יום שישי, 7 בינואר 2022

פרידה מיורם טהרלב

מתוך אתר האינטרנט של יורם טהרלב

יורם טַהַרְלֵב (2022-1938) מת אתמול והוא בן 83, והיום יובא לקבר ישראל בקיבוץ הולדתו יגור. 

איך אפשר בכלל להיפרד מאדם שכתב מעל 300 שירי זמר מולחנים, שעשרות רבות מהם מוכרים כמעט לכל אחד ואחת?

טהרלב היה בן הארץ הזאת. צבר, בן קיבוץ יגור, שניחן ביכולת חריזה יוצאת דופן, בכישרון לספר סיפור ולשיר שיר, בחוש הומור שנון, עוקצני ומלטף. עם כשרונותיו אלה ליווה טהרלב את חיינו כאן, בשמחותינו ובאסונותינו, ברגעי החג וברגעי היומיום. את פרס ישראל, שהגיע לו כבר מזמן, הוא לא יקבל, אבל מורשתו תישאר אתנו לנצח, וזה אולי הפרס הגדול.

מאז כתב את שירו הראשון, 'אַת ואני והרוח' ב-1964 (שזכה, אגב, לשני לחנים: של אריה לבנון ושל נחום היימן), לא פסק ליצור. גם כשחדל לכתוב שירי זמר המשיך בהרצאות בכל רחבי הארץ, בהופעות סטנד-אפ ובכתיבת פירושים הומוריסטיים לפרשת השבוע (שמחת תורה), לפרקי אבות (על ברכי אבות) ולספר שבט מוסר (וטהר לבנו).

ובין לבין, רבים מאתנו – ואני בתוכם – אהבו וידעו לצטט בעל-פה את ספרוניו הדקיקים, שהיו מעין אוטוביוגרפיה מחורזת, חמוצה-מתוקה, של ילדוּת בקיבוץ בשנות הארבעים: משק יגור טיוטה (1976), הנשיקה הראשונה (1980), הנשיקה השנייה (1985).

מ'גבעת התחמושת' ועד 'ההר הירוק כל עונות השנה', מ'ארבע אחר הצהריים' ועד 'קום והתהלך בארץ' ו'ארצנו הקטנטונת', מ'על כפיו יביא' ועד 'בוקר לח בשנת תרל"ח', ועוד ועוד ועוד. במשך יובל שנים טהרלב היה בכל מקום. לימד אותנו, שיקף אותנו ותיעד אותנו בחיוך וברוח טובה, בלי כעס ובלי חמת זעם. התנ"ך, ארץ ישראל, הילדוּת בקיבוץ, ארון הספרים היהודי, שאליו נחשף בגיל מבוגר ונשאב לתוכו יותר ויותר, מתוך עמדה חילונית מפוכחת וטובת עין ולב.

מי שרוצה לעמוד מקרוב על חייו של האיש המיוחד הזה, מוזמן לצפות בריאיון מרתק בן כשעה ורבע, שערך עמו יואב קוטנר בפרויקט תיעוד היוצרים מטעם מפעל הפייס. שווה צפייה.

 

ומי שזמנו אינו בידו מוזמן להשתעשע במונולג מצחיק בן כשלוש דקות שבו מספר טהרלב את סיפורה של מדינת ישראל בקיצור נמרץ. הסרטון הוא מלפני שנתיים בדיוק (ינואר 2020):

      :

הנה דברים שאמר לכבודו אליהו הכהן, בערב שנערך בתיאטרון חולון בחול המועד פסח תשס"ו, לכבוד הופעת ספר שיריו אין כבר דרך חזרה: שירים וסיפורים על ישראל אחרת (משרד הביטחון, 2004).

*

מילים אחדות על יורם טהרלב

מאת אליהו הכהן

איך נגדיר את יורם: משורר, פזמונאי, תמלילן, פיליטוניסט, או שמא סתם מחבר שירי זמר? 

הביקורת הספרותית יצרה היררכיות: בדרגה הגבוהה יותר עומדת השירה הצרופה, הפואזיה. היא ליגת העל. היא זוכה להתייחסות 'רצינית', לניתוח מעמיק, היא המועדפת על ידי תלמידי המחקר ונכתבים עליה אינספור עבודות מאסטר ודוקטורט. לעומתה – שירי הזמר נחשבים ליגה ב'. הם השירה הפופולרית יותר, המוצבת בתחתית הסולם ההיררכי, פּוֹפּוֹאזיה. אם השירה הצרופה היא הגברת, תחום הזמר והפזמונאות הוא השפחה.

