יומן קריאה: 'רגעים' של נחת

נתן אלתרמן

מאת מרדכי נאור

רבים מכירים ומוקירים את טורי 'הטור השביעי' של נתן אלתרמן, שפורסמו בעיתון דבר וכונסו מאוחר יותר בספרים. מעטים יודעים כי ל-700 ה'טורים' הללו, שרובם היו מחורזים ומיעוטם בפרוזה, קדמו קרוב ל-300 טורים מחורזים שפורסמו בעיתון הארץ בתדירות לא קבועה, מ-7 בנובמבר 1934 ועד ל-1 בינואר 1943. 

אלתרמן לא העריך את טורי 'רגעים' ולא כינסם בחייו. גם חתימתו עליהם, 'אגב', מצביעה על יחס אגבי אליהם. במשך שמונה שנים וכמעט חודשיים – תקופת עבודתו בעיתון הארץ – שימש אלתרמן כמתרגם הטלגרמות של העיתון. את טורי 'רגעים' כתב בין תרגום לתרגום, ולא קיבל עליהם שכר. לכך יש להוסיף, שהעורך המיועד של העיתון, גרשם שוקן, כתב לו ב-1939 מכתב שאפשר לראותו מעליב. אלתרמן העלה בפניו את האפשרות להוציא בספר מבחר משירי 'רגעים', ושוקן הצעיר, ששהה אז בחו"ל, כתב לו כי רעיון זה אינו נראה בעיניו והוא יעסוק בנושא עם שובו לארץ. אלתרמן נפגע ושוב לא חזר לעסוק בכינוס שירים אלה. יתר על כן, מנחם דורמן, ידידו ועורך עיזבונו, העיד כי בשנים הבאות התעלם אלתרמן מפרק זה בכתיבתו האקטואלית המחורזת, עד שכביכול סייע במו ידיו להשכחת טורי 'רגעים'. 

מנחם דורמן (1994-1909)

בשנות השבעים, לאחר מותו של אלתרמן, כינס מנחם דורמן את טורי רגעים בשני כרכים, עם הסברים חלקיים. 

מהדורת מנחם דורמן

מהדורת דבורה גילולה

לפני שנים החליטו אנשי הוצאת הקיבוץ המאוחד לכנס את ה'רגעים' מחדש במהדורה מוערת ומוסברת, ולאחרונה ראה אור הכרך השלישי והמסיים, הכולל את הטורים מהשנים 1943-1940. שלושה כרכים אלה מצטרפים אל מפעל מו"לי מקביל וגדול בהיקפו שכבר הסתיים: שישה כרכים מחודשים ומוערים של הטור השביעי. למפעל המו"לי הענק הזה אחראית פרופסור דבורה גילולה מהאוניברסיטה העברית, שבסיוע עוזרתה הנאמנה סוניה רוזנברג הביאה את הרכבת אל תחנתה הסופית (את הכרך הראשון של רגעים, שראה אור בתשע"ב ומרכז את השירים מן השנים 1935-1934, ערכו גידי נבו ואורן קלמן). 

דבורה גילולה (ויקיפדיה)

תחילה היו שירי רגעים, כדברי העורכת במבוא לכרך השני (תשפ"א),

שירי רגע, חוויה או הוויה של משורר, שירים לכל עת ובלי עת. כיכבו בהם הערב והירח, הדרך והעץ, האביב והסתיו, והים, הרבה ים ... אך ככל שקרבו ימי מלחמת העולם השתנו השירים ונושאיהם, ושירי 'רגעים' הלכו ודמו יותר ויותר לשירים הפוליטיים המובהקים של אלתרמן, שירי 'הטור השביעי'. 

נטעים אפוא את קוראינו בכמה דוגמאות מייצגות מהכרך החדש, וגם מכרכים קודמים. 

השירים היו כמובן אקטואליים לזמנם, האם השתמר טעמם? מתברר כי יש לא מעטים מהם שלא איבדו מאומה מחינם המקורי והם נוגעים לסוגיות המלוות אותנו גם כיום. 

