ארץ הקודש: השפילמנס, פח שמיטה, גבריות, הכנסייה הדוסית, 770

א. ארון המשחקים היהודי

The Shpielmans (הבנתם את החידוד? שפּיל ביידיש זה משחק) הוא משחק קופסה מסוּגָת הפליי-מוביל. הוא מיוצר באמריקה אבל הוא 'משלנו', יהודי לכל דבר ועניין. 'מתאים לבנים ולבנות. משחק יהודי חינוכי מדרגה ראשונה'.

שימו לב לגיבורי התרבות החדשים בחברה החרדית, הלא הם אנשי 'הצלה'.

ושימו לב גם לריבוי הדמויות המייצגות מגזרים שונים בחברה החרדית: שניאור ומנחם הם כמובן חב"דניקים, נחמן ונתן הם חסידי ברסלב, ויש גם סתם חסידים וסתם 'ליטאים', ושתי נשים צנועות פייגה ולאה.

צילומים: יצחק קאודרס

ב. פח שמיטה

השנה היא שנת שמיטה ואקססוריז כמו 'פח לשיירי פירות וירקות קדושים' צצים ברחובות ארצנו. לכמות ביתית בלבד.

צילום: גונן זיק

ואם אתם טיפוסים מחמירים במיוחד, תוכלו להשיג אצל האחים לוי בתל אביב פירות וירקות מחו"ל, 'בהמלצת הרבנים שליטה'...

צילום: איתמר לויתן

ועוד בענייני שמיטה.

אמנם החרדים כבר לא בקואליציה, אבל בגינת הנוי שברחבת הכנסת מטפלים לפי כללי ההלכה, ורצוי שכולם ידעו על כך.

צילום: אבי בלדי

ג. הגבריות החדשה

ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים מציעים שני דגמים שונים של גבריות...

צילום: טובה הרצל

ד. הכנסייה הדוסית

חילופי אותיות משעשעים במודעה שבכניסה לחצר סרגיי, ברחוב מונבז (מגרש הרוסים) בירושלים.

צילומים: יעקב שטיינברגר

ה. מגבית דחופה 

למה דווקא 770 – למה לא 699 או 771?

כשרואים שחב"ד היא שמארגנת את ההתרמה מבינים מיד למה...

(למי שלא יודע 770 הוא מספר קסם מאגי. זו הכתובת שבה שכן בית המדרש, בית הכנסת ומרכז השליטה של הרבי מליובאוויץ' שליט"א/ זצוק"ל, ברחוב איסטרן פארקווי בשכונת קראון הייטס שבניו יורק).

צילום: איתמר לויתן

ברוך הבא: חצר סרגיי

חזית הכניסה המרכזית לחצר סרגיי ברחוב מונבז

מאת ברוך גיאן

בראשית חודש נובמבר ביקר בירושלים ראש ממשלת רוסיה דמיטרי מֶדְבֶדֶב, ואחד המקומות שאותם ביקש לראות במו עיניו היה חצר סרגיי שבמגרש הרוסים, מתחם ענק הבנוי כטירה עם מגדלים ושוכן בין הרחובות הלני המלכה ומוּנְבָּז. 

בקרוב ייחנך באופן רשמי מתחם מחודש זה, לאחר שנמסר בשנת 2011 לחזקתה של ממשלת רוסיה. בתום שנתיים של עבודה אינטנסיבית, של שימור, שיפוץ והכשרת חדרים למגורים, הגיעה סוף סוף המלאכה לסיומה. המבנה הגדול, שהיה שנים רבות מקום עבודתי, עת שכנו בו משרדי החברה להגנת הטבע, יחזור לתפקידו המקורי – אכסניה לצליינים רוסיים (האחראי על התכנון והשימור הוא האדריכל אורי פדן).

