גלגולו של ניגון: 'בוקי בקבוקים' וחג המַסְלֶנִיצָה הרוסי

בוריס קוסטודייב (Boris Kustodiev), מסלניצה, 1920

מאת צבי (גרימי) גלעד

שיר הילדים 'בוקי בוקי' כבר כמעט שאינו מוכר, לא לילדים וגם לא לרוב ההורים. אולי דור הסבים והסבתות זוכר שיר 'חינוכי' זה, שנוסחו העברי נכתב ככל הנראה בשנת 1949.

הנה מילות השיר מתוך אתר 'זמרשת':

בּוּקִי בּוּקִי בַּקְבּוּקִים,
בּוּקִי בַּקְבּוּקַיִם,
אִם חָלָב הַרְבֵּה שׁוֹתִים
כֹּחַ יֵשׁ כִּפְלַיִם.

בּוּקִי בּוּקִי בַּקְבּוּקִים,
בּוּקִי בַּקְבּוּקַיִם,
הַזּוֹלֵל רַק צִמּוּקִים
חָשׁ הוּא בַּשִּׁנַּיִם.

בּוּקִי בּוּקִי בַּקְבּוּקִים,
בּוּקִי בַּקְבּוּקַיִם,
לְפָנִים מְלֻכְלָכִים,
הֵן נוֹצְרוּ הַמַּיִם.

בוקי בוקי בקבוקים
בוקי בקבוקיים
אם חלב הרבה שותים
כוח יש כפליים.

בוקי בוקי בקבוקים
בוקי בקבוקיים
הזולל רק צימוקים
חש הוא בשיניים

בוקי בוקי בקבוקים
בוקי בקבוקיים
לפנים מלוכלכים
הן נוצרו המים

כאן שרה אותו חנה אהרוני:



ומי כתב שיר זה?

על פי אתר זמרשת ועל פי הנדפס בתקליט שתמונתו הובאה בסרטון לעיל מחבר השיר הוא אברהם ברושי (המוכר משירים כמו 'חיל פרשים אנו' ו'קרה זה רק הפעם').

אלא מאי? משונה ככל שזה נשמע, נחומי הרציון, שמיודד עם אברהם ברושי (יליד 1923; גר בתל אביב) ואף כתב את תולדותיו ב'זמרשת', מסר לדוד אסף כי ברושי מכחיש בכל תוקף את בעלותו על השיר וטוען שלא הוא כתב אותו. נחומי הראה לו את תמונת התקליט של 'מקולית', שבה כתוב שמו במפורש, אך ברושי הצנוע עדיין מתעקש שלא הוא כתב את השיר.

אברהם ברושי, 2010 (תודה לנחומי הרציון)

לשיר זה יש גרסה נוספת, 'למבוגרים', שגם מחברה אינו ידוע. הנה המילים מאתר 'זמרשת':

בּוּקִי בּוּקִי בַּקְבּוּקִי
בּוּקִי בַּקְבּוּקַיִם
לַמּוֹזֵג בַּקְבּוּק אֶחָד,
לָאוֹרֵחַ שְׁנַיִם.

כָּל הַיּוֹם סָלַלְתִּי כְּבִישׁ
זֶה מְעַט לֹא נוֹחַ,
וּבָעֶרֶב עֵסֶק בִּישׁ
לְטַיֵּל אֵין כּוֹחַ.

בּוּקִי בּוּקִי בַּקְבּוּקִי
בּוּקִי בַּקְבּוּקַיִם
לָמָּה לִי בַּקְבּוּק אֶחָד
וְלָאוֹרֵחַ שְׁנַיִם?

כאן שרים אותו זמרי 'זמרשת'.

גם אם מחבר הגרסה השנייה אינו ידוע, ברור שהבית השני נלקח, ככתבו וכלשונו, מהשיר הידוע 'תה ואורז יש בסין', שאת מילותיו העבריות (ללחן רוסי) חיבר אברהם שלונסקי.

אך אם אין אנו יכולים לומר דברים ברורים על מחבר המילים, מקורו של הלחן ברור הרבה יותר והוא מקשר אותנו לימים אלה של ראשית האביב.