הנה דוגמה אחת משנת 1936, שתדבר ללבם של תושבי גוש דן: בשיר 'הרכבת התחתית' העיד אלתרמן, שכבר לפני יותר משמונים שנה הייתה תוכנית לבניית מיזם תחבורתי חשוב כזה בתל אביב, שסופה היה מאכזב: 

רגעים, ב, עמ' 17

וכך פירשה העורכת את הנאמר בשורות השיר:

רגעים, ב, עמ' 196

והנה עוד טור, 'כמעט אקטואלי', שנכתב בתחילת שנת 1940 אך מזכיר את מהדורות החדשות של ימינו. מי זוכר היום שבסוף 1939 תקפה רוסיה, אז ברית המועצות, מדינה שכנה, משום שלא הסכימה לתיקוני גבול שתבע 'האח הגדול' ממוסקווה? ההבדל היחיד בין אז להיום, שלמדינה המותקפת, שהדוב הרוסי ממש דרס אותה, קראו פינלנד ולא אוקראינה. אלתרמן כתב בשירו 'ספר העונה', כי טייסים פינים זרקו ספרי תנ"ך על העיר לנינגרד, בתקווה כי הדבר ישפיע על הרוסים להפסיק את ההתקפות. הו, תמימות קדושה! 

את הידיעה על זריקת ספרי התנ"ך קרא אלתרמן יומיים קודם לכן בעיתון הבוקר, וכדרכו הפך את המלל העיתונאי הקצרצר לשירה:

הבוקר, 8 בינואר 1940

וזה דבר השיר:

רגעים, ג, עמ' 12-11

כאילו נכתב היום...

בכרך החדש יש לא מעט טורים מפתיעים, לרבות כאלה שהמשורר מתגלה בהם לא פחות מנביא. הנה למשל הטור 'אמריקה על הסף', שראה אור בערב ראש השנה תש"ב (21 בספטמבר 1941). מלחמת העולם נמשכה זה שנתיים וארצות הברית עמדה עד כה מן הצד, אם כי הפגינה אהדה לבעלות הברית הנלחמות ב'ציר הרשע', שכלל את גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית ונהנה מתמיכתה של יפן. 

בטורו הביע המשורר את התקווה שארה"ב לא תתמיד בעמדתה הנֵיטרלית, אלא תחבור לבריטניה ולברית המועצות, שביוני 1941 הותקפה במפתיע על ידי היטלר והצטרפה אל בעלות הברית. אלתרמן כתב שכל הסימנים מעידים כי ארה"ב מתקרבת לרגע האמת, ואף היא תצטרף בקרוב לכוחות הלוחמים נגד האויב הנאצי-פשיסטי: 'לְעֵינֵינוּ נִכְנָסִים הַיַנְקִים / אֶל תּוֹךְ תּוֹכוֹ / שֶׁל הָעִנְיָן'. הוא שיבח את הנשיא רוזוולט על עזרתו הישירה והעקיפה לבעלות הברית במסגרת מה שנקרא אז 'תכנית השאל-החכר', שכללה שיגור ציוד אמריקני בהיקפים עצומים לעזרת המדינות הנלחמות בהיטלר, בעיקר ברית המועצות ששיוועה לעזרה כזו (ג'יפים, משאיות, תחמושת, בגדים ומזון, וגם טנקים ומטוסים). 

אשר להמשך, למשורר לא היה ספק כי ארה"ב תצעד עוד כמה צעדים קדימה. הוא ביסס את תחזיתו על מקור מוסמך ביותר: לוח השנה העברי, שלמחרת יום פרסום הטור החל בשנה חדשה – תש"ב: 

הָעִנְיָן נַעֲשֶׂה מְעֻדָּן מְעֻדָּן, / הָעֻבְדוֹת מַתְחִילוֹת לְדַבֵּר בַּעֲדָן / וְנָקֵל לְשַׁעֵר כִּי בִשְׁנַת תֵּשֵׁ"ב / אָמֶרִיקָה דַּוְקָא / לֹא תֵּשֵׁב (רגעים, ג, עמ' 109-108). 

