יום שישי, 16 ביוני 2017

'הֶאָח, רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן': השיר העברי המקורי הראשון (א)

מאת אליהו הכהן

רחוב רוטשילד בראשון לציון; בקצה הרחוב בולט בית הכנסת הגדול שנבנה בשנת 1885 ועומד עד היום.
גלויה מסוף המאה ה-19 (אוסף מוזיאון ראשון לציון)

התוכן
א. אריה שליט, מחבר 'האח ראשון לציון'
ב. בין ראשון לציון לסנקט פטרבורג: גלגולי נוסח
ג. כיצד נשמע השיר?

בפרק הבא:
ד. איך שיר נפוץ?
ה. ליאון איגלי, המלחין הארץ-ישראלי הראשון
ו. בחיפוש אחר התווים
ז. מה עלה בגורלם של יוצרי השיר?

*

כל מי שמבקש לסקור את תולדות זמרת הארץ מאז חידוש ההתיישבות העברית בה בימי העלייה הראשונה, יגלה כי עשרות, ואולי מאות, שירים עבריים שהושרו בארץ מני אז – לחניהם הותאמו למנגינות-עם זרות. כדי לסקור את תולדותיו והתפתחותו של שיר הזמר העברי המקורי מראשיתו, יש לאתר את נקודת ההתחלה: את שיר הזמר הארץ-ישראלי הראשון שהיה כולו מ'תוצרת הארץ', כלומר שגם מילותיו וגם לחנו חוברו לראשונה בארץ ישראל. ברשימה זו (על שני חלקיה), ובשתיים שיבואו אחריה, נחשוף את השירים הללו ונתחקה אחר העדויות על השפעתם והתפשטותם בימי העלייה הראשונה ואחריה.

כבר כשהחלו לזרום הידיעות הראשונות על הקמתן של מושבות חדשות בארץ, ועל דור חדש של איכרים עבריים המעבדים שדות וחורשים תלמים  תחילה ב'אם המושבות' פתח תקווה (1878), ואחר כך בראשון לציון (יולי 1882), בזכרון יעקב ובראש פינה (דצמבר 1882)  התעוררה בעולם היהודי סקרנות רבה לגבי מאפייניה של התרבות החדשה המתפתחת בארץ. המהפכה, שהחלה עם בוא גלי העלייה הראשונה, הפיחה תקוות בקרב רבים לא רק לכינון ריבונות יהודית לאומית במולדת העתיקה, אלא גם לחידוש היצירה העברית המקורית בכל תחומי התרבות והאמנות. 

השאלה אם נוצר בארץ צליל עברי חדש החלה להישאל כבר בימים ראשונים. שאלה זו ריחפה בחלל העולם היהודי עוד בטרם התפשט בעולם היהודי השיר 'התקווה', שנדפס לראשונה בירושלים בשם 'תקוותנו', ואף לפני שהגיעו לגולה שליחים ועמם מוצרים מתנובת הארץ, כגון חרובים ואתרוגים, בקבוקי יין ואלבומי פרחים מיובשים שנקטפו בהרי יהודה ומתחתם נדפסו פסוקי שיר שריגשו לבבות. 

א. אריה שליט, מחבר 'האח, ראשון לציון'

ובכן, הכל החל במושבה ראשון לציון, בשנת תרמ"ו (1886).

יוצר שיר הזמר העברי המקורי הראשון של ימי העלייה הראשונה היה אז נער בן שש עשרה ושמו אריה יום-טוב ליפמן שליט. אריה, הבן הבכור במשפחת שליט, נולד בשנת 1870 בפוניבז' שבליטא ושם עברו עליו ילדותו ונעוריו. בני המשפחה, ואריה בתוכם, עברו לפולטבה שבאוקראינה, שם עסק האב, אליעזר אלחנן שליט, במסחר תבואה והתפרנס בכבוד. בקיץ של שנת 1882, בעקבות גל הפרעות ביהודי רוסיה ('הסוּפוֹת בנגב'), ארזו בני משפחת שליט את חפציהם, עלו ארצה והתיישבו בראשון לציון.

בית האבן החד-קומתי של משפחת שליט, שנבנה בשנת 1883, עומד עד היום (בכיכר המייסדים, מול בית הכנסת הגדול) ובו גידלו אליעזר אלחנן ושרה רעייתו את תשעת ילדיהם, שארבעה מהם כבר נולדו בארץ. היום ניתן לבקר בבית שליט המשופץ, שהוא חלק ממוזיאון ראשון לציון, ובתוכו מוצגים פרטי ריהוט ויומיום מחיי המושבה בראשיתה.

