יב]
'זה ספר תולדת אדם ביום ברא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אתו'. 'זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם' [בראשית ה' א-ב].
אדם נאמר, לא החבר שלך. לא ישראל. אדם! אדם בדמות אלהים, זכר ונקבה - זו האנושות כולה. זה הבסיס של כל מוסר. אלו שני הפסוקים החשובים ביותר בתנ'ך כולו.
באותו פרק יט בספר ויקרא נכתב: 'וכי יגור איתך גר בארצכם לא תונו אותו: כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר איתכם, ואהבת לו כמוך, כי גרים הייתם בארץ מצרים, אני ה' אלוהיכם:' [פסוקים 33 34].
אפשר שגדולתו ההילכתית של רבי עקיבא היא שהאפילה על דברו של בן עזאי בתודעה שלנו, אבל החשיבה המוסרית של בן עזאי היא המעמיקה במה שהיא מניחה את היסוד לכל דרישה מוסרית התקפה כלפי כל.
כאשר עוסקים רק באהבת עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל, כאשר מצווה לאהוב רק את החבר הקרוב לך, מחסירים את האנושי הכללי שבך, את 'ואהבת לו – האחר – כמוך', את האנושות כולה ואת תרבותה. מוחקים את הצו הקטגורי של קאנט:
"עשה פעולתך כך שהאנושות הן שבך הן שבכל איש אחר תשמש לך לעולם גם כתכלית ולעולם לא אמצעי בלבד." ['הנחות יסוד' הוצ. מגנס, ע' 95]
כיוון שצלם האלהים אינו ניתן להימחק מהם, סופך שאתה מוחק אותו מעצמך והאשמה מוטלת עליך.
השלישיה הזו מזכירה שלישיה אחרת. אם נזהה את 'ארץ ישראל', 'ארץ האבות' עם מדינת ישראל, שנים מהשלשה מקבילים, 'Ein Volk, Ein Reich'. ה'רייך' הוא ה'פאטרלאנד', 'ארץ האבות'. את התרבות המפוארת שלהם החליפו הגרמנים הברברים ב'מנהיג אחד' 'Ein Führer'. את שארע ל'תורת ישראל' כאשר מוחקים ממנה את 'ואהבת לו כמוך' – בדוגמה הבאה.
רשב'י: קברי עובדי כוכבים אינן מטמאים באוהל, שנאמר: "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם" (יחזקאל לד, לא) - אתם קרויין אדם ואין העובדי כוכבים [אומות העולם] קרויין אדם. (יבמות סא ע"א).
הילד הדעתן אלחנן קרויזר הוא רק ילד, חסר תבונה וכח שיפוט, לכן הוא עדות נאמנה לדעת הוריו ומוריו, לדעת ציבור שלם. אלו, המקיימים את ר' עקיבא ומוחקים את בן עזאי, מלמדים אותו כי 'גוי הוא לא אדם. אנחנו לא מחשיבים גוי כמו אדם, לא מחשיבים את הגויים כאנשים'. וכי זה דבר התורה, והתורה אינה מרמה אותנו. הנה הוא חוזר על כך בנוכחות הוריו.
הקשבו לנאמר בין הדקה 3.30 ל 3.50 בקישור הבא. [שים לב למקום האישה].
https://www.youtube.com/watch?v=Gk8whVxQy_0
יפה וטוב וראוי להוסיף את דברי הלל הזקן "את אשר שנוא עליך, אל תעשה לחברך"
מחקהכלל הזה הוא חלקי בלבד. הוא אינו אומר מה חובתי כלפי עצמי וכלפי האחר, חוב הנובע מהיות שנינו תכליות בפני עצמן. וראה: קאנט, הנחת סוד למטפיסיקה של המידות, הערה המתיחסת לכלל הזה, בע' 97 בהוצאה העברית, תרג. מ. שפי, הוצ. מגנס.
