‏הצגת רשומות עם תוויות דרשנים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דרשנים. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 1 בפברואר 2024

פרנסות של יהודים: דרושים דרשנים, אלי הברקס, מהירות האור, טייר לבנו

א. דרוש דרשן

דרשנות היא מן הפרנסות העתיקות בישראל. עומד יהודי, תלמיד חכם בדרך כלל, בפני קהל שומעים ודורש בפניהם דברי תורה, הלכה ואגדה, מתבל בדבר בדיחה או חידוד וקושר הכול לענייני דיומא. 

דרשנים רבים גם ניצלו את הבמה שהועמדה לרשותם כדי להטיף מוסר ולהוכיח את שומעיהם על מחדליהם וכשלונותיהם, על אי הקפדתם בשמירת המצוות שבין אדם למקום או בין אדם לחברו, שמביאה עליהם אסונות ועונשים. 

ספרות עצומה של דרשות, בעיקר סביב פרשת השבוע, נכתבה במהלך הדורות, מימי חז"ל ועד ימינו, ובכל תפוצות ישראל. בקיצור, לא פשוט ולא קל להיות דרשן.

אבל הדורות השתנו, והיום הכשרת הדרשנים, 'ברמה הגבוהה ביותר', נעשית בטלפון...

אפשר גם להשתתף ב'קורס טלפוני יסודי ופורץ דרך', שמיועד לחסרי ביטחון עצמי החוששים מקהל.


מילא דרשנים, איזה נזק הם כבר יכולים לגרום? אבל מה תגידו על קורס טלפוני בפסיכיאטריה ('על רגל אחת')? קורס שמורכב משתי הרצאות (גדושות ומתומצתות!), שמועברות על ידי לא אחר מפרופ' בונה מבית החולים הדסה.

צילום: טובה הרצל

בהתחלה קצת התקשיתי להאמין וחשבתי שזו בדיה או בדיחה, אבל לא – פרופ' בונה הוא באמת המנהל של המחלקה לפסיכולוגית ילדים בהדסה עין כרם. כנראה שגם הוא זקוק לחלטורות מסוג זה.

ב. דרוש קצב

כדאי לשמור על אופציות פתוחות. בלוג עונ"ש שמח להציע לכם עוד משרות חדשות להשלמת הכנסה.

צילום: איתמר וכסלר


ג. אלי הברקס 

פעם היו קוראים לאנשים על שם אומנותם.

כך למשל סיפר לנו חיים חפר, בשירו 'אין כמו יפו בלילות' (נכתב ב-1957), על חבורת הלוּזֶרים שמנסה לשדוד בנק ונתפסת:

כאן גם צ'יקו הנהג
מוישה גָּנֶב הזגג
אלי פוקר הקלפן
ושוטר אחד חנפן...

אז הנה אלי הברקס, מוסך ברחוב הזרם 13 בתל אביב.  

צילום: איתמר לויתן


ד. רמי לוי במהירות האור

אני מניח שלחשמלאי הזה, שצולם בקיבוץ ראש הנקרה, באמת קוראים רמי לוי, אבל כמה טוב שהשם שלך גם יכול להתחבר לשם של מותג שמוכר בכל הארץ.

והעיקר, בסיעתא דשמיא, השירות יינתן 'במהירות האור'.

צילום: עזרא דלומי


ה. וטאייר לבנו

ואם אנחנו בעולמות הרכב, מה תגידו על ההברקה הנחמדה הזו, של פנצ'ריה בפתח תקוה ושמה 'צמיגי לירן', שבה כמובן מחליפים צמיגים ('טָאיֶרים').

והשחוק הוא, כמובן, על הנוסח המקובל בתפילת השבת 'וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת'.

צילום: מנחם מושקוביץ


יום שישי, 9 במאי 2014

בר-יוחאי, הדרשן הנודד




בקהילה היהודית המסורתית היה מקצוע ושמו 'דרשן'. תפקידו של הדרשן, שלעתים נקרא גם 'מוכיח', 'מגיד' או 'מגיד מישרים', היה לדרוש בפני קהל שומעיו בענייני דת ומוסר, לספר סיפורים עם מוסר השכל, ולא פחות מכך גם להזהיר על זלזול בקיום המצוות ולאיים על השומעים בעונשים איומים ונוראים. הזוי ככל שזה נשמע, זה מה שאנשים אהבו לשמוע.

בקהילות גדולות ועשירות היו מגידים קבועים, שדרשו מדי שבת בשבתו ונטלו שכרם מקופת הקהילה, ואילו לקהילות הקטנות, שבהן לא היה דרשן קבוע, הגיעו דרשנים נודדים, שקיבצו את פרוטותיהם במוצאי שבת והמשיכו בדרכם, לקהילה אחרת.

בזיכרונותיו היפים של יחזקאל קוטיק, בן העיירה הליטאית קאמניץ ליטבסק, שנכתבו ב-1913, מופיע התיאור הבא:

דוד אסף (מהדיר), מה שראיתי... זיכרונותיו של יחזקאל קוטיק, אוניברסיטת תל אביב, תשנ"ט, עמ' 141-140

והנה, מתברר שמקצוע הדרשן הנודד לא פס מן העולם. נחום גורליק צילם את התמונות הללו בכפר חב"ד, ומהם מתברר כי פועל בקרבנו דרשן נכבד ושמו 'בר יוחאי', אמנם לא 'שמעון' אלא 'חיים', אבל עדיין המותג החזק הוא 'בר יוחאי', מה גם שהוא מוסמך 'בית הספר לדרשנים אור עקיבא' ומכהן בתפקיד 'יושב ראש הדרשנים'! (חיפשתי באינטרנט איזה שהוא רמז לבית הספר הזה, ולא עלה בידי מאומה).

דרשננו נודד עם רכב מיוחד, המכוּנה 'עמוד האש', והוא עומד לרשות הציבור 'בכל מקום ובבתי אזכרה'. אוי לנו מיום הדין!  מזהיר בר יוחאי את הצופים בשלט מכוניתו מאחור  ודעו לכם כי מי שיפרוש מדברי תורה  אש תאכל אותו, ואפילו אני, בר-יוחאי, לא אוכל לעזור.