בית שליט המשופץ בראשון לציון (מקור: ויקיפדיה)

אריה, בכור הבנים, נשלח ללמוד בבית הספר החקלאי במקווה ישראל, ובראשית שנת 1886 נחה עליו הרוח. הוא חיבר שני שירים את 'האח, ראשון לציון', שבו נעסוק ברשימה זו, ו'תפילה לשלום הנדיב' שבו נעסוק ברשימה מיוחדת. מאז ואילך לא כתב שליט שירים נוספים ואת כוחותיו וכישרונותיו השקיע בתחומים אחרים.

האב, אליעזר אלחנן שליט (1914-1846)
(דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו)
הבן, אריה יום-טוב ליפמן שליט (1937-1870)
(דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו)

על הרקע המשפחתי שבתוכו צמח אריה שליט סיפר דב חביב-לובמן (1951-1864), מראשוני המושבה וממנהיגיה: אבי המשפחה, אליעזר שליט, הקרין אווירה של בדיחות הדעת וחדוות החיים על כל סובביו. כך למשל הוא הנהיג מסורת של קבלת פנים עליזה לכל תושב חדש. הוא נהג לפנות אל מי שביקש להצטרף למושבה בלשון זו: 'ברוך הבא עלם נחמד, ראשית כל עליך לקיים את החוק המקובל אצלנו: כל חדש הנכנס אל המושבה צריך לצאת אתי במחול, בריקוד הקוזקים ... גזרה היא ואין להשיב', ומיד משך את האורח אליו בחוזקה, והתחיל להסתובב, לפזז ולכרכר. אם האורח שיתף פעולה ועמד בכך, הרי שעבר בהצלחה את מבחן הקבלה (מספורי הראשונים לציון, אמנות, תרצ"ד, עמ' 28-27).

גם משה אהרן שליט (1957-1874), בנו של אליעזר ואחיו של אריה, סיפר בזיכרונותיו כיצד הפיח האב רוח חיים והשרה שמחה ועליזות בשנותיה הראשונות של המושבה. שוחר זמר היה האב. הוא ארגן ערבי שירה בציבור וריקודים סביב למדורה, שבהם הורשו להשתתף גם ילדים ובני נוער שהתפעלו מאוסף הסיפורים והשירים שלו. אך לימים, וככל שגברו קשיי הקיום, התסכולים והאכזבות, השתנה מצב רוחו וגברו התפרצויות זעם, גם כלפי בני משפחתו (בנתיבות חיי, הוצאת ירון גולן, 2000, עמ' 80).


אהרן מרדכי פריימן (1924-1846), ממייסדי המושבה ומי שתיעד את קורותיה מיום הקמתה, כתב ביומנו כי בשנת תרמ"ו חיבר אריה ליפא שליט, 'בן איכר ותלמיד מקווה ישראל', שני שירים 'לאומיים': 'ראשון לציון' – הוא השיר המוכר לנו כ'האח, ראשון לציון' – ושיר תפילה 'בעד שלום משפחת הנדיב', הוא הברון רוטשילד, ושמו 'אליך אבינו'. שני השירים הולחנו בידי 'האדון איגלי', הוא ליאון איגְלי, שעליו נרחיב בהמשך ובשירו האחר, על הברון רוטשילד, נעסוק ברשימה הבאה בסדרה זו.

אהרן מרדכי פריימן, ספר היובל לקורות המושבה 'ראשון לציון', ירושלים תרס"ז, עמ' 19

ב. בין ראשון לציון לסנקט פטרבורג: גלגולי נוסח

גורל משונה פקד את השיר הוא הגיע לידינו בשני נוסחים שונים: האחד, המקורי, פרי עטו של אריה שליט; השני, קיצור ועיבוד של השיר המקורי, שנעשה במערכת עיתון המליץ שבסנקט פטרבורג, בירת רוסיה הצארית, על ידי לא אחר מאשר 'אביר משוררי ההשכלה', יהודה לייב גורדון (יל"ג).

הנה תחילה חמשת בתי השיר 'רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן', כפי שכתבם הנער אריה ליפא במחברתו. הנוסח המקורי של השיר תועד לראשונה בדפוס על גבי גיליון חגיגי, שנדפס ביזמתו של יצחק שמואל סג"ל (1939-1869), מנהל סניף הדואר (ה'פוסטה') בראשון. כפי שצוין לאורך צדו השמאלי של הדף, הוא נדפס בט"ו באב תרס"ז (1907), במלאת 'חצי יובל שנים להיווסד המושבה'. שירו המקורי של שליט נדפס אפוא עשרים שנה לאחר שנכתב.

