|
כל ילדה – בת מלך, כל ילד – נסיך |
אצל אחינו החרדים נע עולם השמות של הפרנסות, החנויות ובתי האוכל והמשקה בין געגועים לעולם הישן, בניחוחות השטעטל והיידיש, לבין שמות נפלאים בעברית מצוחצחת הקורצת אל המקורות מכאן ואל הסלנג הישראלי המעודכן מכאן. ההצטעצעות ביידיש אצל החרדים היא כמו היומרנות והקרתנות באנגלית אצל החילוניים – בדרך כלל מיותרת...
הנה כמה דוגמאות. הצילומים של טובה הרצל (אלא אם צוין אחרת). מדור מורחב לרגל יום ירושלים תשפ"ד.
א. טועמיה
בתל אביב קוראים לזה פיצוצייה, ברחוב צפניה בשכונת גאולה קוראים לזה בשם היפה 'טועמיה', שזה כמובן הדהוד הומוריסטי של 'טוֹעֲמֶיהָ חַיִּים זָכוּ', כלשון הפיוט 'תִּכַּנְתָּ שַׁבָּת', שנאמר בתפילת מוסף בשבת.
'טועמיה' לא מסתפקים בשם הנחמד שמצאו לעצמם, ומרגישים חובה להוסיף גם איזו ארומה יידישאית: 'היימיש און געשמאַק' (ביתי וטעים). מה רע בסתם 'אוכל ביתי וטעים'?
מתברר שגם בק"ק מונסי, אשר בניו יורק המדינה, יש שלוחה של 'טועמיה' (ואולי ההיפך, והשלוחה היא בירושלים, ואולי אין שום קשר):
|
תודה לזאב וגנר |
ב. מזויינֵס
ברחוב מלכי ישראל נמצאת חנות המאפה (הצרפתי!) 'מזויינֵס Bakery'. באיזו שפה זה? ביידיש אכן אומרים מזויינס, אך כותבים מזונות.
וגם, 'טעם של פעם'? מתי 'פעם' אכלו אבות אבותינו במזרח אירופה באגטים וקרואסונים?
כשאומרים לחרדי 'מזויינס', כלומר 'מזונות', הוא מבין שמה שמוכרים לו כאן אינם לחמים למיניהם (שמחייבים נטילת ידיים, ברכת 'המוציא' וברכת המזון), אלא עוגות ומאפים שעליהם מברכים 'בורא מיני מזונות'.
ג. דילוגים
ואם אוכלים מזויינס צרפתיים כדאי להתחיל לחשוב על דיאטה. אז הנה מכון חרדי להתעמלות ושמו היפה הוא 'דילוגים'. אני מניח שההתעמלות היא אותה התעמלות, ואילו החרדיות קשורה מן הסתם בכך שקהל היעד הוא חרדי והפעילות נעשית בהפרדה.
ד. בַּקְטַנָה
'בקטנה' (רחוב מלאכי, גאולה) מצליחה לשלב בין סלנג מעודכן, ענווה ויומרנות.
ה. יידישקייט בניקוד
בקניון רמות יש חנות ושמה 'יידישקייט'.
|
צילום: מנחם רוזנברג |
יפה. אבל מה הקשר בין ייִדישקייט לבין בגדים?
ואם כבר יש קשר כזה, למה באנגלית?
ואם כבר באנגלית, בשביל מה צריך לנקד אותה?
ו. חוט השערה
סלון ירושלמי ותיק של פאות 'שמתאימות לראש שלך', ושמו המבריק הוא 'חוט השערה'...
ז. פוזמק
|
צילום: גדעון נח |
ברחוב שמואל הנביא 99 שוכנת חנות גרביים ושמה 'פוזמק'. לא רק שהחנות נהנית משם ארכאי ויפה, אלא שהיא חלק מהרשת המובילה לגרביים (בארץ או גם בעולם?).
ח. חצאית המנשה
ולסיום, 'חצאית המנשה', חנות הבגדים הוותיקה לנשים דתיות, שעדיין לא קיבלה כאן את הכבוד המגיע לה על השם המקורי. השם מרמז לפילוג שהתחולל בשבט מנשה לפני כיבושה של ארץ ישראל מידי הכנענים. חצי מבני השבט דרשו וקיבלו נחלות בעבר הירדן המזרחי, לצד שבטי ראובן וגד.
