יום חמישי, 22 במרץ 2018

בין ניו יורק לווילנה: יהואָש כמשורר לילדים

מאת עדינה בר-אל

(אוסף שבדרון; הספרייה הלאומית)

בשנת 1926 שלח שלמה בַּסטוֹמסקי, עורך עיתון הילדים ביידיש גרינינקע ביימעלעך (עצים קטנים ירקרקים), שראה אור בווילנה שבפולין, מכתב למשורר יהואָש – כינויו הספרותי של שלמה בְּלוּמְגָרְטֶן (1927-1871), שבאותם ימים כבר חי באמריקה. הוא ביקש ממנו שישלח לעיתונו יצירות פרי עטו. התשובה לא איחרה לבוא. יהואָש שלח שיר ובמכתב המצורף הודיע לבסטומסקי כי הוא רואה בו אחראי אישית להדפסה מדויקת של הטקסט. 'אם תחטא כלפיי', הזהיר יהואָש, 'לא תקבל ממני יותר. ואם לא, יש לך תקווה לקבל עוד. שלח אלי את כתב העת שלך' (כאן ולהלן, התרגומים מיידיש הם שלי). שנה לאחר מכן הלך יהואָש לעולמו. מכתבים אלה, כמו גם כמה שירים פרי עטו, פורסמו בחוברת זיכרון מיוחדת של גרינינקע ביימעלעך, שנדפסה ב-1 בפברואר 1927 והוקדשה ליהואָש שנפטר כמה שבועות קודם לכן בניו יורק.

'יהואש מת'; שלמה בסטומסקי מספר לילדים על מות הסופר (גרינינקע ביימעלעך, 1 בפברואר 1927)

יהואָש התפרסם בעיקר בתרגום התנ"ך ליידיש אך רשימה זו תעסוק בצד פחות מוכר של יצירתו: שירי הילדים שחיבר, שהתפרסמו בעיתוני ילדים ביידיש שראו אור בפולין.

א. שלמה בסטומסקי והעיתון 'גרינינקע ביימעלעך'

שלמה בסטומסקי (ארכיון בית לוחמי הגטאות)
תחילה, משהו על העיתונים שבהם פרסם יהואָש את שיריו.

ספרות הילדים ביידיש פרחה במחצית הראשונה של המאה העשרים במזרח אירופה ובצפון אמריקה. היא כוללת יצירות במגוון סוגות: החל משירי משחק שנועדו לפעוטות, דרך סיפורים על בעלי חיים, חברים והווי בית הספר שנועדו
לילדים ועד סיפורי עַם ורשמי מסע שנועדו לבני נוער. גורם מרכזי בהתפתחותה של ספרות זו היה היווסדותם של גני ילדים ובתי ספר שלימדו ביידיש (בעיקר במסגרת רשת החינוך ביידיש ציש"אָ, שפעלה בפולין החל משנת 1921), וצרכו חומרי קריאה ולמידה.

שלמה בַּסטוֹמסקי (1941-1891), מורה, סופר, אספן פולקלור, עורך עיתונים ומו"ל, בלט במיוחד בתרומתו לתחום זה. הוא נולד בווילנה וחי בה רוב ימיו. הוא לימד בבית ספר לבנים 'מפיצי השכלה', שהיה בין בתי הספר הראשונים בווילנה ששפת ההוראה בו היתה יידיש. בנוסף לטיפוח ספרות הילדים ועיתונות הילדים ביידיש, היה בַּסטוֹמסקי פעיל באיסוף חומר פולקלוריסטי: ביטויים, סיפורים (בעיקר על בדחנים), סיפורי עם יהודיים, משחקים ושירים. מקור חשוב לאיסוף החומר היו תלמידיו בבית הספר, שהביאו סיפורים ששמעו מפי הורים, סבים וסבתות. מאוחר יותר הוציא בסטומסקי לאור קבצים של חומר פולקלוריסטי זה. 

