זיכרון בספר: רודיארד קיפלינג בירושלים

רודיארד קיפלינג (דיוקן משנת 1926)

על רודיארד קיפלינג (1936-1865), הסופר והמשורר האנגלי הנודע, כבר כתבתי ברשימה קודמת לאור הגילוי המפתיע על הכתרתו כרב בישראל...

הפעם אין מדובר בטעות מגוחכת אלא בסקופ אמיתי, שצילם ברוך גיאן ולמיטב ידיעתנו טרם פורסם.

ב-10 בינואר, יום יעקב הקדוש וחגם של הארמנים, נכנס ברוך כדי לצלם את הטקסים המרהיבים הנערכים בקתדרלת סנט ג'יימס ובמתחם הפטריארכיה הארמנית שבעיר העתיקה של ירושלים (מקום הסגור בדרך כלל בפני מבקרים). אגב כך הוא עלעל בדפי ספר האורחים ונדהם למצוא שם את חתימתו של הסופר הנערץ, חתן פרס נובל לספרות ואביו-מולידו של מוגלי ילד הג'ונגל:

עמוד מספר האורחים ובו חתימות רודיארד וקארולין קיפלינג
(לפי כתב היד הזהה מסתבר שרודיארד חתם גם בשם אישתו), 27 במארס 1929

אולם הכניסה לפטריארכיה הארמנית, הרובע הארמני, ירושלים העתיקה

כמו רבים מבני האריסטוקרטיה של אותם ימים גם קיפלינג אהב לטייל ברחבי העולם, ובמיוחד במושבות הבריטיות, מהודו ועד כוש. קיפלינג, שאתרע מזלו הרע ובנו האהוב נפל בימי מלחמת העולם הראשונה (1915), היה חבר בוועדה לניסוח הטקסטים שנחקקו על מצבות החיילים, ובכל מקום שאליו הגיע נסע לבקר בבתי העלמין הצבאיים והתעניין במצבם. ב-1 בפברואר 1929 יצאו בני הזוג קיפלינג למסע ארוך למצרים ולפלשתינה-א"י, וב-20 במרס הגיעו לירושלים לאחר נסיעה ברכבת לילה מקנטרה.

רודיארד קיפלינג ורעייתו קרולין

בכרך החמישי של המהדורה האקדמית של אגרות רודיארד קיפלינג (The Letters of Rudyard Kipling, edited by Thomas Pinney, vol. V: 1920-1930, University of Iowa Press, 2004 ) מצאתי איגרת שכתב רודיארד קיפלינג מירושלים לבתו (היחידה) אלסי קיפלינג-במברידג' שנשארה באנגליה (עמ' 481-480).

ירושלים היא 'המקום המדהים ביותר בעולם', הוא כותב, אך מיד מסייג את דבריו. תחילה שיכנו אותם במלון 'מסריח' בעיר העתיקה, אבל אחר כך הם עברו למלון 'פאסט', סמוך לשער יפו (המלון הטמפלרי המקורי נהרס ובמקומו נמצא היום מלון 'פנינת ירושלים'), ושם הרגישו כבר בנוח.

קיפלינג התרשם ממצב התחזוקה המצוין של בית הקברות הצבאי 'ליד הר הזיתים'. הוא גם ביקר באוניברסיטה העברית ובבתי ספר ערביים שבמימון ממשלת המנדט (אשתו התחמקה והלכה לעשות קניות בשוק, למרות שאין הרבה מה לקנות שם...). קיפלינג גם התלהב ממראות ים המלח, ואת חווית הנסיעה לשם הגדיר כמופלאה ביותר מימיו. מעניינים דבריו על הניחוחות העזים העולים מן הכותל המערבי: 'האבא והאמא של הסירחון גרים ליד כותל הדמעות של היהודים, שאותו ביקרנו לאחר הביקור במקום המקדש ומסגד עומר המקסים'...

הגילוי המתסכל מכולם הוא שקיפלינג היה גם אנטישמי לא קטן (על הגזענות הקולוניאלית שלו, שנחשפה ב'ספר הג'ונגל' וביצירות רבות אחרות שלו, כבר כתבו בלי סוף). 'יקירתי', הוא כותב לבתו, 'יש הרבה גזעים שפלים, אך היהודי, כשהוא נמצא במקם הולדתו בכמויות גדולות, הוא הנתעב מכולם' (My dear, many races are vile but the jew in bulk on his native heath is the Vilest of all).

ב-1933 הניפו הבעלים הגרמנים של מלון פאסט בירושלים את דגל צלב הקרס
(צילום: צבי אורון, הארכיון הציוני)

*

ב-30 בדצמבר 1935 חגג קיפלינג את יום הולדתו השבעים. נחום סוקולוב, אז נשיא ההסתדרות הציונית העולמית, פגש את הסופר הנערץ בלונדון, התרשם ממנו עמוקות וחיבר מאמר מיוחד לכבודו.

כמובן שסוקולוב לא ראה בו את הגזען הקולוניאלי. אדרבה, לדעתו קיפלינג הוא 'המתורגמן הנאמן ביותר של האופי האנגלי... קיפלינג איננו סופר אנגלי, אלא בריטי, ובריטי משמע: מרא דעלמא. הוא הראה את הבריטי הדורך על במתי ארץ בפנים כאלה, שהוא מכיר את עצמו בהם'. קיפלינג אף סיפר לו – אולי סתם מתוך נימוס – שהיה רוצה לנסוע שוב לארץ ישראל, וסוקולוב עודדו לעשות כן. 'אמרתי לו, שיש לנו גם ג'ונגל בארץ ישראל:מי מרום [הכוונה לאגם החוּלָה], ושהוא צריך למהר, כי עוד מעט יחלוף הג'ונגל הזה.הוא עיווה את פניו הטובים. מענין אותו דווקא הג'ונגל. מה לעשות? וכי נאבד את עולמנו מפני האמנים? אבל עוד נמצא בשבילו הרבה מן האגזוטיות [אקזוטיות]'.

אדמות החולה נרכשו שנה קודם לכן (1934) על ידי יהושע חנקין, שליח 'חברת הכשרת היישוב', וכבר באותה שנה החלו לתכנן את ייבוש הביצות בשיתוף עם חברת הנדסה בריטית. סוקולוב – כנשיא ההסתדרות הציונית – בוודאי ידע זאת. בסופו של דבר, כידוע, לא היה מה למהר והמיזם השאפתני נדחה עד שנות החמישים.

ב-17 בינואר 1936 פרסם עיתון 'הארץ' את מאמרו של סוקולוב תחת הכותרת 'רודיארד קיפלינג בן שבעים'. קיפלינג מת יום לאחר מכן...  (סוקולוב גם הוא נפטר בדיוק אחרי חמישה חודשים).

את המאמר בשלמותו אפשר לקרוא בפרויקט בן יהודה – כאן.

תודה לתמימה אידלסון על הבירורים הביבליוגרפיים בקשר למאמרו של סוקולוב.