פרנסות של ירושלמים: נסיכים, טועמיה ומזויינס, דילוגים בקטנה, יידישקייט, חוט השערה, פוזמק וחצאית

כל ילדה – בת מלך, כל ילד – נסיך

אצל אחינו החרדים נע עולם השמות של הפרנסות, החנויות ובתי האוכל והמשקה בין געגועים לעולם הישן, בניחוחות השטעטל והיידיש, לבין שמות נפלאים בעברית מצוחצחת הקורצת אל המקורות מכאן ואל הסלנג הישראלי המעודכן מכאן. ההצטעצעות ביידיש אצל החרדים היא כמו היומרנות והקרתנות באנגלית אצל החילוניים – בדרך כלל מיותרת... 

הנה כמה דוגמאות. הצילומים של טובה הרצל (אלא אם צוין אחרת). מדור מורחב לרגל יום ירושלים תשפ"ד.

א. טועמיה 

בתל אביב קוראים לזה פיצוצייה, ברחוב צפניה בשכונת גאולה קוראים לזה בשם היפה 'טועמיה', שזה כמובן הדהוד הומוריסטי של 'טוֹעֲמֶיהָ חַיִּים זָכוּ', כלשון הפיוט 'תִּכַּנְתָּ שַׁבָּת', שנאמר בתפילת מוסף בשבת.

'טועמיה' לא מסתפקים בשם הנחמד שמצאו לעצמם, ומרגישים חובה להוסיף גם איזו ארומה יידישאית: 'היימיש און געשמאַק' (ביתי וטעים). מה רע בסתם 'אוכל ביתי וטעים'?

מתברר שגם בק"ק מונסי, אשר בניו יורק המדינה, יש שלוחה של 'טועמיה' (ואולי ההיפך, והשלוחה היא בירושלים, ואולי אין שום קשר):

תודה לזאב וגנר

ב. מזויינֵס

ברחוב מלכי ישראל נמצאת חנות המאפה (הצרפתי!) 'מזויינֵס Bakery'. באיזו שפה זה? ביידיש אכן אומרים מזויינס, אך כותבים מזונות. 

וגם, 'טעם של פעם'? מתי 'פעם' אכלו אבות אבותינו במזרח אירופה באגטים וקרואסונים?

כשאומרים לחרדי 'מזויינס', כלומר 'מזונות', הוא מבין שמה שמוכרים לו כאן אינם לחמים למיניהם (שמחייבים נטילת ידיים, ברכת 'המוציא' וברכת המזון), אלא עוגות ומאפים שעליהם מברכים 'בורא מיני מזונות'. 

ג. דילוגים

ואם אוכלים מזויינס צרפתיים כדאי להתחיל לחשוב על דיאטה. אז הנה מכון חרדי להתעמלות ושמו היפה הוא 'דילוגים'. אני מניח שההתעמלות היא אותה התעמלות, ואילו החרדיות קשורה מן הסתם בכך שקהל היעד הוא חרדי והפעילות נעשית בהפרדה.

ד. בַּקְטַנָה

'בקטנה' (רחוב מלאכי, גאולה) מצליחה לשלב בין סלנג מעודכן, ענווה ויומרנות.

ה. יידישקייט בניקוד

בקניון רמות יש חנות ושמה 'יידישקייט'. 

צילום: מנחם רוזנברג

יפה. אבל מה הקשר בין ייִדישקייט לבין בגדים? 

ואם כבר יש קשר כזה, למה באנגלית? 

ואם כבר באנגלית, בשביל מה צריך לנקד אותה?

ו. חוט השערה

סלון ירושלמי ותיק של פאות 'שמתאימות לראש שלך', ושמו המבריק הוא 'חוט השערה'...

ז. פוזמק

צילום: גדעון נח

ברחוב שמואל הנביא 99 שוכנת חנות גרביים ושמה 'פוזמק'. לא רק שהחנות נהנית משם ארכאי ויפה, אלא שהיא חלק מהרשת המובילה לגרביים (בארץ או גם בעולם?).

בני דורי התוודעו למילה 'פוזמק' בהקשר האינדיאני שלה, דרך ספריו הבלתי נשכחים של ג'יימס פנימור קופר, אחרון המוהיקנים וכמובן פוזמק העור (תרגום רפאל אלגד, כתר, 1979)...

ח. חצאית המנשה

ולסיום, 'חצאית המנשה', חנות הבגדים הוותיקה לנשים דתיות, שעדיין לא קיבלה כאן את הכבוד המגיע לה על השם המקורי. השם מרמז לפילוג שהתחולל בשבט מנשה לפני כיבושה של ארץ ישראל מידי הכנענים. חצי מבני השבט דרשו וקיבלו נחלות בעבר הירדן המזרחי, לצד שבטי ראובן וגד.

אם עד כה חשבתי שמשכנה אך ורק ברחוב אגריפס / אבן ישראל בירושלים, הנה התברר לי כי החצאית האריכה את שוליה והגיעה עד אזור התעשייה סגולה שבפתח תקווה, כולל פתח תקווה עצמה.

ירושלים (צילום: צבי אורבך)

סגולה (צילום: יונית חגואל)

רחוב חובבי ציון, פתח תקווה (צילום: גרי רשף)