על דעת המקום: הלילה בו רעדה הארץ ונֶעְתְּמוּ שָׁמַיִם

אנדרטת יד לי"ד (צילום: ד"ר אבישי טייכר, ויקיפדיה)

מאת יהודה זיו

בשבוע שעבר נערך ביד יצחק בן-צבי בירושלים כנס מיוחד במינו, ובו השתתפו כשלושים 'יחיעמים' (מתוך כחמישים ידועים), שנקראו על שמו של יחיעם וַיְץ שנפל ב'ליל הגשרים'.

דברים שאמרתי שם היו בסיס לרשימה המובאת כאן.

בשיר הידוע של חיים חפר, 'דחילק מוטקה', שרה להקת הצ'יזבטרון כך:

בַּשֵּׁשׁ עֶשְׂרֵה לְחֹדֶשׁ יוּנִי
אַרְבָּעִים וְשֵׁשׁ,
בְּטֶרֶם הָלַךְ הוּא לַגֶּשֶׁר
וְהֵרִיחַ אֵשׁ...
אֶת הַכְּלִי הוּא לֹא נָצַר,
לָחַץ... כַּדּוּר עָקָר.
'דַּחִילַק, מוֹטְקֶה' – הִיא אָמְרָה לוֹ,
כָּכָה הִיא אָמְרָה.



על השיר האמריקני המקורי (Put the Blame on Mame) שממנו 'גנב' חפר את הלחן (הסרט 'גילדה') ראו ברשימתו של עפר גביש.

ובכן, מה קרה 'בשש עשרה לחודש יוני ארבעים ושש', ומהו 'הגשר' שם ההולך אליו 'הריח אש'?

'ליל הגשרים' היה מבצע מתואם, שבמהלכו אמורים היו לוחמי הפלמ"ח לפוצץ בו-זמנית 11 גשרי כבישים ומסילות ברזל בגבולות ארץ ישראל המנדטורית. הפעולה נערכה בלילה שבין 17-16 ביוני 1946 והצליחה כמעט לגמרי, פרט לגשר אחד שלא פוצץ. המחיר היה כבד: במהלך פיצוץ גשר א-זיב, מסילת הברזל מעל נחל כזיב, נפלו ארבעה-עשר לוחמי פלמ"ח. יחיעם וַיְץ נורה ראשון באש נוטרי גשר המסילה, בעוד שאר חבריו נהרגו בהתפוצצות שאירעה בשל פגיעת כדור נותב בתרמיל מטעני הנפץ. כך נותר גשר הכביש הסמוך – מאה מטרים ומשהו ממערב לגשר המסילה, שתחתיו אירע אסון נפילת הי"ד – הגשר היחיד שלא פוצץ ב'ליל הגשרים'. 

זכר הנופלים בפיצוץ גשר אַכְזִיב – הנושא את זכר אכזיב הקדומה, ששמה השתמר בשם הכפר הערבי אֶ-זִיבּ – הונצח בשם הקיבוץ הסמוך גשר הזיו, המאזכר את שמו הקדום של המקום ובה בעת רומז בבירור לנוסח 'יזכור', שחיבר ברל כצנלסון לאחר קרב תל-חי (1920): 'יזכור ישראל, ויתברך בזרעו, ויאבל על זיו העלומים'.

בצד הגשר הוקמה אנדרטה מרשימה המכוּנה 'יד לי"ד', שאותה עיצב אדריכל ההנצחה הידוע אשר חירם: מעגל לוחות אבן, שבראשו נחקקו שמות י"ג הנופלים, ששרידיהם נטמנו תחילה – וללא ידיעת בני המשפחות – בחיפה ובקיבוץ מצובה (יחיעם ויץ נקבר בהר הזיתים בירושלים). רק לאחר תקופה ארוכה של חיפושים, 'ביום י"ז בסיון התשכ"ח' – עשרים ושתיים שנים לאחר מעשה – הובאו שרידי החללים למנוחות בלב כיכר האנדרטה, ואז נוספו לה גם המילים שחתמו את הפרשה הכאובה: 'תהא מנוחתם שלום'. לרגלי האנדרטה, סביב סביב, דברי הספד שכתב בשעתו הסופר ס' יזהר: 

פה נפלו בליל 
י"ח בסיון התש"ו
ארבעה עשר בחורי פלמ"ח
בבואם לנתק הארץ מגבולה:

כי בלילה ההוא הובקעו
אחד עשר גשר ממתולה
עד עזה – קול ענות העם:
מלחמה אם אין מוצא:

עומסי נפץ וכפופים
לשליחותם נפרדו פה
חוליות הבטחה וההורסים
יצאו אל מוסדי הגשר:

לא נחלצו לקרב 
ואש פתע ניחתה בהם ויפול האחד, 
"איש למקומו"
חזקה הפקודה וירוצו:

המה באים תחת הגשר 

ונפץ אדיר נפל פתאום
לא נודע מאין.

רעדה הארץ נֶעְתְּמוּ שמים:

מקור: בית ליברמן - מוזיאון לתולדות העיר נהריה

וכשוך הכל לא היה עוד הגשר,

ושלושה עשר בנים נמוגו אל דממת הַיָּרֵחַ,

אפסו באמצע לכתם.

ומכל תפארת עלומיהם 
לא נותר עמנו זולת שמם,
חקוק בלבנו במסד הארץ 
ובאבן הזאת.

