על ספריו של נחום גוטמן גדלו רבים מאתנו, ובראש רשימת הספרים האהובים נמצא כמובן 'בארץ לובנגולו מלך זולו (אֲבִי עַם הַמְטַבּוּלוּ אֲשֶר בְּהָרֵי בּוּלַוָּיָה)'. וגם אם יוכיחו לנו באלף הוכחות, שהנמר שצייר גוטמן אינו אלא טיגריס, ששמו האמיתי של המלך היה לובנגולה ולא לובנגולו, ושהוא בכלל לא היה מלך זולו אלא מלך נדבלה (Ndebele), וכמובן שהספר נכתב מתוך מבט קולוניאליסטי – עדיין ספר זה הוא מן המקסימים שבספרי הילדים בעברית ומקומו ב'כותל המזרח' שמור לו גם בימינו.
הסיפור התבסס על חוויותיו של גוטמן, ששהה אז באפריקה וממנה שלח רשימות מצוירות ליצחק יציב, שערך את מוסף הילדים של העיתון 'דבר'. הרשימה הראשונה, 'אני נוסע לאפריקה', נדפסה בכ"ג בכסלו תרצ"ה (30 בנובמבר 1934).
גוטמן חזר לארץ ישראל ביוני 1935, ובפברואר 1936, כשהפך המוסף החודשי לילדים של 'דבר' לשבועון ושמו 'דבר לילדים', החלו להופיע בו, בהמשכים, פרקי 'בארץ לובנגולו'. ב-1940 נדפס הספר כולו בהוצאת 'דבר' והיה לספר הילדים הראשון של גוטמן.
בספר שלושה חלקים, והאמצעי, שנתן לספר את שמו, עוסק בחיפוש גדוש ההרפתקאות אחר אוצרו האגדי של המלך האכזר לובנגולו. החיפוש, אין צריך לומר, הסתיים בלא כלום.
 |
| בארץ לובנגולו מלך זולו, מסדה, 1969, עמ' 66 |
 |
| בארץ לובנגולו מלך זולו, עמ' 68 |
לובנגולו נרצח על ידי נתיניו, וכבר כשגוטמן ביקר באפריקה, באמצע שנות השלושים, היה זכרו בגדר אגדה. 'לובנגולו לא האריך ימים. הוא קצר את אשר זרע. בוקר אחד קמו עליו אנשיו וכל אחד ירה בו חץ מורעל', סיפר גוטמן. כלומר, גם לפי הגיונו של הסיפור הבדיוני הוא מת אי-שם בראשית המאה ה-20.
שנים רבות עברו מני אז. הספר הודפס במהדורות רבות, ואפילו מחזמר הופק על פיו.
אך בשבוע שעבר חזר לובנגולו מלך זולו לחיינו בדרך מפתיעה.
כל זה מדווח במאמר שהתפרסם במגזין החרדי 'משפחה', גיליון 1128, מתאריך כ' בחשוון תשע"ד, וממנו עולה סיפור שאפילו נחום גוטמן היה מתקשה לדמיין.
וכך אנו שומעים על מפגש בין-דתי שיזם לובנגולו (ושמא לומביגולו?) מלך זולו. הדיפלומט הישראלי האמיץ, שהוזמן למפגש החגיגי, ארז את מזוודתו, טס לדרבן ומשם נסע לארמון (מהלך ארבע שעות נסיעה בג'ונגל!). בכניסה לארמון, שבמעמקי הג'ונגל, קידם את פניו 'גדוד של לוחמי זולו, שערכו ריקוד טקסי'. אלפי כיסאות היו באוהל הענק ו'נציגי כל הדתות בעולם' כבר היו שם. פינקלשטיין, שייצג את העם היהודי, קרא פרק תהילים באזני הנאספים והוסיף 'כמה מילים על המסר של היהדות לאומות העולם'. דבריו חיממו כמובן את הלבבות וגרמו להתרגשות רבה בקרב לוחמי הזולו ונציגי הדתות השונות.
אלה דיפלומטיך ישראל! מה הפלא שדרום-אפריקה נחשבת לאחת המדינות העוינות ביותר למדינת ישראל...
 |
| ואולי בכלל קוראים לו לומביגולו? |
אני מנסה להבין מה הולך כאן. האם הקולר ליחסה הלא אוהד של דרום אפרקה לישראל נתלה גם בצווארי הדיפלומטים שלנו, שמופיעים בכל מיני הצגות, מסוג זו שעשה מר פינקלשטיין למלך זולו (שהוכתר אולי על ידיו), וקיבל שם
השבמחקספרותי מצלצל ללא בקשה לשימוש בזכות היוצרים של נחום גוטמן?