הלחן נלקח משיר רוסי שנקרא 'ספרי לי, מסלניצה' (Расскажи-ка,масленица). זהו שיר הקשור לחג ה'מסלניצה' (Maslenitsa), קרנבל עממי-פגאני, שנועד לציין את סוף החורף וראשית האביב. לימים, עם חדירת הנצרות, הפך החג לחלק מאירועי ארבעים ימי התענית הקודמים לחג הפסחא הפרבוסלבי, שבהם אסור לאכול מאכלי בשר. בין מנהגי החג: קרנבל תחפושות, שכולל גם שריפת בובת דחליל המסמלת את החורף, וכן זלילת כמויות אדירות של אוכל, ובעיקר בליני (חביתיות; בלינצ'ס) שאותן מטגנים עם תוספות שונות.

חג מעין זה מוכר גם בארצות אחרות ובתרבויות אחרות, למשל 'מרדי גרא' המפורסם (המכונה גם 'יום שלישי השמן'). גם חג ה'מִימוּנָה' של יהודי צפון אפריקה, שנחוג, על מאכליו המתוקים ומוּפְלטותיו, במוצאי שביעי של פסח, מזכיר במקצת את חלק ה'זלילה' של הקרנבלים הללו. 

הטקסט הרוסי המובא בהמשך נלקח משפע טקסטים שיש לשיר. בחרתי מתוכו את החלקים שתואמים, פחות או יותר, למילים המושרות (בשני מקומות נפרדים) של הסרטון המובא להלן. סרטון זה מתאר את חגיגות ה'מסלניצה' בכפר רוסי ששמו אינו מוזכר (אבל ברור שיורד בו הרבה שלג...). שירת 'בוקי' פורצת בתזמון 03:30 (הנשים) ו-04:55 (הגברים) ונמשכת בערך חצי דקה.

בקובץ הקול חוברו שני חלקי השיר, זה המושר בפי הבחורות וזה המושר בפי הבחורים, לרצף אחד.



תודה לאורי יעקובוביץ' שמצא את הטקסט, ולזאב גייזל שתרגם.

ראססקאז'י-קא מסלניצה – ספרי לי מסלניצה   Расскажи-ка,масленица

Расскажи-ка,масленица,	ספרי לי מסלניצה,
Как блиночки пекла?	איך טיגנת בלינצ'ס?
Ой,блины,мои блины,	הו, הבלינצ'ס, הבלינצ'ס שלי,
Блины масленые,	בלינצ'ס על חמאה,
Ой,блины,мои блины,	הו, הבלינצ'ס, הבלינצ'ס שלי,
Ой,блиночки мои.	הו, הבלינצ'ס שלי.
Как блиночки пекла,	איך טיגנת בלינצ'ס,
Сколько сдобья клала?	כמה שומן שמת (בבצק)?
Расстворила я блины н	ערבבתי בלינצ'ס
На холодной воды,	על מים קרים,
Никто не покупает,	אף אחד לא קונה,
Никто даром не берет.	אף אחד לא לוקח בחינם.
За рекой огонь потух,	מעבר לנהר האש כבתה,
У свиньи живот распух.	לחזיר התנפחה הבטן.
Свинья рыло замарала,	החזיר לכלך חרטומו,
Три недели прохворала!	חלה לשלושה שבועות!
Мы давно блинов не ели,	מזמן לא אכלנו בלינצ'ס,
Мы блиночков захотели.	רצינו בלינצ'ס.
Ой, блины мои, блины,	הו, הבלינצ'ס, הבלינצ'ס שלי,
Ой, блиночки мои!	הו, הבלינצ'ס שלי!
Расскажи-ка, Масленица,	ספרי לי מסלניצה,
Как блиночки пекла?	איך טיגנת בלינצ'ס?
Ой, блины мои, блины,	הו, הבלינצ'ס, הבלינצ'ס שלי,
Ой, блиночки мои!	הו, הבלינצ'ס שלי!
Как блиночки пекла,	איך טיגנת בלינצ'ס,
Сколько сдобья клала?	כמה שומן שמת (בבצק)?
Ой, блины мои, блины,	הו, הבלינצ'עס, הבלינצ'עס שלי,
Ой, блиночки мои!	הו, הבלינצ'ס שלי!
На поднос блины клади	תשימי בלינצ'ס על המגש
Да к порогу подноси!	ותביאי לפתח הבית!
Ой, блины мои, блины,	הו, הבלינצ'ס, הבלינצ'ס שלי,
Блины масленые.	בלינצ'ס על חמאה.

