בשבוע שעבר ציין העולם מלאת שבעים שנה לפלישה הגדולה לנורמנדי (מבצע אוברלורד, או D-Day), שהחלה ב-6 ביוני 1944 והייתה לא רק המערכה הימית, האווירית והקרקעית הגדולה ביותר מאז ומעולם, אלא גם אבן דרך בשחרור מערב אירופה מידי הנאצים. לפני שלוש שנים פרסמתי כאן רשימה קצרה על הסרט הנהדר 'היום הארוך ביותר', ואתם מוזמנים להיזכר...
כריס הלגרן (Chris Helgren) צלם סוכנות רוייטרס חזר לחופים המפורסמים כדי לראות כיצד הם נראים היום, לאחר שבעים שנה. הוא חזר עם תמונות מדויקות של 'אז' ו'היום', שמעוררות מחשבה, והן פורסמו באתר של רשת החדשות האמריקנית NBC News.
אבל קודם כל סרטון תיעודי קצר, כולל תמונות צבע, על יום הפלישה. מעל חמישה מיליון כבר צפו בסרטון הזה.
אז – מטוס קרב אמריקני שהתרסק על חוף 'ג'וּנוֹ' (אתר נחיתת הכוחות הקנדיים,Saint-Aubin-sur-Mer), יוני 1944
והיום – חוף ים ושיזוף
אז – חיילים קנדים בהריסות רחוב Rue Saint-Pieree בעיירה קה (Caen), יולי 1944
והיום – רחוב קניות מהודר
אז – טנקי 'קרומוול' בריטיים שהונחתו בחוף 'גולד' בעיירה Ver-sur-Mer (6 ביוני 1944)
והיום – סתם כביש שזקוק לשיפוץ...
אז – חיילים אמריקנים שנחתו בחוף 'יוטה' בחצר חוה חקלאית ב-Les Dunes de Varreville. לידם פרות שנהרגו בהפצצות (6 ביוני 1944)
ריימונד ברטולט, בעל החווה היום, היה אז בן תשע-עשרה...
אז – כוחות אמריקנים מטפסים על שרידי בונקר גרמני הצופה על חוף 'אומהה', ליד הכפר Colleville sur Mer (18 ביוני 1944)
והיום – בני נוער מטפסים בכיף על הגבעה המוריקה
אז – שבויי מלחמה גרמנים מרוכזים במחנה מעצר אמריקני שהוקם בכפר Nonant-le-Pin (21 באוגוסט 1944)
והיום – שדה חקלאי
אז – שבויי מלחמה גרמנים שנשבו על ידי החיילים הקנדים בעיירה Bernieres Sur Mer צועדים בחוף 'ג'וּנוֹ' אל אונייה בריטית שתיקח אותם לאנגליה
והיום – משתזפים על החוף
אז – חיילים אמריקנים בחוף 'אומהה', ליד העיירה Vierville sur Mer (6 ביוני 1944)
והיום – משחקים בכדורגל ומשתזפים על החוף
אז – כוחות אמריקנים נוחתים בחוף 'אומהה' (6 ביוני 1944)
והיום – מפרשיות ספורט על אותו חוף
אז – חיילים אמריקנים צועדים בדרכם אל נמל ויימאות' (Weymouth) באנגליה, משם יצאו אלפי אוניות לחופי נורמנדי (5 ביוני 1944)
והיום – טיילת בעיר הנופש האנגלית ויימאות'
אז – דגל אמריקני שנתלה על הריסות בונקר גרמני על צוקי Pointe du Hoc. בחלק העליון של הצילום אפשר לזהות חיילים גרמנים נלקחים בשבי (8 ביוני 1944)
התמונות של אז והיום הזכירו לי אדם יקר בשם אריה מלכין. אריה נפטר בסוף ינואר השנה בגיל 93 ואולי היה אחרון משתתפי הפלישה שחי בארץ. את התמונות שלו, אז בנורמנדי ועתה ("עתה" במובן של השנתיים האחרונות, כולל תמונות מטקס יום השנה לפלישה ב-2013 ותמונה שלו מתחילת השנה, ימים ספורים לפני שנפטר, בטקס חנוכת יד שהקים לאחיו שנפל בקרב הארדנים) אין באפשרותי להראות במסגרת רשומת תגובה ולכן אני מוסיף אליהן קישור: http://www.palyam.org/HaverimMesaprim/hm_Malkin
הרהורים בכיוון אחר לגמרי: מרשים מאוד לראות איך שופצו המקומות תוך שימור ושיקום המבנים, כך שקווי המתאר ברוב המקומות נותרו כפי שהיו לפני ההרס שגרמה המלחמה. זה כל-כך שונה מהדפוס (אולי בהשפעת הנהייה אחרי ההרגלים האמריקאים) שניתן לראות בארץ, של מחיקת העבר והקמת מבנים "מודרניים".