או שכל זה סתם בדיחמין לשבת, של עיתון "המשפחה", כמו שנהג פעם דידי מנוסי להעלות בידיעות אחרונות?
באמת, לא מובן. אני משערת שתואר בספרות ובתנ"ך אולי אין די בו לדפלומט מוסמך, אבל סתם דרך ארץ כלפי אזרחי המדינה שאתה עובד בה - רצוי גם רצוי, לעניות דעתי בכל הנוגע לדיפלומטיה.
לא, גברת כרמלה.
מחקשבט זולו הוא אכן השבט החזק באוכלויית דרום אפריקה. הוא מונה כעשרה מליון בני אדם (עם אוניברסיטה וכמה תחנות ריו וטלויזיה ועוד) ויש לו מלך. לישראל יש עניין בהחלט ליצור יחסים טובים עם אלמנטים בעלי השפעה בדרום אפריקה. המושגים שלהם על ישראל שונים מן המושגים שלך... התוכלי להכיל זאת?
כרמלה היקרה, הבילבול שלך אינו מקרי. הכתבה מלאה אי-דיוקים ושיבושים, החל מעובדות פשוטות כמו שמו של מלך הזולו הנוכחי (-זוולטיני גודוויל, כפי שכתב להלן זליגסון6), והתארים האקדמיים שלי (-יש לי גם תואר שני ביחסים בינ"ל) וכלה בסדר הארועים והשיחות עם מלך הזולו. בקצרה, מדובר במלך מאד חיובי, שביקר בישראל בעבר ומעריך אותה ורוצה להביא לארצו טכנולוגיה חקלאית ישראלית שתקדם את נתיניו, בני שבט הזולו. סתם כאנקדוטה, לעניין לובנגולו: סיפרתי למלך על הספר של גוטמן. המלך חשב רגע ואמר כי הוא דור שמיני למייסד שושלת הזולו (המלך שאקה הגדול) ולמיטב זכרונו, אף-אחד מאבותיו לא נקרא 'לובנגולו'. [אולי באמת כי המדובר במקור על לובנגלה, מלך שבט הנדבלה...) - אז אל תאמינו לכל מה שהתשקורת מפרסמת, אפילו בסיפורים תמימים ונחמדים כמו זה.
מחקיעקב פינקלשטיין הנ"ל
ליעקב
מחקדווקא מאוד נהניתי לראות אותך בפעולה...
לפי וויקיפדיה לובנגולה חומלו חי לפני כ-110 שנה. אולי השתייך לענף משפחתי אחר מאשר המלך הנוכחי.
תודה...
מחקלפעמים צריך לקרוא את הצלילים: המלך הנוכחי הוא - לא בן גולו - ופינקלשטיין הוא: בן גולה.
מחקעכשיו הכל ברור...
דוד אסף, פיספסת את הנקודה החשובה במאמר הזה. לראשונה נחשף כאן המפתח לכינון יחסים דפלומטיים עם אומות העולם שיטעמו מקערת הטשולנט ויאמרו הן עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה
השבמחקלפי סר ג'יימס מקדונלד, לובנגולה מת ממחלה ולא נרצח. וויקיפדיה מציין שמת כנראה מדיזנטריה או אבעבועות שחורות.
השבמחקלמלך הנוכחי של הזולו (כן, דוד, יש דבר כזה) קוראים גודוויל זווליתיני.
'מפגש השלום הבין דתי', המוזכר בכתבה, אכן התקיים. הקטע בו מדבר סגן השגריר פינקלשטיין אף הועלה ליוטוב:
http://www.youtube.com/watch?v=TAAkeJeR6OQ
אשר ליחסה של דר"א לישראל - אכן העמדה הרשמית עוינת למדי עד עוינת מאוד. דווקא משום כך חשוב ששגרירות ישראל בדר"א תשתף פעולה עם גורמים פרו-ישראליים במדינה. כפי שניתן להתרשם גם מחיפוש קצר בגוגל, מלך זולו אכן נמנה עם קבוצה זו.
מחקמסתבר אפוא שלמלך זולו הנוכחי קוראים זוולתיני, ולא לובנגולו ולא לומביגולו.