ומשחק המילים, בין 'שנת תש"ב' לבין 'לא תֵּשֵב' (בחיבוק ידיים), היה גלוי לעין כל קורא. ואכן, חודשיים וחצי לאחר פרסום השיר הצטרפה ארה"ב לבעלות הברית, בעקבות ההתקפה היפנית בפרל הארבור, עד שאפשר להשתעשע במחשבה שלאלתרמן היה מודיע סודי במטכ"ל היפני... 

לתוך הכרך השלישי והאחרון של רגעים המחודש נכנסו גם שירי השואה הראשונים של אלתרמן, שהידוע בהם הוא 'מכל העמים' (נדפס לראשונה בעיתון הארץ, י"ח בכסלו תש"ג / 27 בנובמבר 1942). לימים נכלל השיר בכרך הראשון של הטור השביעי, שאלתרמן עצמו הוציא ב-1948, ומשום כך התקבל הרושם כי נכתב במסגרת 'הטור השביעי'. כאן תוקנה שגיאה זו. 

זהו שיר בעל עוצמה בלתי רגילה, ואפילו שני הבתים הראשונים, מתוך תשעה בתי השיר, יכולים להמחיש זאת: 

רגעים, ג, עמ' 224

'מכל העמים', שנכתב עוד טרם נודע בארץ היקפה המלא והבלתי נתפס של השואה, הוא שיר קשה, מתריס ומאשים. אלתרמן תוקף בו את מנהיגי העולם, ובמיוחד את האפיפיור ברומא, על שתיקתם ואדישותם נוכח הטבח הנורא של היהודים באירופה. הוא גם מפנה דברים קשים נגד אלוהי ישראל היושב במרומים. הלא העם היהודי תמיד זכה אצלו, לכאורה, ליחס מועדף, או כך לפחות חשבו היהודים שהאמינו ב'אתה בחרתנו מכל העמים'. עתה, נשאר גם הקב"ה בשתיקתו ואינו יוצא להגן על עמו. 

שיר נוסף בכרך שלפנינו הוא 'תשובת גנרל קֶניג' (הארץ, 12 ביוני 1942), שגם הוא נלקט קודם לכן בכרכי הטור השביעי. משיר זה אפשר ללמוד דבר מעניין: הסתמכותו של אלתרמן על כותרות וידיעות בעיתונות היומית, ששימשו בסיס לשיריו. בעשרת הימים הראשונים של יוני 1942 הרבו עיתוני ארץ ישראל לכתוב על חטיבה מצבא צרפת החופשית בפיקודו של הגנרל פייר קֶניג (1970-1898), ששולבה בצבא הבריטי בחזית המדבר המערבי בצפון אפריקה. הגרמנים תקפוה ללא הרף והגנרל רומל, המצביא הגרמני העליון, שלח לקֶניג קצין שהציע לו 'להיכנע בכבוד'. העיתונים דיווחו כי את תשובתו של קניג אי אפשר לפרסם בעיתון. 

הארץ, 7 ביוני 1942, עמ' 1

אלתרמן רקח מדברי קניג שיר מקסים, שהרבו אז לצטט. השיר מתחיל בדברי הקצין הגרמני שהציע לקניג את הצעת הכניעה ואת הסברו לרומל, שכלל את תשובתו 'המעודנת' של קניג: 'יִשָּׁקֵנִי רומל מנשיקות פיהו', ובלשון צבאית יותר: 'שק לי בתחת'... 

רגעים, ג, עמ' 178

אלתרמן לא הסתפק בכך. היה לו גם מוסר-השכל: 

עת הפיהרר התחיל רק מושיט את היד / לא היו דרישותיו נמכרות אף בִּפְּפֶנִיג [מטבע גרמני פחות ערך] / לוּ השיב לו אזי העולם, פה אחד / את תשובת גנרל קֶנִיג (עמ' 179).     

גנרל פייר קֶניג, 1944

לירושלמים שבינינו מוכר בוודאי רחוב פייר קֶניג באזור התעשייה של תלפיות. זהו אותו קניג מהשיר, שלא נכנע לרומל, חולץ עם חטיבתו על ידי הבריטים מנווה המדבר ביר-חכים, שבו היה נצור, ונחשב לאחד ממצביאי צרפת הדגולים. בשנות החמישים, בהיותו שר ההגנה הצרפתי, סייע קניג רבות לישראל באספקת נשק ומטוסים. זו הסיבה שעיריית ירושלים כיבדה אותו וקראה על שמו רחוב ראשי סואן. 

