מאת דוד אסף ורפי מוזס
מי לא אוהב לשיר? כולם אוהבים לשיר. אבל האם אנו גם מבינים את כל מילות השיר המתרונן בפינו? משוררים עושים לעיתים שימוש במילים נדירות, בצורות דקדוקיות מקוריות או בביטויים מושאלים ממקורות קדומים (תנ"ך, ספרות חז"ל, מדרשים, פיוטים וכיוצא באלה) שלא תמיד מוּכּרים ובטח לא לכולם.
במדור חדש זה לא נחדש הרבה. בכל פעם נפרסם שיר או שניים, ידועים ואהובים, ולצידם הערות והארות לשון קצרות וקלילות שכתב יועץ הלשון רפי מוזס בדף הפייסבוק שלו, ועליהן ומתחתיהן הוספתי אני משהו משלי. הקוראים והקוראות מוזמנים להעיר ככל העולה על ליבם.
מתחילים.
א. פגישה, חצי פגישה
רחל בְּלוֹבְשְׁטֵיין (1931-1890), המוכרת יותר כרחל המשוררת (בכמה מקומות הצמידו לה את השם העברי 'סלע', כשמו של אחיה יעקב [1935-1880], שאכן עִבְרֵת את שמו. ככל שידוע לי, רחל עצמה מעולם לא קראה לעצמה בשם זה).
את השיר, המוכר במילותיו הראשונות 'פגישה, חצי פגישה' (במקור אין לשיר כותרת), כתבה רחל בתל אביב, ב-13 באפריל 1925 – היא כבר הייתה אז חולת שחפת וטופלה במוסדות שונים – והוא נדפס בפעם הראשונה בקובץ שיריה הראשון סָפִיחַ (הוצאת דבר, תל אביב תרפ"ז, עמ' 20).
![]() |
| רחל, ספיח: שירים, עמ' 20 |
שיר זה הולחן פעמיים, וזו הזדמנות להיזכר בלחן הראשון, היפהפה והמוּכּר פחות. הוא נכתב כנראה ב-1967 בידי דינה עֲמֵלִי (אז גרינפלד), זמרת ומלחינה נהדרת שכמעט נשכחה (אבל מתחזקת דף פייסבוק). דינה, בת קיבוץ כפר סאלד, שירתה בצוות הווי פיקוד ההדרכה וב-1969 שרה את השיר בפעם הראשונה יחד עם צוות ההווי בתוכנית 'מותר לחלום' (העיבוד המוזיקלי הוא של אמיתי נאמן).
אחרי שחרורה מצה"ל הקימה עם אחיה גבי את 'חמישיית כפר סאלד' והם הקליטו את השיר למופע 'ניחוחי חציר' (1971). העיבוד המוזיקלי הוא של אלברט פיאמנטה:
הלחן המוכר יותר נכתב בשנת 1974 בידי חנן יובל ל'ערב שירי המשוררת רחל' (תיאטרון יובל, במאי: צדי צרפתי). השיר הוקלט אז בפעם הראשונה בביצועם של דורית ראובני, דני כץ וחנן יובל, ששרו במסגרת אותו 'ערב' 14 שירים של רחל:
וַיּוֹרֶד אֶת הָעָם אֶל הַמָּיִם, וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל גִּדְעוֹן: כֹּל אֲשֶׁר יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן הַמַּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד, וְכֹל אֲשֶׁר יִכְרַע עַל בִּרְכָּיו לִשְׁתּוֹת. וַיְהִי מִסְפַּר הַמְלַקְקִים בְּיָדָם אֶל פִּיהֶם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ, וְכֹל יֶתֶר הָעָם כָּרְעוּ עַל בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם. וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל גִּדְעוֹן: בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמְלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וְנָתַתִּי אֶת מִדְיָן בְּיָדֶךָ, וְכׇל הָעָם יֵלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ.
