שליחות דיפלומטית בארמונו של לובנגולו מלך זולו

על ספריו של נחום גוטמן גדלו רבים מאתנו, ובראש רשימת הספרים האהובים נמצא כמובן 'בארץ לובנגולו מלך זולו (אֲבִי עַם הַמְטַבּוּלוּ אֲשֶר בְּהָרֵי בּוּלַוָּ‏יָה)'. וגם אם יוכיחו לנו באלף הוכחות, שהנמר שצייר גוטמן אינו אלא טיגריס, ששמו האמיתי של המלך היה לובנגולה ולא לובנגולו, ושהוא בכלל לא היה מלך זולו אלא מלך נדבלה (Ndebele), וכמובן שהספר נכתב מתוך מבט קולוניאליסטי – עדיין ספר זה הוא מן המקסימים שבספרי הילדים בעברית ומקומו ב'כותל המזרח' שמור לו גם בימינו.

הסיפור התבסס על חוויותיו של גוטמן, ששהה אז באפריקה וממנה שלח רשימות מצוירות ליצחק יציב, שערך את מוסף הילדים של העיתון 'דבר'. הרשימה הראשונה, 'אני נוסע לאפריקה', נדפסה בכ"ג בכסלו תרצ"ה (30 בנובמבר 1934).

 גוטמן חזר לארץ ישראל ביוני 1935, ובפברואר 1936, כשהפך המוסף החודשי לילדים של 'דבר' לשבועון ושמו 'דבר לילדים', החלו להופיע בו, בהמשכים, פרקי 'בארץ לובנגולו'. ב-1940 נדפס הספר כולו בהוצאת 'דבר' והיה לספר הילדים הראשון של גוטמן.

בספר שלושה חלקים, והאמצעי, שנתן לספר את שמו, עוסק בחיפוש גדוש ההרפתקאות אחר אוצרו האגדי של המלך האכזר לובנגולו. החיפוש, אין צריך לומר, הסתיים בלא כלום.

בארץ לובנגולו מלך זולו, מסדה, 1969, עמ' 66

בארץ לובנגולו מלך זולו, עמ' 68

לובנגולו נרצח על ידי נתיניו, וכבר כשגוטמן ביקר באפריקה, באמצע שנות השלושים, היה זכרו בגדר אגדה. 'לובנגולו לא האריך ימים. הוא קצר את אשר זרע. בוקר אחד קמו עליו אנשיו וכל אחד ירה בו חץ מורעל', סיפר גוטמן. כלומר, גם לפי הגיונו של הסיפור הבדיוני הוא מת אי-שם בראשית המאה ה-20.

שנים רבות עברו מני אז. הספר הודפס במהדורות רבות, ואפילו מחזמר הופק על פיו.

אך בשבוע שעבר חזר לובנגולו מלך זולו לחיינו בדרך מפתיעה.

מי היה מאמין שהמלך ירום הודו עדיין חי וקיים, ולא די בכך אלא שיעקב פינקלשטיין, דיפלומט ישראלי, ירא שמים ורב עליליה, ביקר בממלכתו ואף הצטלם עמו!

כל זה מדווח במאמר שהתפרסם במגזין החרדי 'משפחה', גיליון 1128, מתאריך כ' בחשוון תשע"ד, וממנו עולה סיפור שאפילו נחום גוטמן היה מתקשה לדמיין.

וכך אנו שומעים על מפגש בין-דתי שיזם לובנגולו (ושמא לומביגולו?) מלך זולו. הדיפלומט הישראלי האמיץ, שהוזמן למפגש החגיגי, ארז את מזוודתו, טס לדרבן ומשם נסע לארמון (מהלך ארבע שעות נסיעה בג'ונגל!). בכניסה לארמון, שבמעמקי הג'ונגל, קידם את פניו 'גדוד של לוחמי זולו, שערכו ריקוד טקסי'. אלפי כיסאות היו באוהל הענק ו'נציגי כל הדתות בעולם' כבר היו שם. פינקלשטיין, שייצג את העם היהודי, קרא פרק תהילים באזני הנאספים והוסיף 'כמה מילים על המסר של היהדות לאומות העולם'. דבריו חיממו כמובן את הלבבות וגרמו להתרגשות רבה בקרב לוחמי הזולו ונציגי הדתות השונות.

אלה דיפלומטיך ישראל! מה הפלא שדרום-אפריקה נחשבת לאחת המדינות העוינות ביותר למדינת ישראל...

ואולי בכלל קוראים לו לומביגולו?