'הפרחים' של לוגנסק: אבן דרך נשכחת בתולדות עיתונות הילדים העברית

שער 'הפרחים', ה, 1912, גיליון 37-36 (אוסף אליהו הכהן)

מאת אליהו הכהן 

א. לוגנסק ו'הפרחים'

העיר לוגנסק (לוהנסק), בירת מחוז לוגנסק במזרח אוקראינה (ובירת הרפובליקה העממית לוהנסק, שהתנתקה מאוקראינה כבר ב-2014), היא אחד ממוקדי העימות בין רוסיה ואוקראינה, שאנו עדיין בעיצומו ואחריתו מי ישורנה. הקהילה היהודית הקטנה שהייתה בעיר זו לא נמנתה עם המפורסמות בתחום המושב הרוסי. רבנים וצדיקים לא גרו בה, ישיבות לא נוסדו בה וממילא גם לא זכתה שייכתב עליה 'ספר יזכור'. רק מתי מעט בקרבנו יודעים על תרומתה של עיר נידחת ונשכחת זו לתרבות העברית בתקופת התחייה בכלל ולספרות הילדים בפרט. 

בעיר זו נולד השבועון העברי לילדים הפרחים. מדי שבוע נדפסו בה מאות עותקים של גיליונות חדשים ואלה נשלחו אל קהילות רבות בערי ובעיירות תחום המושב וגם מחוצה לו. ילדים ובני נוער יהודים ברחבי הגולה רכשו באמצעותו ידיעות ראשונות בלשון העברית ומושגים ראשונים בתחומי התרבות והאמנות.

קרוב לשבע שנים נמשכה הופעתו, מחשוון תרס"ח (נובמבר 1907) ועד אלול תרע"ד (ספטמבר 1914). הוא פסק להופיע עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, שמוראותיה הביאו להפחתת מספר המנויים ולקשיי מימון. ועדיין, הפרחים האריך ימים יותר מכל שבועון עברי אחר לילדים שראה אור לפניו. רק בשנות השלושים נוסד עיתון ילדים שמשך חייו היה ארוך יותר: המוסף לילדים של היומון דבר, ששודרג בשנת 1936 לשבועון הילדים הנפוץ דבר לילדים.

ברשימה קודמת שראתה אור בבלוג עונג שבת ('"גן עדנים" ו"נטעי נעמנים": עיתוני ילדים כתוּבי-יד משנת 1900', 29 ביולי 2016) סקרנו את צעדיה הראשונים של עיתונות הילדים העברית, ומתברר כי עיתונים אלה, רובם ככולם, היו קצרי  מועד: עולם קָטֹן, עיתון הילדים העברי הראשון בעולם, שהופיע בירושלים לראשונה בטבת תרנ"ג (דצמבר 1892 / ינואר 1893) בעריכתם של אליעזר בן יהודה, יהודה גרזובסקי ודוד יודלוביץ, החזיק מעמד פחות משנה. שבעה גיליונות בלבד של עיתון זה ראו אור בהפסקות גדולות; עיתון הילדים השני, גן שעשועים, שהחל להופיע בשנת 1899 בעיר ליק שבצפון-מזרח פולין בעריכת אברהם מרדכי פיורקא, סופר ומחנך בעיירה גראייבו, הפסיק להופיע לאחר פחות משנתיים; עיתון הילדים השלישי, עולם קָָטָן, השבועון המצויר הראשון בספרות הילדים העברית, שנדפס בווינה, החל להופיע בשנת 1901 בהוצאת 'תושיה' בוורשה, בעריכת אברהם לייב שָׁלְקוֹבִיץ (בן אביגדור) ושמואל לייב גורדון (של"ג). למרות שהיה עיתון משובח, עשיר בתוכנו ורב תפוצה, נפסקה הופעתו כעבור פחות מארבע שנים.