השיפוצים במגרש הרוסים החלו כבר בשנת 2010 כאשר מבנים ישנים רבים ברחוב מוּנְבָּז נהרסו

חצר סרגיי ובניין חדש של חברת אפריקה-ישראל שצמח לידו עם השם היומרני Haneviim Court

הבניינים שבמגרש הרוסים נבנו ברובם בשנות השישים והשבעים של המאה ה-19. הם נועדו להלין בתוכם את מאות עולי הרגל הרוסיים שפקדו את ארץ הקודש בכל שנה והגיעו לירושלים. האכסניות היו רחבות ידיים, אך התנאים לא היו נוחים. בשנת 1888 הגיע הנסיך הגדול סרגיי אלכסנדרוביץ לבית רומנוב, בנו של הצאר הקודם אלכסנדר השני ואחיו של הצאר שירש אותו אלכסנדר השלישי, לביקור בארץ ישראל, לרגל חנוכת כנסיית מריה מגדלנה שעל הר הזיתים. הוא התרשם ממצוקת הצליינים והחליט לפעול לרווחתם ולממן עבורם מבנה גדול ורחב ידיים. אגב, סרגיי זה רשום לדראון עולם בתולדות יהודי רוסיה: בשנת 1891 הוא מונה על ידי אחיו לתפקיד המושל הכללי של מוסקבה ואחד ממעשיו הראשונים היה הוצאת צו המורה על גירוש כל יהודי העיר, כ-20,000 במספר. הוא לא היה אדם אהוד ואהוב, וגם סופו היה רע ומר. בפברואר 1905 נרצח סרגיי בידי מתנקשים מהפכנים. 

הנסיך סרגיי ורעייתו יליזבטה פיודורובנה, 1892 (מקור: ויקיפדיה)

אך סיפורו של מגרש הרוסים התחיל זמן רב קודם.

בשנת 1882 הוקמה ברוסיה 'החברה הארץ-ישראלית הרוסית הפרבוסלבית הקיסרית'. החברה קיבלה על עצמה לקדם את האינטרסים האימפריאליים בארץ הקודש: להעניק שירותי חינוך ורפואה לאוכלוסייה הרוסית-אורתודוקסית שהתגוררה בארץ, לעזור לצליינים שעולים לרגל ולערוך חפירות ארכאולוגיות. בחברה היו רשומים כמאה בני אצולה כחברי כבוד וכשלוש מאות חברים פעילים. הנסיך הגדול סרגיי היה נשיא הכבוד, והנציג הבכיר בארץ הקודש היה הארכימנדריט הרוסי אנטונין קפוסטין.

הנסיך סרגיי ורעייתו יליזבטה בצל דגל החברה באחד החדרים של חצר סרגיי

תמונות סרגיי ורעייתו על קיר בכנסיית אלכנדר נבסקי (ליד כנסיית הקבר)

בשנת 1886 רכשה החברה את הקרקע שעליה תיבנה חצר סרגיי. הבנייה נמשכה ארבע שנים, והבניין נחנך רשמית בשנת 1890. בצילומים ארכיוניים, שאותם צילם הנזיר טימוֹן, נראה הבניין שונה מכפי שהוא נראה היום.

בתמונה משנת 1887 נראית החצר הפנימית בזמן בנייתה. בתוכנית המקורית הייתה לבניין רק קומה אחת.

עוד צילום משנת 1887 (מבט מרחוב מונבז של היום)

בשנת 1889 כבר צמחה הקומה השנייה (מקור: ויקיפדיה)

החצר הפנימית

המבנים במגרש הרוסים 'הישן' יכולים היו לקלוט כאלפיים צליינים, אך כשמספרם של אלה גדל בהתמדה החלו לבנות בניינים נוספים, בשטח שייקרא מגרש הרוסים 'החדש'. חצר סרגיי הייתה אחד מהם. בספרו עיר בראי תקופה: ירושלים החדשה בראשיתה (יד יצחק בן-צבי, תשל"ט, עמ' 404-402) כתב יהושע בן-אריה, כי באכסנייה שבחצר היו שמונה חדרי לינה מסוג א', שמונה חדרים מסוג ב', וארבעה אולמות לינה משותפים. עוד היו שם שני חדרי אוכל, מכבסה, מחסנים, חדר אורחים גדול וספרייה.

חזית הכניסה לחצר. למעלה נחקק הפסוק 'למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט' (ישעיהו, סב 1), שהיה סיסמת החברה הפרבוסלבית

בתקופת המנדט היה הבניין מרכז מנהלי של עבודות ציבוריות, ולאחר הקמת המדינה הוקצה המקום למשרד החקלאות החדש. לימים שוכנו שם גם משרדי החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים. 