צילום: דוד אסף

לא תמיד היו טורי 'רגעים' רציניים ומכובדים, וכמה מהם עסקו בנושאים שוליים. לדוגמה, השיר 'למלחמת הַקָּמָץ והצֵּירֶה' משנת 1936, שנולד בשל התנגדותו של אלתרמן להחלטת ועד הלשון להגות את המילה הרווחת נָמָל בניקוד שונה וכביכול 'נכון': נָמֵל. אלתרמן החליט להיאבק בהחלטה זו, שאותה ראה בלתי הגיונית. את השיר יש להבין גם על רקע פתיחתו של נמל תל אביב באותם ימים: 

רגעים, ב, עמ' 61

107 טורים כולל כרך ג' של רגעים המחודש. יש בו התייחסויות לבעיות העולם הגדול ולמלחמת העולם השנייה, אך גם לעניינים הקטנים יותר שלנו, בארץ ישראל של ראשית שנות הארבעים. דרך עיניו של אלתרמן אנו נפגשים עם ספסרי המזון, שפרחו כמו פטריות אחרי הגשם בשל המחסור והקיצוב של ימי המלחמה; בבני היישוב שהתנדבו לשרת בצבא הבריטי, ועם היישוב העברי בארץ שבעצם ימי המלחמה הקדיש שבוע שלם לכבודה של השפה העברית. 

בדצמבר 1942, ואולי בינואר 1943, 'נשבר' לאלתרמן מעבודתו בעיתון הארץ. זה שנים ששכרו לא הועלה בעוד שהאינפלציה בארץ זינקה בשל ההתייקרויות בימי מלחמת העולם השנייה. הוא נפגש עם העורך גרשם שוקן ותבע העלאה. אך שוקן דחה אותו ואלתרמן החליט לחזור לעיתון דבר, שבו פרסם טורים אקטואליים ב-1934. ב-5 בפברואר 1943 פורסם שירו הראשון בדבר, במדור שנשא את השם 'הטור השביעי' – מדור שעסק באקטואליה מחורזת ופורסם מדי יום שישי בעמוד 2, בטור השביעי משמאל (ומכאן השם). על ה'טורים' חתם 'נתן א.', אך זהותו הייתה גלויה וידועה לכול ממועד זה ואילך החלה נסיקתו של אלתרמן כמשורר העם הנלחם לעצמאותו. 

שוקן הכיר במאוחר בטעותו. במכתב ששיגר בשנת 1975 למנחם דורמן הוא היכה על חטא עזיבתו של אלתרמן: 'היה זה, כמובן, אחד המחדלים החמורים בקריירה שלי כעורך עיתון'. 

העיון בכרך השלישי והאחרון של רגעים המוער מסב לקורא הרבה רגעי הנאה והתרגשות. אם ביקשתם ליהנות מספרות טובה, מהברקות ללא סוף ועל הדרך גם ללמוד פרק או שניים, בהיסטוריה שלנו בניחוח האלתרמני המיוחד – זה הספר בשבילכם.

ונסיים בשיר המלבב 'נקמת השטריימל', שאותו כתב אלתרמן לאחר שקרא בעיתון כי הנאצים החרימו מיהודי פולין פרטי לבוש, ובהם גם טליתות, ציציות ושטריימלים, הלא הם כובעי הפרווה החסידיים. ידיעה ביזארית זו הספיקה לו כדי לחבר שיר נבואי על מפלתם של הגרמנים:

רגעים, ג, עמ' 168-167

ואם רצונכם לדעת מה פירוש 'א-לה-קוצק', מיהו טאראס בולבה ומה זה 'פופורי', 'אונהיימליך' או 'שטורם אונד דראנג' – אל הביאורים בסוף הספר לכו, ושם תמצאו את הפירושים ברורים ומבוררים.