כבר בשנת 1910 פרסם בסטומסקי בעיתון ווילנער וואָכנבלאַט (השבועון הווילנאי) רשימה קצרה תחת הכותרת 'צו דער ראַגע וועגן דער ייִדישער קינדער-ליטעראַטור' (לשאלת ספרות הילדים ביידיש), ובה עמד על הצורך הדחוף ביצירת ספרות ילדים ביידיש ועיתון ילדים ביידיש, כחלופה לספרות הילדים ברוסית. ואכן, יחד עם רעייתו המורה מלכה חיימסון (1941-1888) ועם יוצרים נוספים, שהבולט בהם היה זלמן רייזן (1887–1940?), הוא הגשים את משאלתו. בווילנה עירו  שבין שתי מלחמות העולם הייתה חלק מפולין  פרסם בסטומסקי מקראות, ספרי לימוד וסדרות ספרים, ובמשך שנים רבות ערך את עיתוני הילדים גרינינקע ביימעלעך ודער חר.

גרינינקע ביימעלעך היה עיתון הילדים הראשון ביידיש שהופיע בקביעות במשך שנים ארוכות אחת לשבועיים. גיליונו הראשון ראה אור בפברואר 1914 ומכאן ואילך העיתון ראה אור ברציפות, עם שתי הפסקות גדולות באמצע, עד קיץ 1939. העיתון סרוק באתר 'עיתונות יהודית היסטורית' של הספרייה הלאומית וניתן לעיין בכל גיליונותיו. כותרת העיתון נלקחה משירו המפורסם של ח"נ ביאליק, וכך גם המוטו, שנדפס בשער כל גיליון, שתרגומו המוכר לעברית (בידי אהרן אשמן) הוא: 'בֵּין הָעֵצִים הַיְּרַקְרַקִּים / מוֹישֶׁ'לִים שְׁלוֹימֶ'לִים מְשַׂחֲקִים'.

שער העיתון 'גרינינקע ביימעלעך', מרס 1914

גרינינקע ביימעלעך היה דומה לעיתוני ילדים אחרים ברחבי העולם. כמעט כל גיליון כלל בתוכו פניה מאת העורך או המערכת לקוראים, דברי ספרות ושירה, מדורי ידיעות ומאמרים להשכלה כללית, מכתבי קוראים וחיבוריהם, וכמובן מדור פנאי ושעשועים ובו חידות ומשחקי מחשבה. לצד כל אלו טופח גם ההיבט הגרפי: צילומים, ציורים ואותיות דפוס בגופנים שונים. אבל החלק החשוב בעיתון היה בלי ספק החלק הספרותי.

כדי למלא את החלק הזה פעל בסטומסקי בכמה מישורים: הוא לקח 'בהשאלה' יצירות מעיתונים וספרים אחרים, דוגמת כתב העת לילדים קינדער-זשורנאַל שראה אור בניו יורק, מבלי שהקפיד לציין את המקור (ואכן, על כך הוא ננזף לא פעם). בתי הספר ביידיש היו מקור לא אכזב לעיתון. פורסמו בו חומרים שנוצרו בבתי ספר אלה, בעיקר מחזות שעובדו על ידי מורים, וכן חיבורים שכתבו תלמידים. היו כמובן גם כאלה ששלחו למערכת ביזמתם את פרי עטם, לעיתים עם הקדשה מיוחדת לעיתון ולקוראיו. בסטומסקי לא שקט על שמריו, הוא פנה ליוצרים רבים, 'חיזר' אחריהם, ביקשם לשלוח חומר לעיתוניו וגם רשות לפרסם עיבודים לילדים של יצירותיהם למבוגרים.

אמריקה, ביתם החדש של מאות אלפי דוברי יידיש שהיגרו ממזרח אירופה, הייתה כמובן יעד טבעי לפניותיו. המשורר זישע ווײַנפּער, למשל, שגר בניו יורק וגם אליו פנה בסטומסקי, ענה לו בלבביות: 
איזו מין שאלה היא זו, אם אני מוכן לשתף פעולה? בוודאי אשתף! בשביל משורר יהודי, שרוצה שיקראוהו, עיתון ילדים הוא המקום האידאלי להדפיס בו ... קח והדפס כל מה שאתה חושב שהוא טוב עבור ילדים יהודים (גרינינקע ביימעלעך, 1 באפריל 1927). 
מתשובתו ניתן ללמוד על גישתם האוהדת של סופרים ומשוררים שראו גם בעיתוני ילדים במה ראויה לפרסום יצירתם והזדמנות להתפרסם כסופר לילדים. 