מחקאני נאלץ בדליית ברירה ומאחר והשר "שלי" חוזר ביום ראשון לעבודה ועשוי לדווח עלי להוד מעלתו מר פוטין להשתמש במונח "אנונימי" למרות שמילאתי תפקידים חשובים בדיפלומטיה הישראלית ושמי ידוע . ובכן - עבודתו של דיפלומט ישראלי איננה קלה ויש לכך רמיזות בסיפור על המיפגש בין הדיפלומאט הישראלי שנסע ארבע שעות בג'ונגלים כדי ליצור קשרים עם הוד מעלתו מלך זולולאנד. אנחנו עובדים קשה והשר "שלנו" שם רגל כל הזמן.
מחקמודה ועוזב - ירוחם (מודה ועוזבת - דימונה...), כלומר: לא ידעתי על מלך של שבט זולו בזולולנד שבדרום אפריקה. אכן, התבלבלתי על מה לועגים וממי צוחקים ברשימה המקורית, ועל מי ומה לא לועגים אבל צוחקים ברשימה מתוך "במשפחה".
השבמחקנראה לי שהיתה כאן איזו שהיא החמצה, או אי הבנה (מלבד זו שלי) מצד הבלוג של דוד אסף.
באשר למי ששאל אותי לעיל האם אוכל להכיל את זה, אני מבקשת לדעת האם הוא התכוון שיחול איזה פיצוץ פנימי בי לאחר שאקרא את דבריו, או שמשהו יעלה על גדותיו בלבי? לא להכיל, מהצד הפסיכולוגי-חברתי, פירושו להתפרק, לאבד שליטה, לברוח, להימנע. ובכן, מגיב יקר: לא מיניה ולא מקצתיה. אני חיה, שלמה, עובדת, חושבת, מרגישה, ולפעמים גם בועטת במי שמציק לי, וזה לא אתה. ממש לא.
מזל. נכנסתי כבר לכוננות ספיגה...
מחקהמלך גודוויל זווליתיני קבקזולו אכן ביקר בארץ בראשית שנות ה-90', ןככתב חדשות החוץ של גלי צה"ל באותה עת אף נפגשתי אתו. ערב הפגישה ניקר בזכרוני בלי הרף הספר של נחום גוטמן, שגדלתי עליו, ובבוקר יום הפגישה ניגשתי לחנות ספרים, רכשתי עותק של הספר, דאגתי שיהיה עטוף יפה, ויצאתי לדרכי בכוונה ברורה להעניק לו את הספר במתנה. למרבה המזל, בעת שהמתנתי למלך שירד מחדרו, המתין שם גם ראש מחלקת הטכס במשרד החוץ, שהתעניין בחבילה העטופה. סיפרתי לו את כל הפרשה, והוא החוויר והתחנן בפני שלא אתן את הספר כמתנה למלך - הספר, ככלות הכל, מציג את סב-סב-סבו של המלך באור מאד לא חיובי, ובאופן כללי הוא לא הולם עוד את השינויים הפוליטיים שהתחוללו בדרום אפריקה מאז נכתב. צדק מאד ראש מחלקת הטכס, ואני השארתי את הספר בתיקי. לכל זמן ועת לכל חפץ.
השבמחקנ.ב. - השבט החשוב בדרום אפריקה (אם אכן שבט הוא המילה הנכונה) איננו זולו, כי אם קוזה.
ומה עם לובנגולה???
השבמחקזהו,שכאן הוא נכנס לסיפור.
אחד מקציניו - מפקדי הגדודים - של שאקה היה מזיליקאזי MZLILIKAZI
הוא ערק מעם הזולו ומצבאו והחל לנוע לשטח הידוע היום כמדינת טרנסואאל. מזיליקאזי קהים לו מרכז באיזור פרטוריה של היום, והחל לפעול בשיטת שאקה: לחימה, כיבוש, קליטת השבטים המובסים בצבאו ובשבטו, וכך הפך את הגדוד שלו לעם.
שפת הקבוצה היתה נדבלה,NDEBELE שפתה של קבוצה גדולה של שבטים שחיים בצפונה של דרופ אפריקה, ובזימבבווה.
מחמת לחצם של הבורים,שהגיעו לאיזור,וכדי להתרחק מן הזולו החזקים, חצו הנדבלה את הלימפופו וכבשו את דרומם ודרום-מערב זימבבווה של היום.
הם הביסו את שבטי השונה שחיו שם, קלטו אותם לתוך עמם, וכך יצרו בקצהו של גוש השבטים דוברי השונה עם חדש
הנדבלה NDEBELE על שם שפתם.