ב. על כנפי הכסף
![]() |
| נעמי שמר, כל השירים, לולב (מהדורת ידיעות אחרונות), 1967 |
את השיר 'על כנפי הכסף' כתבה והלחינה נעמי שמר לאחר הניצחון המזהיר של חיל האוויר הישראלי במלחמת ששת הימים, וביצעה אותו בפעם הראשונה ביולי 1967 להקת חיל האוויר. השיר המלהיב, שנכתב כמארש (מנגינתו היא עד היום חלק לא נפרד מהרפרטואר של תזמורת צה"ל), מלא וגדוש בצירופי מקרא ופיוט. האם כולנו יודעים מה פירוש 'אבירי הרוח בעבים', או מי הם 'בני רשף', ולמה דווקא 'שבעת הרקיעים' ומניין הגיע 'נָס הים וַיִּסֹּב אחור'?
נשמע את השיר בפיה של נעמי שמר, העיבוד המוזיקלי הוא של דוד קְרִיבוֹשֵׁי:
התיחום הגאוגרפי 'מגולן ועד ים-סוף', תואם כמובן את המציאות החדשה שנתהוותה אחרי מלחמת ששת הימים, והוא מחליף את הביטוי הישן 'מדן ועד אילת', שהומצא אחרי הקמת המדינה וכיבוש אילת, שבתורו החליף את הביטוי המקראי המקורי 'מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע' (שמואל ב, יז 1), שרווח גם בזמר העברי עד 1948 (למשל ב'שיר אסירי עכו' שחיבר זאב ז'בוטינסקי ב-1920 ונפתח במילים 'מִנִּי דָן עַד בְּאֵר שֶׁבַע / מִגִּלְעָד לַיָּם').
ומה בנוגע לסולם, שרגליו באדמה אך ראשו בשמי המלחמה? שמר רמזה כמובן לחלום יעקב, שבו המילה 'סולם' מופיעה בפעם היחידה בתנ"ך:
וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ (בראשית, כח 12).
והערה לשונית קטנונית, שלא מצאנו לה הסבר. משום מה שמר ניקדה כך את המילה המקראית 'חֳרָבָה' (פעמיים!), אבל במקרא הניקוד הוא 'חָרָבָה'. מדוע ניקדה שמר בחטף-קמץ? לא ברור.
לאחר שסיימנו לכתוב פינה זו נזכרנו שדבר דומה כבר עשה המוזיקאי, המשורר ואיש הרדיו המנוח אברהם זיגמן בספרו מדרש נעמי: נעמי שמר – המקורות היהודיים בשירתה (יד יצחק בן-צבי, 2009), שם הראה את המקורות המקראיים, התלמודיים והמדרשיים ששילבה נעמי שמר בשירי הזמר שלה. הנה העמוד המתייחס ל'על כנפי הכסף' ובו התייחס זיגמן לעוד כמה מקורות.
| מדרש נעמי, עמ' 58 (באדיבות תמר זיגמן) |







"בני רשף" - אולי הכוונה בהיפוך אותיות: "בני שרף" - מלאכים ?
השבמחקאיזה יופי!
מחקתודה רבה מדור מקסים
השבמחקהאגם הסואן בשיר איננו הכנרת. זה חלק מהעולם השירי: משבר האושר, סכר שכחה - זו לשון ציורית, מטאפורית. בלשון פרוזאית היינו אומרים שהדוברת בשיר מרגישה 'מוצפת'...
השבמחקאיזה חידוש חידשת לגבי ה"ועל ברכי אכרע" - וואי, תודה רבה!
השבמחקתודה מרחיב דעת ולב. שבת שלום
השבמחקכמו תמיד, אני נהנית לקרוא את כל הסיפורים המעניינים שאתה מלקט ומוצא בנאמנות במשך שנים רבות. יש לי הערה אחת לגבי הניקוד בשיר של רחל "פגישה, חצי פגישה". עד כמה שאני יודעת, העברית של רחל היתה מעולה והניקוד בשיריה היה מושלם.
השבמחקהבחנתי בקטע המצורף בזה של השיר שלה, ורק במבט ראשון, לפחות בשלוש שגיאות ניקוד. איני יודעת מאין הישגת את הקטע הזה, אבל איני מרוצה לראות במאמר שלך קטע שאינו מדוייק.
אחת: המילה די בעברית צריכה להיות מנוקדת ב-פתח; לא ב-קמץ.
שתיים: הפועל הציף, אשר השורש שלו הוא צוף, צריך להיות מנוקד ב-צירה; לא ב-חיריק. (ברור שאין דגש ב-צ.)