אם עד כה חשבתי שמשכנה אך ורק ברחוב אגריפס / אבן ישראל בירושלים, הנה התברר לי כי החצאית האריכה את שוליה והגיעה עד אזור התעשייה סגולה שבפתח תקווה, כולל פתח תקווה עצמה.
|
ירושלים (צילום: צבי אורבך) |
|
סגולה (צילום: יונית חגואל)
| רחוב חובבי ציון, פתח תקווה (צילום: גרי רשף)
|
|
יפה מאוד :)
השבמחקמזויינעס. חבר סיפר לי פעם שבביקור אצל חברים, היתה בתקרובת שהוגשה, עוגה. אזהוא שאל "האם זה מזונות"❓️ אז המארח המופתע מהשאלה, ענה "מה פתאום מזונות ❓️❗️ אשתי בעצמה אפתה❗️" 😉😀
השבמחקאצלנו נהוג, שאחרי שמברכים בורא מיני מזונות, שואלים - מאיפה? ;)
מחקבשלט של היידישקייט, חוסים בצוותא מילה ביידיש הכתובה באותיות אנגליות, ומנוקדת בניקוד עברי טבריני.
השבמחקבעניין מכון הספורט ״דילוגים״ יש מדרש משעשע בשיר השירים רבא https://he.m.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%A8_%D7%94%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A8%D7%91%D7%94_%D7%91_%D7%93
השבמחק״דילוגו עלי אהבה״ מתיישב יפה עם שם המכון ועם המדרש בשפה החרדית.
אני משער שהשם אידישקייט באנגלית מעביר את המסר שמדובר בעסק של דוברי אנגלית שמוכרים אופנה צנועה, ופונה בכך לקהל הגדול בירושלים של משפחות של אברכי כולל ממוצא אמריקאי.
השבמחקאז אדרבה ואדרבה❗️אם לדוברי אנגלית מוכוון השלט אזי בודאי ובודאי שהניקוד מיותר.
מחקהמילה פוזמק נמצאת בגמרא. ד"ר תמר גינדין-עילם הסבירה כי מקור המילה הוא פרסית, והיא שתי מילים: פו ז'מה, כלומר לבוש רגליים. המילים הללו הגיעו להודו, והאנגלים שמעו אותה ועשו ממנה - פיג'מה.
השבמחקיפה!!
מחקגם בפתח תקווה, ברחוב חובבי ציון ישנה חנות בשם חצאית המנשה. שלחתי לך תמונה שלה לפני פחות משנה אך משום מה היא לא פורסמה, וחבל על דאבדין...
מחקצודק. החזרתי עטרה ליושנה.
מחקתודה, אבל התמונה שבמאמר אינה שלי (שמי שמחה קופלביץ), היא ככתוב, של גרי רשף שכיוון לדעת גדולים... אין צורך להגיב שנית. שתהיה לכולנו שבת שלום.
מחקאמנם לא בירושלים, אבל שווה להזכיר את חנות החלוקים הבני-ברקית עם השם הנפלא ״חד וחלוק״
השבמחקhttps://onegshabbat.blogspot.com/2022/02/blog-post_15.html?m=1
השבמחקולי הדבר היחיד שזכור מהמהדורה הזו, בתרגום המסויים הזה של "פוזמק העור" הוא האיום לנוכח בגוף שלישי: "ג'יימס יחבוט בכושי"...
השבמחק"חצאיות המנשה"-- המצאה מבריקה!
השבמחקאיפה נאמר שהיה *פילוג* בשבט מנשה וחוצי שבט דרש נחלות בעבר הירדן המזרחי? אין לכך כל זכר בסיפור המקראי לא בסוף ספר במדבר ולא בספר יהושע.
השבמחקעל פי המסופר בספר במדבר בני ראובן וגד בקשו נחלות בעבר הירדן המזרחי ולאחר שמשה התנה איתם את התנאי הידוע, הוא נתן להם את הנחלות הללו, להם ולחצי שבט המנשה שעד כה לא נזכר כלל בסיפור.
נכתבו פירושים שונים על כך ותשובות שומות לשאלה למה משה הכניס פתאום לעסק עוד חצי שבט שבכלל לא ביקש דבר וכן למה קיבל מנשה שתי נחלות, אחת בתוך ארץ ישראל ואחת ממזרח לירדן. אבל בשום מקום לא מדובר על *פילוג* בשבט מנשה
"טועמיה" כשם עסק לאוכל יהודי מסורתי מזרח - אירופאי, "קורץ" למנהג שהובא בספרות ההלכה, לטעום מתבשילי השבת מבעוד יום, כדי לתקן את התיבול, אם נחוץ, (ויש המקדימים את הטעימה ליום חמישי, כשרבו התבשילים). סיבוב מקדים זה, בין הסירים והתבשילים, קרוי בפי חסידים ואנשי מעשה "טועמיה" ונהגה "טוי - עו- מי- הו", שכן אי אפשר סתם כך להתענג על תבשילי שבת, לפני בואה, וצריך להצדיק את הנישנוש והכניעה לריחות המגרים , שאי אפשר לעמוד בפניהם, העולים מן המטבח. בתי אוכל "טועמיה", פתוחים לעיתים רק בסופי שבוע חמישי - ששי, ובחורי ישיבה, למשל, נוהגים להגיע וליהנות ממנת טשולנט או קוגל וכיו"ב, בלילות ששי, באמצע ה"משמר" שלהם.
השבמחק