גם אל הסופר שלום אַש שיגר בסטומסקי בקשה כזו, אך הוא ענה שאין לו זמן לכך וכי קשה לו יותר לכתוב לילדים. יחד עם זאת, הוא הרשה להדפיס מדי פעם דברים מתאימים משלו ולתמצת קטעים מיצירותיו. לעומתו, המשורר אברהם רייזן נענה בשמחה. הוא שלח מיד שירים וסיפור, ובמכתב ידידותי, שאליו צירף תמונה משפחתית שלו ושל רעייתו ובתו, אף התנצל על האיחור במשלוח יצירותיו (גרינינקע ביימעלעך, 30 ביוני 1928, עמ' 620-619, 638-637).



ב. משהו על יהואָש

שלמה בלומגרטן, הוא יהואָש, נולד בעיירה הליטאית הקטנה וירבאליס בשנת 1871. אביו היה משכיל ומראשוני חובבי ציון. כמו כל ילדי ישראל גם שלמה החל בגיל ארבע ללמוד בחדר, ואחר כך למד תנ"ך, גמרא ועברית עם אביו ועם מלמדים פרטיים. לאחר גיל הבר-מצווה נשלח לישיבת וולוז'ין, אך שהה בה זמן קצר בלבד. הוא חזר הביתה ובהשפעת אחותו הבכורה החל ללמוד שפות זרות וספרויותיהן. לפרנסתו שימש מורה לעברית בבתי עשירים, ואז גם החל לכתוב שירים בעברית. בשנת 1889 הגיע לוורשה, 'עלה לרגל' ל'חצרו' של י"ל פרץ והראה לו את שיריו הראשונים. פרץ ניבא לו עתיד גדול בספרות. 

בשנת 1890 היגר יהואָש לאמריקה. הוא המשיך שם בעבודתו כמורה לעברית ובניגוד לנבואתו של פרץ לא הצליח לעשות לעצמו שם כמשורר. הוא זנח אפוא את ההוראה ואת הכתיבה בעברית, החל בעבודות מזדמנות וכך היה לשותף בחנות חייטים, פקיד בבית חרושת לזכוכית, ועוד כאלה. בשנת 1900 חלה בשחפת ונסע להירפא בסנטוריום בדנוור שבמדינת קולורדו ורק אז שב לכתיבה. ב-1908, לאחר שנרפא, יצא יהואָש למסע ברחבי ארה"ב והתוודע לאנשיה, לנופיה ולבעלי החיים אשר בה. בין השנים 1909–1913 התגורר בניו יורק ושם גם הצטרף לאיגוד הפועלים היהודי הלאומי 'פועלי ציון'. בינואר 1914 נסע עם רעייתו לארץ ישראל וסייר בה לאורכה ולרוחבה. בני הזוג התגוררו במושבה רחובות ואז התוודע יהואָש לשפה הערבית ועיין בקוראן. כמה חודשים חי גם במצרים. בקיץ 1915 שב לניו יורק ובה חי עד סוף ימיו. הוא מת בשנת 1927 בביתו שברובע ברונקס.

כאמור, בתחילת דרכו הספרותית כתב יהואָש שירים עבריים ורק באמריקה עבר לכתיבה ביידיש. הוא פרסם בעיתונים ובכתבי עת מאמרים ורשימות, משלים, אגדות, וכן סיפורי עמים שונים, שאת מקצתם עיבד ותרגם משפות זרות. מפעלו הגדול הוא תרגום התנ"ך ליידיש, שעליו שקד למעלה מעשרים שנה, ובו באה לידי ביטוי בקיאותו בתרגומי התנ"ך הישנים ובפרשנות המקרא לדורותיה. תרגומו נחשב עד היום מדויק וברור.