אולם אם נישא עינינו אל תיעוד ההווי והאקטואליה בארץ בתקופות השונות, הרי דווקא שירי הזמר והפזמונים הם המקור העיקרי והחשוב אליו נפנה את המבט. השירה הצרופה לא תמיד שיקפה את ענייני היום. ביאליק, המשורר הלאומי, ישב בארץ בתקופה של פריחת ההתיישבות בעמק, בשרון ובגליל. הוא לא כתב, אף לא שורה אחת, על המפעל שהיה עֵד לו. אלתרמן של 'כוכבים בחוץ' ושל 'שמחת עניים' היה נושא לעשרות ספרים ומחקרים ספרותיים, אך דווקא אלתרמן של שירי הזמר, אלתרמן הפזמונאי, הדובר והמשקף של התקופה, הוא שנישא על כל שפתיים.

כזה הוא יורם טהרלב: פזמונאי מתעד, ולא רק בגלל 'הבלדה על יואל משה סולומון' או 'גבעת התחמושת', או שירי הצנחנים והשריונאים וחיל הים. כמעט כל שיר שלו הוא פיסת תיעוד של פרקי הווי, פולקלור ישראלי מתהווה והולך ושפה עברית חיה, הנמצאת בתהליכי תמורה והתעדכנות מתמידים.

שירי הטבע והנוף שלו אינם מנותקים ממנו. הם בשר מבשרו. הם מקרינים אמינות, כיוון שהוא כותב על חוויות שהן חלק מעולמו האישי. הוא אינו המשורר היושב בבית קפה בעיר ומתפייט על שיבולים וקמה ועדרי צאן הגולשים אל הבאר. ילדותו עברה עליו בצל הפרדסים ובמרחבי השדמה. אביו היה רועה צאן והוא בא מן השדות וריח האפרים באפו. את כל שנות נעוריו בילה לרגלי ההר הירוק תמיד שמעל קיבוץ יגור, ומול עיניו נפרש יום יום המדרון מעל הוואדי שבו עץ השקדייה פורח.

מתוך 'משק יגור טיוטה'

כשהוא כותב 'בפרדס ליד השוקת צל ערביים וירוקת', או 'בין הברושים והכרם שנית נעבור', או כאשר הוא עורג אל שיחי הרדוף ועצי אורן, הרי חשים אנו בבירור שאין אלה הפרדסים בספרד, כרמי הגפנים בצרפת או עצי האורן של גרמניה. תיאורי הטבע והנוף בשירים של יורם נושאים תמיד חותם מקומי וניחוח ארץ-ישראלי. 'רוחות חמות נשבו בינות עצי האורן ורחש ממטרות עלה מן השדות' – זה לא בדיוק גרמניה. כמעט בכל שיר שלו נטוע עץ, שתול שיח או פרח מצמחיית הארץ, על רקע נוף מקומי של אחד ממחוזות הארץ: 'לילה ירד על עצי הברושים ועלינו, טל על שיחי ההרדוף, על הבריכות והסוּף, טל על ראשך הכסוף, ועל עינינו'.

אמנם, עם כל היותו יליד קיבוץ לרגלי הכרמל ומחבר להיטים ללהקות צבאיות, יורם טהרלב הוא ה'יהודי' ביותר מבין כל פזמונאי הארץ. אילו נולד בגולה, ודאי היה מכהן כרב או מטיף. הציצו לרגע בדמות דיוקנו, הוסיפו לו בדמיונכם שטריימל ומיד ייראה לכם כראש ישיבת מריאמפול בליטא. יורם הוא דרשן וחובב מדרשים. שיריו משופעים בדמויות מעולם המקרא ובמוטיבים מהמורשת היהודית: 'מלאך מסולם יעקב', 'קום לך אל נינוה', 'משה, משה, איזה נביא', 'נח'. ניבים עבריים מן המקרא והמקורות, שהוא כה בקי בהם, אהובים עליו במיוחד: 'קום והתהלך בארץ', 'יעלה ויבוא', 'אשא עיני אל ההרים', 'כבר בגני פיתח הסמדר'. 

