על דעת המקום: הקו הירוק

מאת יהודה זיו

צבעים רבים הוטמעו במפת ארצנו, בשמות אתרים ויישובים ובמושגים היסטוריים שונים. ברשימה זו נעסוק בכמה דוגמאות הקשורות בצבע הירוק (אף כי מסיבות חינוכיות מובנות נתעלם מ'עלה ירוק').

א. מה ירוק בכפר הירוק?

במפה זו מ-1984 נרשם השם הנכון 'כפר הַיָּרֹק', אך הצומת הסמוך נקרא בטעות 'צֹמֶת הַכְּפָר הַיָּרֹק'

בחייו התנגד דוד בן-גוריון בתוקף להנצחת שמו, ולפיכך גנב אחד מאוהדיו את דעתו ועשה זאת מאחורי גבו. זהו גרשון זַק (1989-1909), איש רב-זכויות ולימים גם חתן פרס ישראל למפעל חיים בתחום החינוך (1986). זק היה מנהל 'בית החינוך לילדי עובדים' על שם א"ד גורדון, שהוקם בשנת 1933 בצפון תל אביב, ובן-גוריון מינה אותו להיות מפקדו הראשון של חיל הים (שכונה אז 'שירות הים'). 

גרשון זק (מקור: אתר חיל הים)

כתום מלחמת העצמאות שב זק אל תחום החינוך והקים בית ספר חקלאי, ששמו הוא 'כְּפַר הַיָּרוֹק' (ודוק: 'כפר' ולא 'הכפר'), שנועד לחנך לאהבת הנוף הירוק ולהפרחת שממות הנגב – חזונו הישן נושן של בן-גוריון. ועדת השמות הממשלתית אישרה שם זה בישיבתה שנערכה ב-29 בדצמבר 1954. 

גם אני נמניתי אז עם גרעין מקימיו של הכפר ולפיכך הייתי שותף לסוד מזימתו של זק, שנותרה כמוסה עד היום: 'הירוק' לא היה אלא תרגום של 'גְרִין', שם משפחתו הלועזי לשעבר של בן-גוריון. ומכאן אף הקידומת 'כפר-', ללא ה"א הידיעה, כלומר: כפרו של הירוק, של גרין, הלא הוא בן-גוריון.

הסוד נותר כמוס, וכך שעה שוועדת השמות דנה בקביעת שם לצומת סמוך (10 ביוני 1980), החליטה לקרוא לו בטעות, על פי כינויו הרווח 'בפי העם', 'צומת הכפר הירוק'. מאז 1994, עם חנוכתו של כביש 5 ('חוצה שומרון'), שודרג הצומת ועתה הוא נושא את השם 'מחלף הכפר הירוק'.

ואם בכך לא די, היום אפילו מתנוססת על שער הכניסה אל הכפר הכתובת: 'הכפר הירוק על שם לוי אשכול'...

שלט הכניסה לכפר הירוק על שם לוי אשכול (צילום: דוד שי; ויקיפדיה)

האגדה מספרת, כי גם בשדה בוקר גנבו בדרך זו את דעתו של 'הזקן', כשאף את צריף המגורים, שהוקצה לו ולרעייתו פולה, צבעו בירוק.

דוד ופולה בן-גוריון בפתח 'הצריף', שדה בוקר 1953 (צילום: ורנר בראון; אוסף התצלומים הלאומי)

ב. מה ירוק בנחל הירקון?

שמותיהם של שלושה נחלים בארצנו מלמדים על אופיים: יַרְדֵּן – היורד מן החרמון לעבר ים המלח; יַרְמוּךְ – שזרמו מהיר כדהרת רַמָּךְ (סוס מהיר); ויַרְקוֹן, אשר מקורות מימיו – המכונים בפינו מעיינות ראש העין (או מעיינות הירקון), ובערבית רָאס אֶל-עֵין (ראש הָעַיִן, כלומר תחילת הנביעה) – בבריכת נוּפָרִים, צמחים שפרחיהם צהובים ועליהם מכסים את פני המים כמרבד ירוק. נראה, כי זה אף מקור שמו של הנהר עצמו – הנמנה בפעם הראשונה בתיאור גבול נחלת בני דן: 'וּמֵי הַיַּרְקוֹן וְהָרַקּוֹן עִם הַגְּבוּל מוּל יָפוֹ' (יהושע, יט 46). המילה רַקּוֹן מקורה, כנראה, מלשון רְקָק, כלומר דק, וממנה נגזר אף רָקִיק, שהוא מאפה דקיק. ואולי זה היה גם שמו של נחל איילון, יובלו הגדול והאכזב של הירקון.

בריכת נופרים (מקור: החממה)

לעומת הירדן והירמוך, שיפועו של הירקון מועט ביותר: בין עינות אֲפֵק (30 מטר מעל פני הים) לבין שפכו אל ים התיכון, המרוחק משם 13 ק"מ בלבד בקו אוויר, מתעקל אפיקו מהלך שלושים ק"מ, ומכאן גם כינויו בפי הערבים – נַהְר אֶל-עוֹגָ'א (ההתעקלות). מדובר כמובן בימים שקדמו להטיית זרם מימי הנחל מ'קו ירקון-נגב' אל 'המוביל הארצי', ובאותה עת עוטר הנחל בצמחיית גדות מוריקה, שייתכן כי גם לה היה חלק במקור שמו העברי.

