חתונה בירושלים: עם מותו של אריק איינשטיין

שלישיית גשר הירקון – ישראל גוריון, בני אמדורסקי ואריק איינשטיין

אריק איינשטיין מת, ועמו, כדברי הקלישאה, מתה תקופה שלמה. וחילופי התקופות הללו, שמתחוללות על רקע פרשת 'הזמר המפורסם' וכל תת-התרבות ששיכת לעולמות הזמר החדשים שמטמטמים אותנו, מגבירה את העצב והגעגועים למי שרק אתמול עוד התהלך בינינו.

אז איך נפרדים מגיבור תרבות כה אהוב שהשפיע כל כך על חיינו? איך עושים זאת בים המלל והמנגינות שמציפים עכשיו את כל אמצעי התקשורת?

נתחיל בשירון קצרצר ונחמד שחיבר השחקן והמשורר אברהם חלפי לרגל הולדתו של אריק, בנם היחיד של חבריו דבורה ויעקב איינשטיין. לימים ישיב לו אריק טובה תחת טובה ויכניס למחזור הדם של הזמר העברי רבים משיריו של חלפי, ובראשם את 'עטור מצחך זהב שחור'.

דרור שגב הפנה אותי ל'חתונה בירושלים'. סרטון קצר, שצילם הבמאי רֶנֶן שוֹר בחתונת אפרים (הבן של אורי זוהר) ושירי (הבת של אריק איינשטיין). החתונה הייתה ב-1985, לפני שנים רבות, ומאז לזוג הצעיר יש כבר ילדים גדולים ואפילו נכדים.

למתבונן בסרטון הזה ממרחק השנים, שחש במבוכה העצומה של איינשטיין וחבריו שנקלעו לאירוע 'שלא מן העולם הזה', ברור שהפער בין העולמות הוא בלתי נתפס. יותר מכל, הצופה בסרטון חש עצב עמוק, והיום עצב זה גדול שבעתיים.

מפעלו התרבותי העצום של אריק איינשטיין ימשיך להזין, יש לקוות, את התרבות הישראלית החדשה ואת העגלה המלאה העצומה והכבדה שנוצרה כאן בעמל כה רב, ושכל כך הרבה טיפשים ומתנשאים ממעיטים בערכה.

על הסרטון הזה סיפר רנן שור, מתלמידיו ומעריציו של אורי זוהר (מתוך סינימסקופ – בלוג הקולנוע של יאיר רוה):

לאורך השנים שמרנו על קשר, אורי ואני. ב-1985 קראתי בעיתון על חתונתם הצפויה של אפרים ושירי. התקשרתי לאורי לקבל את אישורו לצלם, והוא נענה. לקחתי ציוד 16 מ"מ "מבית צבי", איתרתי את הצלם, שמואל קלדרון, שחזר גם הוא בתשובה, אך נשאר צלם. הקצבתי לכך 1,200 רגל בפילם, שזה 36 דקות. צילמנו לילה אחד, וערכתי במשך 3 משמרות עם שלמה חזן, בוגר טרי של "בית צבי".

עליתי עם מקרנת 16 מ"מ לביתו של אורי בשכונה חרדית בירושלים, הנחנו סדין לבן על הקיר, והקרנתי לאורי ולאליה, אשתו, את הסרט. אורי אישר את הקרנתו לקהל הרחב.

הסרט עורר עניין מיידי. היתה זו הצצה פומבית ראשונה לעולמו של אורי זוהר "החדש", פעם ראשונה חתונה חרדית. הוא נבחר לפתוח את פסטיבל חיפה, ובקהל הגדול באודיטוריום הענק היה המפיץ אלי גלפנד שהחליט לשלם לי 3,000 לירות, הרבה יותר ממה שהסרט עלה, להגדיל את הסרט ל-35 מ"מ ולהקרין אותו "כשחקן חיזוק" לפני סרט עלילתי באורך מלא, "רציחות קטנות", של זוג יוצרים חדש ולא מוכר… האחים ג'ואל ואיתן כהן.

אני מעריך שהרבה מן הקהל שהגיע לקולנוע "גורדון" בתל אביב, בא כדי לראות בפעם הראשונה על המסך חתונה חרדית שבמרכזה שניים מגיבוריו, זוהר ואיינשטיין. במהלך ההקרנה נשמעו התלחשויות על מראהו של אורי זוהר החרדי, ותהיות- השתנה או לא השתנה? היתה שם דאגה לאריק איינשטיין והערות על האופן שבו משתלבים שם שלום חנוך, דן בן אמוץ וכל הג'אז הזה. אם תרצו, "מציצים" על "מציצים".

אורי זוהר ואריק איינשטיין בסרט 'מציצים' (1972)

מטבע הדברים, העיתונות החרדית לא דיווחה על מותו של אריק ולו במילה. אך הישראליות חזקה יותר מכל, וההערצה ליוצר הנפלא הזה חוצה מגזרים. הנה למשל מה שקרה בחתונה חרדית, כאשר נודע על פטירתו של איינשטיין. הזמר החסידי ששימח את הנאספים החל לשיר את 'עוף גוזל'... הסרטון שהנציח זאת, הורד בינתיים מהרשת.:

ניפרד אפוא מהאיינשטיין שלנו בחיוך של הכרת טובה.

'סע לאט' הוא אחד השירים האהובים עליי ביותר.

אריק איינשטיין כתב את המילים ומיקי גבריאלוב הלחין. כשאני מקשיב לשיר הזה, שיצא לאוויר העולם ב-1974, אני ממש יכול לחוש בטיפות הגשם שדופק בלילה על חלונות המכונית הישנה...

ולסיום, הנה 'עולים חדשים'.

מערכון אהוב זה, משנת 1973, עוסק בגלי העליות לארץ ישראל. אריק איינשטיין ואורי זוהר מחליפים דמויות של עולים חדשים, כשכל גל עלייה חדש סופג מנת בוז והתנשאות מן העולים שבאו רק כמה שנים קודם...

יהי זכרו ברוך.