והוא אינו מסתפק בכך. הוא משלב גם 'מאַמע לשון' וביטויים כמו קרעפּאַלאַך ופּעקאַלאַך, ומן העבר השני – פאסוּלְייס. יורם נבר הרבה בארון הספרים היהודי ודלה משם פניני חוכמה ומוסר וקיבץ אותם בספר מיוחד שמע בני. הוא כתב פרשנות הומוריסטית לשבט מוסרספר מוסר יהודי מן המאה ה-17, שכתב הרב אליהו הכהן מאיזמיר. עותקי הספר, שנקרא וטהר לבנו, נידונו לשריפה על ידי הבד"ץ של העדה החרדית ויורם כמעט נידון לסקילה בשל כך.

בשירו 'היה לי חבר, היה לי אח'  שיר אח ל'שיר הרֵעוּת' של חיים גורי ממלחמת תש"ח  צופה יורם טהר לב על דרך חייו ותוהה:

במקום שאליו אני הולך
היו רבים כבר לפני,
השאירו שביל, השאירו עץ,
השאירו אבן לרגליי,
ומה אני אשאיר אחריי?

שירו של טהרלב חקוק על סלע ב'דרך הנוף' (עמוד הפייסבוק של יורם טהרלב)

בפועל זוהי תהייה רטורית. שיריו של יורם טהרלב ממוקמים עמוק בליבת הזמר הישראלי של שנות המדינה. מאות השירים שכתב, מהלכים מקצה הארץ ועד קצה. הם בבואה מזומרת של הווי הולך ומשתנה המתועד ומונצח בזכותם. בין שיריו מצויים פנינים ליריים ושירי געגועים לימים אחרים, שירים המביעים תקוות ומשאלות לב של רבים מבני דורו. כזה הוא שירו 'חלקת אלוהים', מן היפים ומפעימי הלב בשירי הזמר הישראליים שנכתבו כאן, שהולחן ברגישות רבה על ידי נורית הירש:

מעיין ידעתי בין עשבי הבר
בתוך השקט הכחול,
לו ידעתי ככה לחיות:
לנבוע ולעד לא לחדול.

מי זה ייקח אותי
אל אותה השלווה שידעתי,
אל הדממה,
אל חלקת הקמה,
אל ערש ילדותי.

חלקת אלוהים ופיסת שמיים,
דבר לא אבקש, רק אבן קטנה,
ראשי להניח בצל הזית
ולשקוט ארבעים שנה.

הנה הוא בביצועה המרטיט של רבקה זוהר:

יהי זכרו ברוך.

*

ונסיים בפסקול של כמה משיריו האהובים של יורם טהרלב (הטעם האישי שלי).

א. הגבעטרון, 'את ואני והרוח' (לחן: נחום היימן)

 

ב. החמציצים, 'שיר פרידה לקיץ' (לחן סשה ארגוב)


ג. להקת הנח"ל, 'ארבע אחר הצהריים' (לחן: יאיר רוזנבלום)


ד. אריק איינשטיין, 'הבלדה על יואל משה סלומון' (לחן: שלום חנוך)

 

 ה. חוה אלברשטיין, 'בשביל אל הבריכות' (לחן: אלונה טוראל)


ו. מתי כספי, 'נח' (לחן: מתי כספי)


ז. דורית ראובני ודודו זכאי, 'לילות' (לחן: יאיר רוזנבלום)


בעלי התוספות

פרופ' לואיס גלינרט הפנה אותי לתקליט נדיר זה ממופע היובל של קיבוץ יגור שנערך ב-14 בספטמבר 1973, שלושה שבועות לפני שפרצה מלחמת יום כיפור. את כל הפזמונים כתב כמובן יורם טהרלב.



35 תגובות:

  1. מכובד. רק תקן את שנת פטירתו ל-2022.

    השבמחק
    תשובות
    1. בעוד 17 ימים בכ"ב בשבט ימלאו 84 שנים להולדתו

      מחק
  2. יורם טהרלב כתב בכמה פזמונים על המוות בהומור: הגעתי לעולם וכך גם אצא/עירום ויחף ועני/בשמחה אשובה אל הארץ הטובה/שבה אהיה גם אני (מים מתוך הבאר); בנות מאה רוקדות על הבלטה/שהבעל יאזין מלמטה (נשים רוקדות); וגם שיר שלם - השיר הנשכח והמשעשע אך גם מצמרר "המלון" (אני הבנתי רק בסוף על מה השיר)
    https://www.youtube.com/watch?v=Yvo4Ng0vGDo

    השבמחק
    תשובות
    1. יורם אכן התיחס למות בהומור. לפני שלוש שנים הוא השתתף בהופעה לכבוד יגאל בשן, וכשיורם דיבר לראשונה אל הקהל, הוא אמר: 'אני מודה לכם שבאתם לכבד את זכרי' -(ציטוט מהזכרון).

