הצלם ומדריך הטיולים הירושלמי ברוך גיאן, שכבר הופיע בעבר על במת עונ"ש (המצבה של וויליאם שיקספיר בירושלים; ביקורו של רודיארד קיפלינג בירושלים), נענה לבקשתי והסכים לתרום מפעם לפעם לבלוג מפרי מצלמתו ויבול שיטוטיו. המדור החדש יישא את הכותרת 'ברוך הבא'.
אחרי שהקדשנו לא מעט זמן ומקום לחג הפסח היהודי, נתפנה לכמה ספיחים של 'השבוע הקדוש' הנוצרי.
בשבוע שעבר סבב ברוך במגרש הרוסים בירושלים ומצלמתו קלטה מראות לא שגרתיים של אירועי חג הפסחא הפרבוסלבי בקתדרלת השילוש הקדוש. שנחנכה בשנת 1872 על ידי הנסיך ניקולאי, אחיו של הצאר אלכסנדר השני.
המראות הללו הזכירו לברוך את שירו של שאול טשרניחובסקי 'על מגרש הרוסים', שנכתב בשנת 1935:
מאז כתב טשרניחובסקי את השיר היפה הזה – ימי שלוט הקומוניסטים, שבהם גָּלְתָה התפילה מהכנסיות הרוסיות ונותרה בפיהן של קומץ זקנות עטופות שחורים – קהל המתפללים כבר אינו מִצְעָר ובוודאי לא דַּל-מַעַשׁ, וגם הצלב הפרבוסלבי כבר אינו אָבֵל.
מאות רבות של צליינים רוסים גדשו בשבוע שעבר את מגרש הרוסים הָרָצוּף (לשון מרוצף) ואת הכנסייה, נסערים, נרגשים ואחוזי חרדת קודש, ממש כמו בימים הטובים של שלטון הצארים, כאשר פשוטי עם ובני אצולה (כולל טיפוסים מפוקפקים כמו גרגורי רספוטין) עלו לרגל לארץ הקודש ולנו באכסניות האורחים הפזורות במגרש הרוסים.
טשרניחובסקי הכיר היטב את עולמם של הפרבוסלבים. ככלות הכל, הוא היה נשוי למילניה, רוסייה של ממש שמעולם לא התגיירה (בשאלת מותו של טשרניחובסקי בכנסייה הרוסית בסן-סימון עסקתי ברשימה זו).
אגב, הקְלוֹנִין הסדוק שבאדמה, המוטל בתפארת אבן, אינו אלא העמוד הקדום המכונה בפי הירושלמים 'אצבעו של עוג מלך הבשן', ואותו אפשר לראות עד היום סמוך לפתח תחנת המשטרה שבמגרש הרוסים. ועוד אגב, המילה 'הַצָּפֶת', פירושה החלק העליון של ראש העמוד, הכותרת.
ועוד מספיחי הפסחא. הנה תמונה שצילם ברוך במתחם הנזירים האתיופים, דיר אל-סולטאן, שעל גג כנסיית הקבר בירושלים. זהו צליין אתיופי שהגיע מטורונטו(!) כדי להשתתף בטקסי 'השבוע הקדוש'. הצליין אחז בידו שקית עם כתובת מעניינת.
'ניסיתי להסביר לו מה זה', מספר ברוך, 'אבל לא בטוח שהוא הבין...'
*
אחרי שהקדשנו לא מעט זמן ומקום לחג הפסח היהודי, נתפנה לכמה ספיחים של 'השבוע הקדוש' הנוצרי.
בשבוע שעבר סבב ברוך במגרש הרוסים בירושלים ומצלמתו קלטה מראות לא שגרתיים של אירועי חג הפסחא הפרבוסלבי בקתדרלת השילוש הקדוש. שנחנכה בשנת 1872 על ידי הנסיך ניקולאי, אחיו של הצאר אלכסנדר השני.
 |
| בפינת הכתיבה שבמבואת הכנסייה יושבות נשים וכותבות פתקי בקשות ותחנונים |
המראות הללו הזכירו לברוך את שירו של שאול טשרניחובסקי 'על מגרש הרוסים', שנכתב בשנת 1935:
 |
| מתוך: חיים באר (עורך), ציפור האבן – ירושלים בשירה העברית החדשה, שבא, 1983, עמ' 63-62 |
מאז כתב טשרניחובסקי את השיר היפה הזה – ימי שלוט הקומוניסטים, שבהם גָּלְתָה התפילה מהכנסיות הרוסיות ונותרה בפיהן של קומץ זקנות עטופות שחורים – קהל המתפללים כבר אינו מִצְעָר ובוודאי לא דַּל-מַעַשׁ, וגם הצלב הפרבוסלבי כבר אינו אָבֵל.
מאות רבות של צליינים רוסים גדשו בשבוע שעבר את מגרש הרוסים הָרָצוּף (לשון מרוצף) ואת הכנסייה, נסערים, נרגשים ואחוזי חרדת קודש, ממש כמו בימים הטובים של שלטון הצארים, כאשר פשוטי עם ובני אצולה (כולל טיפוסים מפוקפקים כמו גרגורי רספוטין) עלו לרגל לארץ הקודש ולנו באכסניות האורחים הפזורות במגרש הרוסים.
טשרניחובסקי הכיר היטב את עולמם של הפרבוסלבים. ככלות הכל, הוא היה נשוי למילניה, רוסייה של ממש שמעולם לא התגיירה (בשאלת מותו של טשרניחובסקי בכנסייה הרוסית בסן-סימון עסקתי ברשימה זו).
אגב, הקְלוֹנִין הסדוק שבאדמה, המוטל בתפארת אבן, אינו אלא העמוד הקדום המכונה בפי הירושלמים 'אצבעו של עוג מלך הבשן', ואותו אפשר לראות עד היום סמוך לפתח תחנת המשטרה שבמגרש הרוסים. ועוד אגב, המילה 'הַצָּפֶת', פירושה החלק העליון של ראש העמוד, הכותרת.
'ניסיתי להסביר לו מה זה', מספר ברוך, 'אבל לא בטוח שהוא הבין...'
בענין הבבושקות שכותבות שם פתקים, אני מניח שמדובר בקוויטלאך...
השבמחקאבי
בביקורי בטבריה בשבוע שעבר, ראיתי שהכנסיה הרוסית של ירושלים שיפצה את האכסניה לצליינים, הנמצאת ממש על הכנרת בדרום הטיילת.
השבמחקמבחוץ המבנה יפה, בפנים לא הייתי - התאכסנתי במלון אחר...
אבי