פה ושם בארץ ישראל: כפר תבור, ראש הנקרה, נהריה, הירדן והרב שך

א. כך נראה הטבור של מסחה

מה כל כך מסובך בשם כפר תבור, הלא היא 'מסחה' הוותיקה? אבל אצלנו, היכן שאפשר לקלקל – מקלקלים.

וכך, בסוּפֶּר 'נתיב החסד' ברחובות הפך כפר תבור ל'כפר טבור' החינני, ובסניף הרחובותי של 'יינות ביתן' ל'כפר תנור' החביב...

צילום: ערן כהן

ב. בעיות בהבנת הנקרא

בחול המועד פסח נקרתה בפני עם ישראל הזדמנות בלתי חוזרת לבקר באתר חדש בארץ: 'ראש הנקרא'...



ואם לא די בכך הרי שהטיול ב'ראש הנקרא' כולל גם ביקור ב'מערות הנקרות' – אתר שלא היה ולא נברא. נִקְרָה היא שקע, נקיק בסלע או בהר, וזה בדיוק מה שיש בראש הנקרה. 'נקרות' ולא 'מערות הנקרות'.

בספר ישעיהו, ב 21 נכתב: 'לָבוֹא בְּנִקְרוֹת הַצֻּרִים וּבִסְעִפֵי הַסְּלָעִים', ומכאן גם שוררה נעמי שמר ב'שבחי מעוז': 'אָבוֹא בַּמִּנְהָרוֹת וּבַמְּצָדוֹת וּבַמְּעָרוֹת / וּבְנִקְרוֹת צוּרִים וּבִמְחִלּוֹת עָפָר'. 

צבי פיש צילם מתוך חומר פרסומי 'מידע בתנופה', בית וגן, 1138 (ט' ניסן תשע"ט).

ג. נהרייה?

אתר עיריית נהריה

עשרות שנים כותבים נהריה עם י' אחת, ופתאום החליט מישהו שעד כה חיינו בטעות.

ולפי שיש סכנה שאנו ובנינו ובני-בנינו כבר לא נדע להגות כראוי את השם 'נהריה', יש להוסיף לה עוד י' – מה שלא עלה על דעתם של מייסדיה ותושביה.

צילום: יהושע לביא

השלט המופרך הזה מוצב בצומת כברי, ואולי הדבר קשור בהמלצתה, לא מכבר, של האקדמיה ללשון עברית לשנות כמה מכללי התעתיק של מקומות בארץ. כך נולדו פיגועי לשון (פיגו"ל) כמו 'הרצלייה' או 'נהרייה', ובקרוב נקבל מן הסתם גם את 'ירושליים'.

והנה, פיגוע מוליד פיגוע: אם יש שני י' למה שלא יהיו שני Y? וכך נוצר תעתיק לטיני מוזר.

ד. עוד חמישה קילוגרם, מעלש, יא חבלן

במסלול הרַפְטינג של נהר הירדן המציאו האחראים יחידת אורך חדשה שהעולם כנראה עוד לא בשל לקבל אותה – ק"ג...

צילום: דויד ארנפלד

ה. מרכז קניות על שם הרב שך

את גדולי ישראל נהוג להנציח בשמות יישובים, בכבישים חוצי ישראל, בשדות תעופה, בבתי חולים, באוניברסיטאות או בבתי ספר. על הצדיקים נאמר בתלמוד הירושלמי: 'דבריהם הם הם זיכרונם', אבל את הרב אליעזר מנחם שך, ממנהיגיה של היהדות החרדית, אחרון ה'גדויילים', מנציחים בעיר החרדית ביתר עילית... במרכז קניות.

צילום: נדב נחלון

האומנם?

מתברר שאין זה שמו של מרכז הקניות, אלא שם הרחוב בו ממוקם הסוּפֶּר 'חסד לאלפים'. בכל זאת, חוסר טעם...

פרנסות של יהודים: עוזי הפורץ החרדי

בבית העלמין של ק"ק בני ברק, עיר התורה והחסידות, קבורים כמה מגדולי העיר ובראשם החזון אי"ש. קבר חשוב, תל שכל הפיות פונים אליו, הוא מקום מנוחתו של הרב אליעזר מנחם שך, שהיה המנהיג הבלתי מעורער של החרדים 'הליטאים', עד פטירתו בשנת תשס"ב (2001), ובשבוע שעבר (ט"ז בחשוון / 2 בנובמבר) מלאו 11 שנים להסתלקותו מעמנו.

ד"ר אבישי טייכר, שגר לא הרחק משם, צילם את השלט שנקבע בכניסה למבנה שהוקם על קברו של הרב שך.

