'אַתְּ חַכִּי לִי וְאֶחְזוֹר' (ב): התרגומים לעברית

חייל רוסי שב לביתו אחרי המלחמה, 1945

לחלק הראשון של המאמר לחצו כאן.

ב. התרגומים לעברית

קשה להאמין, אבל לשיר של סימונוב, 'חכי לי', שנכתב ברוסית, יש לפחות שישה תרגומים שונים לעברית, ולהם יוקדש פרק זה.

1. אברהם שלונסקי (1943)

אברהם שלונסקי, 1936 (צילום: זולטן קלוגר, אוסף התצלומים הלאומי)

הגרסה העברית המוכרת של השיר 'חכי לי' תורגמה בפעם הראשונה בידי אברהם שלונסקי תחת הכותרת 'חכי לי'. השיר נדפס בעיתון הארץ, 19 בפברואר 1943 (י"ד באדר א' תש"ג), עמ' 3, במדור 'דגש קל', שעליו חתם שלונסקי בשם העט אשל (ראשי תיבות שמו).

לתרגום הקדים שלונסקי דברים מרגשים, 'הכשרון לחכות', שמהם עולה כי השיר הגיע אליו לא דרך העיתון פראבדה אלא מקובץ ברוסית בשם עַם כִּי יִלָּחֵם, שבו כונסו שירי משוררים מברית המועצות ובהם גם 'חכי לי' (לא עלה בידי לאתר את שמו של קובץ זה ואת פרטיו):

מה זה 'הוּמַך'? כשכתב שלונסקי 'חרדתו של יחיד, אשר קולו הוּמַך ואיננו בתוך היללה הכללית', הוא התכוון, כנראה, לקול האישי שמדבר על מצוקות הפרט, שהונמך והוחלש בסערת המלחמה. הפועל הזה מופיע אצל שלונסקי גם בשיר 'יום אחרון' שאותו כתב כמה שנים קודם לכן (1939): 

וְנָכְרִיָּה הַשֶּׁמֶשׁ הַמַּשְׁכֶּמֶת וְסַהַר קַר מַקְשִׁיחַ וְנִפְחַת  / וְכֹה הוּמַךְ וְכֹה צָפַד מִקֶּמֶט כָּל שֶׁתִּמֵּר וְשֶׁהָיָה אֶחָד.

וכאן משמעו, הוּרַד, הוקטן גובהו, הונמך, הושפל (בניגוד ל'כָּל שֶׁתִּמֵּר', שמשמעו נישא אל-על).

הנה המילים כפי שנדפסו בפעם הראשונה:

תרגומו של שלונסקי כונס בהמשך לכמה אנתולוגיות שראו אור באותו עשור של שנות הארבעים: הראשונה, עֲלֵי טֶרֶף: משירי העמים במלחמה, שערך עזריאל שוורץ [אוכמני], ספרית פועלים, 1943, עמ' 43-42; השנייה, בספר שערך שלונסקי עצמו, שִׁירֵי הַיָּמִים: ילקוט משירת העולם על מלחמת העולם, הקיבוץ המאוחד, תש"ו/1945, עמ' 93-92. 

בטרם נמשיך לתרגומים נוספים, נאמר משהו על תוכנו של השיר. 

ראשית, כדאי לשים לב שאף על פי שהצירוף 'את חכי לי' חוזר בשיר עשר פעמים, בשורה השנייה בחר שלונסקי לכתוב 'אך חכי היטב'. היו זמרים שקלקלו ושרו גם כאן 'אַתְּ חכי היטב' – ובוודאי שכך התקבל בפי הַשָּׁרים בציבור – אך שלונסקי בפירוש התכוון ל'אך' במובן של רק. 

אי אפשר להבין את השיר, ובוודאי שלא לשפוט אותו לחומרה, ללא הבנת הרקע ההיסטורי שבו התחבר, הולחן והתקבל – מלחמה אכזרית שלא הייתה דומה לה בתולדות האנושות. סטטיסטיקות מדברות על מספר בלתי נתפס של כ-26 או 27 מיליון רוסים שמצאו את מותם במלחמת העולם השנייה, מתוכם כ-11 מיליון חיילים. איך בכלל אפשר להכיל מספרים כאלה? לא הייתה משפחה אחת בברית המועצות שלפחות אחד מבניה או מבני המשפחה הקרובים נהרג, נשבה או נפצע במלחמה. השיר היה בן זמנו והצלחתו שיקפה הֶמְיַת ליבם של מיליוני רוסים בחזית ובעורף. 

