פניני חזנות: מרדכי הֶרשמן

קונצרט חגיגי של אגודת החזנים באמריקה נערך בפברואר 1924 באולמי מדיסון סקוור גרדן, ניו-יורק, בהשתתפות 300 חזנים ו-500 'משוררים', כלומר זמרי מקהלה (מקור: ספריית ישיבה יוניברסיטי)

כבר מזמן שמתי לב שרבים מביעים בסתר ובגלוי געגועים ל'פרקי חזנות' ול'פרקי חזנות כבקשתך' – תכניות הרדיו המיתולוגיות של קול ישראל.

תכניות אלה שודרו למן שנות הארבעים (עוד בתקופת המנדט) וכמדומני עד שנות השבעים, בשבת בצהריים, וזאת למרות שהן הופקו על ידי אנשי המחלקה הדתית של קול ישראל. הדבר שיקף את המציאות דאז, שבה ישראלים חופשיים רבים, פורקי עול וחילוניים גמורים, אהבו להאזין לפרקי חזנות ולא ראו בכך כל סתירה.

ולמען האמת היו גם שומרי שבת שבסתר המדרגה האזינו לתכנית זו, כפי שסיפר חיים באר על אביו בספרו חבלים (עם עובד, 1998, עמ' 186-185):

מדי שבת בצהריים היה אבא נשכב על הספה וכורה אזנו לנעשה בדירת השכנים, ומכריז כי מכאן ואילך בל יהין איש מאיתנו להוציא הגה מפיו. לא היה זה סוד שהיה לו הסכם חליפין עם האדון צוקרמן ולפיו, בתמורה לשיירי העוף והעצמות שהוא שומר בשביל כנופיית חתוליו, יגביה בעלה של הפּאנית את קול המקלט, כדי שיוכל אבא לשמוע את התוכנית 'כבקשתך לפרקי חזנות' המשודרת ברדיו באותה שעה ... אבא, שהעמיד פני ישן, לא השיב [לטענותיי] והוסיף להתענג על מתיקות קולה של גוֹלדהלה מֶלַבסקי השרה 'הבּן יקיר לי' או על קדרותו של יוסלה רוזנבלט השר 'הבט משמים וראה כי היינו לעג וקלס' ומלווה את הנאת השבת שלו בנחרות קלות של התעלמות.

רבים אחרים, כמוני, שלא האזינו לרדיו בשבת, זוכרים מן הסתם את האלבומים הגדולים והכבדים של תקליטי החזנות (78 סיבובים לדקה), שהיו בבית אבא-אמא ונוגנו בשעת רצון. ובאותה שעה נהרו פניו של אבא באור יקרות של הנאה וגעגועים...

עונ"ש פותח אפוא מדור חדש ובו נביא מדי פעם פניני חזנות נבחרים לכבוד שבת, וגם נספר משהו על החזן עצמו. הרשימות שתובאנה במדור תיהננה מעצתו וטוּב טעמו של ידידי ד"ר מרדכי (מוטי) פרידמן, ועל כך תודה לו וברכה.

מרדכי הרשמן

הראשון בחזנים הוא אחד הגדולים שבהם – ולטעמי האישי 'הגדול מכולם' בה'"א הידיעה – מרדכי הֶרשמן.

מרדכי הרשמן (1941-1888)

הרשמן, שהצטיין בקול טנור חם, צלול ומתוק, נולד בשנת 1888 בצ'רניגוב (Chernigov) שבדרום תחום המושב הרוסי (היום באוקראינה). הקריירה המוסיקלית שלו החלה בשנת 1904 בבית הכנסת בעיר ז'יטומיר שבוולין. שנה לאחר מכן עבר לווילנה, ומשנת 1914 כיהן שם בתפקיד היוקרתי של חזן בית הכנסת הגדול בווילנה.

לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה (שבמהלכה גוייס לצבא הצאר הרוסי) חזר הרשמן לווילנה, ובד בבד החל להופיע בקונצרטים ברחבי אירופה.

ב-1918 (או 1920) היגר לארה"ב ומשנת 1922 ועד 1930 שימש חזן בבית הכנסת האורתודוקסי 'בית-אל' שבברוקלין (היום: Young Israel Beth-El of Boro Park). לאחר מכן, ועד מותו בניו-יורק ממחלת לב בינואר 1941, הופיע הרשמן בקונצרטים בכל העולם, כולל ביקורים בארץ ישראל. 

