יום רביעי, 24 באוגוסט 2011

חוקר החסידות ד"ר מנדל פייקאז' נפטר

בעיתון הארץ הופיעה הבוקר מודעה צנועה:


מודעה זו הציפה אותי בזיכרונות, שכן מנדל פְּייֶקַאז' (2011-1922) השפיע רבות על דרכי כחוקר חסידות למרות שלא הייתי תלמידו והוא לא היה מורי. במשך כמה שנים הייתי קרוב אליו מאוד, עד שגבהו הרים ביננו.

הוא היה החוקר הראשון שעסק בצורה מעמיקה ומקיפה במה שקוראים היום 'החסידות המאוחרת', כלומר בחסידות של המאות 20-19. תנועה דתית וחברתית שמילאה תפקיד כל כך חשוב בחוויה היהודית המזרח-אירופית, ואף על פי כן דורות של חוקרים התעלמו ממנה והזניחו את חקירתה. למרות שהיתה לו דעה שיפוטית נחרצת על חסידות זו  בדרך כלל ראה אותה כ'מנוונת' ולא כמורכבת ורב-קולית  חקר אותה ואת כתביה במלוא הרצינות, מתוך ידע אנציקלופדי, מחשבה מקורית ועט סופרים מחונן.

הוא נולד בשנת 1922 בעיירה פולטוסק (Pultusk) שבפולין (מחוז ורשה), למד בחדר ובישיבות (נובהרדוק), אך בשלב מסוים נטש את הדת ואת שמירת המצוות. בימי מלחמת העולם השנייה נמלט לברית המועצות, ואחר כך שב לפולין. הוא עלה לארץ באניית המעפילים 'אקסודוס', שירת בצבא ועד שנת 1954 היה חבר קיבוץ גלאון של השומר הצעיר (סמוך לקרית גת). ב-1954 החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בחוגים ליידיש ולספרות עברית. מוריו המובהקים היו דב סדן וישעיה תשבי, ובהדרכתו של תשבי גם כתב את עבודת הגמר ואת הדוקטורט. בשנת 1958 החל לעבוד ב'יד ושם', וגולת הכותרת של עבודתו שם היו ארבעה כרכים גדולים, פרי של עבודת נמלים: השואה והגבורה באספקלריה של העיתונות העברית  ביבליוגראפיה (תשכ"ז). מאוחר יותר פרסם עוד שני כרכים נוספים: השואה וספיחיה בספרים העבריים שיצאו לאור בשנים 1972-1933 (תשל"ב).

פייקאז' עבד ביד ושם עד צאתו לגימלאות. במהלך כל אותן השנים, למרות שלא היה קשור לאף אוניברסיטה או מוסד מחקר שיאפשרו לו לעסוק בחקירת התחום הקרוב ללבו  חסידות  הוא פרסם בהתמדה ספרים, מחקרים ומאמרי ביקורת לרוב. לאחר שפרסם את ספרו הראשון חסידות ברסלב  פרקים בחיי מחוללה ובכתביה (המבוסס על עבודת הגמר שלו לתואר מוסמך), ועוד קודם שסיים את הדוקטורט, נפנה פייקאז' לגמול חסד עם זכרו של החוקר המובהק של חסידות ברסלב, יוסף וייס, שנפטר בטרם עת. בשנת 1974 (תשל"ה) כינס פייקאז' את כל מחקריו של וייס והוציאם לאור בעריכה מוקפדת, עם הערות והוספות שלו.


עגמת נפש רבה נגרמה לו כאשר היו שהאשימוהו שבמקום לכבד את זכרו של וייס, הוא העיר על טעויותיו. פעם, כשסיפר לי על כך, הראה לי מכתב ששלח לו גרשם שלום לאחר שהופיע הספר:


בשנת תשל"ז סיים פייקאז' את עבודת הדוקטורט ושנה לאחר מכן ראה חיבורו זה את אור הדפוס בהוצאת מוסד ביאליק, שהפכה להיות 'הוצאת הבית' שלו:


לספר בימי צמיחת החסידות (תשל"ח; מהדורה שנייה מורחבת: תשנ"ח) היתה השפעה רבה על מחקר ראשית החסידות ובעיקר שורשיה בספרות הדרוש והמוסר שקדמה לה. מכאן ואילך הפנה פייקאז' את עיקר כוחו המחקרי למחקר החסידות  תוך קריאת תיגר על מוסכמות רווחות. הוא לא היסס לצאת כנגד עמדותיו של גרשם שלום  לא מן הדברים המובנים מאליהם באותם ימים  ותקף את השקפתו על מקומה החשוב לכאורה של הדבֵקוּת (לדעת פייקאז', המפתח להבנת החסידות, בוודאי זו המאוחרת, הוא הצדיק והממסד החצרני העוטף אותו). פייקאז' גם ביקר את השקפת שלום על הקשר בין החסידות והשבתאות וגם את תפיסתו של שלום על ניטרול המשיחיות בחסידות.

ספרו החשוב ביותר הוא בלי ספק חסידות פולין: מגמות רעיוניות בין שתי המלחמות ובגזרות ת"ש-תש"ה ('השואה'), שראה אור בשנת תשמ"ו (פייקאז' טען שהמונח 'שואה' הוא ערטילאי ולכן העדיף להשתמש במונח היהודי המסורתי 'גזרות').



