פה ושם בארץ ישראל: שדה בולבולים; ספסל שיחה; התיבה שהוריקה

א. בדרך לגבעת הערלות

וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת (יהושע ה, 3)

מחתרת מרענני השמות הגיעה גם לפינות הנידחות של הנגב. אני חייב להודות שבמקרה שלפנינו אני באמת לא יודע אם לכעוס או לצחוק...

שדה הבולבוסים הוא אתר מיוחד במינו בנגב, סמוך להר צין, שבעבר אף נקרא (בטעות) בשם הֹר ההר. מדובר בשטח של כמה מאות דונמים ובו פזורים אלפי סלעי גיר עגולים, שרבים מהם מכילים בתוכם מאובנים של יצורים ימיים מתקופות שקדמו למתן תורה.

שדה הבולבוסים על רקע הר צין (צילומים: שלמה בוסקילה)

מדריך הטיולים שלמה בוסקילה הופתע למצוא בלב המדבר את השלט הזה, שמדבר בעד עצמו...

ב. ספסל השיחה

הנה יוזמה יוצאת דופן ומבורכת שהגתה עיריית כפר סבא והציבה בתוך גן המגינים.

צילומים: אלון ריבק

אמנם בתוך עמנו אנו יושבים (אם אפשר להשתמש בפועל זה בהקשר של ספסל), ולצערנו גם דבר תמים ושוחר טוב כזה עשוי להיות מנוצל לרעה (ילדים היזהרו ממי שמציע לכם סוכריות!), אבל למה להיות פסימיים וחשדנים – מבְּרוּק!

אגב, לנושא הספסלים הקדשתי בשעתו רשימה מיוחדת ולטעמי גם משעשעת, וזו הזדמנות לאוורר אותה: 'ספסל לשומרי נגיעה: תנו כותרת לספסל' (15 ביולי 2002).

ג. התיבה האדומה שהוריקה מבושה

ליד בנייני האומה בירושלים ומול תחנת האוטובוסים המרכזית החדשה ניצבות שתי תיבות דואר מנדטוריות. ספק עד כמה בכלל משתמשים בהן, אבל השלט שרשות הדואר הדביקה על התיבה הוא לא מתקופת המנדט. לפי השגיאה מן העברית התקנית, ולפי נדירוּת מועדי ריקון התיבה, הוא נקבע שם ממש לא מזמן.

צילומים: ברוך גיאן

הניסוח הנכון הוא 'זמני הרקת התיבה', או 'זמני ריקון התיבה', מוסר לי פרופ' חיים כהן, יועץ הלשון של הבלוג. 'הוריק' פירושו נעשה ירוק, כלומר התיבה (האדומה) נעשתה לירוקה...