בהדפסה זו מופיעים זה לצד זה, בהדפסת זהב ובתוך מסגרת מעוטרת, שני שירים שכותרתם 'ראשון לציון'. בצד הימני שירו של איט"ל (ראשי תיבות אריה יום-טוב ליפמן) שליט, ובצד השמאלי – שירו של נפתלי הרץ אימבר, שבו נעסוק ברשימה נפרדת.

השיר המקורי של שליט (מימין) נדפס לצד שירו של אימבר, ראשון לציון תרס"ז (אוסף אליהו הכהן)
הקלקה על הצילומים תגדיל אותם לקריאה נוחה

הקריאה בשירו של שליט – כאמור, בסך הכול נער בן שש-עשרה – מעוררת התפעלות. תלמיד בית ספר, שרק החל להתערות בהווי החדש והשונה כל כך של ארץ ישראל, הצליח לבטא, בפאתוס האופייני לתקופה, את התרוממות הרוח שאפפה את אנשי המושבה בשנותיה הראשונות: לאחר שנמלטו 'מֵאֶרֶץ הַצָּפוֹן' (אוקראינה) 'מִזְרָחָה, מִזְרָחָה', אל המולדת התנ"כית שניטשה ושממה, ועתה היא פורחת, יכולים המתיישבים להתבונן סביבם בקורת רוח. הם אכן השקו את האדמה בזיעתם ושפכו את דמם כדי לקומם במו ידיהם את העיר החדשה, אך אל יאוש – 'עוֹד מְעַט וְנֹאכֵלָה מֵחֵלֶב אַרְצֵנוּ, / מִזֵּעַת אַפֵּינוּ שֻקָּיָה, / עוֹד מְעַט מִדַּם אֵשְׁכֹּלוֹת גְּפָנֵינוּ / נִשְׁתֶּה אַף נִשְׁכְּרָה לִרְוָיָה, / וּבְחֻצּוֹת רִאשׁוֹן-לְצִיּוֹן נִתְהַלֵּךְ לָשׂוּחַ / מִיַּיִן חַכְלִילֵי עֵינָיִם; / וְשִׁירֵי צִיּוֹן נָשִׁיר כָּל עוּד בָּנוּ רוּחַ / וְעֵינֵינו נְשׂוּאוֹת לַשָּמָיִם'. המשורר הצעיר התפעל מן הנוף המוריק של הגפנים המבשילות אשכולות ענבים ועצי תאנים החונטות פגיהן. בהתלהבותו הוא מנבא לראשון לציון עתיד מזהיר: 'וְעִמָּךְ יַחַד נִחְיֶה בְּעֹנֶג וּדְרוֹר / לָנֶצַח לָנֶצַח, עַד שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר', עד כי 'שִׁירֵי צִיּוֹן נָשִׁיר כָּל עוּד בָּנוּ רוּחַ'.

נשים לב לשורה 'עֵין הַקּוֹרֵא נִקְרֵאת הָאָרֶץ לְפָנֵינוּ'. הזיהוי של אדמות ראשון לציון עם היישוב העתיק 'עין הקורא', שרווח בקרב בני התקופה ובא לידי ביטוי גם בשיר, מקורו בשם הערבי של אדמות האזור 
– 'עין אל-קרא', ובפי הטורקים עיון קארה (Aioun-Cara)  אך אינו מדויק. 'עין הקורא' המקראית הייתה כנראה בהרי יהודה, ליד נחל שורק, ואף על פי כן, אתרים שונים בראשון לציון נקראו בשם זה (כולל מחלף עין הקורא המוכר לנהגי ישראל). בספר שופטים כתוב: 'עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ עֵין הַקּוֹרֵא אֲשֶׁר בַּלֶּחִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה' (טו 19), וזו אפוא הסיבה שהנער אריה קשר בין המושבה ראשון לציון לבין שמשון הגיבור ('שָׁם לְהַכּוֹת אוֹיְבָיו שִׁמְשׁוֹן גִּבּוֹרֵנוּ / לֹא מָצָא בִּלְתִּי אִם לְחִי חֲמוֹר טְרִיָּה').

