ההגדות של פלוגת המודדים 524 ו'המצליף'

רשימה זו פורסמה השבוע בבלוג 'נושנות' של אורי רוזנברג, והיא מובאת כאן באדיבות המחבר עם כמה הוספות ובשינויי עריכה קלים. הפניה לרשימות המתחלפות בבלוג 'נושנות' מופיעה בקביעות בטור השמאלי של הבלוג, במדור 'מומלצי עונ"ש'.

ציור: הנריק הכטקופף
(זלמן אריאל ונתן פרסקי, שבילים: סדרת מקראות ללימוד הספרות והלשון לכתות ו'-ח', מסדה, תשכ"ח)

מאת אורי רוזנברג 

הפעם אני מביא מאוצרות הארכיון הציוני המרכזי בירושלים (תודתי לענת בנין).

א. הגדות 'המודדים'

הנה טעימה מתוך שתי הגדות אשר נכתבו, צויירו והודפסו בפלוגת מודדי השדה הארץ-ישראלית 524 של הוד מלכותה (ובשמה הפחות רשמי: 'המודדים 524'). זו הייתה יחידת עילית של יהודים מארץ ישראל, אשר גוייסו לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ועסקו במדידות ובמיפוי, במסגרת חיל ההנדסה המלכותי הבריטי במצרים, באיטליה ובארצות נוספות. 

לימים אספו בוגרי יחידת המודדים 524 מידע רב על היחידה ופעילותה, ריאיינו את חבריה ואף פרסמו את זכרונותיהם בשני ספרים. מידע מקיף ומרתק בנושא ריכז רס"ן ד"ר אלי יצחק, במאמרו 'המיפוי הצבאי העברי במלחמת העולם השנייה: פלוגת המיפוי העברי מס' 524 בצבא הבריטי', ואפשר לקראו כאן.

פלוגות המיפוי היו חלק מחיל ההנדסה המלכותי. תפקידן היה למדוד ולמפות זירות לחימה שונות, לשם איתור מקומות אפשריים לנחיתת כוחות מן הים, הכשרת דרכי גישה ושדות תעופה והקמת גשרים. בעקבות מפלות שנחל הצבא הבריטי בכרתים ובמדבר המערבי, בהן נלקחו בשבי שתי פלוגות מיפוי, פנה הצבא הבריטי אל הסוכנות היהודית בארץ ישראל בבקשה לגייס בעלי מקצוע (מתחומי הנדסה, אדריכלות, מדידות, שרטוט ודפוס) לשם הקמת פלוגת מודדים מקצועית. הפלוגה התקבצה בשנת 1942 במצרים, במערות טורא, בין קהיר וחלואן (מערות מהן נחצבו האבנים לבניית הפירמידות), לשם הכשרה צבאית. בשל הישגיה המקצועיים, היתה היחידה היהודית צמודה למפקדה העליונה של צבאות בנות הברית והכינה מפות, פיענוחי תצלומי אוויר ומדידות בתנאי שדה. היחידה פעלה במצרים, בסוריה, בלבנון ובאי רודוס, בעיקר בהכנת מפות מטרה עבור חיל האוויר המלכותי. בשנת 1944 הועברה הפלוגה, על כל ציודה, לאיטליה, והקימה את בסיסה במנזר עתיק ליד העיר סיינה. בתום המלחמה פעלו חיילי היחידה בעזרה לפליטים יהודים ניצולי השואה ששהו במחנות העקורים.

יוצאי פלוגת המודדים הקימו את מושב כפר מונש שבעמק חפר, מתוך כוונה לנצל את כישוריהם בהקמת בית דפוס. מקצתם הפכו למקימי וראשי מחלקת המדידות הממשלתית ויחידות המיפוי של צה"ל, ורבים אחרים השתלבו לימים בצמרת האקדמיה ובעולם העסקים (נזכיר את ארנסט יפת, מנכ"ל בנק לאומי, הפרופסורים אלישע נתניהו, דוד עמירן ויהודה קדמון, הפסיכולוג דוד רודי והצלם בוריס כרמי).