בסרטון המבויים הזה, משנת 2000, אפשר לראות את מנהגי חג המסלניצה:

בוקי בוקי בקבוקי
בוקי בקבוקיים
למוזג בקבוק אחד,
לאורח שניים.

כל היום סללתי כביש
זה מעט לא נוח,
ובערב עסק ביש
לטייל אין כוח.

בוקי בוקי בקבוקי
בוקי בקבוקיים
למה לי בקבוק אחד
ולאורח שניים?

גלגולו של ניגון: פרשי הקומסומול רוכבים על המורים שלנו

מחר אני יוצא לאוקראינה כדי להדריך (יחד עם ידידי ורעי הסופר חיים באר) טיול של עשרה ימים מטעם בית ש"י עגנון. משמע, הבלוג יוצא לחופשה של שבועיים. אך כדי שהקוראים הנאמנים לא יחושו נטושים הנה מתנת פרדה עד שאשוב.

בחיל הפרשים של הצבא האדום ובמארש של פרשי בודיוני כבר עסקתי באחת הרשימות הקודמות של עונ"ש. הפעם נפנה את המבט אל השיר 'חיל פרשים אנו' , שמוכר לכל מי שגדל בארץ משנות הארבעים ואילך.

זה היה שיר מעגל פופולרי, במיוחד בקרב בני נוער, בשל מילותיו המתריסות נגד 'המורים שלנו'. תלמידי בתי ספר, בעיר ובכפר, זימרו ורקדו שיר זה בלי לחשוב יותר מדי על מקורותיו ומשמעותו:

חֵיל פָּרָשִׁים אָנוּ
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין סוּסִים לָנוּ.
אִם תִּשְׁאֲלוּ עַל מִי רוֹכְבִים אָנוּ
אָנוּ רוֹכְבִים עַל הַמּוֹרִים שֶׁלָּנוּ!

יל פרשים אנו
אף על פי שאין סוסים לנו
אם תשאלו על מי רוכבים אנו
אנו רוכבים על המורים שלנו!

וכמובן שהיתה גם גרסה גסה שאותה שרו רק הבנים ('אנו רוכבים על הבנות שלנו'); הבנות מצדן שרו 'אנו רוכבות על הבנים שלנו', וכך כולם היו מרוצים.

רק מעטים ידעו באותם ימי תום, שהשיר המקורי היה אחר לגמרי, רציני ופטריוטי להחריד, ומקורו כמובן בברית המועצות. על כך בהמשך, וקודם כל נספר על גלגוליו העבריים של השיר.

א. הגלגול העברי

הגרסה הליצנית הרווחת – עד היום איש לא יודע מי חיבר אותה – התבססה כנראה על התרגום הרציני של השיר הרוסי. המתרגם הוא אברהם ברושי ובאתר זמרשת הובאו מילותיו: 

חֵיל פָּרָשִׁים אָנוּ

שׁוֹט וְדָרְבָּנוֹת פְּלָדָה לָנוּ
עַז וְנוֹעָז פֹּה כָּל פָּרָשׁ בֶּן חַיִל
עֵר וְשׁוֹמֵר הוּא יוֹם וָלַיִל.

חֵיל פָּרָשִׁים אָנוּ
וְסוּסִים סוּסֵי בָּזָק לָנוּ
אִישׁ לְלֹא כְּבִישׁ יִצְעַד עַל הַר וָגֶבַע
אָנוּ אַרְצֵנוּ לָךְ מִשְׁמָר.

אברהם ברושי, שדומה כי שמו ותרומתו לזמר העברי נשכחו, נולד במוסקבה בשנת 1923 אך עלה לארץ עם משפחתו בגיל שנה וחצי. הוא חיבר כמאתיים שירים ופזמונים, בעיקר (אך לא רק) כאלה שכונו אז 'סלוניים'. הידועים שבשיריו הם 'קרה זה רק הפעם', ו'לדוד משה הייתה חוה'... ביוגרפיה קצרה שלו נכתבה על ידי נחומי הרציון.