עיתון הילדים הראשון בעברית: עולם קטון, חוברת ב, ירושלים תרנ"ג (אוסף אליהו הכהן)

אחריו הופיע בווילנה בשנת 1905 השבועון לילדים החיים והטבע, ששרד פחות משנה וחצי. עורכו של עיתון זה – שהוא גם גיבור מאמר זה – היה ישראל בנימין לֶבְנֶר (1916-1862). 

שער 'החיים והטבע', שנה ראשונה, גיליון 25, יולי 1905 (אוסף אליהו הכהן)

בשנת 1906 עזב לבנר את וילנה לאחר שהתמנה רב מטעם הממשלה בלוגנסק, וכעבור כשנה, בשלהי שנת 1907, יזם והחל להוציא בה לאור, בעריכתו ובמימונו, את השבועון המצויר הפרחים. הופעתו של השבועון החדש באה אפוא למלא חלל ריק בעיתונות הילדים העברית. כשהחל לצאת בלוגנסק לא היה קיים עיתון ילדים אחר בלשון העברית. רק בשנת 1908 החל לצאת בעקבותיו עיתון הילדים היומי החבר, בעריכת הסופר ועורך המקראות ישראל חיים טַבְיוֹב, שהוציאו בווילנה. ניסיון חלוצי זה, שהוא ככל הנראה ראשון בעולם, להוציא עיתון יומי שכולו מנוקד, לא החזיק מעמד והעיתון חדל להופיע לאחר ארבעה וחצי חודשים. כעבור חודשים אחדים עבר טביוב מווילנה לריגה, ושם החל להוציא, יחד עם שותפו אליהו הלוי לוין (אהל"ל), את החבר כשבועון, בפורמט קטן יותר מקודמו היומי, ותוך הסתפקות בניקוד חלקי. גם שבועון זה חדל להופיע כעבור שנתיים. 

הפרחים היה מפעל יחיד של לבנר. בכוחות עצמו ערך והגיה, מימן והוציא לאור את השבועון בכל שנות קיומו. גם כשנדפסה בגיליונות העיתון התייחסות של 'המערכת', מאחוריה עמד איש אחד, שבעשר אצבעותיו קיים את העיתון. הוא נשא לבדו בכל המלאכות הקשורות בהוצאת עיתון עשיר בתוכנו ושופע תמונות ועיטורים גרפיים.

בשנת 1910 בהיותו באנטוורפן שבבלגיה שלח הסופר מרדכי ליפסון מכתב ללבנר ובו התלונן על שגיליונות הפרחים אינם מגיעים כסדרם לבנו הצעיר של יהודי אמיד מקומי. לבנר השיב לו במכתב נוגע ללב: 

העיתון אינו יוצא בדיוק מפני שהעורך הוא גם המעתיק את הכתבים אל הנקי, מנקדם, מגיהם, עוסק יחידי במשלוח וכותב בעצם ידו את האדריסאות [הכתובות] של החותמים. זאת לי השנה השלישית בהוצאת העיתון, ועדין לא הביא לי בלתי אם עבודה כבדה שלא תשתלם לעולם, הפסד ממון ומפח נפש ... לו ראה כבודו כיצד חי עיתון זה ובמה הוא מתפרנס, כי עתה לא הביע תרעומות כי אם השתוממות, ואולם כל זמן שאני חי וכוחי בי ואור עיניי אתי – יָצֹא יֵצֵא העיתון וחותמיו קבל יקבלו, ואפילו באיחור זמן, כל מה שהתחייבתי לפניהם מבלי גְּרוֹעַ דבר ('סופר צנוע', העברי, ו, גיליון מט, 15 בדצמבר 1916, עמ' 7-6).

