 |
| חזית הכניסה המרכזית לחצר סרגיי ברחוב מונבז |
מאת ברוך גיאן
בראשית חודש נובמבר ביקר בירושלים ראש ממשלת רוסיה דמיטרי מֶדְבֶדֶב, ואחד המקומות שאותם ביקש לראות במו עיניו היה חצר סרגיי שבמגרש הרוסים, מתחם ענק הבנוי כטירה עם מגדלים ושוכן בין הרחובות הלני המלכה ומוּנְבָּז.
בקרוב ייחנך באופן רשמי מתחם מחודש זה, לאחר שנמסר בשנת 2011 לחזקתה של ממשלת רוסיה. בתום שנתיים של עבודה אינטנסיבית, של
שימור, שיפוץ והכשרת חדרים למגורים, הגיעה סוף סוף המלאכה לסיומה. המבנה הגדול, שהיה שנים רבות מקום
עבודתי, עת שכנו בו משרדי החברה להגנת הטבע, יחזור לתפקידו המקורי – אכסניה לצליינים
רוסיים (האחראי על התכנון והשימור הוא האדריכל אורי פדן).
 |
| השיפוצים במגרש הרוסים החלו כבר בשנת 2010 כאשר מבנים ישנים רבים ברחוב מוּנְבָּז נהרסו |
 |
| חצר סרגיי ובניין חדש של חברת אפריקה-ישראל שצמח לידו עם השם היומרני Haneviim Court |
הבניינים שבמגרש הרוסים נבנו ברובם בשנות השישים והשבעים של המאה ה-19. הם נועדו להלין בתוכם את מאות עולי הרגל הרוסיים שפקדו את ארץ הקודש בכל שנה והגיעו לירושלים. האכסניות היו רחבות
ידיים, אך התנאים לא היו נוחים. בשנת 1888 הגיע הנסיך הגדול סרגיי אלכסנדרוביץ לבית רומנוב, בנו של הצאר הקודם אלכסנדר השני
ואחיו של הצאר שירש אותו אלכסנדר השלישי, לביקור בארץ ישראל, לרגל חנוכת כנסיית מריה מגדלנה שעל הר הזיתים. הוא התרשם ממצוקת הצליינים והחליט לפעול לרווחתם ולממן עבורם מבנה גדול ורחב ידיים. אגב, סרגיי זה רשום לדראון עולם בתולדות יהודי רוסיה: בשנת 1891 הוא מונה על ידי אחיו לתפקיד המושל הכללי של מוסקבה ואחד ממעשיו הראשונים היה הוצאת צו המורה על גירוש כל יהודי העיר, כ-20,000 במספר. הוא לא היה אדם אהוד ואהוב, וגם סופו היה רע ומר. בפברואר 1905 נרצח סרגיי בידי מתנקשים מהפכנים.
 |
| הנסיך סרגיי ורעייתו יליזבטה פיודורובנה, 1892 (מקור: ויקיפדיה) |
אך סיפורו של מגרש הרוסים התחיל זמן רב קודם.
בשנת 1882 הוקמה ברוסיה 'החברה הארץ-ישראלית הרוסית הפרבוסלבית הקיסרית'.
החברה קיבלה על עצמה לקדם את האינטרסים האימפריאליים בארץ הקודש: להעניק שירותי חינוך ורפואה לאוכלוסייה הרוסית-אורתודוקסית שהתגוררה בארץ, לעזור לצליינים שעולים לרגל ולערוך חפירות ארכאולוגיות. בחברה היו רשומים כמאה בני אצולה כחברי כבוד וכשלוש מאות חברים פעילים. הנסיך הגדול סרגיי היה נשיא הכבוד, והנציג הבכיר בארץ הקודש היה
הארכימנדריט הרוסי אנטונין קפוסטין.
 |
| הנסיך סרגיי ורעייתו יליזבטה בצל דגל החברה באחד החדרים של חצר סרגיי |
 |
| תמונות סרגיי ורעייתו על קיר בכנסיית אלכנדר נבסקי (ליד כנסיית הקבר) |
בשנת 1886 רכשה החברה את הקרקע שעליה תיבנה חצר סרגיי. הבנייה נמשכה ארבע שנים, והבניין נחנך רשמית בשנת 1890. בצילומים ארכיוניים, שאותם צילם הנזיר טימוֹן, נראה הבניין שונה מכפי שהוא נראה היום.