גלויה בהוצאת 'התחייה', ראשית המאה העשרים (אוסף שבדרון; הספריה הלאומית)

ג. יצירתו של יהואָש לילדים

יהואָש כתב גם לילדים, אולם פן זה היה פחות מוכר ביצירתו. בכל עשרת הכרכים של כתביו, שראו אור בין השנים 1910–1917, אין אפילו שיר ילדים אחד. חלק מיצירותיו נדפסו בעיתון הילדים האמריקני קינדער-זשורנאַל. למשל, 'דאָס ליד ון דער ראָש' (שיר הצפרדע), שהתפרסם בהמשכים, בליווי איורים, החל ביולי 1920, או הסיפור 'דער קיניגס מלבוש' (בגדיו של המלך), שנדפס באוקטובר 1920. יהואָש פרסם גם בעיתון הארץ-ישראלי עולם הילדים, שהופיע בשנים 1927–1928. ספרו, חומש אַַר קינדער [חומש לילדים], ראה אור בפילדלפיה ב-1940, זמן רב לאחר פטירתו. 

יהואָש שלח מאמריקה שני שירים במיוחד ('ספּעציאַל') לעיתונו של בסטומסקי: 'ציפי-צי-ציף' (1 בדצמבר 1926, עמ' 92-91), שהוא שיר על ציפורים הכתוב במצלול עשיר שמתאים לילדים קטנים; 'יונגשניי' (1 בפברואר 1927, עמ' 154-153) שהוא שיר טבע על שלג טרי ורך. שני השירים עוסקים במראות ובבעלי חיים שלהם שותפים המשורר הרחוק שבאמריקה וקוראיו שבמזרח אירופה.

לאחר מותו נדפסו בעיתון הווילנאי עוד שירים פרי עטו, וסביר להניח שבסטומסקי לקחם ממקומות פרסומם באמריקה. בין השירים הללו נזכיר את 'ניט געשלאָן, נאָר געוואַכט' (לילה בלי שינה), שיר זמר, עם פזמון חוזר, שהולחן על ידי נ"ל זסלבסקי והודפס עם התווים; 'דאָס ליד ון אויערהאָן' (שיר תרנגול הבר), שאליו צורפה ההקדשה 'די קינדער ון די ייִדישע שולן אַ מתּנה' (מתנה לילדי בתי-הספר ביידיש); 'דאָס טײַכל' (הנחל), שיר זמר שהולחן על ידי ברוך זשיסלין (15 במאי 1928, עמ' 558); 'דער גאַסט' (האורחת), שעוסק בחסידה נודדת; 'דער צויבערמאַן' (המכשף) הוא שיר הומוריסטי שנועד לילדים גדולים יותר. מתואר בו מכשף טוב, שעמד בשוק והציע למלא משאלות, אך שומעיו מתלבטים זמן רב ולבסוף הוא נעלם. בעקבות פרסום השיר נשאלו הקוראים הצעירים מה הם היו מבקשים ממכשף שכזה, ותשובותיהם נשלחו למערכת. גם בעיתון דער חר, שנועד לבני נוער, הדפיס בסטומסקי יצירות של יהואָש, ובמלאת אחת-עשרה שנים למותו פרסם שם את השיר 'דער ידלער' (הַכַּנָּר). השירים הללו ותרגומיהם לעברית מובאים להלן.

סופר הילדים הרוסי הנודע קורניי צ'וקובסקי (1969-1882) ניסח בספרו משתיים עד חמש: ההתפתחות הלשונית של ילדים (תרגום דוידה קרול, ספרית פועלים תשמ"ו) שלושה עשר עיקרים להגדרתו של שיר ילדים טוב. לדבריו, השיר צריך להיות ציורי, כי חשיבתם של ילדים קטנים היא קונקרטית; צריכה להיות בו פעילות רבה, כי ילדים הם פעלתניים מטבעם; צריכות להיות בו תמונות מתחלפות ואירועים שרודפים זה אחרי זה; צריכים להיות בו מקצב, ריקודי ממש, עם צליליות עשירה ונעימה לאוזן. זאת ועוד, רצוי שיהיה בשיר אלמנט של משחק, גם במשחקי מילים וגם בתוכן, כגון התחפשות או האנשה. השיר גם צריך להיות בעל ערך וללמד את הילד דבר של ממש. צ'וקובסקי המליץ על סוגת השיר הסיפורי, שבו יש שילוב בין פרוזה לשירה. ולבסוף, מהו הקריטריון החשוב להערכת שיר ילדים טוב? הוא גורם הנאה גם למבוגרים. 

