מסע בבלארוס היהודית (ו): לבריסק, בעקבות אנה מרגולין ומנחם בגין

צילום: נעם נדב

פרקים נוספים בסדרה:
א. מנוֹבוּגְרוּדוֹק ועד מִיר
ב. לאוּזְדָה, בעקבות דבורה בארון והרב משה פיינשטיין
ג. לרַאדִין, בעקבות החפץ חיים

ד. לקָאפּוּלי, בעקבות מנדלי מוכר ספרים

ה. למוֹטֶלֶה, בעקבות חיים וייצמן
ז. הקרב על מבצר ברסט
ח. אל מבצר ברסט

העיר ברסט-ליטובסק שבמערב בלארוס – ממש על הגבול עם פולין – מוכרת ליהודים יותר בשם בריסק, או בריסק דליטא. בעיר זו חיו ומתו לאורך מאות שנים עשרות רבות של אישים ידועים – רבנים, ראשי ישיבות וגדולי תורה לצד פרנסים, מנהיגים ציונים, סופרים, עיתונאים ואמנים – וכמובן עשרות אלפי יהודים של יומיום. בשנת 1938 גרו בעיר כ-57,000 איש, מתוכם כ-25,000 היו יהודים. היום גרים בה כ-337,000 איש. כמה מהם יהודים? פחות מאחוז אחד...

'עיר תהלה', ספרו של אריה לייב פייינשטין, שנדפס בוורשה בשנת 1886, הוא ספר ההיסטוריה הראשון שנכתב על בריסק היהודית

אין דרך לתאר בקיצור ובשיטתיות את ההיסטוריה הארוכה של הקהילה הגדולה והחשובה הזו, ולכן עדיף למצותה באמצעות שירה היפה של המשוררת אנה מרגולין (אַננאַ מאַרגאָלין), שמה הספרותי של בת העיר, רוֹזֶה לֶבֶּנְסְבּוֹים. היא עזבה את בריסק עם הוריה עוד בימי ילדותה. היא טולטלה מעיר לעיר וממדינה למדינה (קניגסברג, אודסה, ורשה), אך שבה וביקרה תכופות בבריסק.

גם כשעמדה ברשות עצמה המשיכה רוזה בנדודיה. היא נסעה לארה"ב ב-1906, חזרה לוורשה, התחתנה שם עם הסופר משה סטבסקי (סתוי) ועמו עלתה לארץ ישראל בשנת 1911 – אחת מנשות 'העלייה השנייה'. נישואיה כשלו. היא התגרשה, חזרה לוורשה, ומשם היגרה ב-1913 לארה"ב ובה קבעה את מקומה עד יום מותה. בנה יחידה, נעמן סתוי (לימים מראשוני מפקדיה של משטרת ישראל), שהיה אז תינוק, נותר בתל אביב עם אביו. רק בארה"ב היא החלה לפרסם את שיריה ביידיש (בין השנים 1932-1920), בשם העט המסתורי שלה, ורק אז קנתה לעצמה את פרסומה כמשוררת חשובה.

אנה מרגולין (1952-1887)

מצבת קבורתה של אנה מרגולין בבית הקברות 'הר הכרמל (הישן)', קווינס, ניו-יורק (צילום: דוד אסף) 

השיר 'בריסק' (שמורכב משני שירים נפרדים) פורסם ביידיש בספרה הראשון והיחיד 'לידער' (שירים), עמ' 78-76. הספר נדפס בניו יורק בשנת 1929, שנים רבות לפני השואה, וממילא השיר אינו מייצג את תחושת החורבן, אלא את הניתוק והגעגועים של מי שעזבה את עיר הולדתה ומתגעגעת אליה.

השיר תורגם לעברית על ידי א"ג (לא הצלחתי לזהותו. האם יש יודע מי מסתתר מאחורי ראשי התיבות הללו?) ונדפס לראשונה בשנת 1954, בספר 'בריסק-דליטא' בעריכתו של אליעזר שטיינמן.