הרשימה מעניינת והתמונות נהדרות אבל למען האמת ההיסטורית, התפנית במלחמה לא החלו ב 6 ביוני 1944, היא החלה עוד בסוף 1941 וראשית 1943 עם תבוסתם של הגרמנים בסטאלינגרד. יש רבים הסבורים אפילו שהרוסים היו מסוגלים בעצמם להכריע את הנאצים (אמנם בסיוע עזרה חומרית מארה"ב). בברכה אמירה
Pointe du Hoc אינה עיירה, זהו צוק שבו היתה סוללת תותחים שאיימה על חוף אומהה. הצוק נכבש על ידי גדוד ריינג'רים אמריקאים בקרב גבורה, כאשר הם תוקפים מכיוון הים ומטפסים על מצוק בגובה כמה עשרות מטרים. התמונה מראה את עמדת הפיקוד של המג"ד ג'יימס ארל רדרץ מתוך 250 ריינג'רים נותרו 90 לאחר קרב זה וקרב בלימה. למרבה הצער התותחים הוזז מהמקום עקב הפצצת המטוסים המקדימה ונמצאוה במרחק של ק"מ לתוך היבשה. היום זהו אתר זכרון, ומצויים בו מספר בונקרים כדוגמת זה המצולם.
הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו. מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם. התגובות מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן. תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.
התמונות של אז והיום הזכירו לי אדם יקר בשם אריה מלכין. אריה נפטר בסוף ינואר השנה בגיל 93 ואולי היה אחרון משתתפי הפלישה שחי בארץ. את התמונות שלו, אז בנורמנדי ועתה ("עתה" במובן של השנתיים האחרונות, כולל תמונות מטקס יום השנה לפלישה ב-2013 ותמונה שלו מתחילת השנה, ימים ספורים לפני שנפטר, בטקס חנוכת יד שהקים לאחיו שנפל בקרב הארדנים) אין באפשרותי להראות במסגרת רשומת תגובה ולכן אני מוסיף אליהן קישור:
השבמחקhttp://www.palyam.org/HaverimMesaprim/hm_Malkin
הרהורים בכיוון אחר לגמרי: מרשים מאוד לראות איך שופצו המקומות תוך שימור ושיקום המבנים, כך שקווי המתאר ברוב המקומות נותרו כפי שהיו לפני ההרס שגרמה המלחמה.
השבמחקזה כל-כך שונה מהדפוס (אולי בהשפעת הנהייה אחרי ההרגלים האמריקאים) שניתן לראות בארץ, של מחיקת העבר והקמת מבנים "מודרניים".
הרשימה מעניינת והתמונות נהדרות אבל למען האמת ההיסטורית, התפנית במלחמה לא החלו ב 6 ביוני 1944, היא החלה עוד בסוף 1941 וראשית 1943 עם תבוסתם של הגרמנים בסטאלינגרד. יש רבים הסבורים אפילו שהרוסים היו מסוגלים בעצמם להכריע את הנאצים (אמנם בסיוע עזרה חומרית מארה"ב).
השבמחקבברכה
אמירה
המשפט שלי שובש, הכוונה הייתה כמובן סוף 1942
מחקאמירה
איך ייתכן שבעיתון המשקיף מ-1944 כתוב "בהשתתפותו הקבועה של זאב ז'בוטינסקי" שנפטר כידוע ב-1940?
השבמחקד"ר אבישי טייכר
בעיתון הצופה מצויין טשרטשיל
השבמחקלקח לי זמן להבין שמדובר על צ'רצ'יל
מעניין שפעם כך כתבו את שמו
Pointe du Hoc אינה עיירה, זהו צוק שבו היתה סוללת תותחים שאיימה על חוף אומהה. הצוק נכבש על ידי גדוד ריינג'רים אמריקאים בקרב גבורה, כאשר הם תוקפים מכיוון הים ומטפסים על מצוק בגובה כמה עשרות מטרים. התמונה מראה את עמדת הפיקוד של המג"ד ג'יימס ארל רדרץ מתוך 250 ריינג'רים נותרו 90 לאחר קרב זה וקרב בלימה. למרבה הצער התותחים הוזז מהמקום עקב הפצצת המטוסים המקדימה ונמצאוה במרחק של ק"מ לתוך היבשה. היום זהו אתר זכרון, ומצויים בו מספר בונקרים כדוגמת זה המצולם.
השבמחקתודה על התיקון.
מחק