      מחק
  3. ביצוע מיוחד ומרגש במסגרת פרויקט "צאן ברזל", לשיר "מעין ידעתי בין עשבי הבר" של יונתן רזאל.
    https://www.youtube.com/watch?v=S1q-m0uacWA

    השבמחק
  4. תודה, מפעים. שיר שלא כל כך התפרסם, לילה בבית הילדים. אומרת האימא לילד לפני השינה בבית הילדים בקיבוץ. שכב ילדי במנוחה, אל נא תפחד מהליה, חברך כאן לידך ומסיימת את השיר בבית הקברות, שכב גיבור ישראל ליד הכרמל, אל תפחד מהלילה, חבריך כאן לידך (הנוסח כאן שלי)

    השבמחק
  5. אפרופו השיר "במקום שאליו אני הולך
    היו רבים כבר לפני,
    השאירו שביל, השאירו עץ,
    השאירו אבן לרגליי,
    ומה אני אשאיר אחריי?"

    "פעם אחת הייתי מהלך בדרך והיתה דרך עוברת בשדה והייתי מהלך בה אמרה לי תינוקת אחת רבי לא שדה היא זו אמרתי לה לא דרך כבושה היא אמרה לי ליסטים כמותך כבשוה". [עירובין נג' עמ ב']

    השבמחק
  6. דוד ואליהו יקיריי, דברי טעם מרגשים כתבתם על האיש שראוי להם מאין כמותו!
    שאו תודה מקרב לב!

    השבמחק
  7. 4 פעמים בעבר פניתי בעבר לוועדה להענקת פרסי ישראל במשרד החינוך:‏
    ‏ ‏
    בפעם הראשונה הצעתי את גיל אלדמע, שקיבל את פרס ישראל בשנת 2004 ביחד עם יהורם ‏גאון
    ‏ ‏
    בפעם השנייה הייתי בין המציעים את נחצ'ה היימן שקיבל את הפרס בשנת 2009 ביחד עם ‏דובי זלצר
    ‏ ‏
    בפעם השלישית - הייתי בין המציעים הרבים להעניק את הפרס ליורם טהרלב - הבקשה לא ‏נענתה
    ‏ ‏
    בפעם הרביעית - הייתי שוב בין המציעים הרבים להעניק את הפרס ליורם טהרלב - וגם ‏בפעם זאת לא הוענק הפרס.‏
    ‏ ‏
    לכן, וכפי שנכתב כאן ואני מצטרף בכל לבי: "את פרס ישראל שהגיע לו ‏מזמן - הוא כבר לא יקבל, אבל מורשתו תישאר אתנו לנצח, וזה אולי הפרס הגדול" ‏

    השבמחק
    תשובות
    1. בעיני מוטקה היקר מגיע לך פרס על פועלך הרב בתרבות המוסיקה האיכותית

      מחק
  8. שכונת Žaliakalnis בקובנה כונתה בפי היהודים "דער גרינער בארג" (הגבעה הירוקה, או ההר הירוק).
    https://en.wikipedia.org/wiki/%C5%BDaliakalnis
    הוריו של יורם טהרלב באו מקובנה. כשהוא נשאל פעם האם השיר "ההר הירוק תמיד", עוסק רק בהר הכרמל, שבצילו גדל, ענה שטמון בו גם רמז להר הירוק שבצילו גדלו הוריו.


    השבמחק
    תשובות
    1. ככל הידוע לי אביו ממריאמפול.

      מחק
    2. אמא שלו במקור מעיירה בליטא שהיהודים קראו לה ריטובה או בהגייה יידית, ריטבע. השם הליטאי הוא rietavas. אמי מאותה עיר וממנה ידעתי זאת

      מחק
  9. דומני שאני מזהה את הכרך עב הכרס במדף שמאחורי טהרלב (ששי משמאל) בראיון של קוטנר: " דער אוצר פון דער יידישער שפראך" של סטוטשקאוו.

    השבמחק
  10. שלמי תודה לאליהו הכהן על פרידה נלבבת ממשורר (כי זה התואר היאה ליורם טהרלב ללא הסתיגויות וללא התנצלויות) נלבב שמילותיו המלבבות ממוטטות שוב ושוב את חומות המגן וסכרי השיכחה מפני פלישת כוחות הנוסטלגיה לישראל אחרת שאליה, למרבה הצער, אין כבר דרך חזרה.