אפשר ממש לטייל בעיר עם השיר הזה. 'העיר העתיקה, שקטנה ואפורה היא', 'הרחובות בהילוכם', 'המצודה' המאיימת והאילמת (נעסוק בה בהרחבה ברשימה הבאה), 'גן הקיסר', שנבנה בשנת 1906 על ידי חיילים רוסיים ושטחו היום גדול פי חמש, 'הנהר', הוא נהר מוחבייץ (Muchawiec), שחוצה את העיר ונשפך בתוכה אל נהר בוג (המערבי), השדרות, הגינות, והשדה.

בשיר השני התרכזה המשוררת בטיפוסים המאכלסים את בריסק: נשים צעירות המלהגות על גברים בגרמניה (דבר שיכול היה לקרות רק אחרי מלחמת העולם הראשונה!) ועל צוענים, 'קליאופטרות זעירות', בנות חמש-עשרה, החולמות על 'מרחקי הפלא', ילדים, בחורים, חנוונים, וגם 'איש צדיק' – 'ויש כַּסּוּפָה / יִנָשֵּׂא איש צדיק / וגבותיו זועמות. / הרחובות כורעים אַפַּיִם. / הבחורים / נשמתם עוצרים'.

מיהו צדיק זעום גבות זה שאותו זכרה המשוררת?

אפשר להניח שהכוונה היא לר' חיים הלוי סולוביצ'יק, שהתפרסם בכינויו 'רֶבּ חיים מבריסק'. רב חיים הגיע לבריסק בשנת 1892 כשהתמנה לרב העיר במקום אביו יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק ('בית הלוי'), שהיה הרב הקודם ונפטר. הוא נודע כקנאי ומחמיר גדול (וגם בהתנגדותו להשכלה ולציונות), אך גם כאיש חסד שפתח את ביתו לעניים ואומללים. בעולם התורה הוא ייזכר כאחד ממשכלליה של 'שיטת בריסק', דרך לימוד אנליטית של סוגיות התלמוד.

הרב חיים סולוביצ'יק (1918-1853)

אחד מנכדיו של רֶבּ חיים מבריסק היה הרב יוסף דוב סולוביצ'יק, מראשי הציונות הדתית בארה"ב וממעצבי השקפתה של האורתודוקסיה המודרנית, ונינו הוא ההיסטוריון פרופסור חיים סולוביצ'יק החי עמנו היום.

בית הכנסת הגדול של בריסק, שנבנה בשנת 1862 ובו התפללו הרבנים לבית סולוביצ'יק, נהרס. היום ניצב על מקומו – בלב מדרחוב שוקק – בית קולנוע גדול ושמו 'בלארוס'.

בית הכנסת הגדול בבריסק לפני השואה

קולנוע 'בלארוס' שנבנה במקום בית הכנסת (מקור: Wikivoyage)

את סיורנו אנו מתחילים בגינה צנועה, שבה הוקמה לאחרונה מצבה לזכר יהודי העיר והסביבה שנרצחו בשואה. זהו לב הגטו של יהודי בריסק.

על מה שהתחולל כאן באותן שנים איומות אפשר לקרוא בפנקס הקהילות, פולין, כרך ה: ווהלין ופולסיה (יד ושם, תש"ן, עמ' 237-236):

מכאן קצרה הדרך לאנדרטה אחרת, שמוקדשת לבן העיר המפורסם ביותר, הלא הוא מנהיג 'חרות', גח"ל ו'הליכוד', זוכה פרס נובל לשלום וראש ממשלתנו לשעבר מנחם בגין (1992-1913).

צילום: רמי נוידרפר

הפסל עצמו, שנחנך בשנת 2013, משונה קצת. הוא עוצב על ידי קבוצת אמנים מקומית בהדרכתו של הארכיטקט היהודי-הבלארוסי הידוע ליאוניד לוין (2014-1936). לוין התפרסם בעיצוב המדהים של אתר הזיכרון הלאומי בכפר השרוף חאטין (לא לבלבל עם יער קאטין!), המוקדש לאסונו של העם הבלארוסי במלחמת העולם השנייה, ושל אנדרטת 'יָמָה' (בּוֹר) במינסק, שמנציחה את שואת העם היהודי, אך תפארתו לא תהיה, לדעתי, על הפרוטומה של בגין.

משום מה הורכבו לבגין משקפיים שבורי מסגרת. שתי האבנים המשמשות כן לראשו של בגין אמורות כנראה לייצג מגן דוד.