האגף המערבי. כאן היו משרדי החקלאות ורשות הטבע והגנים

עשהאל בן דוד (2001-1908) היה איש יקר ועתיר זכויות. הוא שירת בצבא הבריטי ונפצע, התגייס לצה"ל (במסגרתו היה בין מקימי השק"ם) ולאחר שחרורו החל לעבוד במשרד החקלאות, ושם הגיע לדרגת סמנכ"ל. לאחר שפרש לגימלאות החל לעבוד בחברה להגנת הטבע ואז זכיתי להכירו מקרוב. הוא קיבל על עצמו משימה מקורית: לאסוף כלים חקלאיים מכל רחבי הארץ, מסיני ומיהודה ושומרון, ולהביאם לחצר סרגיי. בהדרגה הפכה החצר למוזיאון פתוח של כלים חקלאיים, והמבקרים במקום יכלו לראות מקרוב מה היא אבן על פי הבאר, להבין מה הם 'ים' ו'מֶמֶל' ולגעת במתקן כבישה להפקת שמן ובבורג ארכימדס. מה עלה בגורלם של הכלים הללו? ככל שהצלחתי לברר הם שוכנים עתה במחסני משרד החקלאות בבית דגן...

ים וממל במוזיאון הפתוח של כלים חקלאיים

במשך שנים רבות הייתה הכניסה היחידה לחצר דרך רחוב הלני המלכה 13

בשנת 1979 התחלתי לעבוד בחברה להגנת הטבע בירושלים ובמשך שנים רבות שכן כאן משרדי. זכורה לי היטב החצר הנפלאה, רחבת בור המים, חדר ההרצאות שבו לימדתי ובו הצגתי את 'ירושלים שלי'. 

מבט ממשרדי החברה להגנת הטבע אל החצר ואל בור המים שבמרכזה

רחבת בור המים. המשרד שלי היה מצד שמאל...

בור מים נוסף בחצר

בסמוך למשרדי היה חדר ששימש חניון ארוך טווח למכונית שברולט שבעליה נטשו אותה מזה שנים.

מכונית השברולט הנטושה 

רחוב מונבז היום, בחדר מצד ימין חנתה מכונית השברולט...

אחד האירועים הזכורים לי מתקופת עבודתי שם הוא חתונה שעמיתתי לעבודה, יערה שריד, ביקשה לערוך בחצר עבור יוחאי בנה וכלתו שרה. האישור מהאפוטרופוס הכללי לנכסי נפקדים הגיע, אך אז החלה סאגה שלא תיאמן. בארכיוני נשמר גזיר עיתון 'הארץ' מאוקטובר 1985 ובו כתב דן מרגלית כך:

באוקטובר 1991 חודשו היחסים הדיפלומטיים עם ברית המועצות, וחודשיים אחר כך התפרקה האימפריה והשגריר הפך לשגרירה של רוסיה. הכנסייה הרוסית האורתודוקסית שבה להיות גורם חשוב במדינה החדשה-ישנה, ונכסיה העתיקים בירושלים קרצו שוב לראשי השלטון. רוב שטחו של מגרש הרוסים נמכר לישראל כבר באמצע שנות השישים של המאה הקודמת, במה שכונה אז 'עסקת התפוזים' (ישראל ייצאה אז לברית המועצות תפוזים בשווי של מיליון וחצי לירות), אך חצר סרגיי לא נכללה בעסקה זו בשל ויכוח פנים-רוסי על הבעלות עליה: האם היא שייכת לכנסייה 'הלבנה' או שמא לכנסייה 'האדומה'. בשנת 2005 ביקר נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בישראל. ראש הממשלה אז היה אריאל שרון וסגנו היה אהוד אולמרט. פוטין דרש מהם להשיב את חצר סרגיי לידי הרוסים ולא היה מוכן להתפשר בשום אופן. אמנם דובר על פיצוי כספי, שלבסוף כנראה לא הועבר, וכך, למרות התנגדות ציבורית, של חוגי ימין וגם של החברה להגנת הטבע, הנכס הועבר לידי רוסיה. 

הזמן חלף. בנימין נתניהו נבחר שוב לראשות הממשלה ובחודש מארס 2011 תכנן נסיעה חשובה למוסקבה. באותם ימים הייתי בבניין וראיתי את הפינוי המהיר של משרד החקלאות, רשות הטבע והגנים ונציבות המים. ארגזים הועמסו על משאיות וטנדרים ובמתחם הגדול נותרו רק משרדי 'החברה להגנת הטבע', שלא הייתה כפופה לממשלה וניהלה משא-ומתן עצמאי על פיצויים מול הרוסים.

