עונ"ש בדרכים: ביקור בחנות הכל-בו של שוקן בקֶמְנִיץ

יש לך מועדון?
עורך עונ"ש בפתח בית הכל-בו של שוקן בקמניץ

לפני שבועיים, כשעוד הייתי בחו"ל, נסעתי עם כמה מעמיתיי אל העיר קֶמְנִיץ (Chemnitz) שבמדינת סקסוניה שבמזרח גרמניה.

אין הרבה מה לראות בקמניץ. זו עיר תעשייתית 'מזרח גרמנית' אופיינית, שעד נפילת החומות ואיחוד שני חלקי גרמניה נקראה קרל-מרקס-שטאט (Karl-Marx-Stadt). עיר גדולה באוכלוסייתה (כ-240,000 נפש), אך לא נוי לה ולא הדר, ומעתיקותיה נותר רק מעט. מה שהביא אותנו לקמניץ היה המוזיאון החדש לארכאולוגיה, שנפתח בה לא מכבר: SMAC, ראשי תיבות שפירושן: Staatliches Museum für Arcähologie Chemnitz. מוזיאון זה נבנה בתוך המבנה ההיסטורי של בית הכל-בו המפורסם של משפחת שוקן: Kaufhaus Schocken.

אגב, כתובתו של המוזיאון היא Stefan-Heym-Platz 1, דהיינו כיכר שטפן היים. שטפן היים (2001-1913) היה סופר יהודי מזרח-גרמני מהולל, שנולד בקמניץ, והנצחתו דווקא כאן בוודאי אינה מקרית.

לא זו בלבד שהמבנה שופץ ושומר במתכונתו המקורית, אלא שבכל קומה משלוש קומות המוזיאון (במבנה עצמו יש חמש קומות, אך שתי העליונות ריקות) הוקצה אגף מיוחד לשימור מורשתו המקורית של הבניין – של האדריכל אריך מנדלסון, של רשת בתי הכל-בו שוקן ושל בעל הרשת זלמן שוקן.

רשת בתי הכל-בו שהקים שוקן הייתה פרוסה בערים רבות בגרמניה ובית הכל-בו שבקמניץ היה אחד הגדולים והמפורסמים בהם. הוא גם היחיד שהשתמר בשלמותו.

כבר מבחוץ ניכר הבניין המפורסם ב'חמוקיו' העגלגלים ובכתובת 'SCHOCKEN' שקבועה בשני מקומות בקומת הכניסה:

בפנים נחמד ונעים, ואפילו אפשר לשתות וללעוס משהו ב'קפה שוקן':

המוצגים הארכאולוגיים לא משכו כל כך את תשומת לבנו, למרות התצוגה המרשימה שלהם. אנו מצאנו את דרכנו אל 'האגף היהודי', שממוקם במרפסת החלונות של כל קומה. מן החלונות אפשר לצפות בבתי העיר, ועל הקיר יש תצוגה נאה של צילומים, מידע מודפס ופה ושם גם פריטים מקוריים.

הקומה הראשונה מוקדשת לאדריכל היהודי-גרמני הנודע אריך מנדלסון, שתכנן את הבנין. המבקר חולף על פני מבנים ידועים שתכנן מנדלסון, בגרמניה, בארץ ישראל ובארה"ב. מנדלסון עזב את גרמניה בשנת 1934 ועלה לארץ ישראל, אך בשנת 1941 עזב את הארץ ועבר לארה"ב, שם גם נפטר ונקבר. במגירות הצמודות לקיר, שאותן ניתן לפתוח, יש העתקים של השרטוטים המקוריים וצילומים של המבנים בשלביהם השונים.

אריך מנדלסון (1953-1887)

דגם בניין כל-בו שוקן בשטוטגרט. הבניין נחנך ב-1928 ונהרס ב-1959.

בין המבנים המפורסמים שמנדלסון תכנן בארץ אפשר להזכיר את בית החולים הדסה שבהר הצופים, את בניין בנק לאומי ברחוב יפו בירושלים, את ביתם של זלמן ולילי שוקן בירושלים, את ביתם של חיים וּורה וייצמן ברחובות, את בית החולים רמב"ם בחיפה ועוד הרבה.

דגם בניין בנק אנגלו-פלסטיין (אפ"ק) ברחוב יפו בירושלים. הבניין הוקם בשנים 1939-1937 והשתמר עד היום.

גמלים ליד בניין בנק אנגלו-פלסטיין ברחוב יפו בירושלים

דגם בית משפחת שוקן (וילה שוקן) ברחוב סמולנסקין 7 בירושלים. הבניין נחנך בשנת 1939 והשתמר עד היום.

קמפוס בית החולים 'הדסה' בהר הצופים. הבניינים תוכננו ב-1936, הוקמו ב-1938 והשתמרו עד היום.

בית החולים הדסה בהר הצופים לאחר בנייתו

הקומה השנייה הוקדשה לרשת בתי הכל-בו שוקן.