שיט בירקון, 1950-1949 (צילום: גבי ענתבי; מקור: פיקיוויקי)

ג. למה אליהו הנביא ירוק ואיך זה קשור לחדרה?

מסורת הערבים ירשה מאיתנו גם את דמותו של אליהו הנביא, שלא מת אלא עלה 'בסערה השמים' (מלכים ב, ב). לפיכך הכתירוהו המוסלמים בכינוי ألخَضَر (אֶל-חַ'צַ'ר), כלומר 'הירוק, הקיים לעד', מלשון حُضْرَة' (חֻ'צְ'רָה), שפירושו 'עשבים ירוקים', כעין חָצִיר בלשוננו ('יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ' – ישעיהו, מ 8). לימים העניקו כינוי זה אף לסֵנְט ג'וֹרְג' – קדוש נוצרי נודע, בן העיר לוד, שחי במאה ה-3 ומסורת קדושתו נודעה למוסלמים עם כיבוש הארץ במאה ה-7. בעקבות מסעי הצלב התגלגלה לכאן גם מסורת בריטית קדומה על גבורתו של אותו סנט ג'ורג' שהרג דרקון (ראו עליו בעונ"ש, ברשימתו של ארנון שמשוני, 'גשם, גשם בא: החג של לוֹד').

בשולי מחנה הפליטים דְהֵישֶׁה, שבדרום-מערבה של בית לחם, ניצב שער אבן מסוגנן, המכונה 'בַּוָאבַּת אֶל-חַ'צַ'ר' (שער הירוק), ובראשו תבליט המתאר את הפרש סנט ג'ורג' הורג את הדרקון. התבליט מורה על צומת פנייה מערבה, לעבר עיירה הנושאת אף היא את השם אֶל-חַ'צַ'ר, שמוכר בפי הישראלים בהגייה המשובשת 'אל-חַאדֶר'. בעיירה זו אכן מצוי מנזר הקרוי סנט ג'ורג', שראשיתו כנראה במאה ה-16.

קבוצת מטיילים יהודים ליד שער הכניסה 'הירוק' לאל-ח'צ'ר, 1945-1938 (מקור: ישראל נגלית לעין)

שער הכניסה היום (מקור: Flickr)

במלחמת ששת הימים מצאנו את תמונתו של המלך חוסין מתנוססת בכל משרדי הממשל הירדני ותחנות המשטרה שלו. בתמונה החליף המלך הירדני את סנט ג'ורג' ('הירוק') ברכיבה על סוס ובתקיעת רומח בגוף הדרקון, אף כי בתוספת מיוחדת ומשמעותית: אותו דרקון נשא מגן דוד גדול, שייצג את ישראל... אומנם, באותה עת לוי אשכול הוא אשר עמד בראש ממשלתנו, אך אין ספק כי כבר בימיו של בן-גוריון כראש ממשלה ושר ביטחון פיארה תמונה זו את רחבי ממלכת ירדן, ואיחלה לחוסין הצלחה במאבקו בציונים. אפשר אפוא לכנות את התמונה בשם מלחמת ה'ירוק' ב'ירוק'... 

ונחזור לשם הערבי אל-ח'צ'ר, שממנו השתלשל גם שמה של המושבה הוותיקה (היום כבר עיר ואם בישראל) חֲדֵרָה. המילה הערבית ألخُضَيْرَة (אֶל-חֻ'צֵ'ירָה) היא צורת הקטנה של חֻ'צְ'רָה, כינויה של צמחיית הביצות הירוקה, אשר כיסתה בעבר את האזור ושרידיה ניכרים עדיין בשמורת יער חדרה. 

שלוליות ביער חדרה (מקור: ויקיפדיה)

בפי הצלבנים נשתבש צלצול השם הערבי 'אֶל-חֻדֵירָה' והיה ל'לִיקְטֶרָה' (Lictera), ואילו ראשוני המתיישבים היהודים הגו את שמה 'חֲדֵרָה', לשון חדר או מבנה של קבע למגורים. במחזה 'האדמה הזאת', שכתב המשורר והמחזאי אהרן אַשְׁמָן על ימיה הראשונים של חדרה, נקרא המקום בתרגום שמו המקורי – 'יַרְקִיָּה'. ההצגה הועלתה לראשונה ב'הבימה' בספטמבר 1942 וזכתה להצלחה בלתי רגילה (ראו במאמרו של בן-עמי פיינגולד, 'תיאטרון ומאבק: חדרה ו"האדמה הזאת"', קתדרה, 74, 1994, עמ' 156-140).