מה שמשך את תשומת לבי הוא לא האוקסימורון 'נר תמיד' ש'מתרוקן כל יום', שמוסבר מן הסתם ביכולותיו הפלאיות של המנוח לחולל את נס פך השמן גם עתה, אלא מקצועו הייחודי של התורם – עוזי הפורץ החרדי.

ברור שעוזי איננו פושע והוא לא פורץ סתם כך לדירות או למכוניות. עוזי פורץ רק כשקוראים לו ורק ברשות. הוא בעצם מה שמכונה בלשון מכובסת 'מנעולן', אלה שיעזרו לנו להיכנס הביתה  או יפרצו את דלתות האוטו כשהמפתחות אבדו, ויפתחו את הכספת אם שכחנו את הקוד. מה שמבחין בינו לבין האחרים הוא היותו 'חרדי'.

הבה נודה, 'עוזי הפורץ החרדי' נשמע מגניב הרבה יותר מאשר 'עוזי המנעולן'. בעיני רוחנו אנו רואים את עוזי, פאותיו מתבדרות ברוח, פורץ ימה וקדמה, צפונה ונגבה, חמוש במקדחה ובערכת מפתחות ואזמלים, בדרך אל עוד לקוח מרוצה.

אין זו סתם תרומה ובטח לא מתן בסתר, אלא מעין מודעת פרסומת. ככלות הכל, עוזי מציין את מקצועו ומפרסם ברבים את הטלפון שלו. אך כיוון שבדרך כלל אנחנו רגילים למצוא קשר בין יעד התרומה לבין המממן שלה, עולה מאליה תהייה: מה הקשר בין נר התמיד, שדולק על קברו של הרב שך, לבין הפורץ החרדי? האם עוזי מצפה שהבאים לפקוד את קברו של הרב שך ירשמו את מספר הטלפון שלו על כל צרה שלא תבוא?

לא מצאתי תשובה טובה, אבל במקומות שבהם מתרחשים נסים גלויים, ונר השמן דולק תמיד למרות שהוא מתרוקן כל יום, הכל יכול לקרות.

נכנסתי לאתר הבית של עוזי, ושם התברר כי מדובר באיש חביב ושמו עזרא סיטון, שחנותו נמצאת ברחוב רבי עקיבא, בלבה של בני ברק. צפיתי גם בסרטון הפרסומת שמוקרן באתר, ושמתי לב כי על הקיר שמאחוריו תלויה דווקא תמונה של הרב עובדיה יוסף ולא של הרב שך.

*

אחד מידידי עונ"ש שלח לי צילומי מודעות של מנעולנים חרדיים מתוך 'המדריך החרדי' של ירושלים (משהו כמו 'דפי זהב').

בעיני אלה מודעות מקסימות, בעיקר בשל היצירתיות בבחירת השמות - 'פותח שערים', 'פתֹח תפתח', וכמובן 'ופרצת'.

השאלה היחידה שלא פתורה היא, מדוע המנעולן של 'ופרצת' זמין רק 23 שעות ביממה?

האם זו פליטת קולמוס או שמא שעה אחת ביממה הוא מקדיש ללימוד תורה ולדבקות בקב"ה ובאותה עת מאומה לא יסירו מדרכו?

שיתפתי את ידידי בשאלה זו וכך ענה לי:

אפשר לפרש פירושים רבים ל'זמין 23 שעות'. ראשית, ודאי שלאדם חרדי אין אפשרות להיות זמין לקוראיו במשך כל שעות היממה. הרי בשעת התפילה אינו רשאי להשיב לשיחות טלפון, וכל שלוש התפילות מצטרפות בוודאי לשעה אחת. שנית, הוא אינו מפרש באיזו שעה אין הוא זמין. ובהתחשב בכך שכל ה'זמינים' הללו הם לא באמת זמינים 24 שעות, הרי שהוא מייצר לעצמו פתח מילוט, שאם במקרה התקשרת ולא נענית, יוכל המנעולן לטעון שבדיוק הייתה זו השעה שבה אין הוא זמין. כמובן שפירושים אלה הם לפי עניות דעתי בלבד, ומי יוכל לרדת לעומק דעתו של המנעולן החכם...

*

בלי קשר לפרנסתם של עוזי ושות', מעניין להעיף מבט במצבה של הרב שך.

כך נראה האוהל מבפנים. המצבה עצמה רחוקה מאוד ממה שאנו נוהגים לכנות 'מינימליזם', והיא גדושה בטקסט מליצי עד להתפקע. הטקסט עצמו חסר חן. תארי הכבוד וההערצה מכסים כל סנטימטר. השורות אינן מתחברות זו לזו ודי ברור שכתיבה פיוטית איננה הצד החזק של תלמידיו (שימו לב ל'אהה' שבראש המצבה).