תְּמוּנָה לְנֶגֶד עֵינָי: אלפרד וצלר בצבא הסלובקי

יעקב יעקובוביץ' מתבונן בצילום של אלפרד וצלר במוזיאון התרבות היהודית בברטיסלאווה, 2004

ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, תשפ"ג

מאת אורי יעקובוביץ' 

אלפרד (פְרֵדו) וצלר (1988-1918; Wetzler) מוכר כאחד משני הבורחים המפורסמים שנמלטו בחודש אפריל 1944 ממחנה ההשמדה אושוויץ. השני היה רודולף ורבה (2006-1924; Vrba). שניהם חיברו את מה שהתפרסם בשם דו"ח ורבה-וצלר – הדיווח המפורט הראשון על הזוועות המתחוללות במחנה אושוויץ.

אוניברסיטת חיפה, 1998

יד ושם, 2013

אלפרד וצלר

רודולף ורבה

לאבי, יעקב (אאוגן) יעקובוביץ' (Jakubovič; 2012-1919), היה קשר מסוים אל וצלר: לאחר שאבי ושני חבריו מהעיירה רבוצה (Revúca) שבסלובקיה, וויטך (בלה) בוניש (Boniš) ומילאן שווארץ (Schwarz), התגייסו לצבא הסלובקי, הם נקלטו בבסיס חיל הרגלים מספר 3 בזבולן (Zvolen). הם המתינו שם למגוייסים נוספים ועוד באותו יום המשיכו בנסיעה ברכבת ובהליכה רגלית ארוכה עד לבסיס שנמצא באורמוב לאז (Oremov Laz) שבהרי זבולן. הם הגיעו לשם בשעות הערב ובקור עז, כשהם תשושים ועמוסים במזוודותיהם השחורות, שאותן נשאו בעלייה תלולה. הם קיבלו תדרוך כלשהו, כל אחד קיבל מיטה ופרש לישון. התאריך היה 12 בפברואר 1940.

נזכיר, כרקע, כי מספר חודשים לפני כן הוכרזה עצמאות סלובקיה וקמה ממשלת בובות בראשות הכומר יוזף טיסו (Tiso), שהייתה למעשה גרורה של גרמניה הנאצית. באופן הדרגתי נחקקו חוקים אנטי-יהודיים והוטלו הגבלות על יהודים שהשתקפו גם במסגרת הצבאית.

למחרת היום נערכו למגוייסים בדיקות רפואיות ואז, כנראה, גם קיבלו את מדיהם. היו מספר סקטורים בין המגוייסים: יהודים, צוענים, ו'א-סוציאלים'. סקטור ה'א-סוציאלים' הורכב למעשה מנוצרים שנחשדו כמתנגדי השלטון או כבלתי נאמנים לו, קומוניסטים או פושעים לשעבר. על כל אלה הופקדו חיילים סלובקים 'רגילים' שאיישו את סגל המחנה. לכולם היו מדים ירוקים וגם כומתה ירוקה, אך כל סקטור כזה התאפיין בצבע שונה של הסרט שהקיף את הכומתה ובצבע הסרט שענדו על זרועם. לאנשי הסגל הייתה כומתה בצורת סירה עם סמל יחידתי. למרות שהמסדרים היו משותפים לכולם, הרי בחיי היום-יום כל קבוצה הופרדה מזולתה. כולם עבדו בעבודות שונות וצויידו במכושים ובאתים – נשק לא היה לאף אחד מהם (חוץ מאנשי הסגל, כמובן).

ביום השלישי לגיוסו הופתע אבי לשמוע כי בבדיקות הרפואיות התגלה אצלו מום בלב, ובשל כך קיבל דחיית שירות למשך חצי שנה, תוך הבטחה שבבוא הזמן יקבל צו גיוס חדש. אבי עזב אפוא את הבסיס, וחבריו שנותרו שם המשיכו את שירותם כרגיל. לאחר בדיקות רפואיות שנערכו לאבי בעיירתו התברר שאינו לוקה בלבו כלל. אחד מחבריו לעיירה של אבי, בנימין (וויטך / בלה) בוניש, שלח לאבי גלויה הנושאת את התאריך 25 בפברואר 1940 וכתב על גבה (בסלובקית): 'עשרת הימים הראשונים בצבא'. הגלויה עצמה מראה את קבוצת החיילים באורמוב לאז, וביניהם אלפרד וצלר.