פינוי חדרי משרד החקלאות ערב צאתו של נתניהו למוסקבה (2011)

בשנתיים האחרונות נסגר הבניין לעבודות שיפוץ ושימור. אחת העבודות המיוחדות הייתה שימורם של ציורי הקיר בחדר האוכל.

כך נראו חדר האוכל של הצליינים וציורי הקיר הססגוניים בימים שלפני השיפוץ:

וכך זה נראה במהלך השיפוץ:

החצר, שהייתה יפה גם קודם, ניטעה מחדש בעצים ובשיחים נאים, ובמקום אמורה להיפתח בקרוב מסעדה רוסית במחירים עממיים. מי יודע, אולי צליינים רוסיים ישובו לגור בבניין היפה הזה, כמו פעם...

החצר המשוקמת (יולי 2016). המגדל שבתוך החצר שימש כל השנים כמבנה שירותים.

שו"ת זיו (ו): שדה תימן, בית המכס, חצר סרגיי, חֶבֶר וחברון

א. שדה תימן

שאל משה צפרירי:

מה מקור השם 'שדה תימן' לשדה התעופה הצבאי שמצפון לבאר שבע?

והשיב יהודה זיו:

'שדה תימן' הוא שמו של מִנְחַת מטוסים קלים, שנבנה כ-10 ק"מ מצפון לבאר שבע, סמוך לבית הספר החקלאי 'אשל הנשיא'. השדה הוקם על ידי הבריטים בראשית שנות הארבעים, לנוכח התקדמות גיסות השריון של צבא גרמניה, בפיקוד פלדמרשל רומל, במדבר המערבי אל גבול מצרים (1941). כדי לקדם את פני הרעה העתיקו הבריטים את מפקדת כוחות המזרח התיכון ממצרים אל ארץ ישראל (ראו את הרשימה בעונ"ש, 'ג'וליס וקסטינה כמרכז העולם'), והכשירו גם שורת מנחתים בצד כביש באר שבע – עזה (כביש 25). אחד מהם היה המנחת שיכונה לימים 'שדה תימן', שנקרא אז בשמה הערבי של הבאר הסמוכה: בִּיר אַבּוּ-רֻקַיְק (קרי: אַבּו-רֻגַיְג), כשם שבט הבדווים החונה באזור זה. היום שמה העברי של הבאר הוא 'באר רָקִיק'. השם הערבי 'אַבּוּ-רֻקַיְק' אינו אלא צורת הקטנה של 'אַבּוּ-רַקִיק', כלומר בעל הָעֲדִינוּת / דַקּוּת-הרגש, ואף בלשוננו 'רקיק' משמעותו מאפה דקיק.  

שרידי דת"ק (דיר תת-קרקעי) מימי הבריטים בשדה תימן (מקור: ויקיפדיה)

ומדוע 'תימן'? יש הסבורים כי שם זה ניתן כזכר ל'מבצע על כנפי נשרים' – העלאת יהודי תימן במטוסים לישראל בשנים 1950-1949 (יש המכנים מבצע זה בטעות 'מרבד הקסמים', אך שם זה, הלקוח מאגדות 'אלף לילה ולילה', שימש כינוי סתר למבצע הטסת יהודי עיראק לישראל). לסברה זו אין כנראה מקום. העולים מתימן הוטסו אז לשדה התעופה בלוד ואף מטוס של עולים לא נחת בשדה תימן.  

הסיבה למתן השם אינה קשורה בארץ תימן, אלא בשל היותו אז שדה התעופה הדרומי בישראל. כבר בתנ"ך משמעות השם 'תימן' היא 'דרום' (וכך אף המילה 'יַמַן' בערבית) – בצד ימין של מי שמפנה פניו מזרחה. 

ב. בית המכס התחתון

שאל אלי סט מקיבוץ גדות:

מי בנה ומתי את הבית הערבי המכונה 'בית המכס התחתון' מזרחית לירדן, ליד 'גשר בנות יעקב' (אגב, לאחרונה החלו לשפץ את 'בית המכס העליון' כדי להקים שם מלון).