ספרו של צ'וקובסקי ראה אור לראשונה ב-1933, אחרי מותו של יהואָש, אך עיון בשיריו של יהואָש לילדים מראה כי הוא הבין עקרונות אלה בעצמו. יש בשיריו פעילות רבה, מגוון תמונות מתחלפות, עם דמיון ואלמנט משחקי של האנשת בעלי חיים. הצליליות העשירה בשיריו והמקצבים יש בהם כדי להפיק הנאה מרובה, לילדים ולמבוגרים כאחד.

ד. השירים

הנה דוגמאות של שירי הילדים שחיבר יהואָש; תחילה המקור ביידיש ואחריו תרגום חופשי שלי לעברית. 

א. ציפי-צי ציף
(גרינינקע ביימעלעך, 1 בדצמבר 1926, עמ' 92-91)


סנונית קטנה על גג עומדת,
נוצצות נוצותיה בעלות השחר;
במזרח בוקע שביל אור,
ובכוורת מתעוררות הדבורים.

השחר מגיע מקושט בפנינים,
קוראים התרנגולים וצוחקים:
השחר החדש הוא כה יפה,
והיום יהיה יפה אף יותר.

'ציפי-ציף, ציפי-צי-ציף,
תודה רבה!'
מנערת את הטל הסנונית הקטנה.
הלוך ושוב נעה נדה לה;
בין חושך לאור ובמין עצלות,
ציף-ציף-ציף, סנונית קטנה.

'ציפי-צי-ציף, ציפי-צי-ציף,
היום היפה הוא שלי.
השמים הגבוהים והאדמה הנמוכה,
גם הם יהיו שלי.
ציפי-צי-ציף, ציפי-צי-ציפי-צי-ציף,
גם הם יהיו שלי'.

ב. ניט געשלאן, נאָר געוואַכט / לילה בלי שינה
(גרינינקע ביימעלעך, 1 בפברואר 1927, עמ' 156-155)


ציפורים קטנות עֵרות,
על גג, על ארובה.
בעיניים הן קורצות,
אור מן הלבָנה שותות.

כך במשך כל הלַיִל,
הן עֵרוֹת, ללא שינה,
עד אדמו שמי-שמיים,
כמו כרבולת אדומה.

העצים בצד הדרך
מדברים בלאט.
נעים ברוח הקלה
ולוחשים: הגשם בא.

כך במשך כל הלַיִל וכו'

צרצרים מגונדרים
מנהלים שיחה ערה,
בתוך העשב משתהים,
ומנסרים ומנסרים.

כך במשך כל הלַיִל וכו'

היכן שהוא הצפרדעים,
לא עוצמות עיניים,
כוכב נופל בולעות,
ויחד מזמרות.

כך במשך כל הלַיִל וכו'

ג. דער צויבערמאַן / המכשף
(גרינינקע ביימעלעך, 1 בפברואר 1927, עמ' 157)


בְּכִרכרה נאה מוזהבת,
רתומה לשני סוסים,
הגיע פעם מכשף
שחור-עיניים וטוב-לב...
הוא עצר באמצע שוק
וקרא בקול גדול:
'יש לי מתנות לכול,
נא קרבו ובחרו...'

הזדמנות כה נדירה
מהומה בעיירה.
כולם מיהרו אל המציאה,
גם תינוקות בַּעֲריסה.
צחק המכשף ואמר בקול:
'הבאתי לכם ממש הכול.
לכל אחד אגשים משאלה,
רק אחת ויחידה.
יש לכם זמן להביע אותה  
רבע שעה ולא יותר,
ואז אסתלק ולא אשאר!'

רק משאלה אחת, לא יותר 
מה כדאי להחליט?
מה קשה זו המשימה.
חושבים, דנים, עצות שומעים:
מה טוב יותר – זה או זה?
צורחים כולם כמו אווזים,
מתייעצים ומתווכחים,
ואף אחד אינו יודע,
מה בעצם לבקש.

כולם במבוכה, כולם במצוקה,
שואלים את זה, שואלים את ההוא:
מה אתה לוקח? ומה הם לקחו?
ולפתע – טרו–טרו–טרו!
חצוצרת זהב מריעה.
המכשף טוב-הלב עלה לכרכרה,
זו עם רתמת הזהב,
והופ... נעלם ולא שב.

