יום שישי, 14 במאי 2021

מן הגורן ומן היקב: וחג שבועות תעשה לך

מאת הָדי אור ודוד אסף

שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה ...  וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה ... שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָה ... רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ (שמות, כג 19-14)

חג שבועות, המכונה בתורה גם בשם 'חג הקציר', הוא אחד משלושת הרגלים שנקבעו בתורה ושבהם צוו אבותינו לעלות לבית המקדש. בשבועות הם הביאו מביכורי השדה והכרם, וכך נשא החג הדתי אופי חקלאי מקומי, שכן מצוות הביכורים היא מצווה התלויה בארץ שאין לה כל משמעות מחוץ לגבולותיה. לאחר חורבן בית המקדש השני הצליחו חז"ל לקשור בין החג לבין יום מתן תורה, על אף שבסיפור המקראי אין כל רמז לכך שהתורה ניתנה דווקא בשבועות.

מאז ועד היום נושא החג את כפל הפנים הזה: הדתי והחקלאי. מאות שנות גלות הצליחו לטשטש את המקור החקלאי והארץ-ישראלי של החג, אך עם התעוררות הלאומיות היהודית המודרנית וראשיתה של התנועה הציונית הוא התגלה מחדש. את טקסי הביכורים חגגו בעיקר בהתיישבות העובדת, שם ניסו לחדש, להחיות ולחלן טקסים קדומים. במיוחד טופחו טקסי הבאת הביכורים לקרן הקיימת, שנערכו לא רק בקיבוצים ובמושבים, שעסקו באמת בחקלאות, אלא גם בגנים ובבתי הספר בערים. במרוצת הזמן גם טקסים אלה הלכו ונעלמו מחיינו ולא נותרו אלא הזיכרונות והשירים. 

הנה אפוא מבט נוסטלגי בטקסי שבועות שהיו כאן פעם, כפי שהתגלו לעינינו מתוך חיטוטים באוספי הישראליאנה של הדי אור.

ונפתח עם 'חבורת רננים' ששרה את 'וחג שבועות תעשה לך' בלחנו של ידידיה אדמון (1927) ובעיבודו של גיל אלדמע:

 

א. כך היינו

אלפי צילומים נמצאים באוספיו של הדי, רובם אינם מתוארכים ואינם מזוהים. רבים הגיעו אליו מעיזבונות של משפחות שיקיריהם הלכו לעולמם ושאריהם מיהרו לפנות את תכולת דירתם. כמעט בכל דירה שמתפנה נמצאים גם אלבומי תמונות משפחתיים, ואלה – במקרה הטוב – מגיעים לידי אספנים (במקרה הפחות טוב, הם פשוט נזרקים לאשפה). באלבומים הללו יש אוצרות יקרי ערך של תיעוד ארץ ישראל הישנה, נופיה וטיפוסיה, אך לא תמיד עם תארוך או מיקום ועם זיהוי הדמויות. זו הסיבה שלא על כל תמונה אנו יכולים לרשום את מקורה וזמנה.

בדרך לטקס ביכורים קיבוצי (עמק הירדן?), ראשית שנות החמישים
'ירבו יבולים בחברת גבים' – קיבוץ גבים שמדרום לשדרות נוסד ב-1947


ב. 'פרי גני הנה הבאתי'

את טקסי הבאת הביכורים היינו פותחים בשירה נלהבת של 'פרי גני הנה הבאתי' שחיבר שמואל בס והלחינה שרה לוי תנאי:

 

ספק אם היה גן ילדים, בעיר, בכפר או בהתיישבות העובדת, שבו לא הביאו ביכורים. הילדים עוטרו בזרי פרחים ובענפים ירוקים, ובידיהם החזיקו סלסלות מקושטות ועמוסות פרי. בקיבוצים נלקחו הפירות מיבולי השדה והכרם, אבל ילדי הערים קיבלו את ביכוריהם היישר מן המקרר לשם הגיעו יום קודם לכן מחנויות הירקות.