מכיוון שדוברי השפה נקראים מטאבלה MATABELE, הרבה אירופים בני התקופה קראו להם בשם זה.
בירתם - כפר גדול - היתה בולאוואייו. זו העיר השנייה בגודלה בזימבבוה עד היום, ומרכז אופוזיציוני לשלטון הרודני של רוברט מטגאבה, אבל זה כבר סיפור אחר.
מכאן, "אבי אבות עם המטאבולו אשר בהרי בולאוואיו" של נחום גוטמן.
הנדבלה, שהגיעו בשנות ה-30 של המאה ה-19 ל-20,000 איש, להערכת ההיסטוריונים, הפכו לעם השני בגודלו בזימבבווה של היום, תחת מנהיגותו של מזיליקזי, שהיה מנהיג מוכשר, לבד מהיותו לוחם דגול.
בינתיים התישבו הבורים בטרנדסאאל, והפכו שכניהם של הנדבלה.
הנדבלה הפכו מהר מאד, כמו הזולו, לעם מלוכד, בעל שפה אחידה, מאורגן בגדודים, שחיו בערים גדודיות שהיו פרושות
בשטח הממלכה.
ב-1867 החל אסונה של בממלכה, עם גילוי זהב ברמות זימבבווה.שנה לאחר מכן מת מייסד הממלכה, מזיליקזי, ובנו לובנגולה עלה לשלטון.
ובכן,אין כל דרך שבה ניתן ליחס את לובנגולה למשפחתו של מלך הזולו, שהוא צאצא של אחיו של שאקה.
זו שושלת מקבילה, שהחלה את דרכה בממלכת הזולו,שארגונה ודרכי התפשטותה היו זהות,אבל איננה זולו.
אני מציע בנקודה זו לכל אנשי משרד החוץ שהופיעו ושלא הופיעו בבלוג הזה, שילמדו קצת היסטוריה לפני שהם מתיימרים לשרת במדינה כלשהי.
הסיפור עם הספר של נחום גוטמן הוא קלאסי - אין לו קשר לזולו, הוא בנוי על מיתוסים רודזיים-דרום אפריקניים מן המאה ה-19, הוא נשמע כסיפור קלאסי של סופר לבן בראשית המאה ה-20 באיזור ההוא...
כמובן שלכולנו, הישראלים שגדלו על ספריו של נחום גוטמן, החן והזוהר שבכתיבתו נותר עמנו כנכס לכל החיים.
אבל לתת את הספר כמתנה לאיש זולו???
בבקשה, תלמדו קצת...
הלבנים נכנסו לרמות זימבבוווה לחפש זהב, ואורגנו על ידי חברת דרום אפריקה הבריטית, חברה מסחרית-לוחמת אימפריאלסיטית,בהנהגתו של ססיל רודס (RHODESׂ ) שלבסוף יסדה את המושבות רודזיה (זימבבווה ) ורודזיה הצפונית (זאמביה) . בתהנגשות הבלתי נמנעת עם לוחמיו של לובנגולה,בשנת 1893, נוצח לובנגולה, ולבסוף נפטר .
סיפור האוצר של נחום גוטמן נובע שאירוע שבו אנשיו של לובנגולה ניסו לקנות שלום על ידי מסירת אוצר זהב לשני לבנים.
השניים גנבו את הזהב, וכך נוצר מיתוס האוצר הגנוז של לובנגולה.
כמה שנים אחר כך, כאשר כבר היה השלטון הלבן פרוש כל כל הארץ,בשנה של בצורת נוראה, מרדו הנדבלה.
לאחר מלחמה קשה הם הוכנעו של ידי הלבנים.
בזימבבווה רואים במרד הזה את ראשיתה של מלחמת השחרור כנגד השלטון הלבן.
אגב, באדן פואל, מייסד תנועת הצופים, היה אחד ממפקדי הלבנים בקרב נגד הנדבלה.
(כידוע, הצופים נוסדו על יד באדן פואל זמן קצר לאחר מכן, במלחמת הבורים, כאשר העיר קימברלי היתה במצור על ידי הבורים. הצופים נוצרו ככוח עזר של נערים זסייע לצבא הבריטי כתצפיתנים ורצים...)
וזהו, כך נגמר המעשה בשאקה,הבורים,הנדבלה,הבריטים ושאר ירקות.
סיפרתי את הדברים על קצה המזלג, ואידך זיל גמור.