חיילי פלוגה 524 בצילום קבוצתי באיטליה, יוני 1945 (מקור: המרכז למיפוי ישראל)

הגדות 'המודדים' נוצרו באיטליה, בסוף המלחמה ולאחריה, בשנים 1946-1945. מאחר וחיילי הפלוגה התמחו בגרפיקה ובדפוס הם הצליחו להפיק הגדות מאויירות בכישרון רב. הטקסטים משלבים את הנוסח המסורתי עם פרטים מהווי היחידה, כולל מושגים צבאיים באנגלית וביטויים ביידיש מבית אבא, והכל עם חוש הומור.

תחילה נדפס תפריט ארוחת ליל הסדר. שימו לב גם להערות הקטנות שבשולי התפריט, אשר מקנות משמעות חדשה למצוות פסח, בהתאמה למציאות ביחידה:

תפריט נוסף מופיע ביידיש, ובו מיטב המאכלים של האם היהודייה, בעדות מסוימות:

לטובת אלו שהיידיש אינה שגורה בפיהם, הנה תרגום חופשי:

מנה ראשונה: ביצה קשה עם סרדינים קטנים ומקוריים מפורטוגל ושאר ירקות; דגים: דג ממולא (געפילטע פיש) כמו אצל אמא בבית; מרק: מרק חם עם כופתאות (קניידלעך) של פסח; בשר ותוספות: שור הבר צלוי (רק לצדיקים ולבעלי תשובה) עם תפוחי אדמה מטוגנים וירקות שונים; לפתן: מרק פירות (קומפוט) וגלידה. קינוח סעודה: עוגת טורט ביתית של חג, כשרה לפסח, למהדרין מן המהדרין, עם קפה שחור ריחני.

עוד בענייני אוכל: שיר הלל לטבחי היחידה, ושיר שנועד להנעים את ההמתנה לקניידלעך: (פְּרוּמוֹשֶׁן וּסְטְרַייפִּים – קידום וסרטי-דרגות; אֶג-פָּאוּדֶר – אבקת ביצים; בּוּלִי-בִּיף – שימורי בשר, שאצלנו נקראו 'לוֹף'; קַפּ-אוֹף-טִי – כוס התה).

השיר, שאותו ממליצים עורכי ההגדה לזמר בשעת ההמתנה למרק ולכופתאות, הוא 'הורה סחרחורת' שחיבר נתן אלתרמן והלחין יואל ולבה בשנת 1935:

הנה השיר כפי שהושר באותם ימים, בפיו של יוסף גולנד:



ואלה הם טקסטים היתוליים מהם משתקפת שהותם של החיילים על אדמת איטליה:

וכאן עמוד ה'קרדיטים' בסיום ההגדה:

ב. 'המצליף'

'המצליף' היה שמה של חוברת סאטירית, אשר נוצרה ונערכה בידי זאב אשור, שהקים (יחד עם רחל ינאית בן-צבי) את הדפוס הקואופרטיבי 'אחדות' ואת ההוצאה לאור 'אחדות'. אשור היה מנהיג פועלים (ארגן את שביתת הפועלים הראשונה בארץ ישראל), בעל המצאות בתחום הדפוס שאף חיבר כמה ספרים בתחום זה. אגב, פרופ' דן שכטמן, חתן פרס נובל, הוא נכדו של זאב אשור...

זאב אשור (1956-1882)

חמש חוברות בלבד של 'המצליף' יצאו לאור, בין פורים תר"ף (1920) לבין פורים תרפ"ב (1922), ובהן פרסמו טובי הכותבים את יצירותיהם בעילום שם. הנה טעימה מתוך החוברת אשר יצאה לכבוד פסח תרפ"א (1921). 

בטקסט זה, המבוסס על נוסח הפיוט 'אדיר במלוכה', שמושר בסוף סדר ההגדה, מוזכרים רבים מראשי היישוב. אתם מוזמנים לנסות ולזהותם:

פסח שמח לכל קוראי הבלוג