 |
| צילום: תמר הירדני |
יאיר אטינגר העביר לי את הפשקוויל הנחמד הזה, שמראה איך נראים הדברים מהצד השני של המחיצה (תרתי משמע).
מדובר כמובן בהחלטת בג"ץ שלא תהיינה מחיצות המפרידות בין גברים ונשים בחגיגות שמחת הבית השואבה במאה שערים (אבל רק מהשנה הבאה. נו, נחיה ונראה!), ובהפגנת מחאה שניסו לארגן כמה עשרות צעירים חילונים, עד שהונסו משם בצרחות ובחיתולים צואים.
דוד, האם הפשקוויל הזה מיוחד בסגנוני העברי המודרני (פרט לשימוש בביטויים כגון "קלגס") ובפניה (כביכול) לערכים ישראליים כגון דמוקרטיה, חופש הדת וכו'? האם מדובר כאן יותר בכרוז המופנה כלפי המפגינים ("ובכותרתו [אל] עוקרי המחיצות") ולא בפשקוויל המופנה לציבור החרדים לצריכה פנימית?
השבמחקאכן גם בעיני המעניין בכרוז זה הוא ההפנמה של השיח החילוני והשימוש במושגים כמו 'כפייה חילונית', 'חופש דת' ו'הגיון דמוקרטי ומוסרי'. ברור שמושגים אלה אינם חלק מעולמם של הכותבים והם משתמשים בהם כטיעון פולמוסי, אבל עצם השימוש בהם מעיד על ה'ישראליזציה' של השיח החרדי.
השבמחקהיי, הסגנון של הפשקוויל לא נראה לי חריג. אבל מטרתו לא ברורה. אל מי הוא פונה? לשכנע את המשוכנעים?
השבמחקאו שאולי הוא נועד רק "להפגין נוכחות" בפני מתרימים מחו"ל...
אין לי מושג