ממרחק של 85 שנים מאז חובר השיר מותר לנו גם לדון במטען הרעיוני שלו בעיניים ביקורתיות. כשהשיר עומד בפני עצמו ומנותק מהקשרו נחשפת נקודת המבט הגברית והאנוכית שבגרעינו. החייל הכותב מצפה כי רעייתו או אהובתו תשמור לו אמונים בכל מחיר, גם אם כל הראיות הנסיבתיות מובילות למסקנה שנפל בשדה הקרב, 'מת הוא... ונשכח'. כל בני משפחתו מאמינים שכך הוא המצב ('יאמינו אם ואב, כי אינני חי'), ולא רק הם אלא גם כל חבריו מתאבלים עליו ושותים כוס יין מר לזכרו. היחידה שנאסר עליה להתאבל היא בת הזוג האהובה. המשורר אינו מוכן להעניק לה את חסד האבלות, האלמנוּת והשיכחה, אלא דורש ממנה להישאר במצב מייסר של אי-ודאות מתמדת. הוא אכן חזר, בדרך נס, אך מה עם שאר חבריו שלא חזרו, וגם להם היו נשים שסבלו מבדידות ומחרדה לבשורת המוות? השיר (והלחן) היו חזקים משאלות תם אלה, אך אין אנו פטורים מלהעלותן.

ההיסטוריון אורלנדו פייג'יס, שציטטנו ממנו בפרק הקודם, מספר כי לא כולם התלהבו מן השיר והיו כאלה שחשבו שהוא 'סנטימנטלי' מדי. ביניהם הייתה אלכסנדרה, אמו של סימונוב, שאומנם לא סבלה את ולנטינה, אהובתו של בנה, אך גם הסתייגה מהחשיפה הרגשית. 'בייחוד עוררו בה רתיעה השורות "יאמינו אֵם ואב, כי אינני חי", שלדעתה העידו על חוסר כבוד כלפיה וכלפי כל אֵם בברית המועצות' (המלחשים, עמ' 349)

2. שלמה אבן־שושן (1943)

שלמה־אבן שושן, ינואר 2000 (צילום: אור מדיה, באדיבות ברכה יואל, ארכיון שדה נחום)

התרגום השני נעשה באותה שנה, 1943, בידי המתרגם והסופר שלמה אבן־שושן (2004-1910), חבר קיבוץ שדה נחום ואחיו של המילונאי הנודע אברהם אבן־שושן. תרגום זה, שנדפס בספר עִמָּךְ וּבִלְעָדַיִךְ: שירים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, [1943], כמעט ואינו מוכר היום, אף שבהחלט ניתן לשיר גם אותו על פי הלחנים של בלאנטר ושל דרורי. אבן־שושן היה מעריץ גדול של הספרות הרוסית וכל חייו עסק בתרגומים מתוכה.

מדוע תרגם  את השיר זמן כל כך קצר לאחר תרגומו של שלונסקי (שעליו ידע כמובן וממנו גם הושפע בעקיפין)? 

אבן־שושן סיפר כי תרגומו של שלונסקי לא סיפק אותו מבחינה רגשית (ראו להלן), אבל לדעתי ההסבר קשור בכך ששלונסקי תרגם רק שיר בודד, בעוד אבן־שושן תרגם את ספרון שירי המלחמה של סימונוב בשלמותו. מן הסתם חשב שיהיה מוזר לשלב בתוך ספרו תרגום שאינו פרי עטו.

אבן־שושן גם הקפיד לשמור את ההקדשה המקורית: 'לְוַלֶנְטִינָה וַסִילְיֶבְנָה סֶרוֹבָה' (עמ' 18). 

בשנת 1998, כשכינס אבן־שושן את תרגומיו, ובהם גם 'חכי לי' (מִנְיָן רוּסִי: תרגומים משירת רוסיה, הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 28-27), הוא כבר השמיט את ההקדשה... 