ביוני 1933 שהה הרשמן בארץ – אולי בניסיון למצוא עבודה – וכך אתרע מזלו להשתתף בלוויתו של חיים ארלוזורוב בתל-אביב, ויום למחרת, ב-19 ביוני, בלוויתו של יוסל'ה רוזנבלט, שגם הוא היה אז בארץ ונפטר במפתיע בשעה שהשתתף בסרט 'חלום עמי'. הרשמן – שהתחרה עם רוזנבלט על תואר 'מלך החזנים' – מצא עצמו מספיד את עמיתו בשם אגודת החזנים בארה"ב. 

אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית

הרשמן חזר והופיע בארץ גם בשנים 1934 ו-1937.

דבר, 27 בפברואר 1934

ידיעה מעניינת הביא עקיבא צימרמן בספרו 'בְּרוֹן יחד': בשנת 1929 נקלע בית הכנסת 'בית-אל' למשבר כספי וביקש להתיר את החוזה בינו לבין הרשמן. הרשמן הסכים, אך בחוזה שנחתם עמו התנה את ויתורו בכך, שבית הכנסת יתחייב לא להעסיק בארבע השנים הבאות את החזנים יוסף רוזנבלט, זבולון קוורטין ושמואל ויגודה כממלאי מקומו...

עקיבא צימרמן, ברון יחד, תל-אביב 1988, עמ' 114, 117

שמואל רוזנבלט, בנו הבכור של יוסל'ה, סיפר כי בקונצרט אחד שהתקיים בניו-יורק ובו השתתפו יוסל'ה רוזנבלט והרשמן, התנה הרשמן את השתתפותו בכך שיקבל דולר אחד יותר מיוסל'ה. בתום הקונצרט קיבל הרשמן מעטפה וכשפתחה מצא בה... דולר אחד! לתמיהתו ענו הגבאים: מה לעשות? יוסל'ה הופיע בהתנדבות...

נוסף על מעלותיו של הרשמן כחזן, הוא גם היה זמר גדול של שירי-עם ביידיש. תקליטיו ויצירותיו נחשבים עד היום לקלסיקה של 'תור הזהב' של החזנות המזרח-אירופית והאמריקנית.

א. אֵלו דברים שאין להם שיעור

זהו אחד מפרקי החזנות היפים והמפורסמים של הרשמן, שהוא גם מן ה'מצוטטים' ביותר. המילים הן מתפילת שחרית ומתבססות על המשנה הראשונה של מסכת פאה:

אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר: הַפֵּאָה, וְהַבִּכּוּרִים, וְהָרְאָיוֹן, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְתַלְמוּד תּוֹרָה. אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא; וְאֵלּוּ הֵן: כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית, וְהַכְנָסַת אוֹרְחִים, וּבִקּוּר חוֹלִים, וְהַכְנָסַת כַּלָּה, וּלְוָיַת הַמֵּת, וְעִיּוּן תְּפִלָּה, והֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ; וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם. 

הלחן הוא של יעקב רפפורט (1943-1890), מלחין חסידי ש'התמחה' בהלחנת ליטורגית של קטעי משנה וגמרא.

מדוע אהבו חזנים לשיר טקסטים מן התלמוד? 

אנקדוטה ידועה מספרת שכאשר שאלו את יוסל'ה רוזנבלט, מדוע הלחין את הברייתא 'רבי ישמעאל אומר: בשלוש עשרה מידות התורה נדרשת' (שגם היא נאמרת בתפילת שחרית), הוא ענה: 'כדי שיחשבו שאני תלמיד חכם'...

הרקע לחידוד זה קשור כמובן בנוטריקון הנפוץ של 'חזן' – 'אַלע חזנים זײַנען נאַראָנים' (כל החזנים טיפשים), דימוי שבו נאבקו כל החזנים (בחוסר הצלחה).

ב. ממקומך

יצירה זו, שהקליט הרשמן בקונצרט מצולם, מבוססת על פסוקי 'קדושה' שבתפילת העמידה של שחרית לשבת וליום טוב:

מִמְּקוֹמְךָ מַלְכֵּנוּ תוֹפִיעַ וְתִמְלוֹךְ עָלֵינוּ כִּי מְחַכִּים אֲנַחְנוּ לָךְ. מָתַי תִּמְלֹךְ בְּצִיּוֹן בְּקָרוֹב בְּיָמֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד תִּשְׁכּוֹן. תִּתְגַּדַּל וְתִתְקַדַּשׁ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם עִירְךָ לְדוֹר וָדוֹר וּלְנֵצַח נְצָחִים. וְעֵינֵינוּ תִרְאֶינָה מַלְכוּתֶךָ כַּדָּבָר הָאָמוּר בְּשִׁירֵי עֻזֶּךָ עַל יְדֵי דָּוִד מְשִׁיחַ צִדְקֶךָ.

