ברוך הבא: היכן מסתתר מגדל טַנְקְרֶד?

כתב וצילם ברוך גיאן

בפינה הצפון-מערבית של חומת ירושלים העתיקה, סמוך לכיכר צה"ל ולשער החדש, מסתתרות בבסיס החומה אבנים מסותתות ומסיביות הגדולות פי כמה מאבני החומה הטורקית. האבנים הללו הן חלק מבסיס מגדל צלבני הקרוי 'מגדל טנקרד', על שמו של טנקרד דה הוטויל, שזכה בתואר 'נסיך הגליל'. טַנְקְרֶד (Tancred) היה בן למשפחת אצולה צרפתית וממנהיגי מסע הצלב הראשון. במצור שהטילו הצלבנים על ירושלים המוסלמית, בחודש יולי 1099, פרצו חייליו את החומה מעט צפונה מכאן. את השבויים המוסלמים הרבים ריכזו הצלבנים בהר הבית, ושם טבחו בהם באכזריות. טנקרד עצמו לא נשאר זמן רב בירושלים, ובשנת 1100 כבר המשיך בדרכו לאנטיוכיה שם שימש כנסיך. הוא מת מטיפוס בשנת 1112.

את אבני מגדל טנקרד אפשר לראות בבסיס החומה הטורקית

לימים הפכו המתקיפים למותקפים, והצלבנים, שהתגוננו מפני צבאות המוסלמים, החליטו לבצר את העיר בחומה ומגדלים. הם הבינו כי מסיבות טופוגרפיות קשה להגן על אותה נקודה ששימשה אותם לפריצת החומות, ולכן הקימו בדיוק באותו מקום מגדל מבוצר ומתחתיו חצבו חפיר שאותו אפשר לראות עד היום מחוץ לחומה ובמקביל למסלולה של הרכבת הקלה.

שרידי החפיר הצלבני

לפני שנים אחדות, כשדפדפתי בספר  Capturing the Holy Land: M. J. Diness and the Beginnings of Photography in Jerusalem, שראה אור ב-1994 (Harvard University Press), נמשכה תשומת לבי לצילום מגדל עתיק שאבניו החיצוניות התבלו, ושמא נלקחו לבניין אחר. התמונה צולמה כנראה בשנות החמישים או השישים של המאה ה-19 על ידי מנדל ג'ון דינס (1900-1827), יהודי יליד אודסה, שהמיר דתו, קבע את מושבו בירושלים בשנת 1848 והיה מראשוני הצלמים המקצועיים בארץ (משהו על סיפור חייו המרתק של MJD אפשר לקרוא כאן). 

בדברי ההסבר לצילום נאמר ששרידיו של מגדל טנקרד, המכונה בפי הערבים קאסר גַ'אלוּד (מגדל גוליית), קבורים בקולג' דה-פְרֶר (Collège des Frères; בית ספר 'האחים'), סמוך לשער החדש, ולא ניתן לראותם.

מאז עשיתי מאמצים רבים לבקר במרתף בית הספר, שבו לומדים תלמידים מוסלמים ונוצרים, ולצלם את שרידי המגדל. רק לאחרונה הותר לי להיכנס, בתיווכו של ידידי עמי מיטב, שאחראי על מיזמים בעיר העתיקה מטעם הרשות לפיתוח ירושלים (הרל"י). 

אנו נכנסים לבית הספר, שהוקם בשנת 1876 על ידי מסדר 'האחים' הצרפתי. אני מראה לאח רפאל גונזאלס את הצילום הישן של דינס והוא מיד אומר: 'היום זה כבר לא נראה כך'...

הכניסה לקולג'

בקומת המרתף של בית הספר נבנו חדרי מחסן שונים, סדנת קרמיקה ואולם ספורט. התל שאותו צילם דינס איננו עוד, אבל לאורך המסדרונות אפשר לראות את שרידי פינות החומה שהקיפה את המגדל הצלבני הגדול, אבני גזית מסותתות היטב הנמתחות על שטח של עשרות מטרים.















בשלב מסוים לוקח אותנו רפאל לחלק המרוחק ביותר במרתף ואומר: 'עכשיו אנו נמצאים מחוץ לחומת העיר'. מחוץ לחומה, ממש מול הקולג', נמצאים עוד שני מבנים צרפתיים ידועים: בית החולים סן לואי ואכסניית נוטרדאם דה פראנס, ומסתבר שמיקומם אינו מקרי. הרוזן מרי פול אמדה דה פיילא, היזם והבונה של שני מוסדות אלה, כתב שהוא החליט לרכוש את הקרקעות באזור זה בגלל קרבתם למגדל טנקרד הצלבני. הרוזן כנראה חיפש שורשים...

כאמור, בערבית נקרא המגדל קאסר ג'אלוד, מגדל (או מצודת) גוליית. מה מחפש גוליית בירושלים? התשובה היחידה שיכולתי לתת, קשורה במגדל דוד שנמצא לא רחוק מכאן. אם דוד בסביבה, ויש לו מגדל משלו, לא מפתיע שגם לגוליית יהיה מגדל... אך אם נהיה רציניים, אפשר להניח שהשם הערבי העממי ניתן למגדל בשל האבנים המסיביות שבבסיסו. כל ירושלמי מכיר את אבן הגוויל הענקית שניתן לראות אותה עד היום בסמוך לבית המעצר ב'מגרש הרוסים'. אבן זו – כנראה שריד ממחצבה קדומה – זכתה לכינוי 'אצבע עוג מלך הבשן'. עיר של ענקים! 

ישראלים רבים זוכרים מימי נעוריהם את הספר 'טנקרד', שתורגם לעברית מספרו האנגלי של בנימין ד'יזראלי, סופר ופוליטיקאי בריטי ממוצא יהודי (אביו התנצר והטביל את ילדיו ובהם גם בנימין), שהיה פעמיים ראש ממשלת בריטניה. ספרו זה, שבמקור נקרא Tancred; or, The New Crusade ראה אור לראשונה ב-1847. הספר תורגם לעברית כבר בשנת 1883 על ידי המשכיל יהודה ליב לוין. יהל"ל תרגם אותו מגרמנית(!) והעניק לו את השם 'נס לגויים, או טאנקרעד'. תרגום זה זכה בשעתו לביקורת קטלנית של דוד פרישמן, אבל זה כבר סיפור אחר.

בארץ נדפס הספר בהוצאת 'יזרעאל', תחילה בשנת 1945 ואחר כך בשנת 1957. הספר אינו עוסק בכלל בטנקרד הצלבני, אלא באציל אנגלי בן המאה ה-18, אבל כך הוטמע השם טנקרד בזיכרונם של ישראלים רבים.

דמותו של טנקרד האמתי הונצחה במאה ה-16 על ידי המשורר האיטלקי טורקוואטו טאסו. ביצירתו המפורסמת 'ירושלים המשוחררת' (La Gerusalemme liberata), שגיבורה הוא גוטפריד מבויון, ממנהיגי מסע הצלב הראשון ושליטה הראשון של ירושלים הצלבנית, תיאר טאסו, בין היתר, גם את אהבתם של טנקרד הנוצרי וקלורינדה, הפגאנית היפה, שהצטרפה לצבא המוסלמי. בסופו הטרגי של הסיפור קלורינדה מתנצרת אך נקטלת בטעות בידי טנקרד (למתעניינים: ראו בספרו של אריאל הירשפלד, רשימות על מקום, עם עובד, 2000, עמ' 43-34).

ניקולא פוסן, 'טנקרד וארמיניה', בערך 1630; ציור ל'ירושלים המשוחררת' (מקור: ויקיפדיה)