הנה התרגום מן המהדורה הראשונה:

 עִמָּךְ וּבִלְעָדַיִךְ, עמ' 21-19

עשרים שנה אחר כך, בחודשים אפריל-מאי 1963, ביקר אבן־שושן בברית המועצות במשך שלושה שבועות ובמהלכם פגש סופרים ואנשי רוח. הוא קיווה לפגוש גם את סימונוב, שאותו הגדיר 'אהבת נעורים שלי', אך נאלץ להסתפק בשיחת טלפון. ברשימה מרגשת שפרסם בעיתון למרחב סיפר אבן־שושן כיצד הגיע אליו השיר המקורי (דרך יצחק טבנקין), מדוע החליט לתרגמו גם אחרי שפורסם תרגומו של שלונסקי, וכיצד התגלגל ספר תרגומיו זה לידיו של סימונוב עוד בימי המלחמה. הוא גם העיד על כך שאת תרגומו של שלונסקי שרו בלחנו של דוד זהבי (על לחן זה ידובר בחלק הבא):

למרחב, 20 בדצמבר 1963, עמ' 4, 8

רשמי ביקורו בברית המועצות ופגישותיו נאספו גם בספרו סיפורו של מסע: עשרים יום בברית-המועצות, הקיבוץ המאוחד, תשכ"ד (על סימונוב ושירו, עמ' 114-101) , ובהמשך גם בספרו עַל הָאָבְנַיִם, הקיבוץ המאוחד תשל"ט, עמ' 138-127.

3. יוחנן בן־זכאי (1945)

התרגום השלישי, שנעשה גם הוא באותם זמנים, ב-1945, הוא פרי עטו של המתרגם והעורך יוחנן בן־זכאי (1971-1899), ואין זה שם ספרותי אלא שמו האמיתי (בתו הייתה השחקנית והעיתונאית טלילה בן־זכאי). 

התרגום נדפס ב-18 בינואר 1945 בעיתון העולם, ביטאונה של ההסתדרות הציונית העולמית:

העולם, גיליון יז, 18 בינואר 1945,  עמ' 171

4. נרדי (1945)

תרגום רביעי ושמו 'הוחילי לי' (לשון: 'יחלי לי'), שנחתם בשם העט 'נרדי' או 'גרדי' (הדפוס אינו ברור במקור), נדפס בעיתון דבר, ב-15 ביוני 1945, עמ' 3. הוא נכתב בלשון גבוהה ומליצית.  

מי הוא (או מי היא) נרדי-גרדי? זהותו לא התבררה, אך שבועיים לאחר פרסומו זכה 'תרגום חסר יכולת זה' למקלחת של צוננין מאת ל' שץ, במדור הביקורת 'פולסין' שנדפס בעיתון משמר, ביטאונה של תנועת השומר הצעיר (לימים על המשמר). התרגום אכן גרוע וחסר מעוף  וטוב לו שלא היה בא לעולם כלל:

משמר, 29 ביוני 1945, עמ' 4

זהותו של המבקר חריף הלשון ל' שץ – שזיהה את הכותב כ'גרדי' – גם היא אינה ברורה, אך חברי פרופ' אבנר הולצמן שיער אל נכון שמדובר בעזריאל שוורץ (לימים עזריאל אוכמני), שהיה אז מזכיר המערכת והרבה לכתוב בעיתון בסגנון דומה, ונראים דבריו. מעניין שאוכמני השווה את מעמדו המשפיע של 'חכי לי' לזה של 'הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ' של ביאליק.

5. זאב גייזל (2012)

זאב גייזל, יליד ברית המועצות הגר בארץ, הוא מתרגם בן זמננו ובאתר הבית שלו יש עשרות תרגומים פרי עטו, בעיקר מרוסית. ככל הידוע לי תרגום זה נעשה סביב שנת 2012. בדברים הקצרים שהקדים לשיר הסתייג גייזל מתרגומו המוכר של שלונסקי: 'לי אישית קשה לשמוע  את השפה הצבאית "את חכי! ... חכי היטב!" וחריזה בצלילי תוף "אחזוררר ... קדוררר..." למילים שהן כל כך אינטימיות במקור'.