כפי שאפשר לראות מאיור הפתיחה של רשימה זו, בפתח כל גיליון הופיע שער מצויר שהתחלף בכל שנה. בשנה החמישית היה זה תחריט מעוטר בפרחים ובאשכולות ענבים, ובחזיתו, משמאל, על רקע נוף כפרי, כנראה ארץ-ישראלי, מוצגים שני איכרים חבושי כובעים רחבי תיתורה, האוחזים בידיהם כלי עבודה, מן הסתם מכוש ומעדר. מולם, מצד ימין מצוירת אשה הנושאת על גבה את בנה ובידה זר פרחים. למעלה מימין סמל מגן דוד ובתוכו המילה 'ציון' וסמל מגן דוד נוסף למטה משמאל. מתחת לציור נרשם: 'הציור והקליושע (הגלופות) מהצינקאגראפ' גוטמאן קאמיניץ-פאד'. שמו של הצייר לא נזכר, ומידע נוסף על הצינקוגרפיה [בית מלאכה לייצור גלופות להדפסה] של גוטמן, שפעלה בעיר קמיניץ-פודולסק שבפודוליה, אין בידינו. 

בגיליונות השבועון פורסמו שפע סיפורים, אגדות ושירים, רובם מקוריים ומקצתם מתורגמים, וכן מחזות, חידות, רשימות טבע על החי והצומח, חדשות מן הנעשה בעולם, כולל תמונות וציורים רבים (ובתוכם צילומים נדירים מנופי הארץ), שאלות ותשובות והתכתבויות עם העורך, כתבות מן הנעשה בארץ ומן ההווי הארץ-ישראלי החדש שהתרקם בה בימי העלייה השנייה. בעיתון פרסמו מיצירותיהם סופרים ומשוררים ששמותיהם כבר היו מוכרים לקוראי העברית, ובהם יעקב פיכמן, אהרן ליבושיצקי, יהודה גרזובסקי (גור), שאול טשרניחובסקי, ולצדם בני המשמרת החדשה של הספרות העברית באותם ימים, כמו יצחק למדן, יש"י אדלר, מ"ז וולפובסקי, ישראל זמורה או שמעון ופסח גינזבורג. קוראים צעירים מארץ ישראל שלחו למערכת תיאורי טיולים בארץ, וכך למשל שלח ישראל וינברג, ממסחה שבגליל התחתון, שיר פרי עטו, 'שירת החורש', ובו ניסה לתאר, 'למען התינוקות', את עבודת החריש עם שוורים במושבה החדשה, שלימים נקראה כפר תבור.

הפרחים, ה, 1912, גיליון 12-11

רשימות רבות חתומות בשמות עט המקשות על זיהוי הכותבים. כך למשל נשלח מכתב מארץ ישראל שנושאו 'פרחים ושירה בירושלים'. המכתב, שחתום עליו 'היצהרי', מביא תיאורים של ההווי והזמר המתפתח בארץ, ופותח במשפט: 'פרחים ושירה... שירה ופרחים!... ומאופפים אותך השירים מכל צד, שירי נחמה ותקוה, שירי ציון ושירי ערש, שירי עם ושירים סתם...'. אף כי המכתב מביא רשמים משני מוסדות חינוכיים בירושלים – מעון ליתומות ובית ספר 'עזרה' – התמונות שצורפו אליו הן של חזית הבניין החדש של בית הספר לבנות בנווה צדק, בתל אביב הקטנה דאז, וכן צילום צדו האחורי של הבניין (כיום מרכז סוזן דלל).

הפרחים, ה, 1912, גיליון 10-9

תיאור של טיול תלמידים בארץ מופיע ברשימה 'מכתב פרטי מארץ ישראל', ששלחה שרה איזמוז'יק, תלמידת 'הלשכה [הכיתה] החמישית' בגימנסיה העברית ביפו (כך כונתה אז הגימנסיה 'הרצליה') לאביה דוד איזמוז'יק, שהיה ממייסדי תל אביב, ובאותה שעה היה כנראה בביקור באודסה. הטיול לירושלים ולים המלח ארך חמישה ימים. הוא החל בנסיעה ברכבת מיפו לירושלים, נמשך במסע דיליז'נסים בן תשע שעות לים המלח. התלמידים ביקרו ביריחו, שטו בסירות על הירדן, ובדרכם חזרה לירושלים עברו דרך 'ואדי אל-קילט', ש'הוא אחד היותר יפים בסביבות ירושלים, בין קרעי הרים וסלעיהם סואן נחל מים זכים'. בירושלים ביקרו ב'בצלאל', ו'הפרופסור' – מן הסתם בוריס ש"ץ – 'הראה לנו את רוב המחלקות'. בין השאר הם ראו את תמונת 'היהודי הנצחי' שצייר האמן שמואל הירשנברג בשנת 1899, 'תמונה גדולה כגודל הקיר'. משם הלכו לבית הכנסת של רבי יהודה החסיד, ביקרו בשכונת הבוכרים, ברובע הארמני, בבית חינוך עיוורים, במסגד עומר ו'במסגד עכסה'.