    השבמחק
  11. לדוד אסף יקירי
    שלחתי תובה בשמי (עלי כהן מקופנהגן שבדנמרק) והיא נעלמה בדרך לעונ"ש. האם תוכל "לדוג" ולפרסם?

    השבמחק
  12. תודה ענקית, כתבה נהדרת ומרגשת.

    אנא הניחו לעניין פרס ישראל, אם מישהו זקוק להמחשת ערכן של החלטות הועדה, הרי זו ההמחשה.

    השבמחק
  13. כרגיל יוצאים מתחת ידיכם תוצרים נפלאים.

    הפעם נשוא הדברים הוא כל כך אהוב וכל כך קשור לחומרי הבלוג הזה שהצלחתם לרגש. יישר כוח!!!!

    השבמחק
  14. עונג שבת אמיתי היה לי לקרוא להאזין ולצפות בחומרים כאן על יורם טהרלב, איש אשכולות כל כך מיוחד ואהוב ומוערך עם חוש הומור שנון וחד מאין כמותו, שהשאיר אחריו נכסי צאן ברזל למדינת ישראל. יצא לי גם להיות בהופעה שלו לפני שנתיים ויצאתי ממנה ממש מרחפת על ענן, אני כבר מתגעגעת לאיש היקר הזה.

    השבמחק
  15. תודה! עליו אפשר באמת לומר, "חבל על דאבדין ודלא משתכחין". דור ההולך ונעלם.

    השבמחק
  16. יורם טהרלב קיבל את פרס אהבת עם ישראל שזה יקר ערך בהרבה מפרס ישראל עצמו. וכמוהו גם המשורר נתן יונתן. ועדיין, אתה תוהה על אופן החשיבה שם בוועדות המכובדות. אגב, זמרות וזמרים שחקניות ושחקנים, גדולים ככל שיהיו - דווקא קיבלו את פרס ישראל, שלהבנתי, אמור להיות מיועד ליוצרים ולא למבצעים.

    השבמחק
  17. ובינינו.מי היתה שרת התרבות של מדינת ישראל לפני כמה שנים.כמו שהיא לא קרה את צ'כוב אז גם לא הכירה את יורם טהרלב.טוב אפשר לתת לאייל גולן

    השבמחק
    תשובות
    1. רציתי רק להחמיא לדוד על הגשת כתבה זו לזכרו של איש ואמן יקר..אך אני נאלצת להגיב דוקא לך : שר החינוך אינו קובע מי ומי יזכו ב"פרס ישראל" לשם כך יושבת ועדה שתחומי הדעת שלה בנושא או בכיוון...יש ואותה ועדה קיימת שנים ! בזמנו , כשפרופ' - מילונאי לא קיבל ( עד היום...) את הפרס על עבודתו המונומנטלית : מילון אנגלי -ארמי לירושלמי ועוד , כתבתי לשר החינוך שכדאי להחליף את ראש הועדה מידי פעם ...( ידענו שהפרופ' שבראש לא יוותר על תפקיד זה וכי הוא לא אוהב מתחרים - לא מתחנפים . לא יודעת אם היה שינוי בתפקיד , גם תגובה לא הגיעה . לפיכך , השרה לשעבר - הלא אהודה עליך , מן הסתם , בודאי מכירה את כל שיריו ואילו את צ'כוב לא קראה , כדבריה , כנראה משום שבבית ספר התיכון בו למדה - בחרו במקום את גורקי או פלובר . ההתנשאות לא מתאימה לקוראי "עונג שבת " . ותודה לדוד ולאליהו האהוב .

      מחק
    2. משלמה : לפיכך , השרה רגב לא יכלה לחלק את הפרס , ללא החלטת הוועדה . כמו כן , רבים מזוכי הפרס הם שייכים לקבוצות " שמור לי ואשמור לך - תן לי ואתן לך.." יודעת ממקור ראשון - עבדתי ב"מרכז שזר"... אכן , גם זה עצוב.

      מחק
  18. שלום הכתבה נפתחת במלים אתמול מת יורם טהרלב. משום מה הפסיקו להשתמש גם בעיתונים וגם ברדיו במלים נפטר, או הלך לעולמו, רק מת. כל הזמן. לי זה נשמע צורם. פשטני. מה רע בהלך לעולמו או נפטר.

    השבמחק
    תשובות
    1. 'וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת'. בדקי נא כמה פעמים נכתב בתנ"ך 'מות', 'וַיָּמָת' או 'וַיָּמֹת', ותחזרי אלינו...
      המונח 'נפטר' במקורו מרמז על כך שהמת נפטר מקייום מצוות התורה. הוא מיוחד רק ליהודים (שהרי רק הם מחוייבים בעול תורה ומצוות), ודווקא הוא נשמע לי צורם ופשטני, במיוחד כאשר מדובר ביהודי חילוני.