לא הצלחתי לברר באיזו שנה תרגם ברושי את השיר ואם מישהו מן הקוראים יודע זאת אשמח אם יספר לי. מפתיע שהגרסה הפופולרית של השיר, שכאמור התבססה על תרגומו של ברושי, נותרה אנונימית ועדיין לא טען איש לבעלות עליה. ואולי גם כאן יוכל אחד הקוראים להאיר את עינינו, לזהות את המחבר רב התהילה ולזכּוֹתוֹ בקרדיט המגיע לו? הזמרת חנה אהרוני הקליטה בשעתה את תרגומו של ברושי.

מכל מקום, גלגוליו של השיר בעברית נמשכו כאשר רמי קידר חיבר גרסה חדשה עבור מקהלת הגבעטרון. השיר, שאינו דומה כלל למקור הרוסי, נקרא 'עד מי הפלג' ואין בו לא פרשים ולא סוסים, אלא דווקא הולכי רגל הצועדים במסע אין סופי. השיר נכלל בתקליט 'רחוק רחוק' שהוציאו חברי הגבעטרון בשנת 1986 והוא מוקדש לשירים רוסיים בעברית:

הנה מקהלת הגבעטרון (רק קול+שיקופיות של המילים):



עד כמה חלחל השיר למעמקי התרבות הישראלית הפופולרית יעיד מחזה שחיבר מיכאל גורביץ ושמו 'חיל פרשים אנו'. המחזה הוצג בתיאטרון החאן בשנת 2003 וגורביץ תיאר בו חבורת ישראלים בגילאי חמישים שפגישתם המחודשת במקום שבו נהגו לשחק מחזירה אותם לאירועים שהתרחשו בימי ילדותם ועיצבו את חייהם הבוגרים.

ב. המקור הרוסי

השיר הרוסי המקורי נקרא Полюшко-поле (בתעתיק: Polyushko-polye; פּוֹלְיוּשְׁקוֹ פּוֹלְיֶה), שפירושו בקירוב הוא ארץ השדות, או הערבות, או המישורים, החביבה שלי (polye פירושו שדות; Polyushko היא צורת ההקטנה והחיבה).

עטיפת תקליט שנדפס ב-1937/8 ובו השיר 'פוליושקו-פוליה'

מסתבר שהשיר לא נכתב כפזמון עצמאי אלא הוא קטע מתוך סימפוניה שהלחין הקומפוזיטור הרוסי לב קניפר (Лев Константинович Книппер).

לב קניפֶּר (1974-1898)

בדמו של קניפר, שנולד בטיביליסי שבגרוזיה, לא זרם דם סלאבי. הוא היה בן למשפחה שהיגרה לרוסיה מגרמניה. במלחמת האזרחים לחם באוקראינה ובקרים דווקא לצד צבא 'הלבנים' בשנת 1920, לאחר ניצחון הבולשביקים, גלה לגרמניה אך שנתיים לאחר מכן טוהר שמו והוא חזר לברית המועצות. הוא גר במוסקבה והחל בלימודי מוסיקה (כבר בנעוריו הצטיין בנגינה על פסנתר). בד בבד שימש סוכן פעיל של המשטרה החשאית האוֹ.גֶ.פֶּ.אוּ (שקדם ל-NKVD). הוא סיפק מידע על אינטלקטואלים מהגרים ועל רוסים ממוצא גרמני שחיו בברית המועצות, ועל הדרך מן הסתם גם הלשין על לא מעט חברים.

קניפר שהיה מלחין מחונן כתב מוסיקה לסרטים סובייטים, הלחין המנונים פטריוטיים, חמש אופרות ועשרים סימפוניות. דודתו היתה אולגה קניפר, רעייתו של הסופר המהולל אנטון צ'כוב ושחקנית מפורסמת של התיאטרון הרוסי. לימים היה קניפר מעורב בפרשת ריגול ססגונית שהתערבבו בה ייחוס משפחתי, נשים יפות, תיאטרון, קולנוע, מוסיקה והרבה נאצים.