הפרחים, ה, 1912, גיליון 14-13

מירושלים נשלחה לפרסום ב'הפרחים' רשימה עדכנית של חידושי ועד הלשון העברית ותרגומם לרוסית, וממנה אנו למדים כי רוב החידושים אכן התקבלו מאז. עם זאת, החידוש 'לביבות' ניתן ל'קרעפּלאַך' ('כיסונים' בימינו), ואילו עבור הלביבות שלנו (לאַטקעס), חידש אז ועד הלשון את השם 'סופגנית'.

הפרחים, ה, 1912, גיליון 2

במלאת חמש שנים להופעת 'הפרחים', חיבר לבנר שיר מחורז רב-בתים שבו פנה לקוראיו הצעירים וכהרגלו לא חתם מתחתיו את שמו. כך נהג איש צנוע זה ברשימות רבות נוספות שחיבר לעיתונו במרוצת השנים ובשירים שחתם עליהם בשם עט.

הפרחים, ה, 1912, גיליון 25-24

בחוברת האחרונה של שנת 1912 הופיעה גם תמונתו של ווסוולוד אברמוביץ, נכדו של מנדלי מוכר ספרים, במדי טייס. נכד זה היה מהנדס טייס ידוע-שם ומחלוצי ה'מעופפים' (המונח הקודם לטייסים) ברוסיה. הוא הטיס לראשונה מטוס מפטרבורג לברלין, מרחק של כ-1,500 ק"מ, והידיעה על כך זיכתה אותו בשבחים רבים בעיתונות העולמית ובעיטור כבוד שהוענק לו אישית מידיו של קיסר גרמניה וילהלם השני.

מתחת לתמונה צוין שמו, אך לא הוזכר שמדובר בנכדו של מנדלי, שעדיין היה בחיים, אולי מפני שאין זה 'חינוכי' לגלות לקוראים הצעירים שצאצא של אחד מגדולי הסופרים בעברית וביידיש הוא נוצרי (אביו מאיר, בנו האהוב של מנדלי, המיר את דתו ונשא אישה נוצרייה). בשנת 1913, חודשים ספורים לאחר הופעת התמונה, נספה ווסוולוד אברמוביץ בתאונה אווירית והוא בן 24.

הפרחים, ה, 1912, גיליון 25-24

ב. משהו על י"ב לבנר

ישראל בנימין לבנר, לוגנסק 1908 (הספרייה הלאומית, אוסף שבדרון)

לבנר, שנולד בשנת 1862 במושבה החקלאית טרודיליובובקה (אהבת העבודה) שבפלך ייקטרינוסלב, לא הסתפק בעריכת עיתון ילדים. במובנים רבים הוא אחד מאבות ספרות הילדים העברית בכלל. כל חייו הבוגרים עסק בחינוך ובהוראה ולצד עריכת העיתונים יצר וערך גם ספרי לימוד ומקראות, שהבולט בהם היה רֵעַ הילדים, תרנ"ב, שזכה למספר מהדורות (המהדורה הרביעית סרוקה כאן).