זמן לא רב לאחר שחובר השיר, הולחן וכבר הושר עזב איכר מראשון לציון ושמו דוד זַייבֶּרג את הארץ וחזר לעיר הולדתו סובאלק שבצפון-מזרח פולין, לדבריו על מנת להסדיר את גיוסו לצבא הצאר. ביושבו בסובאלק, ובטרם ישים פעמיו חזרה לארץ, מצא זייברג פנאי לכתוב רשימה מפורטת ומעניינת על הווי חייהם של המתיישבים בראשון. בתחילת שנת 1888 הוא שלח אותה לפרסום בהמליץ, עיתונם החשוב של יהודי תחום המושב, שלמן שנת 1886 הפך ליומון. המליץ היה במה טבעית ומתבקשת, שכן גילה עמדה חיובית לתנועת חיבת ציון וגם הרבה לפרסם מאמרים בנושאים הקשורים ביישוב היהודי הישן והחדש בארץ ישראל.

המאמר והשיר הגיעו לתשומת לבו של יהודה לייב גורדון (יל"ג), שבאותה עת ערך את העיתון בפועל והעביר את קולמוסו על כל מה שהתפרסם בו. יל"ג מצא עניין במאמרו של זייברג והחליט לפרסמו. ואכן, ביום ד' בשבט תרמ"ח, נדפס המאמר, שבו סיפר זייברג, בין השאר, על 'שירה חדשה משירי ציון אשר חיבר אחד מבני המושב, תוכו רצוף אהבה לארצנו ותקוה לאל הבוחר בירושלים' – לצלילי שיר זה יוצאים האיכרים לעבודת יומם בשדה. 'לבי אומר לי', כתב זייברג, 'כי קוראי המליץ יתענגו על השיר הזה'. בהערה הבטיח המו"ל – בתואר זה החזיק אלכסנדר צדרבוים (אר"ז), מייסד העיתון ועורכו הראשי – כי השיר יידפס בנפרד בקונטרס המילואים השנתי.

דוד זייברג, 'סובאלק', המליץ, 17 בינואר 1888, גיליון 3, עמ' 18

ובינתיים קיצר יל"ג את השיר לארבעה בתים ותיקן את סגנונו. הנוסח החדש, תחת הכותרת 'שיר ציון', וללא אזכור שמו של המחבר, שזייברג שכח משום מה לציין במאמרו, הודפס כמובטח בנספח מיוחד שנקרא 'קונטרס המלואים של המליץ לשנת תרמ"ח'. נספח זה, שנדפס בתבנית קטנה ('אוקטבו'), הופץ בין חותמי העיתון בתום שנת המינוי (סוף דצמבר 1888), וזו הייתה ככל הנראה אחת מעבודות העריכה האחרונות של יל"ג בהמליץ, שכן בקיץ 1888 הוא פרש מעבודתו בעיתון.

קונטרס המילואים של 'המליץ' לשנת תרמ"ח, עמ' 2-1

בחתימת השיר הוסיף המו"ל (אר"ז) הערה מעניינת:
השירה הזאת, בנוסחא שנשלחה אלינו, לא הייתה ראויה לבוא בדפוס, והגהנוה והקצרנוה מעט ברשות השולח אותה אלינו; ואחינו האהובים, עובדי אדמת הקודש, בבואם לשאת ברינה אלומותיהם, יוכלו לעשות כטוב בעיניהם, אם להחזיק בנוסחתם הראשונה או לאחוז במטבע שטבענו בה אנחנו.
יהודה ליב גורדון (יל"ג)
המו"ל והעורך של 'המליץ', אלכסנדר צדרבוים (אר"ז)

מו"ל המליץ, באדיבותו כי רבה, הציע לאיכרי ראשון לבחור בין שתי הגרסאות – המקורית והגולמית, או הערוכה והמהוקצעת – אך כפי שקרה לא אחת, בשנתיים שעברו עד שהגיע נוסחו המשופר של השיר ארצה, כבר התפשט בראשון לציון בפי כל הנוסח המקורי של שליט, ונוסחו של יל"ג לא יכול היה לדחוק אותו ממקומו. ואכן, כשהקלטתי את השיר לפני קרוב ליובל שנים, מפי זרובבל חביב (1987-1894) ומאירה בלקינד (1983-1900), שניהם ילידי ראשון לציון שהיו ספוגים באווירת מייסדיה, הסתבר לי כי הנוסח שהושר בפיהם, מאז שנות נעוריהם, היה נוסחו המקורי של שליט (ההקלטה של זרובבל חביב תובא בחלק השני של הרשימה). 

ועם זאת, בשלושת שירוני העלייה הראשונה, שראו אור בשלהי המאה ה-19, לא נדפס הנוסח המושר של שליט אלא דווקא הנוסח המשופר של יל"ג. מכאן אנו למדים לקח עקרוני, כי לא תמיד שיקפו שירוני התקופה את הנוסח שאכן הושר בארץ באותה עת.