בית המכס התחתון (מקור: שלמה מן, נעמוש / הרמה הסורית)

והשיב יהודה זיו:

התשובה לשאלתך מצויה במפת 1:100,000 (גליון 3 – צפת) מימי המנדט הבריטי: בצד כביש קונייטרה – ראש פינה, היורד אל גשר בנות יעקב, מצויין תחילהCustoms  (בית מכס) – זהו המבנה המכונה היום 'בית המכס העליון' – ולרגליו, בצפון-מערב, Syrian Post (עמדת משמר סורית), שצפתה על הגשר עצמו, וזהו 'בית המכס התחתון'. שני המבנים הללו הוקמו על ידי שלטון המנדט הצרפתי בסוריה, עם קביעת 'גבול הצפון' בעקבות הסכם סייקס-פיקו (1916).  

כך הדבר אף בראש פינה, שם מציינת אותה מפה Customhouse (בית מכס) שהקימו הבריטים ממזרח לכביש ראש פינה – מטולה, כשממערב לו מצויינות על המפה גם ראשי התיבות  ,P.S.כלומר תחנת משטרה ((Police Station, המשמשת בתפקידה עד עצם היום הזה.

 ג. עמדת שמירה בחצר סרגיי

שאל אלדד ידידיה:

כשטיילתי לאחרונה בירושלים, גיליתי בפינה הדרום-מערבית של חצר סרגיי (במגרש הרוסים) עמדת ירי ישנה. המקום לא נמצא ליד קו הגבול של 1948, מה פשר המיקום?

השאלה הופנתה למדריך ולצלם ברוך גיאן, שענה:

בימי המנדט הבריטי מוקמו בבית סרגיי משרדים של מחלקת העבודות הציבוריות. העמדה נמצאת בפינת מגרש הרוסים והייתה חלק ממתחם השלטון הבריטי שנקרא 'בווינגרד', וזו כנראה העדות הפיסית היחידה שנותרה מהמתחם.

ד. מה בין נחל חֶבֶר לחברון?

שאל שמשון בהט מחולון:

בסיור גיאולוגי באיזור נחל חֶבֶר עלתה השאלה מה הן משמעויות שמו הערבי הקודם של הנחל – 'ואדי חַבְּרָה', והאם יש קשר לשמה העתיק של חברון, שנחל חבר מתחיל בה. באנציקלופדיה 'אריאל' של זאב וילנאי (עמ' 2166-2165) יש אזכור לשם זה, המציין שני אזורים בצפון סיני – 'חַבְּרָה' ו'חַבְּרָה שרקיה' (המזרחית). שמות אלה מופיעים במפה גיאולוגית גרמנית משנת 1916 ומתארים אותם כ'עמק עטור גבעות'. ניסיתי לאתר את המפה במרשתת, דרך שגרירות גרמניה ובפנייה ל'איגוד הגיאולוגים הגרמנים', והעליתי מאובן... פניתי גם אל מומחים לערבית, אך התשובות התמקדו בשיוך השם לשמה העתיק של חברון. האם אכן יש קשר בין שם האיזור לבין צורתו המורפולוגית.

תצפית אל נחל חבר (מקור: ויקיפדיה)

והשיב יהודה זיו:

ארבע משמעויות יש למילה חַבְּרָה (حَبْرَة) בערבית: שמחה; חיי רווחה; לחן נעים; כינויה של חברון בימי הביניים. ואילו למילה חַ'בְּרָה (הנהגית כַבְּרָה; خْبْرَة) יש מובן שונה. לדברי וילנאי הריהי 'בקעה גדולה ושטוחה' בסיני, ומסתבר, כי בשל צורתה מכנים אותה הבדווים בשמו של כלי קיבול גדול מעור גמל, המשמש לאחסון שמיכות ובגדי חורף. והרי לך שם ערבי ציורי, המשמש אף מונח בגיאומורפולוגיה, כאשר ביקשת.  