ד. דאָס ליד ון אויערהאָן / שיר החרטומן
(גרינינקע ביימעלעך, 15 במרץ 1928, עמ' 438-435)


ריקוד מעגל, שי לתלמידי בתי-הספר ביידיש

חַרְטוֹמָן-חרטומני,
חרטומן מהיר וקל,
לאן זה התעופפת,
והיכן היית?
 בארץ רחוקה, / בארץ יפה, 
עברתי אלפי הרים ויערות, / ובאתי לארץ פלאות.  
אכן יערות מאוד פראיים, / וגם פלאות בארצות נדודים.

חרטומן-חרטומני,
חרטומן יפה-כנפיים,
מה הוא לבושך הנאֶה?
ואיזה קישוט לך יפֶה?
כרבולת פז לי על הראש, / טבעות יהלומים על הרגליים, 
קטיפה אדומה על הכנפיים / ומחרוזות אדומות על צוואר. 
אכן טבעות-טבעותיים  / לצִפּוֹר צִפּוֹרותיים.

חרטומן- חרטומני,
חרטומן יקר שלי,
איך זה עפת
בדד ולבד?
שמש היתה לי חברה, / והרוח אותי שֵרתה. 
עננים לבנים משמאלי, / עננים לבנים מימיני. 
שדות ירוקים ושמים כחולים – / אלו חברו לי כל הימים.   
אכן ארצות-ארצותיים  / וגם עננים בשמים.

חרטומן-חרטומני,
חרטומן אהוב שלי,
מה אכלת בדרכך?
מה שתית במעופך?

שתיתי טל / מעָלֶה כסוּף, /  
אכלתי גרגר משיבולת זהובה, 
ומחיתי את פי עם / פרח משיי.  
אכן גרגרי חיטה זהובים, / וגם פירורים כסופים.

חרטומן-חרטומני,
מה עשית 
כל היום?
היכן לנת
כל הליל?

שרתי שירים /  מבוקר עד ערב. 
בלילה ישנתי / על קרן-כוכב 
ושָמוֹעַ שמעתי / זמזום של זבובים.

חרטומן-חרטומני,
חרטומן נבון שלי,
מה ראית
בארץ היפה,
במה הבחנת
בארץ הפלאות?

בתים עשויים מים, / ותנורים מקרח. 
עצים קוראים בקול, / ודגים צדים עכברים, 
גמלים ללא ראש, / תרנגולים מדברים, 
ואווזים עם צמות.   
אכן אווז-אווזיים / וגם גמל-גמליים.

חרטומן- חרטומני,
חרטומן קמצן שלי,
בכל הארצות היית,
ולילדים כלום לא הבאת?
הרי פלאות ראית
וילדים רימית?

בכל הארצות הייתי, / פלאי פלאות אכן ראיתי. 
שי הבאתי, מאוד נאה – / מרחוק נשאתי שיר יפה.

אכן שיר-שיריים, שיר-שיריים
וגם זמר זימרותיים.
ילדים וציפורים,
שירו שיר
יפה יפה 
וזמרו זמר נאה.

ה. דער גאַסט / האורחת
(גרינינקע ביימעלעך, 15 באפריל 1929, עמ' 336-335)


על גג עומדת חסידה.
אחרי מסע ארוך-ארוך.
הנה היא שבה זה עתה
אל קן ישן וטוב.

צקצוק בלשון היא התחילה
לעבר שדות וגם יער,
ואף לילדים מסביב כך אמרה:
'שימו לב, קונדסים, הגעתי עתה!'

מרחוק צפרדעים שומעות,
מה קורה הן היטב מבינות.
על הקרקע הן קופצות,
וימים שלמים בוכות.

ו. דער ידלער / הכנר
(דער חר, גיליון 81, 1 בינואר 1938, עמ' 4-3)


הוֹלֵךְ לוֹ כַּנָּר בִּכְפָרִים, בֶּעָרִים
וּמְכַנֵּר עֲבוּר לֶחֶם וְיַיִן.
מְנַגֵּן הוּא וְשָר עַל יָמִים מוּאָרִים,
וּמְחַיֵּך לְעַצְמוֹ מִתּוֹךְ יִסּוּרִים,
וּמְחַיֵּך לְעַצְמוֹ מִתּוֹךְ יִסּוּרִים.