למי הביאו את הביכורים? על הנייר זה אמור היה להימסר לקרן הקיימת, בפועל הפירות והירקות שבסלסלות פשוט חולקו בין ילדי הגן. גם הם צריכים לאכול, לא?

הנה לקט תמונות מפעם.

חג הביכורים בגן מלכה, 1933
כלום לא השתנה... חוגגים שבועות ליד המקלט
ילדי גן שיכון ותיקי ההסתדרות בפתח תקווה, 1951
תהלוכת הביכורים עוברת ברחוב בלפור בתל אביב
הגן ברחוב חובבי ציון 58, תל אביב

ג. כך למדנו על שבועות 

ז' אריאל, מ' בליך, נ' פרסקי (עורכים), מקראות ישראל, ב, הוצאת מסדה

ד. כך שרנו על שבועות 

נחום נרדי, ל"ג בעומר, שבועות: שירי ילדים למועדים, תל אביב ת"ש

ה. כך קראנו על שבועות בעיתוני הילדים 

דבר לילדים, 17 במאי 1945

דבר לילדים, 1 ביוני 1949

משמר לילדים, 9 ביוני 1959

משמר לילדים, 16 במאי 1961

משמר לילדים, 5 ביוני 1962; ציור: מאיר מוזס (כפר מסריק)

15 תגובות:

  1. אכן, עוד פיסה חשובה ומרכזית של ארץ ישראל הישנה והטובה שנעלמה מחיינו וחבל על דאבדין

    השבמחק
  2. בתמונת הגן של אסתר ברח' חובבי ציון בתל אביב, היום רח' דב הוז, אני מזהה את עצמי כמובן עטורת זר ‏ומחזיקה טנא, את חבריי לגן שאול כ"ץ, שושקה מרחבי, עמירם מילמן (מילאת)- שאינם כבר בינינו, ואת ‏תקווה ארגמן, אביבה דורון יבל"א, ועוד.

    השבמחק
  3. אכן פעם היו טקסי הבאת ביכורים בסלסלות עםתפארה ומוסיקה בבתי הספר, כך היה בזמני והיום כבר אין וחבל

    השבמחק
  4. פעם היתה פה גאווה לאומית שהיתה מעוגנת במסורת היהודית.
    אני זוכר שראיתי מחברות של תלמידי הגמנסיה הרצליה של אז. לא היה תאריך לועזי. רק התאריך העברי.
    גאווה לאומית היתה פה פעם בארץ הזו. היום זו מלת גנאי. לא המלה גאווה חו"ח, זו עם המצעד, אלא המלה לאום.

    השבמחק
  5. לא ככ מסכים. גאווה לאומית אינה מילת גנאי בקרב בני גילי (30 +-) להיפך!
    מה שמעורר לעג לדעתי הם אלו שמשתמשים בלאומיות כקרדום לחפור בו.לגבי המסורת היהודית אני בהחלט מסכים.בורות כמעט מוחלטת. זה עניין של חינוך ושר החינוך הוא גנב נדלן אז מה אתה מצפה?! אגב גם מועמד לרמטכלות בדימוס . . .

    השבמחק
    תשובות
    1. זו היתה הסיבה לאי רמטכ"ליותו. בגלל הנדל"ן.

      מחק
    2. אל נצקצק בלשוניו במוסריות יתר. מי מאיתנו לא הכניס קבלה של הוצאות משרדיות, לא מוצדקות, לעסק? מי מעולם לא כופף כללים, עצם עין לעוולות? כדברי זך (בעניין אחר) אל נהיה עד כדי כך תמימים ונחשוב שיש יוצאים מן הכלל....