הסיפור המדהים הזה קשור באחותו הגדולה של לב קניפר, שגם שמה היה אולגה צ'כוב. (היא היתה נשואה למישה צ'כוב, שהסופר אנטון  היה דודו, אך התגרשה ממנו לאחר זמן לא רב). בראשית שנות העשרים נמלטה אולגה מברית המועצות לגרמניה, כשכל רכושה יהלום גנוב. בגרמניה הפכה אולגה היפהפיה לשחקנית קולנוע נערצת, במיוחד על צמרת המפלגה הנאצית ובראשה שר התעמולה יוזף גבלס והפיהרר אדולף היטלר.

בספרו של ההיסטוריון הצבאי אנטון ביוור, 'תעלומת אולגה צ'כובה' (הוצאת יבנה 2006), תוארו עלילותיה. מתברר כי אחיה לב קניפר גייס אותה כסוכנת ריגול 'רדומה' ובשנות מלחמת העולם הוחלט להפעילה. לב קניפר ואולגה צ'כוב היו אמורים לנסות להתנקש בחייו של היטלר. הספר המרתק, המבוסס על מחקר ארכיוני, מספר את סיפורם של בני משפחת קניפר-צ'כוב ולב קניפר ידידנו ממלא בו תפקיד חשוב.

אולגה צ'כוב בחברת הפיהרר

נחזור לקניפר הקומפוזיטור. את הסימפוניה הרביעית שלו אופוס 41, הקרויה 'פואמה ללוחמי הקומסומול' (Поэма о бойце-комсомольце), הוא חיבר בשנת 1934, ובתוכה נכלל גם השיר שלנו שאת מילותיו כתב ויקטור גוסיֶיב (Виктор Михайлович Гусев).

ויקטור גוסיֶב (1944-1909)

השיר הוקדש למרשל ברית המועצות קלימנט וורושילוב (1969-1881), והוא מספר על גיבורי ה'קומסומול' – תנועת הנוער של המפלגה הקומוניסטית שנוסדה ב-1918 – ועל השדות הרחבים של ברית המועצות שאותם לוחמים נועזים חוצים כדי להגן על המולדת האהובה מפני אויביה.

eלימנט וורושילוב (תמונה משנת 1935)

בספרו שהוזכר לעיל (עמ' 131-130) כתב אנטוני ביוור:

הצלחתה הגדולה של הסימפוניה הרביעית שלו הובטחה הודות לנושא המוסיקלי שלה, שנודע מאוחר יותר כשיר 'פּוֹליוּשקָה פּוֹליָה' – 'שדה חביב שלי, שׂדִי' בתרגום מקורב. אפילו מלחינו של השיר, שלא היה אדם צנוע במיוחד,הופתע מן ההשפעה שנודעה לו. 'לא הבנתי אז שמצאתי פנינה,' כתב מאוחר יותר. בעודו עובד על הסימפוניה ביקש מן המשורר ויקטור גוּסיֶיב לכתוב שיר לנעימה שחיבר. בתוך זמן קצר מאוד שרו אותו ברחבי ברית-המועצות.

העובדה שהכל סברו כי זהו שיר עם מסורתי שעשעה את לֶב והחמיאה לו. אבל גודל שאפתנותו נחשף כעבור כמה שנים, כאשר שאל אותו דודנו הצעיר ווֹבָה, בנו של זַמר האופרה ולדימיר קניפר, מדוע לא כתב עוד שירים. 'לשירים יש אורך חיים מוגבל,' ענה לֶב. 'ואני רוצה לכתוב דברים שיתקיימו לעד'.

השיר הפטריוטי נפוץ במהירות. הוא נוגן בטקסים רשמיים ובתהלוכות צבאיות, ובמרוצת השנים זכה לביצועים רבים ולעיבודים מעניינים (על כך בהמשך), וכמובן הגיע גם אלינו.

הנה מקהלת הצבא האדום (כולל נשים והרבה גברים עם שפמים) שרה אותו בעוז. ההקלטה היא משנת 1992.