 |
| בתמונה משנת 1887 נראית החצר הפנימית בזמן בנייתה. בתוכנית המקורית הייתה לבניין רק קומה אחת. |
 |
| עוד צילום משנת 1887 (מבט מרחוב מונבז של היום) |
 |
| בשנת 1889 כבר צמחה הקומה השנייה (מקור: ויקיפדיה) |
 |
| החצר הפנימית |
המבנים במגרש הרוסים
'הישן' יכולים היו לקלוט כאלפיים צליינים, אך כשמספרם של אלה גדל בהתמדה החלו לבנות בניינים נוספים, בשטח שייקרא מגרש הרוסים 'החדש'. חצר סרגיי הייתה אחד מהם. בספרו עיר בראי תקופה: ירושלים החדשה בראשיתה (יד יצחק בן-צבי, תשל"ט, עמ' 404-402) כתב יהושע בן-אריה, כי באכסנייה שבחצר היו שמונה חדרי לינה מסוג א', שמונה חדרים
מסוג ב', וארבעה אולמות לינה משותפים. עוד היו שם שני חדרי אוכל, מכבסה, מחסנים, חדר אורחים
גדול וספרייה.
 |
| חזית הכניסה לחצר. למעלה נחקק הפסוק 'למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט' (ישעיהו, סב 1), שהיה סיסמת החברה הפרבוסלבית |
בתקופת המנדט היה הבניין מרכז מנהלי של עבודות ציבוריות, ולאחר הקמת המדינה הוקצה המקום למשרד
החקלאות החדש. לימים שוכנו שם גם משרדי החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים.
 |
| מכונית השברולט הנטושה |
 |
| רחוב מונבז היום, בחדר מצד ימין חנתה מכונית השברולט... |
אחד האירועים הזכורים
לי מתקופת עבודתי שם הוא חתונה שעמיתתי לעבודה, יערה שריד, ביקשה לערוך בחצר עבור יוחאי בנה וכלתו שרה. האישור
מהאפוטרופוס הכללי לנכסי נפקדים הגיע, אך אז החלה סאגה שלא תיאמן. בארכיוני נשמר גזיר עיתון 'הארץ' מאוקטובר 1985 ובו כתב דן מרגלית כך:
באוקטובר 1991 חודשו
היחסים הדיפלומטיים עם ברית המועצות, וחודשיים אחר כך התפרקה האימפריה והשגריר הפך לשגרירה של רוסיה. הכנסייה הרוסית האורתודוקסית שבה להיות גורם חשוב במדינה החדשה-ישנה, ונכסיה העתיקים בירושלים קרצו שוב לראשי השלטון. רוב שטחו של מגרש הרוסים נמכר לישראל כבר באמצע שנות השישים של המאה הקודמת, במה שכונה אז 'עסקת התפוזים' (ישראל ייצאה אז לברית המועצות תפוזים בשווי של מיליון וחצי לירות), אך חצר סרגיי לא נכללה בעסקה זו בשל ויכוח פנים-רוסי על הבעלות עליה: האם היא שייכת לכנסייה 'הלבנה' או שמא לכנסייה 'האדומה'. בשנת 2005 ביקר נשיא רוסיה ולדימיר פוטין
בישראל. ראש הממשלה אז היה אריאל שרון וסגנו היה אהוד אולמרט. פוטין דרש מהם להשיב את חצר סרגיי לידי הרוסים ולא היה מוכן להתפשר בשום אופן. אמנם דובר על פיצוי כספי, שלבסוף כנראה לא הועבר, וכך, למרות התנגדות ציבורית, של חוגי ימין וגם של החברה להגנת הטבע, הנכס הועבר לידי רוסיה.
הזמן חלף. בנימין נתניהו נבחר שוב לראשות הממשלה ובחודש מארס 2011 תכנן נסיעה חשובה למוסקבה. באותם ימים הייתי בבניין וראיתי את הפינוי המהיר של משרד החקלאות, רשות הטבע והגנים ונציבות המים. ארגזים הועמסו על משאיות וטנדרים ובמתחם הגדול נותרו רק משרדי 'החברה להגנת הטבע', שלא הייתה כפופה לממשלה וניהלה משא-ומתן עצמאי על פיצויים מול הרוסים.
 |
| פינוי חדרי משרד החקלאות ערב צאתו של נתניהו למוסקבה (2011) |
בשנתיים האחרונות
נסגר הבניין לעבודות שיפוץ ושימור. אחת העבודות המיוחדות הייתה שימורם של ציורי הקיר בחדר
האוכל.
כך נראו חדר האוכל של הצליינים וציורי הקיר הססגוניים בימים שלפני השיפוץ:
וכך זה נראה במהלך השיפוץ:
החצר, שהייתה יפה גם קודם, ניטעה מחדש בעצים ובשיחים נאים, ובמקום אמורה להיפתח בקרוב מסעדה רוסית במחירים עממיים. מי יודע, אולי צליינים רוסיים ישובו לגור בבניין היפה הזה, כמו פעם...
 |
החצר המשוקמת (יולי 2016). המגדל שבתוך החצר שימש כל השנים כמבנה שירותים.
|