שער המהדורה הרביעית של 'רֵעַ הילדים', ורשה 1898

גולת הכותרת של פועלו הספרותי לילדים הייתה הוצאת כל אגדות ישראל. מדובר בכינוס של כ-1,300 אגדות מנוקדות, שהחלו לצאת כסדרת חוברות שאותן הדפיסה חברת 'תושיה' משנת תרנ"ח ואילך. חוברות אלה נאגדו אחר כך לחמישה כרכים שיצאו במהדורות רבות ונפוצו במשכנות היהודים בגולה וביישוב היהודי בארץ. חמש שנים השקיע לבנר במלאכת כינוס זו, וחוקרים ומבקרי ספרות גמרו את ההלל על מפעל יחיד זה, שקדם בכמה שנים לספר האגדה של ביאליק ורבניצקי. הספר זכה להצלחה מסחרית נאה, תורגם לגרמנית ולאנגלית ונמכר עד ימינו גם בשוק הספרים החרדי. לאחרונה הופיעה סקירה מחקרית מפורטת על ספר זה ומקומו בתולדות מפעלי הכינוס בספרה של ד"ר צפי זבה-אלרון, זיכרונות חדשים: אסופות האגדה ועיצובו של קנון עברי מודרני, יד יצחק בן צבי, תשע"ז, עמ' 162-131.

כל אגדות ישראל, חוברת ב, הוצאת תושיה, פיוטרקוב תרנ"ח

מהדורת 'אחיאסף'

לפני שמלאו לו 54 שנים, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, ובעודו שקוע בכינוס סיפוריו הרבים להוצאה מחודשת בדפוס, הלך לעולמו היוצר המחונן ורב-הפעלים שנשכח בחלוף הדורות. שלום לעפרו.

ג. עיתוני ילדים יהודים ברוסית 

לבנר לא הסתפק בהוצאת עיתון ילדים בעברית, ובמקביל קידם ועודד הוצאת שני שבועונים לילדים ברוסית. ביוזמתו יצא בלוגנסק בשנים 1912-1909 (ואולי אף לפני כן) מגזין שבועי לנערים יהודים בשם יוּנִי יִזְרָאִיל (ישראל הצעיר), שאותו ערכו ש"ו לוריא וס"ר לייפר. בשנים 1913-1912 הופיע בלוגנסק גם שבועון מצויר מוקדש לילדים יהודים ושמו צְוִויטְנִיק יְהוּדֵיְי (משתלה יהודית), שנערך בידי י"ס ז'יטומירסקי ובהשתתפותו של לבנר.

שער גיליון 9 של השבועון לילדים ברוסית 'יוּנִי יִזְרָאִיל', לוגנסק 1910

בעיתונים אלה הופיעו סיפורים, רשימות, שירים, מאמרים ופיליטונים על נושאים יהודים, רובם תורגמו מעברית או מיידיש לרוסית. כך למשל הופיע ב'משתלה יהודית' תרגום שירו של ביאליק 'ואם ישאל המלאך' (1904), האגדה 'חלום משה' מאת י"ב לבנר, 'צעקה' מאת פָלְק הלפרין, והרשימות 'הרשל'ה כלי זמר', 'לקראת פורים', 'כנר בלי ידיים', 'ייברייסקה' (יהודי) מאת ז' בן ישראל.

עמודי השער של שני השבועונים עוטרו בתחריטי ציורים. שער 'משתלה יהודית' שופע סמלים יהודים אוריינטלים. במרכזו שדרת עצי תמר ובתוכה ניצב נער יהודי חבוש כיפה ועטור פאות ובידו ספר. מימינו ומשמאלו עמודי שיש ובראש כל אחד מהם מנורה בת שבעה קנים ובמרכז שני לוחות הברית ואריות מצדדיהם – דגם מוכר של ארון קודש.

השער המצוייר של 'משתלה יהודית', לוגנסק 1912, גיליון 6 (אוסף אליהו הכהן)

מי שצייר את השער היה (כמצויין בתחתית האיור באותיות עבריות) שמואל בן-דוד (1927-1884). בן דוד (דוידוב), יליד בולגריה, היה תלמידו של בוריס שץ באקדמיה לאמנות בסופיה. הוא עלה לארץ ב-1906, למד במחזור הראשון של 'בצלאל' ולמן שנת 1909 שימש כמורה שם. הוא נפטר בגיל 43 ונקבר בהר הזיתים.