/>

וכאן ביצוע קוריוזי משעשע מאוד. הקומיקאי הבריטי מייקל פאלין (מחבורת 'מונטי פייתון') מזייף את השיר ברוסית יחד עם מקהלת מלחים רוסים בוולדיווסטוק:



ג. הגלגול החרדי

גם עולם המוסיקה החרדי קלט את המנגינה היפה וגייר אותה שלא כהלכה ובלי שהתאים לה מילים מן המקורות. היתה זו מקהלת הילדים 'פרחי ניו יורק' והשנה היא 1971. השיר נקרא 'Russian interlude' ושם המעבד הוא הרשל ליבוביץ (פרטים עליו יש בטור השמאלי). לימים ראה אור תקליט זה של חבורת ה'פרחים' גם בצורת תקליטור וכותרתו: Legends of Jewish Music, וזו כבר באמת חוצפה לטעון ששיר סובייטי למהדרין אינו אלא ניגון מאוצרות המוסיקה היהודית.

בכך לא הסתיימו גלגוליו של הניגון בעולם המוסיקה החרדי.

בשנת 1979 הקליט הזמר החסידי מרדכי בן-דוד את להיטו 'וכל מאמינים'. מי שיקשיב בתשומת לב לתזמון שבין 2:56-2:44 יגלה שם את 'פוליושקה פוליה' שלנו...



ד. שאר גלגולים

כפי שנכתב למעלה, השיר 'פוליושקו פוליה' זכה לביצועים רבים – סווינג, ג'ז ורוק – והתגלגל למקומות שונים ומשונים. הנה כמה ביצועים יוצאי דופן שליקטתי.

מתברר כי השיר היה פופולרי גם במערב ואף חצה את האוקיאנוס והגיע לארה"ב. באנגלית הוא מוכר בשמות כמו 'פטרול קוזקי' (The Cossac Patrol), 'חיל הפרשים' (Cavalery of the Steepes), 'שיר האחו' (Meadowlands; Song of the Plaines), וכיוצא באלה.

עיבוד סימפוני נעשה על ידי המלחין האמריקני מורטון גולד, שקרא לו Red Cavalry March.

הנה ביצוע מ-1943 או 1944 של התזמורת  הסימפונית NBC מניו-יורק בניצוחו של ליאופולד סטוקובסקי:



הלחן  'טופל' גם בידי תזמורות ה'ביג בנד' הגדולות, שעשו ממנו מטעמים ברוח ה'סווינג' שהיה פופולרי בשנות השלושים והארבעים. במיוחד התפרסם ביצוע של נגן הג'ז האמריקני האגדי גלן מילר (שנהרג בתאונת מטוס בימי מלחמת העולם השנייה). גם גלן מילר קרא למנגינה Russian Patrol, או The Red Cavalry March.



הנה ביצוע סווינג משנת 1945 מנוגן על ידי גוס דלוף (Gus Deloof). השיר נקרא כאן Cossack Patrol



ביצוע מרשים של השיר נרשם על שמו של הטנור הלמוט לוטי, שגייס לצדו הרבה סוסים וחיילים וקוזקים. לוטי, שהוא בכלל זמר בלגי, שר ברוסית ובאנגלית. התוצאה בהחלט מרוממת רוח:



במדור הביזאר אפשר לצפות בהקלטה משנת 1962 של להקת הרוק השבדית ספוטניק (The Spotnicks) בקטע אינסטרומנטלי (גיטרות) הנקרא 'איש הרקטה' (The Rocket Man). הסכיתו ושמעו:



ולבסוף, משהו מאזור החיוג הים תיכוני.

כאן אפשר לשמוע את הגרסה הערבית מפיה של הזמרת הלבנונית הידועה פיירוז. השיר נקרא בערבית: Kanou Ya Habibi

אגב, גם בסרטו של שמעון דותן, 'חיוך הגדי' (1986), שנעשה על פי סיפור של דוד גרוסמן, נכלל עיבוד של השיר למוסיקה ערבית.

ביבליוגרפיה

http://en.wikipedia.org/wiki/Polyushka_Polye

http://instro-rock.blogspot.com/2009/02/polyushko-pole-cossack-patrol-rocket.html


תודה ליהושע מונדשיין ולשלמה טושינסקי.