א. הוראות בטיחות
תאונות העבודה בבניינים שבהקמה הן רעה חולה במקומותינו. בכל שנה עשרות פועלים, רובם ערבים, משלמים בחייהם הן בשל חוסר זהירות והקפדה על כללי בטיחות, הן בשל מחדלים של קבלנים ויזמים.
המודעה הזו, בעברית ובערבית, של חברת י. ר. מייאר, ראויה לכל שבח. היא צולמה ברחוב חיים כהן בפתח תקווה.
 |
| צילום: גונן זיק |
ועוד שבח על שבח הוא השימוש במקורות: ספר דברים מכאן, וציטוט מדברי אבן-סינא, הרופא והפילוסוף הפרסי בן המאה ה-11 מכאן.
והנה עוד דוגמה של הוראות בטיחות, אלא שכאן הן קצת שטותיות...
בפארק אריאל שרון (לשעבר חירייה), יש שלט המזהיר מפני סכנת נפילה, רק שלא ברור איפה בדיוק אפשר ליפול.
 |
| צילום: יוחנן פלוטקין |
ולסיום במפעל מסוים ביקנעם, שכמעט כל העובדים בו דוברי רוסית, ביקשו מהעובדים לא להישען על המעקה או על השיש.
 |
| צילום: צביקה באר |
ב. גם הצמיתות היא זמנית
המודעה המגוחכת הזו יכולה לפתוח דיון פילוסופי על משמעות הקבוע והארעי בחיינו.
 |
| צילום: אהוד רויטמן |
ג. לידיעת רשות המסים
מעלימי מס יקרים, למה לטרוח ולהעביר כספים לבנקים בשווייץ או באיי קיימן, כשיש לכם מקלט מס ממש כאן ליד הבית.
שמחה בינות מגשר הזיו מצא מקלט כזה בנהריה, בצומת כביש 4 ורחוב המייסדים.
 |
| צילום: שמחה בינות |
ד. סוף העולם שמאלה
כשממשיכים מבאר שבע דרומה, פונים בכביש 211, נוסעים כמה עשרות ק"מ ואז שמאלה, מגיעים לכפר הנוער ניצנה, או כמו שהם קוראים לזה 'קהיליה חינוכית התיישבותית'.
התמרורים האלה, שכמותם לא ראיתי, מתאימים לעוד הרבה מקומות בישראל...
 |
| צילום: יוחנן פלוטקין |
אדיר😃
השבמחק"זמני - תחנה זו מבוטלת לצמיתות" מאשר את שאנו יודעים על מדינתנו מכבר, ש"אין לך קבוע יותר מן הזמני". "אין לעלות על חשיש ...", יודעי דבר אומרים שדווקא על החשיש עולים ב- high
השבמחקעם ישראל High
מחקכשבוחנים מקרוב, אפשר לראות שה"ה" ב"על השיש" חוברה ל"ח" בעזרת טוש, כנראה אותו טוש שבו כתבו שלעשן מותר.
השבמחקהשלט אודות "פראים בדרך" אינו לצון או טעות, הפרא הוא סוג של חמור שחי בארץ באזור רמת הנגב, שם כנראה צולמה התמונה. בדומה לכך שבגליל מזהירים בשילוט מפני פרות ובנגב מפני גמלים בכביש ועוד."יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם" (תהלים, ק"ד, 11)
השבמחקאכן צולם ליד ניצנה.
מחקתגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
מחקתגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
מחקזהירות מפראים בקרבת הדרך, יאה היום לרוב כבישי הארץ.
השבמחקמי שקורא עתונים או צופה בחדשות, יודע שהם מצויים היום בכל מקום, ופגיעתם רעה מאד.
וכבר לקרבנות אדם הגענו השנה הזאת מידיהם.
(יסלחו לי חובבי הפראים על ארבע, שלא עליהם מדובר כאן).
השלט בפארק אריק שרון מזהיר מפני מדרון תלול (לקוראי אנגלית) וסתם נפילה לדוברי שפת הקודש. כמה צעדים קדימה- ואתה מחליק מהר הזבל "חיריה" ישר לתחתית.
השבמחקוכל מי שמפתח את העניין לאלגוריות, משלים ונמשלים- עושה זאת על אחריותו בלבד
"כשממשיכים מבאר שבע דרומה, פונים בכביש 211"- הוראות הגעה לכפר הנוער בניצנה. קצת נוקדנות גיאוגראפית- 1. ניצנה נמצאת באופן כללי מערבה לב"ש (מדוייק יותר דרום-מערב). מדרום לב"ש נמצאים שדה בוקר מצפה רמון וכו' בואכה הנגב הדרומי ואילת בקצהו.
השבמחק2. סיבת תגובתי- כדי לעלות על כביש 211 כדי להגיע לניצנה אין כלל לפנות בדרך מב"ש, בניגוד לפרסום כאן. נוסעים כל הזמן "ישר" קדימה. (תשאלו את דוד ווייז). מי שפונה הוא כביש 40 עצמו שבדרכו מב"ש פונה בצמת טללים דרומה לכיוון שדה בוקר והלאה דרומה. היינו המעבר מכביש 40 לכביש 211 הוא יותר פורמאלי. לא נחזה מבחינת הנהג באופן ריאלי. לא נדרש כלל לסובב ההגה.