      מחק
  6. בשנות הארבעים, בירושלים, הביאו ילדי הגנים ובתי הספר ביכורים למוסדות הלאומיים. לבושים לבן, עם זר על הראש וטנא עם פירות העונה צעדנו בתהלוכה עד לרחבת המוסדות הלאומיים. שם הייתה במה עליה עמדו "הכוהנים" לבושי סדינים לבנים וקיבלו את הביכורים. גן אחרי גן, בית ספר אחרי בית ספר. עשו גם הצגה של טקס קצירת התבואה.. הקוצרים שואלים "קמה זו?" והכוהנים עונים "זו!", "האקצור? "קצור!".. וכל זאת תוך שירה וילדות שמחוללות סביב.. זו הייתה חוויה קולקטיבית חזקה מאוד.. יש לי צילום משנת 1946, של כיתתי צועדת ברחוב הנביאים בירושלים בדרך להבאת הביכורים. ואני כנושאת דגל בית הספר. (חבל שאיני יודעת איך להעביר צילום זה לכאן..) איני יודעת אם המשיכו במסורת זו בירושלים אחרי הקמת המדינה.

    השבמחק
  7. נהדר, דויד. אני אוהבת מאד את הסיפור "למה בכתה זיוה בחג הביכורים?" מאת משה שמיר. יש בו הכל, התיישבות ושואה וילדות, ובעיקר המון טוב לב ורגישות. אני דומעת בו בשפע, גם כשאני מקריאה לנכדים.

    השבמחק
  8. עם חיתול על הראש (מתחת לזר) וסדין סביב הגוף - קבלו ילדי בתי הספר בשם הקק"ל, את ביכורי גני הילדים בחיפה, בגן בנימין 1946. יש לי תמונה יפה אך לא מצליחה לצרף אותה כאן.

    השבמחק
  9. תודה לפרופסור דוד אסף, על המאמר.
    וכל הכבוד ותודה להדי אור על תרומתו בהצגת פריטים מגוונים מאוספיו.

    השבמחק
    תשובות
    1. זה לא בהכרח ככה אבל בהחלט מרבית העבודה היא של פרופסור דוד אסף ועל כך שתבוא אליו ועליו הברכה כי החשיבות היא להפיץ לכמה שיותר אנשים את מה שהיה כאן ואיננו עוד. אני פועל בתחום זה בצורה שונה ואני פעם בשבוע דרך פרטי האספנות שלי כותב מאמרים ומעלה דברים מתהום הנשיה למען שיזכרו. ושוב תודה לפרופסור דוד אסף על פעילותו הברוכה. שמח שאני יכולתי לעזור במשהו

      מחק
    2. כמובן, התודה על המאמר גם להדי אור.

      מחק
  10. אני קורא מידי פעם את הבלוג היפה וכיון שכך מרשה לעצמי להעיר. ‏
    כתבת: "שבועות, המכונה בתורה גם בשם 'חג הקציר', הוא אחד משלושת הרגלים שנקבעו ‏בתורה ושבהם צוו אבותינו לעלות לבית המקדש. בשבועות הם הביאו מביכורי השדה ‏והכרם, וכך נשא החג הדתי אופי חקלאי מקומי, שכן מצוות הביכורים היא מצווה התלויה ‏בארץ שאין לה כל משמעות מחוץ לגבולותיה".‏
    זו טעות נפוצה. לדעת מרבית הפרשנים, חג הביכורים אינו על שם מצות הביכורים, הם ‏ביכורי הפירות וכו', אלא על שם שתי הלחם, שהיו המנחה הראשונה שהובאה מן ‏התבואה החדשה ולכך נקראו ביכורים.‏
    זמן הבאת הביכורים הוא מעצרת ועד חנוכה (רמב"ם הלכות ביכורים פ"ב ה"ו), זמן ‏הבשלת הפירות, אכן ככל הנראה בעצרת עצמה לא הביאו כלל ביכורים! ראו הכל ‏במאמר המסכם של יהודה זולדן, מועדי יהודה וישראל, פרק לה, עמ' 506-501.‏
    באותו ספר יש גם סקירה על מאבקו של הראי"ה קוק לבטל את חגי הביכורים ‏של החלוצים, משום חילול יו"ט שהיה כרוך בכך (עמ' 526-516). ‏

    השבמחק
  11. ואיך שכחנו את "סלינו על כתפינו" של לוין קיפניס משנת תרפ"ט? https://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=226

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא את 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'. לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.

מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.

תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.