רְחוֹבוֹת, סִמְטָאוֹת מִתְמַלְּאִים בִּילָדִים,
לְקוֹל שִׁירָתוֹ הֵם רוֹקְדִים. 
פִידְל-דִי-דִידְל! רִקּוּד כֹּה נָאֶה,
אַךְ לִבּוֹ כֹה כָבֵד וְּּלֵאֶה,
אַךְ לִבּוֹ כֹה כָבֵד וְּּלֵאֶה.

פִידְל-דִי-דִידְל! בִּדְרָכִים, מִשְעוֹלִים,
בְּמַעֲגְלֵי-מַעֲגָלִים רוֹקְדִים יְלָדִים;
      !פִידְל-דִי-דִידְל! עֲבוּר לֶחֶם וְיַיִן
,זֶה שִירוֹ הַיָּחִיד הַמְּשַֹמֵּחַ רַבִּים
זֶה שִירוֹ הַיָּחִיד הַמְּשַֹמֵּחַ רַבִּים.

_____________________________________

ד"ר עדינה בר-אל היא חוקרת ספרות ילדים ביידיש. היא חיברה את הספר בין העצים הירקרקים: עיתוני ילדים ביידיש ובעברית בפולין, 1939-1918, הספרייה הציונית והאוניברסיטה העברית, 2006.

8 תגובות:

  1. נחמן רבינוביץ'23 במרץ 2018 בשעה 4:50

    "מכשף... טוב לב"?!
    'צויבערמאן' פירושו קוסם...

    השבמחק
    תשובות
    1. ואגב השיר "דער צויבערמאן" נדפס כעשור קודם לכן, ב"דער טאג" (10.3.1917), ובתחילתו רושם "ניט דוקא פאר קינדער".

      מחק
  2. כמה טוב לקרוא על דמויות שנדמה שכבר שקעו בתהומות הנשיה. עולם עשיר ומרתק שהיה ושירשו אותו התרבות הישראלית והאמריקאית.

    השבמחק
  3. תודה על הארת פן אחר ביצירתו של יהואש, המוכר בעיקר בזכות תרגומו לתנ"ך. אגב, ספרו "מניו-יורק עד רחובות ובחזרה" ("פון ניויורק ביז רחובות און צוריק") מרתק עבור כל המתעניינים בחיי היישוב היהודי בארץ ב-1914.

    השבמחק
  4. העיר רחובות לא שכחה את יהואש, ועד היום יש בה רחוב לא גדול על שמו במרחק הליכה מהתחנה המרכזית.

    השבמחק
    תשובות
    1. יפה--שמחתי לשמוע!

      חג שמח לכל העושים במלאכה, המשתתפים, והקוראים.

      מחק
  5. ב"יומנו של הנער מוילנה", שכתב הנער יצחק רודשבסקי בגטו וילנה, מוזכרים:
    א. העיתון "גרינינקע ביימעלעך" – חומר קריאה ולימוד בכיתות של ילדי הגטו.
    ב. חגיגות לכבוד הסופר יהואש, במועדון הנוער בגטו וילנה