ההיסטוריה של בתי הכל-בו החלה עם נישואיו של שמעון שוקן, אחיו של זלמן, לבת למשפחת הסוחרים האמידה אורי (Ury) מלייפציג, שניהלה חנות כל-בו ושמה Warenhaus Ury Gebrüder. זלמן פיתח והרחיב את העסק המשפחתי ובשנת 1901 הקים בעיר מגוריו צוויקאו (Zwickau) את בית הכל-בו 'שוקן'. מכאן ואילך התפתחה הרשת במהירות וב-1930 הייתה זו הרשת הרביעית בגודלה בגרמניה עם יותר מעשרים סניפים. אחרי מות האח שמעון (1929) היה זלמן שוקן לבעל הרשת. שוקן היה בעל טעם טוב והשקיע גם בארכיטקטורה. המבנים שהוקמו עבור הרשת, בעיקר אלה שתכנן מנדלסון בשטוטגרט, נירנברג וקמניץ, נחשבות ליצירות מופת של האדריכלות המודרנית.

חנות כל-בו שוקן בשטוטגרט, 1928 (מקור: ויקיפדיה)

החנות בקמניץ נפתחה בשנת 1930.



עם עליית הנאצים לשלטון נאלץ שוקן למכור את הרשת בסכום מגוחך ולהעבירה לידיים אַרִיוֹת. חברת 'מֵרקוּר' (Merkur) היא שהפעילה את החנויות מכאן ואילך.

לצד פרקים בהיסטוריה של הרשת וצילומים מהחנויות השונות, מוצגים גם פריטים אותנטיים שנמכרו בהן ועליהם הוטבע הלוגו של שוקן, קטלוגים, שלטים ואפילו סרוויס מקורי שנמכר בחנות.

קטלוג מוצרים

סכין ועליה הלוגו של שוקן (S)

סרוויס שוקן

שלט מקורי שמציין את הערים בהן נמצאות חנויות הרשת

הקומה השלישית הוקדשה לדמותו רבת הפנים של שלמה זלמן שוקן – איש עסקים ממולח, עסקן ציוני, אוהב ספר ופטרון תרבות יוצא דופן, שידע לזהות בזמן את היוצרים הגדולים של התרבות העברית (ובראשם ש"י עגנון, מרטין בובר, גרשם שלום ועוד רבים), העריץ אותם, ייסד עבורם הוצאת ספרים ותמך בהם בנדיבות.

שלמה זלמן שוקן (1959-1877)

'הספרייה שלי היא האוטוביוגרפיה שלי'

מזוודת הנסיעות של שוקן ועליה מדבקת חברת הנסיעות 'אביב'

בארגזים כאלה העביר שוקן את ספריו הנדירים לארץ ישראל

מרגש היה לראות את הפריט האחרון בתערוכה: מסך מחשב ועליו הופיעה מהדורת האינטרנט האנגלית של עיתון 'הארץ' מאותו יום ובה ידיעות מן המלחמה ברצועת עזה...

את עיתון 'הארץ' קנה שוקן בשנת 1937 כמתנת נישואין לבנו גרשם (גוסטב) שוקן (1990-1912), ששימש עורך העיתון במשך עשרות שנים וטבע עליו את חותמו.

עיתון 'הארץ' הוא, כידוע, עדיין רכושה של משפחת שוקן (אמנם לא בשלמותו), והמו"ל היום הוא עמוס שוקן, נכדו של שלמה זלמן...

ולמשהו שונה לגמרי.

כשיצאנו מהמוזיאון וסובבנו ברחובות קמניץ גילינו את אחד השרידים הידועים של גרמניה המזרחית: פסל ברונזה ענק של קארל מרקס (גובהו יחד עם הבסיס כשלושה עשר מטרים, משקלו כארבעים טון).



ב-1953, לאחר החלפת שמה של קמניץ ל'קארל-מרקס-שטאט', הזמינו פרנסי העיר אנדרטה של מרקס, כדי שתפאר את העיר הקומוניסטית המתחדשת. לב קֶרְבֶּל, פסל רוסי נודע (ממוצא יהודי), שהתמחה בפיסול תעמולתי, שכונה בשם המכובס 'ריאליזם סוציאליסטי', הוא שיצר את האנדרטה. רוב פסליו של קרבל נותצו בלהט המהפכה האנטי-סובייטית, ופסל זה הוא אחד הבודדים ששרדו מיצירותיו.

הפסל נחנך באוקטובר 1971 בטקס המוני בו השתתפו כרבע מיליון אנשים. מאחורי הפסל, שכּוּנה מאז 'הגולגולת' (Nischel), נקבע לוח ענק ועליו נחקק בארבע שפות (גרמנית, רוסית, צרפתית ואנגלית) הפסוק מכתבי הקודש: 'פועלי כל העולם התאחדו' (המניפסט הקומוניסטי).

מקור: ויקיפדיה

הלוח הענק, שכיסה את כל הבניין מאחור, הוסר זה מכבר ובמקומו נתלתה, ממש לאחרונה, כרזת פרסומת מחוייכת, שקשרה בין תחרויות הגביע העולמי בכדורגל (גרמניה, כזכור, זכתה במקום הראשון) לבין משנתו של המרקסיסט הראשון:

אוהדי כדורגל מכל העולם, אנו מברכים אתכם!