מחקר מונומנטלי זה עורר סערה, במיוחד בחוגי החרדים, שכן נכללו בו כמה פרקים ביקורתיים קשים ביותר על ר' אהרן רוקח האדמו"ר מבלז ואחיו מרדכי, שנטשו את צאן מרעיתם בבודפשט, נמלטו לארץ ישראל והשלו את חסידיהם כי מאומה לא יקרה להם. פרקים אלה נקראים בנשימה עצורה, ולימים הם ראו אור בפרסום נפרד ספרות העדות על השואה כמקור היסטורי (תשס"ג).


קפדן ומחמיר היה פייקאז', וביקורות הספרים שפרסם בעיתונות המדעית והפופולרית נבעו מסוג של אש קודש, 'חסידית' כמעט, של רדיפת אמת ושל נכונות לשלם את מחירה החברתי. לעתים נדמה היה כי הוא שש אלי קרב ואלי פולמוס, חריף ככל שיהיה. הוא פרסם ביקורות, בדרך כלל שליליות, על ספרו של ישעיה טרונק יודנראט ועל האנציקלופדיה של השואה בעריכת ישראל גוטמן, קטל את האנתולוגיה תיקון הלב של פנחס שדה ואת בעל הייסורים של ארט גרין, וביקר בחריפות את ספריהם של משה אידל, מרדכי רוטנברג, אליעזר שביד, צבי מרק, ובעוונותיי, גם את את ספרי שלי, דרך המלכות.

פרשה כשלעצמה, שלא כאן המקום לספרה בהרחבה, היא ספר היובל לכבוד יום הולדתו השבעים וחמש, שאותו יזמתי בשנת 1997, ואמור היה לראות אור בהוצאת מוסד ביאליק. פרופ' יוסף דן ופרופ' עמנואל אטקס נענו לפנייתי והסכימו לערוך יחד אתי את הספר. פייקאז' ידע ממני על הכנת הספר, ואף סייע לי בהכנת הביבליוגרפיה של פרסומיו, אך בשלב מסוים החליט לברוח מן הכבוד וביקש שהספר לא ייקרא על שמו.



וכך היה, הספר יצא לבסוף בשנת תשנ"ט תחת הכותרת מחקרי חסידות (מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כרך טו), בעריכת עמנואל אטקס, דוד אסף ויוסף דן. שריד יחיד שלא נמחק מהספר נמצא במאמרו של שמואל פיינר (שם, עמ' 90), שבו נכתב:


ומי שלא מכיר את הרקע יתקשה להבין מיהו 'בעל היובל'...

לספר היובל שנתבטל נכתב גם מבוא והוכנה ביבליוגרפיה מפורטת של כתבי פייקאז'. מטבע העניין שחומרים אלה נגנזו. עתה, לזכרו של מלומד דגול זה שהלך לעולמו, אני מתיר לעצמי לפרסם את המבוא האבוד, שנכתב על ידי פרופ' יוסף דן ועל ידי:

1
2
3
4
5
6

את הביבליוגרפיה אפרסם בכתב העת גלעד: לתולדות יהודי פולין ותרבותם, כרך כג, שיראה אור בשנת תשע"ג [הוספה: הביבליוגרפיה נדפסה. ראו: כאן].

בשנת 2004 נתרצה פייקאז' לכבוד שהעתירו עליו וזכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל מטעם עיריית תל-אביב.

יהי זכרו ברוך.

6 תגובות:

  1. דוד, תודה, מרתק. אני חושב שספרו על רבי נחמן היה אחד הספרים המחקריים הראשונים במדעי היהדות, בכל תחום שהוא, שקראתי כשהייתי בישיבה. נשביתי בקסם המחקר גם בגללו. יהי זכרו ברוך.

    השבמחק
  2. שלום דוד
    תודה על הבלוג והכבוד הראוי שנתת למנדל פייקאז'. זכיתי לראיין אותו עבור מחקרי על ראשיתו של חקר השואה וזו היתה חוויה נעימה ומחכימה. על תרומתו לחקר השואה ראו בספרי "הדורות הבאים איככה ידעו - לידתו והתפתחותו של חקר השואה הישראלי" (יד ושם 2010).

    השבמחק
  3. ספרו "חסידות פולין" נמכר בימים אלה במוסד ביאליק במחיר מבצע של 30 ש"ח.

    השבמחק
  4. המודעה ב"הארץ" על מותו של מנדל פייקאז' משכה את תשומת לבי בניסוחה הצנוע, וציינתי לעצמי לברר יותר פרטים על החוקר המנוח. המאמר המעניין שכתבת כאן, דוד, לכבודו - סיפק לי את המידע החסר. וכשזה בא ממישהו שהיה יכול לנטור טינה לחוקר המבקר - זה רק מעלה את הכבוד.

    השבמחק
  5. התובנה של פייקאז', כי יש להתייחס לחורבן קהילות אירופה כפרעות ת"ש-תש"ה כפרעות ולא כשואה, הייתה מהתובנות הדתיות החשובות שנחשפתי אליהן. וזה עוד לפני שהזכרנו את המאמרים הגדולים שלו כמו בימי פרוץ החסידות ועוד.
    תודה פרופסור אסף, על מצבת הזיכרון שהעמדת ליהודי החשוב הזה.

    השבמחק
  6. פרופ.דוד אסף היקר!
    תענוג צרוף לקרא את דבריך, המורכבים מידע רב, לשון צחה ומרתקת, , כנות, וכבוד אנושי נדיר.
    נהנתי מכל מילה, השכלתי, והבנתי את רוח האיש (החשוב!) ודרכו. כל זאת, לאחר שקראתי את ספרו על ר' נחמן.

    אשריך,
    אשמח לקרא עוד דברים מפרי עטך,
    (לאחר שנהנתי מאד מספרך "דרך המלכות".)

    ברכה בכל,
    ד. אור

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.