'עשרת הימים הראשונים בצבא', מחנה אורמוב לאז (25 בפברואר 1940)

הכיתוב בעיפרון על גב התמונה הוא של וויטך בוניש

בהמשך קיבל אבי צו גיוס מחוּדָש לתאריך 31 באוקטובר 1940. הוא חזר לבסיס באורמוב לאז, נבדק ונמצא כשיר לשירות. במאמר מוסגר נזכיר, כי בשלב מסוים מפקדת הצבא הסלובקי ארגנה מחדש את שורותיה וריכזה את כל היהודים והצוענים בגוף הנקרא 'הגדוד השישי' (Šiesty prápor), אבל בפועל מצבם של היהודים לא השתנה: היו שלוש פלוגות של יהודים – אחת מהן כונתה 'הפלוגה הכּשֵרה', כי הורכבה בעיקר מיהודים דתיים – פלוגה אחת של צוענים ופלוגה של ארים 'א-סוציאלים'. 

יחידת עבודה של 'הגדוד השישי', 1943 (צילום: רפי בנשלום; ביתמונה)

באחד הבסיסים שאליהם התגלגל אבי במהלך שנת 1942, בצ'מרנה (Čemerné) שבמזרח סלובקיה, שירת עמו גם אלפרד וצלר. 

וכך סיפר אבי בזיכרונותיו (זיכרונות אלה, שעוסקים בתולדות חייו מילדותו ועד צעדיו הראשונים בארץ, מוקלדים לפי שעה בקובצי 'וורד', ואני שוקד על ההדרתם):

יחד עימי שירת פְרֵדוֹ (אלפרד) וצלר מטרנאווה (Trnava), מי שעתיד לברוח כשנתיים מאוחר יותר מאושוויץ. נדמה לי שמיטותינו היו סמוכות זו לזו. הוא השתחרר בתאריך 12.2.1942 (ההנחה היא שהתגייסנו יחד, אלא שאני, כאמור, קיבלתי דחיית שירות). לבקשתי, הוא נתן לי את מדי האקסטרה הירוקים שלו, כלומר בגדי א', שמיועדים ליציאה והינם מדים מגוהצים ומרשימים יותר. בתמורה נתתי לו את המדים שלי שהיו דהויים יותר, ואותם הוא החזיר לאפסנאות. דרך אגב, המדים הללו לא היו חוקיים לגבינו לאחר שאלה הוחלפו במדים בצבע כחול כדי שנזוהה כיהודים. גם למדים הכחולים היה סט כפול: בגדי עבודה ומדי אקסטרה. עם זאת, השתדלנו להשיג מדים ירוקים (ללא כל סימן מזהה), ורבים מאיתנו נהגו לצאת עימם לחופשות. לא זכור לי אם היו חיילים שנתפסו בשל כך והועמדו למשפט.

אאוגן יעקובוביץ' כחייל ב'גדוד השישי', נובה מסטו נאד ואהום (Nové Mesto nad Váhom)
10 בפברואר 1941

ייתכן שדווקא דחיית השירות של אבי בכמעט תשעה חודשים הכריעה לטובה את גורלו וסייעה לו לשרוד את השואה. וזאת לדעת, שהיהודים ששירתו בצבא הסלובקי היו מוגנים מגירוש למחנות בפולין (אך לא כך בני משפחותיהם). כלומר, לוּ שירת אבי כפי שתוכנן מראש, כי אז היה משתחרר בפברואר 1942, ממש רגע לפני גירושם של היהודים למחנות המוות בפולין. וכך, שני חבריו לעיירה של אבי, שהתגייסו יחד אתו בגיוס הראשון, נספו בשואה. מילאן שוורץ שולח לפולין זמן קצר ביותר לאחר שחרורו ונספה כנראה במחנה מיידאנק, ואילו וויטך בוניש, ובשמו העברי בנימין, נספה בזאקסנהאוזן. 

קוריוז שהיה עבורי מעין סגירת מעגל: בשנת 1969, בהיותי בכיתה ט' בבית הספר התיכון בחדרה, למדה איתי באותה כיתה הגר פטיש (לימים רופאה מומחית לאורתופדיה, שהלכה לעולמה בשנת 2015). רק לאחר שנים רבות התברר לי שאלפרד וצלר היה הדוֹד שלה (אֶטָה האמר, אחות אביה, הייתה אשתו של וצלר)...

____________________________________________

אורי יעקובוביץ', תושב חדרה, הוא גמלאי מערכת הביטחון שעוסק בין השאר במחקר שירי הזמר הרוסיים שהושרו בארץ. urjak69@walla.com