מחקלפי קאנט הכלל הזה הוא אכן חלקי בלבד, הוא 'משלים' אותו בצורת הצו הקטגורי 'התייחס לכל אחד כך שיהווה גם תכלית בפני עצמה ולא רק אמצעי',,
מחקכמה הערות על דבריך, עודד. ראשית - על פי פיסוק טעמי המקרא, יש לקרוא: "ואהבת לרעך, כמוך" (מרכא טיפחא, אתנחתא) לא: "ואהבת, לרעך כמוך". נמצא ש"כמוך" מתאר את "ואהבת" לא את "רעך", וכאילו נכתב: "ואהבת כמוך לרעך". אשר על כן, לטעון שרבי עקיבא וההולכים "בשיטתו" הם לאומנים (צרי אופקים, פרובנציאליים) שאינם "אוהבי (כל) אדם", בטעות יסודה. שנית - אותו רבי עקיבא, אומר (מסכת אבות ג', י"ח) "חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם א-להים" וכו', כך שלטעון שרק בן עזאי הטיף לאהבת הבריות, אבל רבי עקיבא התעלם ממנה ודגל ב"אהבת ישראל" גרידא, מופרך מיסודו. עד כאן לגופו של אדם. ומכאן לגופם של דבריך, ולצד העקרוני שבהם. "אהבה" ו"חסד", בעולמה של ההלכה היהודית, נבנים תחילה מן המעגל הקרוב והולכים ומתרחבים למעגלים רחבים יותר ויותר. בוודאי יש לתת צדקה לעניים ולגמול חסד עם הנזקקים, אך תחילה עליך לעמוד במחוייבות הבסיסית שלך כלפי אשתך וילדיך, ועל גבי דאגתך ואהבתך הנתונות להם, לבנות את קומת החסד עם אחרים. "עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת, ועניי ישראל קודמין לעניי גויים", "קודמין" אבל לא בלעדיים ו"מפרנסין עניי גויים עם עניי ישראל, מפני דרכי שלום" וכיו"ב. אהבה היא רגש נעלה ביותר, שמתחתיה מצוי ה"כבוד", "כבוד הבריות" או "כבוד האדם". ההלכה היהודית עוסקת הרבה ב"כבוד הבריות" כמונח הלכתי - משפטי מחייב, ופחות ב"אהבת הבריות", שהוא יעד רחוק, וקשה להשגה. מוסר הנבנה מן המעגל הרחוק - פנימה, בנוי עקום, אף איננו טבעי, ולכן נדון לכישלון.(ויש לחשוד בו ששורשיו נוצריים - "...הושט לו לסטירה, את לחייך השניה"...) המטיפים ל"אהבת האדם" מגיעים, לעיתים , לשנאת עצמם ובני משפחתם, שלא לדבר על שינאה ותיעוב כלפי בני עמם, אחיהם מישראל. לצערנו ולאסוננו ראינו ב-7 באוקטובר, שרבים מבני ובנות הקיבוצים, אוהבי אדם שוחרי טוב, שריחמו על תושבי רצועת עזה, סיפקו להם פרנסה, הסיעו אותם לטיפולים רפואיים בישראל וכד', ניטבחו על ידי בני עמם, ובחלק מהמקרים גם על ידיהם ממש,באכזריות חייתית, הי"ד. (מגורשי גוש קטיף, זכו, בשעתם, מתושבי הקיבוצים ב"עוטף" להרבה פחות חמלה ואמפתיה, ושלא אובן שיש בי, חלילה, שמחה לאיד או שאני מצדיק את האסון שניחת עליהם ועל כולנו, לבי שבור.) אסיים בדברי הראי"ה קוק "אהבת הבריות צריכה להיות בלב ובנשמה, אהבת כל האדם ביחוד, ואהבת כל העמים כולם, חפץ עילוים ותקומתם הרוחנית והחומרית, והשנאה צריכה להיות רק על הרישעה והזוהמה שבעולם...אבל עלינו לדעת כי נקודת חיים אור וקודש, תמיד לא זזה מהצלם הא-להי שחונן בו האדם בכללו, וחוננו בו כל עם ולשון, כל אחד לפי ערכו...(אך) היא צריכה טיפול מרובה, להרחיבה ברוחב הראוי לה, נגד השטחיות הנראית בסקירה ראשונה, ע"י שימוש שאינו כל צרכו".
מחקעוד אגדה שבקשת השלום הביאה את המלחמה, ולא רצון הכיבוש.. הפלשתינאים פרצו מהגטו שהם נתונים בו, להכריז על קיומם, ולו עוד פעם אחת, לפני שקיעתם התמידית בדיכוי של מקיימי תורתו של הראי''ה - חפץ עילויים ותקומתם הרוחנית והחומרית.. וכו וכו..
מחקבסמוך לחנות 'אתא' ברמתיים הנ"ל ניתן לראות בית עסק אחר מאיזור הצפון :"שמן".
השבמחקמפעל שנסגר סופית לפני 3 שנים לטובת שטח תפעולי של הנמל הסיני במפרץ חיפה
גורלה של חנות 'אתא' בהרצליה אינו ידוע לי. לאחרונה ראיתי שתי חנויות חדשות של 'אתא' ומסתבר שרשת חנויות 'אתא' חודשה בבעלותו של מר שחר סגל. בתל אביב ניתן לראות חנויות 'אתא' ברחוב אלנבי, בסוף שדרות רוטישלד (מול בית 'הבימה'),במתחם באזל וייתכן שישנן נוספות. לא סגירה כי אם תחיה מחודשת.
השבמחקהשימוש הוא במותג בחבד ואין קשר לרשת המקורית
מחקבקשר לרבי עקיבא:
השבמחקא. הניקוד של לוד הוא בחולם: בְּנֵי-לֹד חָדִיד וְאוֹנוֹ.
ב. רבי עקיבא לא קבע שזו מצוות עשה - על זה אין שאלה - אלא שזה כלל גדול
ממש בימים האחרונים עלה פרק בפודקאסט הנהדר של הספריה הלאומית "הספרנים", שעוסק בעיקר בהיסטוריה של הצבע הכחול, ולפי הכותרת, גם במפעל אתא
השבמחקכאן - https://www.listennotes.com/he/podcasts/%D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%99%D7%9D-hasafranim/%D7%A4%D7%A8%D7%A7-%D7%9B%D7%97%D7%95%D7%9C-%D7%9E%D7%9E%D7%9C%D7%AA%D7%97%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%A6%D7%95%D7%9C%D7%94-e0BLz-cIoO7/