תְּחַכִּי לִי – וְאָשׁוּב,
רַק חַכִּי מְאוֹד.
תְּחַכִּי  לִי כְּשֶׁעָצוּב
מִגְּשָׁמִים וָעוֹד…

תְּחַכִּי בְּעֵת שְׁלָגִים,
תְּחַכִּי בְּחֹם,
תְּחַכִּי כְּשֶׁאֲחֵרִים
נִשְׁכְּחוּ שִׁלְשׁוֹם.

תְּחַכִּי כְּשֶׁאֵין סִימָן
מֵהַמֶּרְחָקִים,
כַּאֲשֶׁר וִתְּרוּ מִזְּמָן
שְׁאַר הַמְּחַכִּים.

תְּחַכִּי  לִי – וְאָשׁוּב,
כָּל מִי שֶׁיָּבוֹא
לְשַכְנֵעַ שׁוּב וְשׁוּב –
אַל תַּקְשִׁיבִי לוֹ!

בְּנִי יִשְׁמַע מִשְּׁנֵי הוֹרַי:
זֹאת אֱמֶת מָרָה,
וְיֵשְׁבוּ כָּל חֲבֵרַי
סְבִיב הַמְּדוּרָה,

וְיִשְׁתּוּ בְּמַר דְּמָעוֹת
יַיִן לְזִכְרִי –
תְּחַכִּי, אִתָּם לִשְׁתּוֹת
אַל תְּמַהֲרִי.

תְּחַכִּי לִי – וְאָשׁוּב
חֵרֶף הַמַּכָּה.
עוֹד יִמְצָא הֶסְבֵּר עָלוּב
מִי שֶׁלֹּא חִכָּה,

עַל מַזָּל לַשָּׁוְא יִזְכֹּר:
כָּאן, בְּאֵשׁ גָּפְרִית,
עַל נַפְשִׁי נִתַּן לִשְׁמֹר
רַק כִּי אַתְּ חִכִּית.

נִסְתָּרוֹת – לֶאֱלֹקִים,
לָנוּ – הַנִּגְלוֹת:
כִּי יוֹתֵר מֵאֲחֵרִים
אַתְּ יָדַעתְּ חַכּוֹת…

והערה משלי על תרגום זה. חרות המתרגם היא רבה, בדרך כלל, אך בכל זאת נציין כי אלהים ('אלקים'), שמופיע כאן בבית האחרון, אינו נזכר במקור הרוסי (ובהתחשב בתקופת הפרסום של השיר המקורי, גם לא ייתכן שהיה נזכר).

בתגובה להערתי זו כתב לי זאב:

אני מסכים עם ההערה. אני מתרגם לא רק משפה לשפה – אלא גם מתרבות לתרבות, מנסה ליצור כפיל תרבות עברי מוצלח. אגב, סביר להניח כי סימונוב דווקא היה איש מאמין (במובן הנוצרי, אם כי לא קונפסיונלי). יש מאמרים ברוסית על המשמעויות המיסטיות בשיר זה.

גייזל, שתרגם לאחרונה לעברית את יבגני אונייגין של אלכסנדר פושקין (שוקן, 2023), דיבר בשולי הערב שנערך לכבוד הופעת הספר גם על תרגום שירו של סימונוב. המעוניינים יוכלו להאזין כאן.

6. בוריס ארנבורג (2023)

תרגומו של הקריקטוריסט בוריס ארנבורג, האחרון לפי שעה, ראה אור בבלוג יקום תרבות של אלי אשד ב-6 בנובמבר 2023.

מה פשר הדחף של מתרגמים לתרגם שוב ושוב שיר שכבר תורגם (די טוב) לפניהם? אין זאת כי אם עוצמתו הרוחנית וכוחו המהפנט של השיר המקורי. זה גם מסביר, אולי, את הסיבה לריבוי הלחנים של השיר, שבהם נדון בחלק הבא.

______________________________

בחלק השלישי והאחרון נעסוק בלחן של שלמה דרורי, בלחנים נוספים שנכתבו לשיר על ידי מלחינים ישראלים ידועי שם, וגם נביא מבחר ביצועים.