מקור: ארכיון התיאטרון ע"ש יהודה גבאי, בית אריאלה

בשלהי מלחמת העצמאות, שבה נמניתי עם חיילי הגדוד השישי של חטיבת פלמ"ח-'הראל' – בעודנו חונים בניצנה (עוֹגָ'א אֶל-חַפִיר) – הפתיעו אותנו שחקני 'הבימה' כשהעלו בפנינו את 'האדמה הזאת'. וכך הדהדו אז במרחבי הנגב השוממים, מפיהם של מייסדי 'ירקיה', דברי נבואת ישעיהו: 'וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה' (יב 3), בלחנו של עמנואל עַמִּירָן (פּוּגָצ'וֹב), אשר הפכו מיד ללהיט ואף לריקוד-עם אהוב.

ד. מה ירוק בקו הירוק?

כבר במפת ילדים זו, שנדפסה בראשית שנות הארבעים, צויר נהר הירדן בצבע ירוק
(אלף בית גִמָל: ספר לילד, ערוך ומצוייר בידי רחל כספי וצבי מלבנצ'יק, הוצאת 'דעת', תל אביב [1940?])

'הקו הירוק'  הוא הכינוי שניתן לגבולות 'הסכמי שביתת הנשק', שנחתמו בין ישראל לבין שכנותיה בתום מלחמת העצמאות. ראשית שימושו של כינוי זה הייתה בוועדת שביתת הנשק עם מצרים, שישיבותיה נערכו החל בינואר 1949 ב'מלון הַוְּרָדִים' באי רוֹדוֹס. ההסבר המקובל קושר זאת לשימוש מקרי בעיפרון סימון שצבעו היה ירוק. אך האומנם הייתה זו רק יד המקרה? אם נזכור את משמעות השם 'ירוק', בלשוננו ואף בערבית אשר בפיותיהם של שותפינו לאותם הסכמים (מצרִים, ירדנים, לבנונים וסורים), אפשר שלא הייתה זו בחירה מקרית. הירוק הרי מסמל רעננות וקיום נצחי...

התקלה היחידה בבחירת הצבע הירוק לסימון גבול שביתת הנשק אירעה דווקא בדיון עם סוריה, שהייתה האחרונה שחתמה על ההסכם (20 ביולי 1949). סימונו של 'הקו הירוק' נעשה אז, משום מה, בעיפרון סימון המכונה צַ'יְנוֹגְרָף, שרוחב חוּדוֹ 3-2 מילימטרים, ולפיכך הקו שהוא מסמן על גבי מפה בקנה מידה 1:20,000 משמעותו בפועל בשטח היא 60-40 מטר. כך נותרה מחלוקת בדבר עֵינוֹת נֻחֵ'ילֶה, הבוקעים מצפון לתל דן, שנותרו בתוך עובי קו העיפרון.

קווי הפסקת האש עם סוריה, 1949 (מקור: ארכיון המדינה)

וכאן מנחם בגין, באסיפת בחירות ב-1981, מתנבא לא רק שהקו הירוק נעלם (יחד עם 'הפרוטקציה'), אלא גם שאיננו קיים ולא ישוב עוד לעולמים...

נחיה ונראה.

ה. מה ירוק באי גרין?

בליל 20-19 ביולי 1969 נערכה פשיטה מפורסמת של לוחמי הקומנדו הימי וסיירת מטכ"ל על ה'אי' גְרִין – מתחם צבאי מול העיר סואץ (זהו ההיגוי האירופי השגוי של העיר סֻוֵיס, שפירוש שמה הוא צורת ההקטנה של 'סוּס', היינו משקה השׁוּשׁ, העשוי מצמח הליקוריץ). בערבית נקרא המקום: الجزيرة الخضراء‎ (אל-ג'זירה אל-חֻ'דְרָה).

הדיווח על הפשיטה באי גרין 'התחרה' בדיווח על נחיתת האדם הראשון על הירח

למען האמת אין מדובר באי אמיתי, אלא באי מלאכותי זעיר (אורכו כ-140 מטר ורוחבו 70-40 מטר), שהקימו הבריטים בראשית שנות הארבעים, שעה שגֵיסות השריון של גרמניה, בפיקוד פלדמרשל ארווין רוֹמֶל, התקדמו בחוף המדבר המערבי לעבר מצרים. 'אי' מבוצר זה אמור היה לשלוט על היציאה מפתחה הדרומי של התעלה אל עבר מושבות בריטניה שבמזרח אפריקה ודרומה ובאוקיינוס ההודי. בצפונו ובדרומו נשען ה'אי' על שתי שוניות אלמוגים, אשר ביניהן הוא נבנה. 

לא ברור מדוע נקרא האי בשם 'גְרִין' (ירוק). ייתכן שאין זה אלא 'שם קוד' מקרי, אך אולי השם קשור למראה המתחם, שביצוריו כוסו בצבעי הסוואה ירוקים.

האי גרין (מקור: עמותת חיל הים)

רשימה של דוד אסף, 'שלהבת ירוקה': הצבע הירוק בזמר העברי, תשלים את המסופר כאן.