      מחק
  19. דוד , ואני למדתי : נפטר = נפטר מהעולם הזה לעולם הבא ... כל יהודי . כולל חילוני . ובכלל , וכי חילוני אינו מקיים חלק מתרי"ג מצוות . אין יהודי ערום ממצוות.

    השבמחק
  20. "נפטר" בלשון חז"לנו, אינו קשור בהכרח בפטור מקיום מצוות, כמו בביטוי "הנפטר מחברו אומר...", ואדרבה! לגבי פטור מקיום מצוות השתמשו חכמינו במונח "חופשי" - "מאי דכתיב: 'במתים חופשי '? כיון שמת אדם, נעשה חופשי מן המצוות". "נפטר" במקורו פירושו: נפרד, ואכן המת נפרד מאיתנו, והולך לעולם שכולו טוב (בוודאי ראוי לכך, יורם טהר- לב ז"ל)

    השבמחק
    תשובות
    1. במחשבה נוספת נדמה לי שהשחמוש בביטוי 'נפטר', קשור לנוסח שאומרים אנשי חברה קדישא לאחר הקבורה (אינני יודע אם זה נהוג גם בקרב יהודים מארצות האסלאם):'אָנוּ פּוֹטְרִים אוֹתְךְ מִהֶיוֹת חָבֵר בְּכָל חֶבְרָה אוֹ אֲגֻדָּה אֵיזוֹשֶׁהִי'. זהו נוסח שמקורו בימי הביניים, שאז יהודים רבים היו חתומים על תקנות של 'חברה' כלשהי, בין של גמילות חסדים (כמו הכנסת כלה או פדיון שבויים), בין חברה של מצווה (כמו קוראי משניות או תהלים, משכימים לבוקר וכיוב"ז). המוות פטר אותם ממחוייבותם לחברה. המשפט הזה כבר לא רלוונטי מאות רבות של שנים ובכל זאת ממשיכים לומר אותו.

      מחק
  21. בעניין "מת" או "נפטר", קיבלתי פעם מתורתה של מומחית הלשון אסתר גולדנברג כהאי לישנא:
    'בדרך כלל עדיף לכתוב "מת" ומעט "נפטר". נפטר בלשון תנאים בא עם תוספת: נפטר לבית עולמו, נפטר בשם טוב ועוד. נפטר לבדו מאוחר מן התנאים'.

    השבמחק
  22. את חיקה קומורניק שמוזכרת בשיר של יורם טהרלב שהבאת כאן,אני זוכרת. היא היתה האחראית על חדר האוכל שלנו, בני הנעורים של יגור. רווקה מבוגרת לא גבוהה, עגלגלה במקצת. מקסים שהוא הקדיש לה שיר. כי אחרת-מי היה נזכר בה אחרי שנים רבות כל כך?
    הצטערתי שאי אפשר היה להכנס לתוכן של התקליט שהבאתם כאן של 'דארטמות'-אין לי אותו והרי אני בת יגור ונדמה לי שאפילו השתתפתי במסיבה ההיא.
    דבר נוסף-שירים ישראליים הם מאד משמעותיים-מסתבר לפי הרשימה המקסימהכאן ב'עונש' וגם עבורי כמו לרבים מהישראליים. הנה רשימה על השירים הישראליים ומשמעותם שכתבתי ב'במה חדשה'. http://stage.co.il/Stories/537393492

    השבמחק

הזינו את תגובתכם בחלון התגובות. אחר כך פתחו את הלשונית 'הגב בתור:', לחצו על 'שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם (אין צורך למלא 'כתובת אתר'). נא רשמו שם אמיתי (מה יש להסתיר?) או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי' אם לא הצלחתם להתגבר על הבעיה – רשמו את השם בתוך התגובה.
לבקשה 'הוכח שאינך רובוט' הקליקו על העיגול ואז 'פרסם' – זהו.
מגיבים שאינם מצליחים להעלות את תגובתם מוזמנים לכתוב אליי ישירות ואני אפרסם את דבריהם.
תגובות לפוסטים ישנים מועברות לאישור ולפיכך ייתכן שיהוי בפרסומן.
תגובות שאינן מכבדות את בעליהן ואינן תורמות לדיון – תוסרנה.