ד. 'ספר הציורים לכתבי הקודש' האבוד

לוין קיפניס, סופר הילדים הנודע, פרסם בהפרחים שירים, חידות וציורים מביכורי יצירותיו. לבנר ביקש לטפחו ולקרבו אליו, ויזם שיתוף פעולה אתו בהוצאת ספר הציורים לכתבי הקודש, שעליו יהיו חתומים שניהם.

הם חילקו ביניהם את העבודה כך: קיפניס, שגם היה צייר מחונן, יתרום לספר ציורי צמחים, בעלי חיים ואתרים מן המקרא, ולבנר יכתוב להם ביאורים. הספר נועד לצאת בסדרה של חוברות שיחולקו יחד עם גיליונות הפרחים לקוראי העיתון (המנויים היו אמורים לשלם רק את דמי המשלוח). בפרסום מוקדם באחת מחוברות הפרחים הדפיס לבנר את שער הספר העתידי שצויר בידי קיפניס, וכן דוגמאות של ציורים מן המקרא שיופיעו בחוברות הראשונות. 

'ספר הציורים לכתבי הקודש' ודוגמאות של ציורים מהחוברות הראשונות (הפרחים, ה, 1912, גיליון 14-13)

אך המיזם לא צלח ולא הושלם מעולם. קיפניס עלה לארץ בשנת 1913 ולא הביא אתו אפילו עותק אחד מהחוברות הללו, ככל הנראה לא יצאו יותר מחוברת אחת או שתיים.

לוין קיפניס הצעיר

את שישה כרכי הפרחים, שאותם קיבל כמזכרת הוקרה מלבנר, העלה קיפניס עמו והם היו אהובים עליו ביותר. בשלהי שנות השלושים נענה לבקשת אחד מעמיתיו, שהיה אז מבקר מוזיקה נודע בעיתון יומי נפוץ בארץ, להשאיל לו את הכרכים כדי להציגם בתערוכה כלשהי. 'תוך חודש ימים אשיב לך אותם', אמר לקיפניס. חלף חודש, חלפו חודשיים והאיש לא עמד בדיבורו ולא השיב את הכרכים. כשפנה אליו קיפניס בעניין, נענה בתשובה מרגיעה: 'אל דאגה, הם נמצאים ברשותי, אני רק צריך למצוא היכן הנחתי אותם'. שנים חלפו, קיפניס שב והזכיר פעם ועוד פעם למבקר המוזיקלי המכובד, כי עליו לעמוד בהבטחתו. 'כרכים אלה יקרים לי. פרסמתי בהם שירים וציורים, ואני זקוק להם', אמר לו. עשרות שנים חלפו והכרכים לא הושבו אליו, כל פעם בתירוץ אחר. כל ימיו ייסר קיפניס את עצמו על כך שבתמימותו השאיל את כרכי העיתון הנדיר, עם ההקדשה האישית של לבנר, למי שנראה לו אמין ונשוא פנים. לאחר שהלך אותו מבקר לעולמו, מבלי שהשיב את האבדה לבעליה, פנה קיפניס לאלמנתו, ותשובתה העצימה את עוגמת הנפש שנגרמה לו: כרכי הפרחים לא נמצאו בספרייתו של בעלה. ניסיונותיו של קיפניס לרכוש את הספרים בכל מחיר בחנויות לספרים ישנים העלו חרס. התברר לו שסֶט של העיתון לא הוצע מעולם למכירה בארץ. עד יומו האחרון לא איבד תקווה כי אי-משם יצוצו הכרכים האבודים וישובו אליו...

השקאה בחורשת סמולנסקין, בן שמן (הפרחים, ה, 1912, גיליון 7)