מכאן, שהבנת משמעותו של שם ערבי מחייבת אוזן קשבת להבדל שבין ح (ח) לבין خ (ח', שאותו מבטאים ככ' רפה). מהיכרותי עם דו"חות סוקרי נוף גרמניים, אני מניח כי אף הם ציינו בסיני את בקעת Khabra ולא את Habra. ואכן, כדבריך, גם וילנאי הביא את שתי הצורות הנזכרות: חַבְּרָה (שמם הערבי של חברון ושל נחל חבר) וחַ'בְּרָה שבסיני, באזור בִּיר-גַפְגָפָה. לא לחינם נוהגים הערבים ללגלג על יהודים, המתעניינים דווקא בשלומו של הדוד מצד האם, שעה שהם שואלים: 'כִּיף חָ'אלַכּ?' בח'ית חִכִּית, שעה שבעצם כוונתם היא 'כִּיף חָאלַכּ?', בחי"ת גרונית: 'מה מצבך? מה שלומך?'...

ברוך הבא: 'על מגרש הרוסים' ועל שלחן ערוך בכנסיית הקבר

הצלם ומדריך הטיולים הירושלמי ברוך גיאן, שכבר הופיע בעבר על במת עונ"ש (המצבה של וויליאם שיקספיר בירושלים; ביקורו של רודיארד קיפלינג בירושלים), נענה לבקשתי והסכים לתרום מפעם לפעם לבלוג מפרי מצלמתו ויבול שיטוטיו. המדור החדש יישא את הכותרת 'ברוך הבא'.

*

אחרי שהקדשנו לא מעט זמן ומקום לחג הפסח היהודי, נתפנה לכמה ספיחים של 'השבוע הקדוש' הנוצרי.

בשבוע שעבר סבב ברוך במגרש הרוסים בירושלים ומצלמתו קלטה מראות לא שגרתיים של אירועי חג הפסחא הפרבוסלבי בקתדרלת השילוש הקדוש. שנחנכה בשנת 1872 על ידי הנסיך ניקולאי, אחיו של הצאר אלכסנדר השני.

בפינת הכתיבה שבמבואת הכנסייה יושבות נשים וכותבות פתקי בקשות ותחנונים

המראות הללו הזכירו לברוך את שירו של שאול טשרניחובסקי 'על מגרש הרוסים', שנכתב בשנת 1935:

מתוך: חיים באר (עורך), ציפור האבן – ירושלים בשירה העברית החדשה, שבא, 1983, עמ' 63-62

מאז כתב טשרניחובסקי את השיר היפה הזה – ימי שלוט הקומוניסטים, שבהם גָּלְתָה התפילה מהכנסיות הרוסיות ונותרה בפיהן של קומץ זקנות עטופות שחורים – קהל המתפללים כבר אינו מִצְעָר ובוודאי לא דַּל-מַעַשׁ, וגם הצלב הפרבוסלבי כבר אינו אָבֵל.

מאות רבות של צליינים רוסים גדשו בשבוע שעבר את מגרש הרוסים הָרָצוּף (לשון מרוצף) ואת הכנסייה, נסערים, נרגשים ואחוזי חרדת קודש, ממש כמו בימים הטובים של שלטון הצארים, כאשר פשוטי עם ובני אצולה (כולל טיפוסים מפוקפקים כמו גרגורי רספוטין) עלו לרגל לארץ הקודש ולנו באכסניות האורחים הפזורות במגרש הרוסים.

טשרניחובסקי הכיר היטב את עולמם של הפרבוסלבים. ככלות הכל, הוא היה נשוי למילניה, רוסייה של ממש שמעולם לא התגיירה (בשאלת מותו של טשרניחובסקי בכנסייה הרוסית בסן-סימון עסקתי ברשימה זו).

אגב, הקְלוֹנִין הסדוק שבאדמה, המוטל בתפארת אבן, אינו אלא העמוד הקדום המכונה בפי הירושלמים 'אצבעו של עוג מלך הבשן', ואותו אפשר לראות עד היום סמוך לפתח תחנת המשטרה שבמגרש הרוסים. ועוד אגב, המילה 'הַצָּפֶת', פירושה החלק העליון של ראש העמוד, הכותרת.

ועוד מספיחי הפסחא. הנה תמונה שצילם ברוך במתחם הנזירים האתיופים, דיר אל-סולטאן, שעל גג כנסיית הקבר בירושלים. זהו צליין אתיופי שהגיע מטורונטו(!) כדי להשתתף בטקסי 'השבוע הקדוש'. הצליין אחז בידו שקית עם כתובת מעניינת.

'ניסיתי להסביר לו מה זה', מספר ברוך, 'אבל לא בטוח שהוא הבין...'