ג. היום הרת עולם

באותו קונצרט הקליט הרשמן גם את הפיוט המפורסם שנאמר בשני ימי ראש השנה, 'היום הרת עולם'.

הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם, הַיּוֹם יַעֲמִיד בַּמִּשְׁפָּט כָּל יְצוּרֵי עוֹלָמִים, אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים, אִם כְּבָנִים רַחֲמֵנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, וְאִם כַּעֲבָדִים עֵינֵינוּ לְךָ תְלוּיוֹת עַד שֶׁתְּחָנֵּנוּ וְתוֹצִיא כָאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ אָיוֹם קָדוֹשׁ'.

ד. תּורה די בעסטע סחורה

כאמור, הרשמן התפרסם גם בהקלטות של שירי-עם ביידיש. הנה, לסיום, השיר 'תּורה די בעסטע סחורה' (התורה היא הסחורה הטובה ביותר). שיר זה, שנקרא גם 'די תּורה', מתחיל בשאלה הרטורית: 'וואָס דאַרף אַ ייִד נאָר קענען?' (מה צריך יהודי לדעת?); התשובה היא, כמובן: 'אַ ייִד דאַרף קענען תּורה' (יהודי צריך לדעת תורה)... השיר אמנם רווי בנימות מרטירולוגיות פשטניות, אך מקצבו עליז ואופטימי.

ההקלטה היא משנת 1927 והעיבוד הוא ככל הנראה של שלום סקונדה. 

לא מצאתי את המקור שבו נדפסו מילות השיר, וגם איני יודע מאומה על מקורותיו וגלגוליו. 

בפתגם 'תּורה איז די בעסטע סחורה' השתמשו מחברים רבים, ואף היו כמה אופרטות ביידיש, שהוצגו בארה"ב בעשור הראשון והשני של המאה ה-20 ושילבו בתוכן שירים כאלה, אבל את השיר המסוים הזה לא מצאתי בשום מקום.

הנה המילים ואחריהן התרגום לעברית. תודה לאלי בן-אהרון וליהושע מונדשיין על התמלול מתוך ההקלטה (כמה שורות אינן ודאיות):

וואָס דאַרף אַ ײִד נאָר קענען?

אַ ײִד דאַרף קענען תּורה.

ס'האָבן ײִדן זיך געלאָזט פֿאַרברענען

צוליב אונדזער הייליקער תּורה.

מען האָט אונדז געפּלאָגט און געמאַטערט,

און מען האָט אונדז דאָך ניט געפּטרט,

ווײַל די ײִדן אָן דער תּורה,

יאָ אונדזער תּורה.

תּורה, די בעסטע סחורה,

זי היט דעם ײִד אין גלות, פּונקט ווי אַ מנורה.

תּורה, די בעסטע סחורה

היט אָפּ גוט די מתּנה פֿון דעם בורא.

לערנט טײַערע קינדער אין 'חדר'

און לערנט זיי די תּורה,

און גיט אָפּ כּבֿוד כסדר,

נאָר אונדזער הייליקער תּורה.

מיר וועלן אין פֿײַער און פֿלאַמען,

ווי העלדן שטאַרבן צוזאַמען,

פֿאַר אונדזער הייליקער תּורה,

יאָ אונדזער תּורה.

וזה התרגום המילולי לעברית:

מה צריך יהודי לדעת?
יהודי צריך לדעת תורה.
יהודים מסרו עצמם לשריפה
לשם תורתנו הקדושה.

רדפו אותנו, עינו אותנו,
אך בכל זאת לא נפטרו מאיתנו,
משום ש[אין?] יהודים ללא תורה,
כן, תורתנו.

תורה, הסחורה הטובה ביותר,

היא שומרת את היהודי בגלות, בדיוק כמו מנורה.
תורה, הסחורה הטובה ביותר,
שִׁמרו את המתנה הטובה שנתן הבורא.

תורה, הסחורה הטובה ביותר,
היא שומרת את היהודי בגלות, בדיוק כמו מנורה.
תורה, הסחורה הטובה ביותר,
אז יש לכם את המתנה הזו מן הבורא.

לִמדו ילדים יקרים ב'חדר'
והתורה מלמדת אותם,
ותנו תמיד כבוד
רק לתורתנו הקדושה.

באש ובלהבות
נמות יחדיו כגיבורים,
עבור תורתנו הקדושה,
כן, תורתנו.

באש ובלהבות
נמות יחדיו כגיבורים,
עבור תורתנו הקדושה,
כן, תורתנו.

שיר יפה זה (במעט שינויי נוסח) נמצא גם בביצועו של החזן ישראל בקון שנספה במחנה ריכוז בלז'ץ ב-1943, ואתו נסיים.