לא הרחק מכאן, ברחוב זיגמונד (על שם מלך פולין; שם הרחוב השתנה בתקופה הסובייטית), שכן בית משפחת בגין.

זהו לבו של הרובע היהודי של בריסק, אף כי קשה לדבר על 'רובע יהודי' בעיר זו, משום שבין שתי מלחמות העולם היו כ-25,000 יהודים בבריסק, כמחצית מתושבי העיר. במילים אחרות: באותה עת, כמעט כל אדם שני בבריסק היה יהודי...

בגין לא הרבה להתבטא על בריסק, אך ברשימתו 'שלושה דברים', שנדפסה בכרך שהוקדש לבריסק ב'אנציקלופדיה של גלויות' (1954), יש מבע חם ואוהב של בן העיר. 'לא אלך עוד ל"בריסק", אך בריסק "תלך" תמיד עמדי', חתם בגין את רשימתו, שנכתבה פחות מעשר שנים לאחר השואה.

אנציקלופדיה של גלויות: בריסק-דליטא, 1954, עמ' 252-249

לא הרחק מן הפסל, ברחוב קויבישב 49 (Kuibyshev), עומד הבניין בו שכן בית הספר היסודי הדתי 'תחכמוני', שבו לימדו בעברית.

בית הספר 'תחכמוני' (צילום: נעם נדב)

מנחם בגין הצעיר למד כאן ושלט שמציין זאת נקבע בשנת 2005:

ראש ממשלת מדינת ישראל?!

לא רבים יודעים זאת, אבל מנחם בגין התחיל את פעילותו הציונית בבריסק דווקא בתנועת 'השומר הצעיר', לימים שנואת נפשו. אז הייתה זו תנועת הנוער הציונית היחידה בעיר, ולמן שנת 1925 השתתף הנער מנחם בפעילות התנועתית יחד עם אחותו רחל, שאף הייתה מדריכה בקן.

באלבום התמונות של עקיבא קרביצקי, איש הנהגת השומר הצעיר בבריסק, שעלה לארץ בשנת 1927 והתגורר רוב ימיו בירושלים, השתמר זכר פעילותו של מנחם הילד ב'שמוּץ'. באלבום התמונות שלו, שנמסר לנדב מן מארכיון 'ביתמונה' על ידי נכדו איתן, זוהו כמה מבני משפחת בגין, כולל הילד מנחם.

חברי השומר הצעיר בבריסק ליד המבנה ששימש קן התנועה. הילד בגין יושב חמישי מימין ומסומן בעיגול בתמונה הבאה

ואגב, בבריסק נולד 'שְׁמוּצְניק' מפורסם אחר, מבוגר מבגין, ולימים ייפגשו השניים בכנסת ישראל – יעקב חזן, ממנהיגיה האגדיים של מפ"ם (1992-1899). האם הם נפגשו גם בבריסק? מסתבר שלא. הוריו של חזן עזבו את העיר כאשר יעקב היה ילד, ואת פעילותו בשומר הצעיר הוא החל בקן בוורשה.

בגין הצטרף לסניף החדש של בית"ר בבריסק רק בשנת 1929, לאחר ששמע את זאב ז'בוטינסקי הכריזמטי נואם בתיאטרון העירוני, והשאר היסטוריה.

בניין התיאטרון – שבו התקהלו בין שתי המלחמות מאות מאזינים כדי לשמוע את נאומיהם של גדולי המדינאים היהודיים, מבן-גוריון ועד ז'בוטינסקי, וכדי להתכתש אלה עם אלה – נחרב מזמן. על מקומו, כנראה, הוקם בשנות הארבעים תיאטרון חדש.

תיאטרון הדרמה של ברסט בשדרות לנין (צילום: ליאורה קרויאנקר)

ברסט-ליטובסק תפסה את מקומה החשוב בהיסטוריה של המאה ה-20 בשל אירועים אחרים, שאינם קשורים ביהודים. לאירועים אלה, ובראשם מלחמת הגבורה של מגיני מצודת ברסט עם פלישת הגרמנים לברית המועצות ב-1941, תוקדש הרשימה הבאה.