באוצרות הספרייה הלאומית שמורים שני הנוסחים המקוריים שהכין ס' יזהר לכיתוב על האנדרטה. רק בנוסח השני מופיע הצירוף 'רעדה ארץ, נעתמו שמים', וגם הוא לאחר מחיקות והיסוסים:

הנוסח הראשון

הנוסח השני

רבים – עד היום – לא הבינו מה פירוש הצירוף 'נעתמו שמים' ואף הניחו כי מְעַצֵּב אבני האנדרטה חקק בה בטעות מילה זו וכוונתו הייתה 'נֶאֱטְמוּ שמים'. אך את 'נֶעְתְּמוּ' שאל יזהר סמילנסקי מדברי ישעיהו הנביא, שהוא בלבד עשה בשעתו שימוש בשורש עת"ם, בכתבו: 'בְּעֶבְרַת יְהוָה צְבָאוֹת נֶעְתַּם אָרֶץ וַיְהִי הָעָם כְּמַאֲכֹלֶת אֵשׁ אִישׁ אֶל אָחִיו לֹא יַחְמֹלוּ' (ישעיהו, ט 18)

יזהר סמילנסקי (2006-1916)
(מתוך ספרה של ניצה בן-ארי, ס. יזהר: סיפור חיים, 2013)

יזהר ביקש לו צירוף מקראי הולם ועז מבע, כדי לבטא באמצעותו את אבלו הגדול על נפילת יחיעם ויץ, שהיה בן-דודו (מצד אמו) ורֵעַ נעוריו, ועל אובדנם, אפוף המסתורין, של שלושה-עשר הלוחמים האחרים. אפשר, לפיכך, שכדי להדגיש את התעלומה בחר יזהר דווקא בצירוף יחידאי ואף תמוה זה – שהרי בעוד 'נֶעְתַּם' הריהו ממין זכר, 'אָרֶץ' היא נקבה. זו הסיבה, אולי, שיזהר החליף את חלקי הפסוק והתאים את מינם: 'רעדה הארץ, נעתמו שמים'

תמיהה לשונית זו על דברי ישעיהו לא העסיקה את בעלי 'תרגום השבעים': Codex Sinaiticus (כתב יד סִינַי) מביא בתרגום אותו פסוק בספר ישעיהו נוסח אחר, במקום 'נֶעְתַּם' הקשה: 'נִצְּתָה אָרֶץ'; וכך אף 'תרגום ירושלמי' לארמית, המיוחס ליונתן בן עוזיאל: 'חֲרוֹכַת אַרְעָא – נשרפה / נִצְּתָה הארץ'. ואכן, נוסח זה מתקבל יותר על הדעת (שתיהן ממין נקבה, כיאות), והוא אף מתאשש על דרך טעות מקובלת של 'קרי וכתיב': ב'נֶעְתַּם' וב'נִצְּתָה' זהות האותיות נו"ן ותי"ו, האות עי"ן דומה לאות צד"י ואף האות ה"א (כמו בכתב סת"ם ובעיקר בכתב רש"י) נראתה כעין מי"ם סופית. כך קראו כאן לימים בעלי המסורה, שהקפידו על הכתיב אך ניגודי זכר ונקבה לא העסיקו אותם, 'נעתם' תחת 'נצתה'.

אך ייתכן שאין צורך בתיקון זה ומשמעות הצירוף 'נֶעְתְּמוּ שמים', שאותו המציא יזהר, פשוטה יותר. על כך מלמדת הלשון הערבית, אחות אחרת ממשפחת הלשונות השמיות. הבאים אל עכו העתיקה דרך 'שער הים' מגיעים אל השוק הלבן (סוּק אֶל-אַבְּיַד) שממזרח למסגד אל-גִ'זָּאר. מדוע קרוי השוק בשם זה? כדי להבהיר את מקור כינויו נוהגים המדריכים לספר את האגדה הידועה על מקור כינויו של הבית הלבן, מעונם של נשיאי ארצות הברית: בעקבות דליקה, שהותירה את הבניין מפוייח כולו, צריך היה לסייד אותו מחדש וכך זכה בשמו.

'השוק הלבן', תמונה משנות השישים (מקור: עכו - הרוח החדשה)

אך גם כאן אין לטיח הלבן כל קשר לשם השוק ומקורו פשוט הרבה יותר: מדרום לאותו מסגד מצוי 'בַּזָאר' נוסף, מרוחק מעט מנתיב התיירות המקובל, ומקומו הוא בסימטה מקורה ואפלולית אשר העניקה לו את הכינוי 'השוק הֶאָפֵל' או 'החשוך' (סוּק אֶל-עָאתֶם;  سوق العَاتِم). מכאן מובן, מדוע זכה השוק הפתוח והמואר בשם 'השוק הלבן', ו'נעתמו שמים' פירושו אפוא 'האפילו שמים'. אלא שבפי יושבי עכו, למרות היותה עיר מעורבת דוברת עברית וערבית כאחד, מקובל היום תרגום שָׁגוּי של השם הערבי: אמנם, מסלולי ההדרכה המוצעים למטייל מפנים אותו אל 'סוּק אֶל-עָאתֶם', אך משום מה מתורגם שמו בטעות: 'השוק הֶאָטוּם'. 

ב'שוק החשוך' כבר אין חנויות והוא משמש היום רק כמעבר מקורה בין רחוב צלאח א-דין לבין השוק הפעיל
(מקור: אל-עכו)

ונחזור ל'ליל הגשרים' ולאובדנם של לוחמי הפלמ"ח. בשנה שעברה (2013) ראה אור בהוצאת 'כרמל' ספרו המרגש של ד"ר דב גביש, שאחיו הבכור יהודה היה בין הנופלים, והוא מוקדש כולו לתיאור פרשת ליל הגשרים והחיפוש אחר י"ג הנעדרים.

הנה מה שכתב גביש על פרשת האנדרטה (עמ' 162-161):

     [ ...]