הנה לדוגמה מילות השיר כפי שהובאו בשירון שירי עם-ציון. שירון זה (שנקדיש לו בקרוב רשימה מיוחדת) נערך על ידי הבילו"יי, איש ראשון לציון, מנשה מאירוביץ (1949-1860), ונדפס בירושלים בבית הדפוס של א"מ לונץ בשנת 1895.

מנשה מאירוביץ, שירי עם-ציון, ירושלים תרנ"ו, עמ' יא-טו (אוסף אליהו הכהן)

בחתימת השיר ציין מאירוביץ בפירוש כי זהו הנוסח שערך יל"ג: 'השירה הזאת יצאה ממקורה בנוסחה אחרת מידי המחבר האדון שליט, בהיותו עוד רך בשנים. וראש משוררינו יל"ג הגיהה ויפרסמה בחוברת ה"מלואים" ל"המליץ" בשנת תרמ"ח'.

ג. כיצד נשמע השיר?

הבה ונאזין עתה לביצוע של קטע קצר מהשיר מתוך הפרק השני של התכנית 'שרתי לך ארצי', שאותה הנחיתי ב-1974 יחד עם דן אלמגור. שרים אנשי 'חבורת רננים', שאליהם מצטרפות הגיסות נחמה ומאירה בלקינד, קטע הסולו מושמע מפי סילביה שמאי.


וכאן הקלטה נוספת, שנערכה בשנת 1982 בחצר היקב בראשון במלאת מאה שנה לייסוד המושבה. שרה מקהלת ראשון לציון בניצוחו של שמעון כהן שגם עיבד את הלחן:



'חבורת שהם' (שירים היוצאים מהלב), בניהולו המוזיקלי של מוטקה שלף, הפיקה בשנת 2009 תקליטור ושמו 'ציון חמדתי: משירי העליה הראשונה', וכללו בו כמובן גם את השיר הזה. הנה בני החבורה עם הסולן גיורא רוס. 



בראשית המאה העשרים זכה השיר בנוסח יל"ג ללחן חדש שאותו חיבר נחמיה וֶולְפְּיָאנסקי 
(Welpiansky ;1937-1871), משכיל יהודי מליטא, מוזיקאי שהיה גם מתמטיקאי ואיש ספר. לחנו התפרסם בשירון לא מתוארך, שנדפס עבור תנועת הנוער הציונית 'יהודה הצעיר' (Jung-Juda). המהדורה הראשונה של השירון נדפסה בברלין בשנת 1902 והשנייה נדפסה בשנת 1905 בעיר בְּרוּן שבגרמניההשיר 'ראשון לציון' נדפס במהדורה השנייה והנה צילומו: 

'ראשון לציון' בלחנו של נחמיה וולפיאנסקי 
(Vereinsliederbuch für Jung-Juda, zwiete Auflage, Brunn [1905], pp. 22-23)

לימים הושר בארץ גם נוסח יל"ג על פי הלחן של איגלי (עדותה של חוה אלברט מפרדס חנה, שלמדה את השיר מפי מורתה חוה דבשי בשנת 1942), אך הנוסח המקורי של שליט היה זה שהשתלט.

ההמשך בשבוע הבא

4 תגובות:

  1. כמו תמיד - כתבה מאלפת ומעניינת. מבקש להוסיף כי חבורת שהם מכפר מעש בעיבודי ובניצוחי הקליטה גם היא את השיר בתקליטור "ציון חמדתי" משנת 2009 עם הסולן גיורא רוס ושלישיית גברים וממליץ לצרף גם את הביצוע הזה שנשמע לטעמי יפה.(אני אובייקטיבי כמו תמיד) מוטקה שלף

    השבמחק
  2. נהניתי מן הכתבה ובעיקר מ ההקלטה של 'חבורת רננים' מתןך 'שרתי לך ארצי'.
    הסולנית, סילבי שמאי - היה ביתם היחידה של השכנים הטובים שלנו ברח' בר-כוכבא 26 בתל-אביב.

    השבמחק
  3. מאירה ומחמה בלקינד אינן אחיות. מאירה אחותו של איתן בלקינד היא גיסתה של דודתי נחמה בלקינד (סגל).

    השבמחק
  4. מעניין ומעורר מחשבה, מה הופך דווקא שיר מסויים לפופולארי .
    ההקלטה של השיר עצמו מוסיפה צבע לסיפור.
    תודה
    רון מי בר

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.