שלוש: המילה אגם בעברית צריכה להיות מנוקדת ב-פתח ולא ב-קמץ (האות ג).
מאין השגתי את הקטע הזה? זה לקוח מספרה של רחל, ספיח, שיצא ב-1927, בחייה. על ענייני הניקוד יענה רפי מוזס.
מחקאת צודקת בנוגע למילים "הציף", "אגם". אפשר שהמילה "די" מנוקדת בקמץ, כי היא באה בסוף המשפט (בהפסק).
מחקבמהדורת תרצ"ה כבר ניקדו "דַי", "הֵצִיף", ואילו את "אֲגָם" השגויה השאירו כצורתה, כנראה כדי שתישאר מלאכה גם למהדורות הבאות...
רשף= אל כנעני , מלחמה ומגיפות. ראו רשפון וארסו.
השבמחקארסוף
השבמחקמשבר: אביונה, אורגזמה נשית. ותיאור החויה הארוטית כאושר ודוי גם יחד וזאת לאחר מלמול ניבים סתומים הדדי עד לרגע השיא - יפהפה.
השבמחקהפירוש כאילו שירה של רחל מסתיים בכריעה על שפת הכנרת מילולי מדי ואינו מתאים לרוח השיר. האגם הוא דימוי לזכרונות שהדוברת ניסתה שלא להתמכר להם וסכרה בעדם, אבל די בפגישה קצרה או חצי מבט של האהוב כדי לשוב ולהציף אותם, בשילוב של שמחה וכאב על מה שהיה ומה שאבד (ואגב, אולי יסולח לי ואולי לא, אבל צרמה לי הצבתו של הקישקושון המיליטריסטי של נעמי שמר לצד שיר האהבה העדין והכואב של רחל, אפילו אם שתיהן קשורות לכנרת).
השבמחקנעמי שמר אלופת העולם בחיבור המקורות היהודיים עם הלאומיות הישראלית החדשה, זה סוד קיסמה וכוחה, לקחת פסוק דתי קיומי כמו - "כי אדם לעמל יולד ובני רשף יגביהו עוף", פסוק קודר מספר איוב שבו המנחמים את איוב מרגיעים אותו ואומרים לו כי זהו דינו של האדם - לעמל, ורק בני רשף עתידים להשתחרר, ולהשתיל אותו על חיל האויר הישראלי וגם להפוך את משמעותו כאילו הטייסים אינם עוד בני אדם אלא השתחררו כבני רשף, זו גאוניות, וזה יעמיד לזכותה ולרעתה כמו שאומרים..!
מחקהכנרת אינה אגם סואן, ומותר גם לרחל לכתוב מטאפורה בלי להקטין אותה תמיד לכנרת.
השבמחקלגבי שירה של נעמי שמר, אם אברהם זיגמן עשה עבודה טובה, אין סיבה למחזר ולהיזכר בו בסוף
'להגנתי' אומר שגם מוקי צור, איש עין גב שעל שפת הכנרת, חשב כך. לספר הכינוס של כתבי, מכתבי ומסמכי בן-ציון וחיה ישראלי, אנשי העלייה השנייה ומקימי קבוצת כנרת, שגם הכירו כמובן את רחל, הוא קרא 'על שפת אגם סואן' (עם עובד, 1985).
מחקובאשר לאברהם זיגמן, הוא אכן עשה עבודה טובה מאוד, ואנחנו גם מפרגנים לו. אם תשווה תראה שהבאנו כמה וכמה דברים שזיגמן לא התייחס אליהם.
מחקמחמם את הלב לקרןא כתבה זו בימים טרופים אלה
השבמחקלא נעים לומר, אבל הצגת הלחן של דינה עמלי (ותודה על כך) רק מדגישה עד כמה הלחן של חנן יובל מפעים במקוריות שלו, כשהמלודיה עצמה מסבירה את המילים ומעצימה את הסצנה (כמו, כבר בהתחלה, עם הקיטוע המלודי של המילים "חצי פגישה" ו"די" , ששובר את הלב); ואילו דינה עמלי מציעה מלודיה רוסית חביבה שלא מעלה ולא מורידה.
השבמחק