    א. הספד של המורה יעקב גרשטיין.
    המורה גרשטיין מת. שוב לא נראה אותו לעולם. כאשר נודע לי דבר האסון הגדול שקעתי במחשבות עמוקות וכואבות, וחשתי בכל ליבי כמה יקר לנו המורה גרשטיין, מה גדולה אבידתנו. המורה גרשטיין תמיד עשה עלינו רושם עז. תמיד רחשתי לאדם הזה יראת כבוד ואהבה. מעולם לא יכולתי לתאר את בית ספרנו, את ביתנו השני, בית חינוכנו, בלי המורה גרשטיין. המורה גרשטיין היה הרוח החיה של בית הספר. נדמה היה לי כי כל דמותו של המורה גרשטיין כאילו צמחה בחלל בית-הספר. איזה מראה נפלא היה זה כשהיה עולה מעלה מעלה במדרגות. רעננות, נעורים, אי כניעה קרנו מראשו שהמקל והערדלים בידו האחת והתיק תחת זרועו השנייה הוא עולה במדרגות. הוא ממש עומד לנגד עיני. כל כך
    הייתי נהנה לראות אותו מגיע. בקול רם וחזק: "בוקר טוב" — יפת צליל הייתה באה תשובתו: "בוקר טוב לך". ושב היה לצעוד זקוף ויפה. מעורר תשומת לב וחיבה. מצאה חן בעיני אצל גרשטיין אהבתו לעמו, למילה היהודית. בעיניו העקשניות הרגשתי בנכונותו להקריב את עצמו למען כל מה שהיה חביב ויקר לו. הוקרתי את המורה גרשטיין משום שהוא סימל בעינינו את התודעה הלאומית ואת הגאווה האמיצה. לעיתים היה המורה גרשטיין מביע במחאתו החריפה "לא!" עקשני ועצור. אבל דמותו הביעה גם כל כך הרבה טוב לב ואהבה. בוקר. הילדים נוהרים לבית הספר. המורה גרשטיין עובר באולם. תמונתו של סופר עברי אינה תלויה ישר — הוא עובר ומישר אותה, כאילו היה מתענג עליה, כאילו היה מלטף אותה. עיניו שופעות כה הרבה טוב לב, אהבה, וידידות. ממש כך האירו עיניו כשנכנס בשאגת האריה
    הצלולה שלו בברכה נלבבת: "בוקר טוב לכם ילדים! ישנה סחורה חדשה! — "גרינינקע ביימעלעך", "קינדער פריינד", הבו מטבע! והוא היה מוציא את תרמיל הבד הגדול, לוקח כסף ומחלק עיתונים. גרשטיין לימד אותנו זמרה. רוח אחרת הייתה בכיתה בעת שיעוריו של גרשטיין. שיעורו — התרוממות הרוח, גאוה במילה היהודית, בצליל היהודי: "ראיתי
    מילים יהודיות... "

    ב. יום ראשון 14 במארס. היום התקיימו במועדון חגיגות יהואש ופתיחתה של תערוכת יהואש. התערוכה יפה להפליא. כל חדר הקריאה במועדון מלא חומר. החדר מלא אור מבהיק. כל מי שנכנס לפה אורו עיניו. על התערוכה חייבים אנחנו תודה לחבר סוצקבר, אשר סחב והביא מייוו"א, שם הוא עובד, לתוך הגטו הרבה חומר לתערוכת יהואש.
    כשנכנסים לתערוכה רואים את להט הנעורים השפוך כאן על הכול. הכול כאן ערוך יפה, רענן כל כך: הכול כל כך תרבותי ונלבב. האנשים שנכנסו לכאן שכחו שזהו הגטו. יש לנו כאן בתערוכת יהואש הרבה מסמכים יקרי ערך, שהם עכשיו ממש אוצרות. כתבי יד מפרץ אל יהואש, מכתבים בכתב-ידו של יהואש. יש לנו קטעי עיתונים יקרי מציאות.
    במדור תרגומי התנ"ך ליידיש, יש לנו תרגומים עתיקים של התנ"ך ליידיש, בן המאה ה-17. כשמסתכלים על התערוכה, על עבודתנו, נוהר הלב מרוב התפעלות. באמת שוכחים שנמצאים בגטו האפל. גם החגיגה עברה היום באופן גרנדיוזי. החוג הדרמטי הציג את המערכון של יהואש "שאול". החברה קראו חיבורים על יצירותיו של יהואש משורר היופי, הצליל והצבע. מצב-הרוח בחגיגה היה מרומם, זה באמת היה חג, מפגן של ספרות ותרבות יהודית.

    השבמחק
  6. תודה על המאמר החשוב ומאיר העיניים. למקרא שלושה עשר עיקרים להגדרת "שיר ילדים טוב" עפ"י קורניי צ'וקובסקי – לא יכולתי שלא להיזכר בהנחיה הבאה של ביאליק לשלום־עליכם, כאשר ביקש ממנו לספק לו סיפורים לילדים עבור הוצאת "מוריה": "תוכן המחזות [הסיפורים] יהיה לקוח מחיי הילדים בבית, ברחוב ובבית הספר, ו'גדול' לא יתערב בתוכם [...] ויהיו כתובים ברוח היתול, הומוריסטי או סטירי. המעשים יהיו בם מרובים על הדיבורים, מפני שהם נועדים למשחקי תינוקות".

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.